כל מה שחשוב ויפה
אלייזה סאות׳ווד, Non Voyage, הגלריה בבית האדריכל
אלייזה סאות׳ווד, Non Voyage, הגלריה בבית האדריכל. צילום: רונן גולדמן

מגלים אוצרות // לימור יוסיפון גולדמן

מהתערוכה הראשונה ל־אאא ועד לגלריה בבית האדריכל ופסטיבל האיור, החזון של לימור יוסיפון גולדמן לתערוכות אדריכלות הוא תערוכות ״מתקשרות, סוחפות, המאפשרות חיבורים ופורמטים שונים כדי להנגיש רעיון״

הפעם הראשונה

קשה לומר מה היתה התערוכה הראשונה. בתור מש״קית חינוך עשיתי לא מעט תערוכות בצבא, ובהמשך במשרד האדריכלים שבו עבדתי, אבל יתכן שהתערוכה הראשונה היא ה־תערוכה שבה הבנתי שאני לא רק אדריכלית, אלא גם אוצרת שמשתמשת בנסיון האדריכלי ובראיה המרחבית שלי ככלי מוביל בבניית תערוכה על כל רבדיה; ושאחריה החלטתי שאני רוצה ללמוד בתכנית לאוצרות של אוניברסיטת ת״א.

התערוכה היא מקור אור, שאצרתי עבור אאא בית לטיפוגרפיה עברית ואסופה בשנת 2014, עם 30 משתתפים ממגוון תחומי העיצוב במתחם גן יעקב בתל אביב. אברהם קורנפלד הזמין אותי לאצור ולהפיק תערוכה נושאית כחלק ממסיבות חנוכה ש־אאא נהגו להפיק מדי שנה.

החלטנו שנעשה תערוכה של מקורות אור (ללילה אחד) וידעתי בדיוק מהו המקום שארצה לקיים את הארוע בו – מקום מרכזי, אייקון תרבותי שיודע להיות הכל וגם חסר הגדרה; מקום שיש בו גן וגם בניה אורבנית, והגיע הזמן מבחינתי להאיר אותו. המקום האהוב עליי בתל אביב: גן יעקב – בין ביתן הלנה רובינשטיין, היכל התרבות והבימה – No Man's Land. דמיינתי תערוכה בשעות הערב, במרחב הציבורי, עם עצים וצמחיה טבעית, ומקורות האור שיאירו את ״הגלריה הייחודית״ שבה הם מציגים; דמיינתי חוויה של אנשים משוטטים בחוץ ורואים תערוכה.

אלון ביטון

אלון ביטון. צילום: עידו אדן

עידן נויברג וגל בולקא

עידן נויברג וגל בולקא. צילום: עידו אדן

סטודיו ויהי

סטודיו ויהי. צילום: יובל חי

הטייס

הטייס. צילום: עידו אדן

כאן מימשתי לראשונה את המשיכה שלי לתערוכות עם חיבורים אינטר־דיסציפלינריים. הזמנתי 30 יוצרים שונים משלל תחומי העיצוב (מוצר, גרפי, טקסטיל, איור ואדריכלות) במטרה להוציא אותם מהיום־יום שלהם, מאזור הנוחות שלהם, ולבקש שיעשו עבודה שאינה בתחומם. 

הבריף היה ליצור אוביקט מאיר שישתלב בתוך המרחב האורבני של גן יעקב. כל אחד מהמציגים קיבל חופש לעצב אוביקט דו־ממדי או תלת־ממדי שיאיר בעזרת חשמל, אש, תאורה סולרית, סוללה או כל אמצעי אחר. 

התחנה האחרונה

התערוכה האחרונה היא חלום קטן שנמצא אצלי בראש כבר מספר שנים והוא לעבוד עם מאיירת־אדריכלית בריטית חובבת אופניים בשם אלייזה סאות׳ווד. החלום התגשם בצורה של התערוכה Non Voyage בגלריה בבית האדריכל לכבוד פסטיבל האיור 2020. התערוכה נפתחה ב־25.12.20 לשלושה ימים והיא ממתינה לפתיחה מחודשת למשך חודש וחצי, מיד לאחר הסגר (שיח גלריה עם סאות׳ווד יתקיים ביום ראשון 31.1 בשעה 20:00 בזום)

הסיפור מאחורי התערוכה: לפני שנה, בסוף שנת 2019, הזמנתי את סאות׳ווד להציג תערוכת יחיד בגלריה בבית האדריכל. אנחנו בקשר מאז 2012, לאחר שרכשתי במקרה הדפס רשת שלה בחנות מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון.

הנושא הראשוני של התערוכה היה מסע המתאר את ישראל עבור מי שאינה מכירה אותה ומעולם לא ביקרה בה. הביקור הווירטואלי שלה תוכנן להתקיים באמצעות התבוננות בדימויים ניטרליים של המקומות והמסלולים שבחרתי עבורה, עירוניים וכפריים כאחד, וגם צילומי וידיאו של מסלולי נסיעה באפניים (בעזרת מצלמות גו־פרו). 

אלייזה סאות׳ווד, Non Voyage, הגלריה בבית האדריכל

אלייזה סאות׳ווד, Non Voyage, הגלריה בבית האדריכל

אלייזה סאות׳ווד, Non Voyage, הגלריה בבית האדריכל אלייזה סאות׳ווד, Non Voyage, הגלריה בבית האדריכל אלייזה סאות׳ווד, Non Voyage, הגלריה בבית האדריכל

כל שהתקדם הדיאלוג הבין־יבשתי ביננו, נסגרו עוד ועוד גבולות של מדינות וטריטוריות ברחבי העולם עקב מגיפת הקורונה, וכך הפך המסע המקוון במחשב האישי לרלוונטי יותר מתמיד. הבנו שהנושא האמיתי של התערוכה שלנו הוא המסע מלונדון לתל אביב בעולם שבו כולם נמצאים בסגר, מלבד האמנית.

התערוכה מתארת את מסעה האישי של סאות׳ווד, ויתכן כי הוא מייצג את מסע החלומות של אנשים רבים בימים אלו. סאות׳ווד התחילה את מסעה בלונדון (מקום מגוריה) ועברה במרחבים שברובם לא ביקרה בהם מעולם: בלגיה, גרמניה, אוסטריה, הונגריה, רומניה, בולגריה, תורכיה, סוריה ועד להגעתה לתל אביב, ישראל. היא מציעה פרשנות למרחבים אותם היא פוגשת בהתבוננות בתצלומים ניטרליים ב־google maps ו־google street view, באמצעות כלי ההבעה שלה כאדריכלית, כמאיירת וכאמנית, ומנקודת המבט שלה כרוכבת אופניים מושבעת. 

בכל התערוכות שלי, התהליך הוא הדבר שמוביל ומעניין אותי והתוצאה היא הבונוס. במקרה של NON VOYAGE התהליך היווה עוגן ומסלול יציב ללכת בו לאורך השנה הלא וודאית שכולנו עברנו

זו תערוכה שאני מאוד גאה בה, שנעשתה על אף הקורונה (וגם בזכות), ואיפשרה לי ולאלייזה להעשיר וללמוד האחת מהשניה במשך שנה שלמה בתהליך בין יבשתי ייחודי. בנוסף התערוכה איפשרה לי ולאבישר גולדמן, בן זוגי, לשלב כוחות גם לאורך 2020 דרך המיתוג, העיצוב הגרפי, הפרסומים והקטלוג של התערוכה.

בכל התערוכות שלי, התהליך הוא הדבר שמוביל ומעניין אותי והתוצאה היא הבונוס. במקרה של NON VOYAGE התהליך היווה עוגן ומסלול יציב ללכת בו לאורך השנה הלא וודאית שכולנו עברנו. התוצאה היא פתיחת התערוכה לקהל בתקופה שתרבות היא בהחלט לא מובנת מאליה. מבחינתי ההצבה הצנועה והמדוייקת של התערוכה היא התגלמות של חווית מבקר מרחבית בתערוכה דו־ממדית וזה הישג אישי עבורי.

מכל מלמדיי השכלתי

ישנן כמה נקודות ציון שזכורות לי בהקשר לתערוכות. הראשונה, Dreamlands (אוצרים: Quentin Bajac and Didier Ottinger) במרכז ג׳ורג פומפידו, פריז 2010, שניסתה להראות כיצד ירידים בינלאומיים, תערוכות אוניברסליות ופארקי שעשועים הצליחו להוות מודלים שהשפיעו על תפיסת העיר ועל השימושים בה; וכבעלי השפעה, עיצבו את הדמיון ואת יצירותיהם של אמנים רבים.

למעלה מ־300 יצירות הוצגו בתערוכה, המערבבות אמנות מודרנית ועכשווית, אדריכלות, סרטים ומסמכים מאוספים ציבוריים ופרטיים רבים, ומציגות את טשטוש הגבולות בין דמיון למציאות. בעיניי זו בכלל הייתה תערוכה אדריכלית שהציגה סוגיה אדריכלית־חברתית בדרך מגוונת של סאונד, וידאו, מודלים בקני־מידה שונים, צילומים, ציורים, פיסול ועוד. 

אני חושבת שאז היתה לי את ההבנה שזה בדיוק החזון שלי כלפי תערוכות אדריכלות: תערוכות מתקשרות, סוחפות, המאפשרות חיבורים בין דיסציפלינות ופורמטים שונים כדי להנגיש רעיון.

לימור יוסיפון גולדמן

לימור יוסיפון גולדמן. צילום: רונן גולדמן

אלייזה סאות׳ווד, Non Voyage, הגלריה בבית האדריכל

אלייזה סאות׳ווד, Non Voyage, הגלריה בבית האדריכל. צילומים: רונן גולדמן

אלייזה סאות׳ווד, Non Voyage, הגלריה בבית האדריכל

בנוסף השפיעו עליי רבות התערוכות של קאטאלן בגוגנהיים ומוראקאמי בוורסאי, בהתייחסות שלהם לחלל הכה מרהיב וייחודי שבו הם הציגו את עבודותיהם וכיצד החלל היה חלק מרכזי מהתמה של התערוכה. החלל וסביבתו הם ההשראה הכי גדולה שלי, התמה מגיעה ברוב המקרים מהמקום עצמו.

וכמובן, בפעם הראשונה שביקרתי בביאנלה לאדריכלות בוונציה, הבנתי שאני בבית. הבנתי שמה שאני עושה ביום־יום, החיבור בין אדריכלות לאוצרות, יודע להתקיים בצורה מרהיבה ואני לא טועה בדרך שבחרתי. היה מאוד קשה לחזור הביתה משם… 🙂

תערוכת החלומות

תערוכת החלומות שלי מתחלקת לשתיים. האחת היא לאצור את הביאנלה לאדריכלות בוונציה: להכיר אוצרות.ים ממדינות שונות, סוגיות אדריכליות מגוונות, הצגת אדריכלות מתקשרת בפורמטים שונים ועולמיים (החלום הקרוב/נגיש יותר הוא לאצור את הביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה).

בנוסף הייתי רוצה לעבוד עם האמן הדני־איסלנדי אולפור אוליאסון על תערוכה מרחבית. אני חושבת שזאת תהיה חוויה חד פעמית וייחודית.

birds

בקרוב אצלך

אני עובדת כאדריכלית בסטודיו שלי, Limonarc, באופן קבוע על בתים, דירות, משרדים ומבנים ציבוריים, ובמקביל יוזמת ואוצרת תערוכות אינטר־דיסציפלינריות כחלק משגרת העבודה שלי. כרגע אני נמצאת באמצע של פרויקט תכנון ועיצוב לבית הספר לאמנויות המילה בירושלים, פרויקט מקסים ונדיר של מבנה קשתות עתיק ששילבתי בתוכו שלל ספריות ומקומות מגוונים לקריאה ואינטראקציה. חנוכת הפרויקט תתרחש בסוף פברואר ואני מאוד מתרגשת!


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden