כל מה שחשוב ויפה
שובבים ושווים
אלירן הרוש, שובבים ושווים מאת גלעד מאירי. צילומים: מ״ל

אלירן הרוש מאייר את כל הילדים השובבים והשווים

אלירן הרוש אייר את שירי האלפבית החברתי שכתב גלעד מאירי על 22 ילדים וילדות שונים: ילדים בדואים, ילדים שעלו ארצה, ילדים עם הורים פרודים, ילדים שאבא שלהם סבל, והילדים השמנמנים שמודדים בגד שלוחץ להם על הבטן

יובל: הי אלירן, מה קורה? מה שלומך בימים אלו, איך עברה עליך השנה האחרונה?

אלירן: אהלן יובל 🙂 כיף להיות פה וכיף לשוחח איתך. לונג טיים 🙂

השנה האחרונה הייתה לא פשוטה, אבל היא אפשרה לחישוב מסלול מחדש, זמן לפרויקטים אישיים, פרויקטי צד שפתאום עברו לחזית

יובל: מה לדוגמה?

אלירן: לדוגמה ספר הילדים ״שובבים שווים״ (הוצאת מקום לשירה) שלפני הקורונה היה פרויקט צד שהייתי ניגש אליו פעם בכמה זמן, וכשהגיעו הסגרים פתאום יכולתי לתת לזה פוש רציני. זה לא ספר ילדים סטנדרטי, יש בו 22 שירים לפי הא״ב והיה צריך לאייר לכל שיר כפולה, אז 22 כפולות מאוירות זה לא בא ברגל, במקרה הזה הקורונה שיחקה לטובתי

יובל: לגמרי. זה ספר הילדים הראשון שאתה מאייר. נכון?

אלירן: כן, זה אכן הספר הראשון ומאוד חיכיתי שיגיע טקסט שאתחבר אליו וארצה לאייר אותו. היו כל מיני הצעות מאז תום הלימודים אבל הייתי צריך להרגיש חיבור לטקסט כדי להיכנס לפרויקט שאוכל ליהנות בו במשך שנה שלמה בלי שימאס

אלירן הרוש

אלירן הרוש

כדורגל

כדורגל

יובל: ספר קצת על הספר, מי הם אותם שובבים שווים שעליהם כתב גלעד מאירי?

אלירן: בעצם מדובר בספר שירים לילדים, שמקוטלגים לפי סדר הא״ב, כל שיר הוא אות הוקרה לילדים ולילדות שונים, מכל קצוות החברה הישראלית. יש שיר על ילדים בדואים, וילדים שעלו ארצה, על ילדים עם הורים פרודים… מנעד רחב של סוגי סיפורים, והכל בהומור, בקריצה ובחריזה

יובל: וכשפנו אליך כל השירים היו כבר מוכנים? מאיפה התחלת לעבוד?

אלירן: כן, מסתבר שהטקסטים האלה שכבו אצל המשורר גלעד מאירי במגירה בערך 15 שנים, ואם אני לא טועה הם עברו איזשהו עדכון קל לימינו. גלעד אומר שהוא חיכה שיגיע המאייר הנכון לפרויקט.

ההתחלה הייתה פשוט לקרוא את כל הספר מתחילתו ועד סופו להרגיש אותו, להבין מה הוא רוצה להיות (גילוי נאות, הייתי גם המעצב של הספר), איזה פורמט מתאים לו, מי הם הילדים האלה, מה הסגנון שלהם ועוד המון המון שאלות שעלו לי ביני לבין עצמי, וכשהיו לי את התשובות יכולתי לצאת לדרך ולהתחיל בסקיצה לשיר הראשון

יובל: עם איזה שיר התחלת?

אלירן: זו שאלה ששאלתי את עצמי גם בתחילת הפרויקט ומפני שלא הצלחתי לבחור – פשוט התחלתי מהשיר הראשון, אחר כך השני והשלישי… ואז כשברביעי נתקעתי התחיל מסע דילוגים בין שיר לשיר ולא איירתי את הספר בסדר כרונולוגי

יובל: קטעים. לפעמים הכי פשוט להתחיל מההתחלה… ספר קצת על הקו האיורי, סקאלת הצבעים וכן הלאה

עבודה

עבודה

וו החיבור

וו החיבור

חד־הורית

חד־הורית

דו־חיים

דו־חיים

אלירן: הקו האיורי הוא יחסית משוחרר וזורם, נאיבי. הצלחתי למצוא מברשת באייפד שהתחקתה באופן לא רע אחרי לוק של ציפורן ודיו, אהבתי את הלוק הזה ועם זה יצאתי לדרך. הצבעים שבחרתי הם סקאלה מצומצמת של צבעי יסוד: רציתי להגדיר חוקים מאוד ברורים כדי שהספר ישמור על שפה אחידה, על זרימה, ושעדיין כל שיר לא ירגיש כמו המשך של הכפולה הקודמת, אלא רק מאותה משפחה. בנוסף שילבתי טקסטורות ופטרנים שהעשירו את השפה והוסיפו לה משהו קצת יותר גרפי

יובל: אפרופו חוקים מאוד ברורים, דווקא הרגשתי – אולי יותר מבחינת הגריד – שהרשית לך יותר חופש. אני צודק?

אלירן: אתה חצי צודק, הגדרתי מצד אחד חוקים מאוד ברורים כדי שתהיה לי מסגרת לעבוד בתוכה, וגם מפני שכל שיר עומד ככפולה בפני עצמה, אבל היה לי חופש בלהשתמש בכפולה בכל פעם באופן אחר. יש כפולות שיש איור קטן, יש כפולות שיש איור שמתפרס על כולה, יש גם כפולה שצריך להפוך את הספר על הצד, בצורה אנכית, היה שם שיר שמדבר על ילדים שאבא שלהם סבל וההיפוך של הכפולה אפשר לי לייצר הקצנה של מגדל ארגזים שהאבא אוחז

יובל: הסבל! זו הכפולה שאני הכי אוהב…

אלירן: גם אני! זו הכפולה היחידה שלא מצוירים בה ילדים. ויש בה הפעלה נחמדה ומרעננת באמצע הספר

יובל: קטעים. מעניין מה התת־מודע יגיד על זה… ספר על עוד שני איורים שאתה אוהב במיוחד (וכן, אני יודע שזה לא קל לבחור)

סבל

סבל

פטפוטים

פטפוטים

בגד

בגד

אלירן: השיר ״בגד״ מספר על ילדה שמנמנה שנכנסת עם אמא שלה לחנות בגדים ועל הרגע הזה שהיא מודדת בגד שלוחץ לה על הבטן. בסוף השיר נגמר ברגע אינטימי בין האמא לבת והרגשתי חיבור אישי לשיר הזה. בנוסף היה כיף גדול לאייר את השמלות והסביבה שהסיפור קורה בה. 

השיר השני שאני אוהב (כן, זה באמת קשה לבחור!) הוא ״פטפוטים״ שמספר על ילדים שאוהב להקשיב לשיחות של מבוגרים, למרות שהוא לא תמיד מבין על מה הם מדברים. יש לו מן רצון כזה להיות חלק מהקליקה שלהם, וזה נורא הזכיר לי את עצמי שבתור ילד גם תמיד הייתי נדחף לשיחות של מבוגרים במקום לשחק עם הילדים 🙂

בנוסף, היה כיף לאייר בשיר הזה את כל המבוגרים יושבים על ספה ענקית. שלפתי כל מיני דמויות עבר מהזכונות שלי כילד והם שימשו כרפרנסים למבוגרים, ואת הילד השתדלתי לאייר בדמותי

יובל: תגיד, איפה אתה רואה בספר המשך לעבודות אחרות שלך ואיפה אתה רואה בו משהו אחר, או חדש, אם זה כי זה ספר ילדים או כי כבר צברת ניסיון

אלירן: אני רואה בו בהמשך בגרוטסקיות של הדמויות. המון פעמים במהלך הספר העורכת האירה לי שהילדים צריכים להיות יותר חמודים, יותר חביבים, והייתי צריך לשמור על איפוק מסוים; אני לא רגיל לאייר דמויות חמודות. ולגבי המשהו החדש, אני חושב שבפרשנות הוויזואלית לטקסטים הדברים אצלי יותר מדויקים, יותר שלמים

birds

יובל: אז מה, עשה לך חשק לעוד ספר?

אלירן: בטח, ספרים זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות. יש לי בבית כמות יפה של הספר שאני הולך לשלוח לכל מיני עורכים כדי לדוג את תשומת ליבם. לאייר ספרים זה תמיד האיזור הכיפי והפורה, לי כמאייר

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

אלירן: אממ אני רוצה להגיד תודה על הריאיון ועל ההתעניינות, אני בטוח ומקווה שיצא לנו עוד לקשקש על פרויקטים נוספים שנמצאים בקנה. 

והייתי רוצה להמליץ לכל ההורים שקראו את הכתבה לרכוש את הספר לילדים שלהם. אני אמנם לא אובייקטיבי, אבל אני חושב שיצא לנו אחלה של תוצר ואני חושב שילדים מאוד יהנו ממנו, ושהמסר של הספר והעובדה שהוא מספר על מגוון רחב של ילדים בחברה הישראלית הוא חשוב לתקופה שאנחנו חיים בה


שׁוֹבָבִים שָׁוִים: סֵפֶר הָאָלֶפְבֵּית הַחֶבְרָתִי
מאת: גלעד מאירי; איורים: אלירן הרוש
הוצאת מקום לשירה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden