כל מה שחשוב ויפה
דוד וקסלר, בגדים לבוגדים. צילומים: דור ארזי, יועד ״ג׳ו״ מגל

בגדים לבוגדים: דוד וקסלר בוגד בעולם האופנה

משנקר לסנט מרטינס, מ״נשבר הזין״ ל״בגדים לבוגדים״: דוד וקסלר עיצב פנטזיה יהודית פוסט אפוקליפטית תוך שהוא עושה ריקליימינג לתואר ״שמאלני בוגד״

יובל: הי דוד, בוקר טוב, חג שמח ומזל טוב על סיום התואר השני באופנה בסנט מרטינס!

דוד: הי תודה רבה 🙂 יצא נחמד עם חג החירות לסיים לימודים…

יובל: לגמרי. אני יכול לנחש שלא ככה עם הקורונה תיארת לעצמך את הלימודים לפני שנתיים כשסיימת את הלימודים במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר…

דוד: לגמרי… החלום שלי היה התצוגה של סנט מרטינס בשבוע האופנה של לונדון, ראיתי את זה בווג והזלתי ריר, ועם דחיפה של אורית פרייליך המנחה שלי, התחלתי לגלגל את הפנטזיה. האמת לא האמנתי שאגיע לססמ בכלל, זה היה קרוב לבלתי אפשרי. ואז כשהקורונה התחילה זה היה פשוט לול.. הבנתי שתצוגה לא תהיה..

יובל: רק שנבין, ססמ = סנטרל סנט מרטינס?

דוד: חח כןכן סליחה

יובל: סבבה. אני זוכר את קולקציית הגמר שלך בשנקר, נשבר הזין, במיוחד איך אחד הדוגמנים סחב לאורך כל המסלול מה שנדמה היה תחילה כבובה עטופה בבדים, עד שיצא ממנה דוגמן נוסף לקול מחיאות הכפיים של הקהל. תגיד כמה מילים על הקולקציה ההיא ואז נתקדם לאט לאט לבגדים לבוגדים?

דוד וקסלר, נשבר הזין

דוד וקסלר, נשבר הזין. צילום: גיא כושי ויריב פיין

דוד: נשבר הזין הייתה קולקציה שעסקה בדימויים חדשים של גבריות גברית. אני מעצב בגדי גברים ורציתי להפנות את הזרקור אל הגברים עצמם, פוסט ״מי טו״ ובעיצומה של מהפכה מגדרית ומינית. רציתי לשאול אם גבריות שהיא לא רעילה היא בהכרח נשית? עדינה? ומצאתי בגברים ישראליים (חברים שלי) המון אחדויות של ניגודים שהובילו אותי רעיונית.

המהלך העיצובי היה לחפצן ולהפנות את המבט הגברי, בחזרה אל הגברים עצמם. חשפתי מקומות בגוף הגבר שלא מקבלים מספיק ״זמן מסך״ בתרבות שלנו. והתעסקתי בשאלות של גובה וגודל (שמאוד מעסיקות את הגברים הישראליים הנמוכים יחסית)

ב״נשבר הזין״ רציתי לשאול אם גבריות שהיא לא רעילה היא בהכרח נשית? עדינה? חשפתי מקומות בגוף הגבר שלא מקבלים מספיק ״זמן מסך״ בתרבות שלנו. והתעסקתי בשאלות של גובה וגודל (שמאוד מעסיקות את הגברים הישראליים הנמוכים יחסית)

יובל: ״גובה וגודל״. הייתי אומר שמעסיקה לא רק את הנמוכים יחסית, אבל מסכים…

תגיד, באיזה שלב ידעת שאתה רוצה להמשיך לתואר שני? כי זה קרה ממש מהר, בדרך כלל זה לא קורה שנייה אחרי התואר הראשון. ולמה דווקא סנט מרטינס?

דוד: במהלך ההנחיות של פרויקט הגמר, המנחה שלי אורית סיפרה לי על התכנית. הכרתי אותה במעורפל ואחרי ההנחיה ישבתי וחקרתי קצת… היא נחשבת לתכנית הטובה בעולם לתואר שני באופנה, אז מיד זה היה מרתיע, אבל אחרי קצת מחשבה החלטתי לנסות. הגשתי תיק עבודות ולא התקבלתי וכאן הסיפור מתחיל להיות מעניין

יובל: וואלה

דוד: כן. לאה פרץ, ראשת המחלקה האהובה של שנקר בדיוק עזבה, וביקורות הגמר שלנו היו עטורות שופטים בין־לאומיים שהגיעו לכבד את המחזור האחרון שלה. אחד מהם היה פאביו פירס, ראש התוכנית לתואר שני בססמ. בסוף הביקורת שלי הוא התעקש לדבר ראשון ושאל אותי מה אני רוצה לעשות אחרי הלימודים. אמרתי לו שלמען האמת ניגשתי לססמ ולא התקבלתי.. בסוף הביקורת הוא ראיין אותי וחודשיים אחר כך כבר הייתי בלונדון

יובל: דיייי. מהמם. אז הנה אתה בלונדון וחצי שנה אחרי זה: קורונה. ספר קצת על הלימודים – לפני ואחרי ותוך כדי

דוד: הגישה של התואר השני בסנט מרטינס מאוד שונה משנקר: יש מעט מאוד שעות פרונטליות והנחייה ישירה. אתה בעיקר מקבל גישה לכל המתקנים של בית הספר, למנחים ולספרייה המטורפת. משם מה שתעשה עם זה זה לגמרי עליך: אם תקבע הנחיות עם חמישה מנחים בשבוע ותנצל כל רגע על המכונות סחטיין עליך.. אבל אף אחד לא רודף. עד הביקורות הקוטלות כמובן חח

דוד וקסלר, בגדים לבוגדים דוד וקסלר, בגדים לבוגדים דוד וקסלר, בגדים לבוגדים דוד וקסלר, בגדים לבוגדים דוד וקסלר, בגדים לבוגדים

דוד: בסמסטר השני ממש לפני הקורונה עזרנו לסטודנטים של שנה ב׳ בתואר שני להתכונן לתצוגה שלהם. אני בתור סטודנט במסלול טקסטיל עיצבתי הדפסים ופיתוחי בדים לקולקציה של מעצבת מדהימה בשם פבן, שעיצבה לביונסה ועושה דברים מדהימים. הסמסטר נגמר בתצוגה שלהם (לפני שנה וחודש) וציפיתי לחופש לטייל קצת בעיר ולהנות מלונדון באביב… ואז קורונה.

סגרו את בית הספר ותיכף את השמיים והבנתי שחברים אחרים שמטיילים בעולם חוזרים הביתה, הבנתי שאין ברירה וארזתי מזוודה עם בדים, גזרות ומספרי בד… ומצאתי את עצמי בבידוד בישראל באמצע תואר שני בלונדון

יובל: הכי הזוי. כלומר שנה אתה כבר בארץ עושה תואר שני בלונדון 🤔

דוד: לא. הייתי בארץ עד ספטמבר ואז פתחו את בית הספר מחדש וקפצתי על ההזדמנות מיד כדי לנצל כמה זמן שיש בסדנת ההדפס (המקום האהוב עלי בעולם). אחר כך הבנו שלא תהיה תצוגה פיזית ונצטרך להפיק וידיאו, ואז משהו בבטן אמר לי לחזור לארץ ולעבוד עם האנשים שאני מכיר ואוהב וליהנות מהתהליך. ההחלטה הזאת הייתה הכי נכונה כי שבוע אחרי שנחתתי בארץ הודיעו שלונדון נכנסת לסגר נוסף ובית הספר נסגר.

הייתי הכי בר מזל להיות בשלב הזה בארץ עם כל ההדפסים והבדים מוכנים, ויש לי חברים מדהימים שמהרגע הראשון היו איתי על זה ועזרו בדוגמנות, הפקה, צילום תמיכה נפשית קולינרית ומה לא…

יובל: אז ממתי אתה פה?

דוד: חזרתי בכריסמס, הישר למלונית קורונה. אל תשאל חחח

יובל: לא שואל 🤦🏼‍♀️ ובוא נתקדם לקולקציית הגמר: BGADIM LÉ BOGDIM – ספר לי הכל

דוד: אז בגדים לבוגדים זאת סאגה שעיקרה פנטזיה יהודית פוסט אפוקליפטית. זה סיפור ב־13 פרקים (הקולקציה הזו ״בגדים לבוגדים 5781״ היא בעצם פרק אחד).

אנחנו פוגשים שבט עתידני של יושבי מדבר (Up to no good) עם היררכיה, תפקידים ומערכות יחסית. הבגדים עוצבו עם מחשבה אחת שהיא לבגוד בסטנדרטים של האופנה, לבטל תפרי צד וכתף, לקרוא תיגר על קווים ישרים בגזרות (בגוף אין קווים ישרים) ולעשות הכלאות לא קשורות בין בגדים…

יובל: ואת מסלול התצוגה החליפו הסרטונים שיצרת? איך קורות הביקורות?

דוד: הביקורות בססמ באופן כללי מגיעות במייל, זאת חוויה מאוד שונה מהבמה והקהל בשנקר. היו לנו הנחיות ומדידות על בסיס שבועי מאז ספטמבר שבהן הראינו התקדמות בקולקציה ובעבודה על הסרטונים לאתר שבית הספר הקים. הכל בזום כמובן, למעט כמה מדידות בבית ספר כשהיה פתוח

הבנתי שאני חיזר וניסיתי לנצל את זה לטובתי

יובל: בוא נחזור לשם: בגדים לבוגדים…

דוד: השם בגדים לבוגדים הגיע מתוך רצון עז שלי לעשות ריקליימינג לתואר ״שמאלני בוגד״. אני כבר שנים חושב שאנחנו השמאלנים גרועים במיתוג מאז שרבין נרצח. נעלמה הגאווה בשמאלנות

יובל: אז איזה ביקורות קיבלת? איך המרצים שלך יכולים להבין את המשמעות הפוליטית והחברתית של בגדים לבוגדים?

בהתחלה הבאתי להם את בואו בנים של החמישייה הקאמרית וציפיתי שיעופו על זה. הכל עבר לידם. הבנתי שאני חיזר וניסיתי לנצל את זה לטובתי, להשתמש במה שיש לי. בחרתי להשתמש בטקסט בעברית ולתת לגויים את התחושה שיש פה משהו שהם מפספסים ולא להאכיל אותם בכפית במסר. זה קצת אצבע משולשת לאירוצנטריות שחוויתי שם

דוד: האמת שזה היה מאוד מורכב. בהתחלה הבאתי להם את בואו בנים של החמישייה הקאמרית וציפיתי שיעופו על זה, תמונות של שחרור הכותל… הכל עבר לידם. הבנתי שאני חיזר וניסיתי לנצל את זה לטובתי, להשתמש במה שיש לי.

לקולקציה יש המון רבדים וחלקם גם לא מיועדים לכולם. בחרתי להשתמש בטקסט בעברית ולתת לגויים את התחושה שיש פה משהו שהם מפספסים ולא להאכיל אותם בכפית במסר. זה קצת אצבע משולשת לאירוצנטריות שחוויתי שם.

אבל סך הכל המרצים מאוד אהבו. הם אמרו שיש לקולקציה תחושה של מיידיות ואיזשהו טירוף, ואהבו את המהלך הטכני שמאפשר ייצור ממוחזר בסדרות. ועפו על המסיכות

דוד וקסלר, בגדים לבוגדים דוד וקסלר, בגדים לבוגדים דוד וקסלר, בגדים לבוגדים דוד וקסלר, בגדים לבוגדים דוד וקסלר, בגדים לבוגדים

birds

יובל: תסביר את המהלך הטכני? ותגיד בכלל משהו על הלוק הכללי מעבר לקווים הלא ישרים

דוד: בגדול פיתחתי איזושהי שיטה שאפשר ליישם כמעט על כל פריט לבוש. היא מאוד פשוטה ומהירה, אפשר ליישם אותה בתנאים ביתיים, והיא מאפשרת לך לדוגמה להפוך שלוש חולצות טי לחולצה אחת ענקית עם שלל אפשרויות לבישה (מה שגם הופך את זה למותאם לשלל צורות גוף ומגדרים). לכל דגם יש ״מתכון״ מבגדים קיימים ואפשר לשחזר אותו, כמו לדוגמה מעיל שעשוי מחולצה ומכנסי מדי ב׳ שהוכלאו יחדיו.

הלוק הכללי הוא חושפני וחתרני, אופנת רחוב מהפח: מקרמה מניילון או ג׳ינס שחושף את הגוף, בגדי גוף מקטיפה וטול שמזמינים מגע, והמון אוברסייז וקשירות, שרוולים עודפים שהפכו לכתפיות, שאריות של מכנס שהפכו לשובל. ווייבים של יצאתי מהמגרסה but make it fashion. הנעליים הם נעלי בית מצמר כבשים שצבעתי בצבעים עזים (נעליים שקונים בשוק בקראקוב במסע לפולין).

הלוק הכללי הוא חושפני וחתרני, אופנת רחוב מהפח: מקרמה מניילון או ג׳ינס שחושף את הגוף, בגדי גוף מקטיפה וטול שמזמינים מגע, והמון אוברסייז וקשירות, שרוולים עודפים שהפכו לכתפיות, שאריות של מכנס שהפכו לשובל. ווייבים של יצאתי מהמגרסה
but make it fashion

ההדפסים עוצבו בשיתוף פעולה עם נופר שבת. הם מבוססים על הלוגו שלי ובהשראת איורים של האמן אפרים משה ליליאן. את הגרפיקות שלה ערכתי לתוך צילומים של הבגדים עצמם ומשם יצאו הדפסים… ויש גם איורים שלי שבהם מופיעים הדוגמנים במסיכות

יובל: אז איך שומרים על קוהרנטיות? ולא נופלים למלכודת המה שיוצא אני מרוצה?

דוד: אני עובד בצורה מאוד אקלקטית, המון דברים מסתדרים לי בראש ועושים הגיון. אבל ללא ספק ההנחיה של פאביו ודייויד המנחים שלי בלונדון נתנה לי כמה כאפות נחוצות. בסופו של דבר הבנתי שיש משהו מאוד כוחני, מיני וטעון בעבודה שלי ושאלה המדדים שצריכים להיות לי כשאני בא לבחון את העבודה שלי.

בלונדון, בגלל הנוכחות ההיסטורית של הפאנק, יש ממש ציפייה שהכל יהיה שבור והרוס, ממש אוהבים את זה, ולי זה היה תענוג כי יכולתי להתפרע לגמרי ובגדול מאוד עודדו את זה. זה גם בפרט המוניטין של ססמ של בגדים נורא יצירתיים שיכולים להתפרק על המסלול

יובל: אז תגיד, שנתיים אחרי שנקר: איפה אתה רואה בבבגדים לבוגדים המשך לפרויקט הגמר ואיפה אתה רואה בוא משהו חדש, אחר וכן הלאה?

דוד: נשבר הזין היה לבן; זה היה דף חלק. את כל ההדפסים עשיתי בצבעים על רקע לבן. את הבגדים הזיתי מהראש שלי ומהמציאות שסביבי. בגדים לבוגדים היה שחור; הרקעים השתנו כי הסביבה שלי השתנתה. בלונדון התאהבתי באפור, בשחור ובצבעים כהים, שהגעילו אותי קודם לכן.

את הבגדים יצרתי עם הגיון אכזרי שכמעט מישטר אותי, אין אקראיות. כל הקולקציה נוצרה מגוף של גבר או מבגדים ממוחזרים בשיטה ספציפית. אין שימוש בגזרות בסיס בכלל או ברפרנסים היסטוריים אקראיים. עבדתי עם מה שהמציאות נתנה לי ולא כפיתי עליה את ההזיות שלי, וככה זה נולד

דוד וקסלר, בגדים לבוגדים

דוד וקסלר, בגדים לבוגדים. צילומים: דור ארזי, יועד ״ג׳ו״ מגל

דוד וקסלר, בגדים לבוגדים דוד וקסלר, בגדים לבוגדים דוד וקסלר, בגדים לבוגדים דוד וקסלר, בגדים לבוגדים

יובל: מה עכשיו? מה התכניות?

דוד: אני ממשיך לחקור את הגוף הגברי, זה לגמרי המסע שלי. בזה זה המשך ישיר.

חוץ מזה להתאושש כלכלית מהתואר, חופשה בסיני דחוף ומכירה ראשונה של בגדים לבוגדים לקראת הקיץ בע״ה. ויש לי עוד כלמיני פרויקטים ושת״פים בעבודה, בעיקר בלונדון, ואולי חתן ראשון בקרוב 🙂

יובל: חתן ראשון במובן של בוגד שהולך להתחתן ותעצב לו בגד? את זה הייתי שמח לראות

דוד: בדיוק. כן אני גם מצפה לזה, תהליך מטורף ומאתגר להכניס חתן ליקום של בגדים לבוגדים

יובל: וואוו. לוקינג פורוורד. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

דוד: תכל׳ס לא דיברנו על המסיכות שהן הכי חשובות… עם תחילת המגיפה וההופעה של המסיכות במרחב הציבורי התחלתי לחשוב על החלופה שלי למסיכה, איך היא תיראה ביקום הזה של ״בגדים לבוגדים״.

לקחתי השראה מהרובוטים בסדרת הקומיקס אקס מן ״סנטינלס״ ושילבתי את רצועות המצח/ מגני זיעה של אנדרה אגסי. יצרתי מסיכות פונקציונליות לחלוטין (מבחינת הגנה או שתייה ועישון) שמשאירות רק את השיער חשוף.. וככה הוא מקבל בכורה בלוק

בחנתי אותן בהפגנות בבלפור (ועוד ממד ל״בוגדים״ היה העובדה שהן לא מאפשרות זיהוי פנים ב־cctv וכו׳), וזה ממש יהיה חלום שלי אם אנשים יאהבו את הרעיון וירכשו מסיכות לכל מטרה שהיא 🙂

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. יצחק שכטר IFT האגודה הישראלית לאופנה וטקסטיל

    ממש מעניין . ממליץ שימוש בבדים ממוחזרים

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden