כל מה שחשוב ויפה
אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר
אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר. צילומים: באדיבות YES

אחרי חצות: הבנאליות של הרוע

הסדרה ״אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר״ מציגה את סיפורן של הנשים שהותקפו על ידי אלון קסטיאל, מאושיות חיי הלילה של תל אביב. ״זה קשה לעיכול, זה בועט, זה צועק לשינוי, וזה בעיקר מעורר הערכה לאומץ ולמחויבותן לאמת״

לפעמים סדרות כמו ״אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר״ של הבמאית קרן שעיו והמפיקה מיקה תימור – שהפרק הראשון שלה, מתוך שלושה, שודר אמש ב־yes דוקו – הן הזדמנות חשובה להסתכל לרוע בעיניים ולגלות שהוא נראה רגיל. אפילו לא ממצמץ. ולא, אין לו קרן חדה או זנב בין הרגליים.

״הבנאליות של הרוע״ קראה לזה חנה ארנדט, בבואה לתאר את הפער בין דמותו הרגילה כביכול של אדולף אייכמן לבין הזוועות שחולל. ורק אל תקפצו על האנלוגיה הזו: היא לא מכוונת לשואה, היא מכוונת לאדם. הקורלציה היחידה, אם כבר, היא חזית המלחמה שנפתחה לא מכבר, בחסות הדרמה – הקולנועית והטלוויזיונית – על זכויותיהן של נשים, על מיניותן ועל הסכמתן ליחסים (מיניים או רגשיים) במקום שאלו נלקחים בכוח, במרמה ובאלימות על ידי גברים מבוססי מעמד (שם, כוח וכסף). 

המלחמה הזאת על זכות כה בסיסית, מעצימה את תפקידה של אמנות המסך בחשיפת הצדק. אמנות, שבזכות סדרות כמו אלה, גם בעידן של תרבות מעורערת ורשתות חברתיות, מקבלת משמעות ותוקף. 

אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר

אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר

אלון קסטיאל – איל נדל״ן צעיר ומשגשג, בן לאריסטוקרטיה מקומית בתחום עיצוב הפנים והריהוט הביתי, אחת מאושיות חיי הלילה של תל אביב ומי שכונה מלך המועדונים כשרכש בעלות על חלקם – נחשף באמצעות מסמך מרתק ובו אוסף עדויות של נשים, חלקן באופן גלוי וחלקן גלויות חלקית, כמי שתכנן באופן שיטתי ומאיים תקיפות של עשרות נשים. 

הסדרה מתמקדת במקרים שאירעו בשנים 2006-2016, בסטריליות מטשטשת עקבות, כמו במותחנים אפלים. חיי הלילה של תל אביב משורטטים על ידי צילומי אילוסטרציה של מועדונים, שהותאמו לקצב דאנס, אלקטרו וטראנס מקוריים שרקח גל לב. זה מטריף וזה מקהה חושים וזה מכניס לווייב וזה ממחיש את הלך הרוח של המרואיינות בזמן אמת. 

ומעל הכל זה אסתטי ומצליח לרקום את העדויות בחכמה, כך ש״התיק״ הוא לא אלון קסטיאל, אלא כל אחת מהנשים היא תיק. וכך גם מבחינה גרפית, כל אחת מתוייקת לאלבום הקורבנות. המשוואה, אם תרצו, היא שקסטיאל עצמו הוא סך כל התיקים.

ומעל הכל זה אסתטי ומצליח לרקום את העדויות בחכמה, כך ש״התיק״ הוא לא אלון קסטיאל, אלא כל אחת מהנשים היא תיק. וכך גם מבחינה גרפית כל אחת מתוייקת לאלבום הקורבנות. המשוואה, אם תרצו, היא שקסטיאל עצמו הוא סך כל התיקים

אני חושבת על האופן הוויזואלי שבו יוצרי הסדרה עיצבו את מתן העדויות דרך כוסות המשקה, ההתחקות אחרי אותו לילה, הקשר בין העבר להווה; תמונות, תנועות המצלמה. ואני חושבת שמדובר באחד מאלבומי הפריימים הייחודיים, שמצליחים לבטא את הכאב של הדוברות באמצעות הצמצם, הג׳סטה, הביט.

קחו לדוגמה את א׳, העדה הראשונה שלא הזדהתה בשמה או בפניה. המצלמה סוגרת על מאפייניה באמצעות סגנון לבוש, תנועות אופייניות, צבע שיער, כך שאין ספק שמדובר בדמות אמיתית, כי כל אלו מבטאים את לידתה של האמת היוצאת לאור. התוצאה מצמררת; הקולות ממשיכים להדהד הרבה אחרי הצפייה.

מארג העדויות מקבל עומק במסגור גם על ידי אנשים מבחוץ: אלו שצפו מהצד, היו מודעים, או לא מודעים מספיק. מדובר בדי־ג׳ייז, אנשי לילה ועיתונאיות שהיו בסוד העניינים, שמשלימים את התמונה ולפעמים אף מחזקים את העדויות מאגפים מפתיעים.

אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר

מבחינה פסיכולוגית, רצף התודעה של הדוברות יוצא מהטשטוש ומה״בלקאאוט״ שכפה עליהן קסטיאל אל פסים מוצקים, שהן כבר לא יכולות לטעות בהם: קסטיאל הוא עבריין מין. פוסט אמיץ של אחת מהקורבנות, עירד מרציאנו־צייגר, פתח תיבת פנדורה שאפילו בית המשפט שהקל בעונשו לא ינעל בכוח. מרציאנו־צייגר סימלה את מאבקן של נשים רבות שסבלו ושתקו וכעת מדברות בסדרה לראשונה, כי אין יותר ממה לברוח או מה להסתיר.

עדויות כמו אלו מציבות בפני הצופה מראה. מדובר בנשים יפות, מרשימות, שנפגעו באופן בלתי הפיך וחלקן אף האשימו את עצמן במשך שנים. זה קשה לעיכול, זה בועט, זה צועק לשינוי, וזה בעיקר מעורר הערכה לאומץ נשי משנה תודעה ולמחויבותן לאמת. 

זה מחזיר אותי לחדר משלך של וירג׳יניה וולף. זה לא רק חדר: בכל הנוגע לנשים אנחנו צריכות להיזהר מחסדיהם של גברים. תדאגי לעצמך, לשם משלך, לביטחון עצמי משלך, למשקה משלך

מתוך הפרופיל של קסטיאל, המצטייר אולי לראשונה לצופים שרחוקים מחיי הלילה הסוערים של תל אביב, עולה מוסר השכל חשוב כמסר יסוד של ״אחרי חצות״: ללמוד להיזהר ממי שנראה לנו הכי טריוויאלי והכי ״לא הגיוני״ שיתקוף. זה מחזיר אותי לחדר משלך של וירג׳יניה וולף. זה לא רק חדר: בכל הנוגע לנשים אנחנו צריכות להיזהר מחסדיהם של גברים. תדאגי לעצמך, לשם משלך, לביטחון עצמי משלך, למשקה משלך. 

בסופו של דבר הסדרה, שיוצאת לאור באחד הרגעים השפלים שידעה החברה הישראלית בכל הנוגע לעבירות מין של ידוענים כאלו ואחרים, הופכת למסמך נוקב בכל הבט: נקודות תצפית, רשומון, יומן תיעודי מצמרר. מקום שהמילים נעצרות בו, לא פחות מעשרות סרטי מלחמה.

הלוואי וסדרות שכאלו ייעשו לא רק על פרשת אלון קסטיאל אלא על כל טורפי הנשים שנחשפו, משום שאלו תיקי החקירה האמיתיים, לא אלו המתיישנים ומעלים אבק בחדרי החקירות; לא אלו שזוכים למשפט עצל. אלו התיקים שעומדים לשיפוטו של הקהל, והלב הפועם נוכח הצפייה יודע עם מי הצדק. 


אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר
בימוי: קרן שעיו; הפקה: מיקה תימור
כל הפרקים זמינים ב־yesVOD
הפרק השני והשלישי ישודרו הערב ומחר בשעה 22:00 בערוץ yesדוקו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden