כל מה שחשוב ויפה
אסנת פייטלסון

מאיירים את רכבת ישראל בתחנת רעננה מערב

חווית הנסיעה ברכבת ישראל משתקפת בשמונה איורים שמקבלים את פני הנוסעים, בתחנת רעננה מערב שנחנכה בתחילת החודש. משתתפים: אלירן הרוש, אסנת פייטלסון, יעל קשלס, עידו בק, פייר קליינהאוז, רחלי שלו, שירה נוק ותמר ידין. מנהל אמנותי: יובל סער

בתחילת החודש נפתחו שתי תחנות נוסעים חדשות של רכבת ישראל ברעננה. לקראת פתיחת התחנות, ביחד עם אגף השיווק של רכבת ישראל, חיפשנו דרך יצירתית להוסיף צבע לתחנת רעננה מערב, שהמבנה שלה כולל חלונות גדולים לאורכו של מסדרון ארוך ושטוף שמש. הפיתרון שנבחר לבסוף היה לבקש משמונה מאיירים להמחיש זוויות שונות של הנסיעה ברכבת. בדרך זו משתקפת חוויית הנסיעה ברכבת, על כל גווניה – לצד ההזדמנויות והרגעים הקטנים שרק נסיעה ברכבת יכולה לייצר. האיורים הודפסו על גבי מדבקות שקופות, כך שקרני השמש העוברות דרכן מייצרות חוויה של אור וצבע בכל המסדרון.

תחנת הרכבת רעננה מערב

אלירן הרוש

שירה נוק

האיור הראשון שמקבל את פניהם של הנוסעים שעוברים מהתחנה לרציף, הוא האיור של של אלירן הרוש, שמתרכז בפסנתרים שמוצבים בתחנות הרכבת בארץ, עובדה שלא כולם שמים לב אליה בעודם ממהרים לתפוס את הרכבת. לעומתו, שירה נוק ביקשה לתפוס את הרגע שהזמן עוצר בו מלכת, וכל דמות שקועה בעולמה. ״במציאות דינמית כל כך, שבה הטכנולוגיה לוקחת אותנו ממקום למקום במגע אחד״, היא אומרת, ״יש משהו קסום בהמתנה לכלי תחבורה שלוקח אותך פיזית ממקום אחד למקום שני. עניין אותי לאייר את האינטראקציות שיש לכל דמות אחת עם השניה, או סתם את הרגע המיוחד הזה של שלנו עם עצמנו בתחנה״.

האיור של תמר ידין מתמקד בשגרת נוסעי הרכבת: ממתינים לרכבת, שומעים מוזיקה, קוראים ספר בתחנה, שואלים לגבי דרכי הגעה או מנסים להעביר את כרטיס הנסיעה מבלי לשפוך את כוס הקפה. ״נסיעה ברכבת היא פעילות מעוררת השראה לכל מאייר שאוהב לצייר דמויות״, מסביר פייר קליינהאוז. ״כשאני עולה לרכבת אני משתדל תמיד שתהיה לי מחברת כדי שאוכל ׳לתפוס׳ בה את שלל הדמויות המעניינות שחולפות על פני. לכן בחרתי לאייר סצנה יום־יומית של נסיעה ברכבת: ליהנות מהדמויות שונות, עם העיסוקים השונים, שחולקות ביחד את הנסיעה״.

תמר ידין

פייר קליינהאוז

עידו בק

רחלי שלו

גם בעבור עידו בק חלק מההנאה בנסיעה ברכבת היא התבוננות על אנשים זרים. ״כמאייר, לראות את הטיפוסים השונים ואת ההתנהגויות שלהם זה מקור נפלא להשראה״, הוא אומר, ״ולכן בחרתי לספר את הסיפורים של הטיפוסים השונים״. כך, כל חלון מוקדש לאדם אחד, והוא מאפשר הצצה לעולם הפרטי־ציבורי שהאדם יוצר סביבו בזמן נסיעת רכבת. רחלי שלו בחרה להתמקד בסיפורי האהבה הרבים שמתחילים במפגש ברכבת, ובמיוחד אצל האוכלוסיה הצעירה הכי בולטת ברחבי הרכבת: החיילים והחיילות. סיפור אהבה הנרקם בין חייל לחיילת וחוטי האוזניות שלהם (עוד מאפיין חזק של הרכבת) מרמזים על המתחולל ביניהם.

אסנת פייטלסון בחרה לאייר את החווייה שלה מנסיעות ברכבת, שהיא בדרך כלל להביט מחוץ לחלון ולחלום בהקיץ. כל דמות באיור חווה את הנוף מחוץ לחלון מנקודת המבט הפנטסטית שלה. ולבסוף, יעל קשלס, בחרה לתאר את הנסיעה ברכבת כמסע פנימי של אינדיבידואלים השקועים בקריאת ספר ובהעשרת עולמם. הגבולות בין חוץ לפנים מטשטשים כשהנוסעים שקועים בעולמם הפנימי, המשתקף בעולם החיצוני שניבט בחלון ובתחנת הרכבת.

אסנת פייטלסון

יעל קשלס

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. עדי

    דיסניזציה של חוויית הרכבת. אף לא אדם אחד באיורים נראה מזיע ומעוצבן מכך שהרכבת שוב מאחרת, ואף אחד לא צורח בסלולאר בקולי קולות בקרון….

  2. שלי שנהב

    יופי של רעיון!
    להכניס יצירתיות, צבעים ואסתטיקה למרחב ציבורי והמוני, כתחנת רכבת, עושה רק טוב.
    במקום האנונימי והלא צפוי, מתאפשר לעוברים ושבים, להשתהות, להירגע, להעלות חיוך וליהנות.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden