כל מה שחשוב ויפה
דנה זהר, MOCK
דנה זהר, MOCK. צילומים: גלעד ליבנת

דנה זהר: רציתי להתעכב עוד טיפה ולסרוג סוודר

במותג הסריגים החדש שלה, MOCK, המעצבת דנה זהר שמה דגש על אופנה איטית ודימויים דיגיטלים יום־יומיים שאנחנו לא מקדישים להם תשומת לב, כמו החץ של העכבר, כפתור ה־on/off באייפון או סיכת המיקום בגוגל־מאפס

יובל: בוקר טוב דנה, מה שלומך בימים אלו של סגר שלישי אינסופי?

דנה: בוקר טוב יובל, אני מרגישה שזה כבר הפך לשגרת החיים שלי… עוד מעט סוגרים שנה. אבל אני מנסה להוציא מזה את המירב, בסך הכל אני בסדר עם זה

יובל: שמח לשמוע. וברכות על MOCK, שאם אני מבין נכון גם הוא נולד בגלל, או בזכות הקורונה

דנה: תודה רבה! אני מתייחסת לזה כבזכות. אני חושבת שאם לא הייתה נופלת עליי התקופה הזו, יכול מאד להיות שהוא בכלל לא היה נולד או נשאר כתחביב סריגה למגירה…

יובל: אז מה קרה שם לפני שנה שחזרת לסרוג ושהבנת שזה מה שאת רוצה לעשות?

דנה: מאז שנחשפתי לטכניקה הזו היה בינינו איזה קליק, ובשנה האחרונה לתואר השתמשתי בה הרבה. אבל כשיצאתי מהלימודים והשתלבתי בסטודיו של מעצבת מקומית מצאתי את עצמי נורא עמוסה ולא היה לי זמן לשבת שעות ולסרוג. הייתי גם מתוסכלת מהעבודה שם, וכשפתאום מצאתי את עצמי בבית עם המון זמן פנוי חזרתי לסריגה, סרגתי סוודר אחרי סוודר אחרי סוודר והרגשתי שהיצירתיות חזרה אליי

יובל: איפה ומה ומתי למדת? ומה משך (ועדיין מושך) אותך בסריגה?

דנה: למדתי בבצלאל במחלקה לצורפות ואופנה, התחלתי שם ב־2015 אם אני לא טועה, וסיימתי בקיץ 2019. אני חושבת שמה שכל כך מושך אותי בסריגה זה שיש לי 100% שליטה בתוצר: מבחירת החוט, חישוב הגזרה, הגימורים. אני מייצרת את הבגד מא׳ ועד ת׳. ואם טעיתי אני יכולה פשוט לפרום ולהשתמש בחוט מחדש

דנה זהר, MOCK דנה זהר, MOCK דנה זהר, MOCK דנה זהר, MOCK

יובל: מה היה הפריט הראשון שסרגת בקורונה, שאחריו הבנת שזה זה?

דנה: הפריט הראשון שסרגתי, שעד היום הוא גם האהוב עליי מכולם ושממנו נולדו הרבה סוודרים אחרים, הוא סוודר סגול עם כיס כחול מצוייר על החזה. הרעיון אליו בא אלי הכי במקרה… מזווית העין ראיתי חולצת טי־שירט שזרקתי יום לפני לכביסה והחלטתי לעשות ניסוי ולבדוק כמה זמן ייקח לי לייצר גרסה שסרוגה לגמרי בעבודת יד לאותה חולצה שיוצרה בפס ייצור ועלתה לי אולי 30 שקלים

יובל: כמה זמן?

דנה: בערך 11 שעות!

יובל: וזה כבר שווה הרבה יותר מ־30 שקל… לאן המשכת משם?

דנה: ממנו המשכתי לעוד כל מני דימויים דיגיטלים שמלווים אותנו ביום־יום ולפעמים אנחנו לא מקדישים להם יותר מדי זמן, כמו החץ של העכבר במחשב, כפתור ה־on/off באייפון, סיכת המיקום בגוגל־מאפס… קצת כמו עם הטי־שירט, רציתי להתעכב עליהם עוד טיפה ולסרוג מהם סוודר

נמשכתי אל הדימויים האלו מתוך הטכניקה של הסריגה. בדרך כלל משתמשים בדוגמאות קצת מיושנות, ורציתי לעשות ערבוב בין טכניקה מיושנת לדימוי חדיש

יובל: מה מושך אותך בדימויים האלו? כמעצב גרפי בהכשרתי אני ישר נמשך אל ההפשטה הגרפית הזו, אבל אני תוהה מאיפה זה בא אצלך, ומה מושך אותך להעביר את העולם הדיגיטלי לעולם הפיזי

דנה: נמשכתי אל הדימויים האלו מתוך הטכניקה של הסריגה. כשמתכננים פאטרן או תמונה שרוצים לסרוג מתרגמים אותה לפיקסלים, ממש כמו שחור ופתור (התשבצים האלו שמשחירים משבצות ויוצאת בסוף תמונה), כל פיקסל הוא ״עין״. בדרך כלל משתמשים בדוגמאות שבעיניי הן קצת מיושנות, ורציתי לעשות ערבוב בין טכניקה מיושנת לדימוי חדיש

דנה זהר, MOCK דנה זהר, MOCK דנה זהר, MOCK

birds

יובל: אז איך זה עובד? מכל דוגמה יש רק פריט אחד? במידה אחת? זה הכל סורגת?

דנה: אז כרגע יש פריט אחד מכל דוגמה, והם במין מידת ביניים כזו שממנה אפשר לדרג. אני סורגת הכל בעצמי ולפי הזמנה, ככה שאפשר גם לעשות שינויים בסוג הצווארון, באורך השרוולים, בצבעים… אני לא רוצה להחזיק מלאי ואני חושבת שגם יש משהו נחמד בזה שמישהו מקבל סוודר שהוכן במיוחד בשבילו. קצת כמו סוודר שמקבלים מסבתא

יובל: מה זה אומר מידת ביניים שממנה אפשר לדרג?

דנה: לדוגמה, הסוודר הסגול עם הכיס, אפשר לומר שהוא מידה S לגברים. אז עכשיו כשיש לי את המידות המדוייקות שלו כמוצר פיזי מוגמר, אני יכולה לחשב מהגזרה שלו עוד שתי גזרות למעלה M ו־L

יובל: הבנתי. והשם, MOCK: מאיפה הוא הגיע?

דנה: MOCK הגיע משני כיוונים, גם מתוך ההתחקות שלי אחר פריטי לבוש מוכרים כמו הטי־שירט, חולצת הפולו, חצאית הג׳ינס… וגם כי זה סוג הצווארון החביב עליי – Mockneck – שזה כמו צווארון גולף רק שהוא לא מתקפל על עצמו

יובל: אז יש לי שאלה על המהות: כל הרעיון של לעשות פריטים לפי הזמנה: זה כלכלי? אני מניח שיש פה גם הבט אידיאולוגי של סלואו־פאשן וקיימות. נכון?

יותר משזה כלכלי, אני מאמינה שצריך להביא אלטרנטיבה לאופנה המהירה. שבעשייה שלי אני בכוונה בוחרת בשיטה איטית ששמה דגש על תהליך הייצור של הבגד, ועומדת בניגוד מוחלט לייצור המוני

דנה: אז זהו, אני חושבת שיותר משזה כלכלי, אני מאמינה שצריך להביא אלטרנטיבה לאופנה המהירה. התחרות על המחיר לפריט היא כמעט בלתי אפשרית מול הרשתות אבל מאחורי המחיר הזול של חולצת טי־שירט, יש מחיר כבד מאוד. אני חושבת שבעשייה שלי אני בכוונה בוחרת בשיטה איטית ששמה דגש על תהליך הייצור של הבגד, ועומדת בניגוד מוחלט לייצור המוני

יובל: מה המחירים של הפריטים ואיפה קונים אותם?

דנה: זה תלוי בפריט ובכמות העבודה עליו, אבל הטווח הוא 480-980 ₪. כרגע אפשר לפנות אליי דרך עמוד האינסטגרם ולרכוש, ובקרוב תעלה פלטפורמה אינטרנטית למכירה

דנה זהר

דנה זהר. צילום: עמית געש

דנה זהר, MOCK דנה זהר, MOCK דנה זהר, MOCK

יובל: מה התגובות בינתיים?

דנה: קיבלתי הרבה התלהבות מהפריטים וגם היו כמה פניות אבל המחיר בינתיים מרתיע. אני מבינה את זה, אבל לדעתי זה עניין של תפיסה. בגדים עדיין נתפסים כמוצר שאמור להיות זול ואני מקווה להביא לשינוי בנושא הזה

יובל: מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

דנה: אני מאמינה שהשינוי יגיע, כבר אפשר לראות שיש עלייה בהתעניינות בכל נושא הקיימות והצרכנות הנבונה. הכי חשוב זה לשפוך אור על אחורי הקלעים של התעשייה ועל האנשים והנשים שמייצרים עבורנו את מה שאנחנו לובשים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden