כל מה שחשוב ויפה
גיא שגיא, Infant

הזוכים בפרס אדמונד דה רוטשילד // גיא שגיא

מהכרזות למסיבות ב־TLV בתחילת המילניום, דרך פרויקטים ארוכי טווח עם תיאטרון הילדים במדיטק והאמנית יעל ברתנא, ועד לסדרות האותיות המספרות סיפור שלם בפונט חד פעמי. גיא שגיא יוצא למסעות דמיוניים כדי לספר סיפור גדול יותר

פורטפוליו בשיתוף פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב


את הדרך לפגישה עם גיא שגיא אני עושה למחרת יום הבחירות, בתוך ענן אבק (אמיתי ומטאפורי כאחד), לכן יש משהו מנחם בכך שבמשרד של שגיא הכל ברור: על החלון כתוב WINDOW, על המזגן AIR CONDITIONER. אם לא הייתי יודעת ששכן כאן בעבר בית ספר יסודי (וזו כנראה כיתת אנגלית), הייתי חושבת שזה שיעור בתקשורת חזותית. שגיא הוא זוכה פרס רוטשילד לתקשורת חזותית ליוצר בכיר, שניתן השנה לראשונה.

ברכות על הפרס הנדיר הזה!

״תודה. זה משהו מאוד משמעותי – גם הפרס עצמו, גם רוחב המבט וההבטחה של הקרן להתמקד בכל פעם בתחום אחר בעיצוב. זו הכרה בחשיבות של עיצוב תקשורת חזותית בתוך הקלחת הזו״, אומר שגיא.

אולי זה הוואקום שנוצר כשמשרדי הממשלה – ובראשם משרדי החינוך והתרבות, האמונים על תמיכות ופרסים מסוג זה – התרחקו כל כך מהתחומים השונים של התעשיות היצירתיות. פרס ישראל בעיצוב ניתן לאחרונה למעצב גרפי ב־2007 (לפרופ׳ ירום ורדימון).

גיא שגיא

גיא שגיא. צילום: אמנון חורש

סדרת כרזות לתערוכה ניאו־אנדרטל

המרכז לאמנות דיגיטלית

המרכז לאמנות דיגיטלית

בציבור הרחב, רוב האנשים לא מכירים את המושג תקשורת חזותית, ואפילו בשמו הוותיק – עיצוב גרפי – לא חושבים על החשיבות של הדבר אלא בעיקר על ההבטים האסתטיים.

״נכון, זה תמיד מצריך תיווך. תמיד נדרש הסבר של שלושה ארבעה משפטים כששואלים מה אני עושה״.

וזה מעניין, כי תקשורת חזותית היא מסוג הדברים שכשהם עובדים טוב, הם נראים טבעיים בנוף. איך מגישים תיק עבודות לקריירה עשירה של 20 שנה ויותר?

״יש כמה פרויקטים שצפים מעל הכול באופן טבעי – זו לא בדיוק בחירה, אלא יותר תהליכים, שהרגשתי שבהם אני מצליח להוציא החוצה דברים. לפעמים זה עובד כמו קסם, לפעמים זה התחביר או הכימיה ביני לבין מי שאני עובד איתו.

״במקרה הזה – הפרויקטים שבחרתי להניח שם הם אלה שהיה בהם משהו משמעותי משל עצמי. פרויקטים לרוב ארוכים. כמו סדרות האותיות הרדופות או המרכז לאמנות דיגיטלית״.

על שולחן גדול במרכז החדר מונח ספר (בעבודה) לציון 20 שנה למרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. לא מקום עבודה שגרתי: שגיא ושותפו לסטודיו ״שועל״, מושון זר אביב, הם חלק מקבוצת יוצרים היושבים לצד הנהלת המרכז, השוכן בלב שכונת ג׳סי כהן. כמעצב הוא מלווה ומאפיין את הפרויקטים של המרכז מראשית דרכו.

בוא נתחיל מבייסיק: איך מבטאים זהות? איך יוצרים ביטוי גרפי ליישות מורכבת כזו, שבכל פעם מציגה דברים שונים?

״יש דברים שיותר מהודקים ויש דברים שהם יותר פרומים – שדורשים לחזור ולהסתכל על זה אחרי חודש ולראות מחדש. במקרה של המרכז לאמנות דיגיטלית, אף פעם לא הסתכלנו על הדבר הזה כזהות אחת. זה התחיל משאלה על הקטלוגים – כי יש לנו הרבה מה להגיד, ובשלוש שפות, שכבר בראשית הדרך זה עדיין היה יוצא דופן.

״בחרנו בפורמט גדול, שהתכתב עם עיתונות ארצישראלית, של עיתונים מראשית העיתונות העברית. באו לכאן אנשים והתיישבו בפלשתינה, ופתאום היו ערים לכך שיש פה גם ערבים. עבדנו עם פורמט עיתון ואז הגיעה ההחלטה שאנחנו רוצים להדפיס הכל כאן, ובזכות זה יש פה בית דפוס למטה.

״בניתי גופנים מסויימים בעקבות העיתונות העברית, ׳הפזורה׳, אות שעד היום לא הושלמה. הפורמט הזה איפשר לנו לפרוס המון תוכן ולעשות המון אקספרימנטים על עיצוב. זה לא שיש גריד מסויים, אלא כל מקרה בפני עצמו״.

זה מייצר יותר עבודה – הכי קל ליצור גריד.

״כשמשאירים משהו פתוח יש הרבה חופש. בעיתון אפשר במבנה הטורים להעמיד הרבה דברים זה לצד זה. לדוגמה, זה איפשר את ההנחה של שפות זו לצד זו, לאו דווקא להתחקות אחרי לייאאוט אמיתי של עיתונות. ויש בזה גם את האהבה הפשוטה לדבר המודפס – האירוטיות הזו אפילו – איך אני בונה סדרה (או לא בונה). ניירות שונים ופונטים שונים.

״כל הזמן להיות בתנועה על הציר שבין עשיית הפעולה של העיצוב – בוא נעשה האחדה וסיסטמה ונעשה את הדבר המובחן הזה שקורה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם; ואז לעשות אלטרנציות – שמשאירות את זה רענן, פתוח ודיאלקטי. זה קשור לאופי של המקום הזה שמרשה לעצמו להיות חופשי, פרום״.

Build

גיא שגיא

Resist

גיא שגיא

שבוע העיצוב ירושלים

שבוע העיצוב ירושלים

שבוע העיצוב ירושלים

אי העיצוב הגרפי עם מיכל סהר. צילום: דור קדמי

בדומה לכך היה הפרויקט שעשית עם מיכל סהר בשבוע העיצוב ירושלים?

״זה היה פרויקט חד פעמי אבל מעניין ודינמי: התמה של שבוע העיצוב הייתה אי. היינו באי העיצוב (בבניין מרכזת בזק לשעבר, מול תיאטרון ירושלים), וליווינו את ההתרחשות בהוצאה יום־יומית של מוצרים גרפיים. וזה הצטרף למיתוג ולשילוט בסביבה החיצונית״.

ולעומת זאת, תוכל לתת דוגמה לפרויקט מסחרי, שבו צריך להיצמד לבריף ולסדרתיות יותר אחידה?

״תיאטרון הילדים של המדיטק (חולון) הוא פרויקט שאני מאוד אוהב. הייתה בו דרישה ברורה – ליצור זהות ולהתבלט לעומת תיאטרונים מתחרים. אבל כמעט מההתחלה היה גם איזה חופש בעיצוב.

״הייתה לנו הכרות מוקדמת עם הנהלת המקום, בעקבות העבודה שעשיתי יחד עם עדי שטרן למוזיאון העיצוב חולון. שם העיצוב הגרפי ליווה את הקמת המוזיאון והקיף הכל – השפה הגרפית של השילוט והמוזיאון פנימה, ואיך הוא מפרסם, בכל המדיות וקטלוגים ועד לאונליין (זו הייתה ההתחלה של הרשתות החברתיות).

״גם בעבודה על התיאטרון לילדים הייתי בגישה סדורה: הכוונה הייתה לעשות לוגו וליצור אות, שתהיה ׳של המקום הזה׳. הפונט מבוסס ממש על ציורים גדולים במשיכת מכחול – עבדנו עליו כמו קליגרפים יפניים – אז יש עקביות אבל מצד שני יש שם את המשחקיות, והחיבור בין אותיות דפוס וכתב ביחד, בגישת מיקס אנד מאץ׳״.

זה ממש התבקש. אם הלוגו מדבר על תיאטרון ובתיאטרון יש ריבוי דמויות, חייבות להיות דמויות רבות. היום זה כבר מקובל יותר ואפשר לראות לא מעט לוגואים גנרטיביים ומשתנים, שיכולים להיעצר בפוזיציות שונות

בתהליך האיפיון והעיצוב שגיא נכנס לנעליהם של הצופים הצעירים ומנסה להתבונן מנקודת מבטם. ״עלו שאלות איך ילדים רואים את מה שעל הבמה, ומה שמאחורי הקלעים. הלוגו נבנה משני דברים – הדמות המבוגרת שלובשת את התחפושות – זה מעין מפתח״.

זה אנטי לוגו – כי הוא לא אחיד ולא עקבי.

״אבל זה ממש התבקש, שאם הלוגו מדבר על תיאטרון ובתיאטרון יש ריבוי דמויות, חייבות להיות דמויות רבות״, הוא מסביר את ההיגיון שמאחורי הקלעים. ״היום זה כבר מקובל יותר ואפשר לראות לא מעט לוגואים גנרטיביים ומשתנים, שיכולים להיעצר בפוזיציות שונות״.

בהמשך הדרך החליט להכניס את הטקסט, בפונט הייחודי של המדיטק, לתמונות הפרסום ולכרזות ההצגות. אימצנו שפה של איור. בתחילת הדרך זו הייתה שאלה: לא רק אם אפשר להביא את האיור חזרה לעולם התיאטרון, אלא איזה סוג של איור זה צריך להיות? יש מסורת של איור לתיאטרון ובארץ פחות הייתה מבוססת מסורת. זה דרש לשבת בהצגות וללמוד אותן״.

תיאטרון המדיטק

תיאטרון המדיטק

תיאטרון המדיטק

תיאטרון המדיטק

הזמנה למוזיאון העיצוב חולון

הזמנה למוזיאון העיצוב חולון

הזמנה למוזיאון העיצוב חולון

הזמנה למוזיאון העיצוב חולון

כמה אתה יכול להשקיע את עצמך בתוך פרויקט?

״זה ממש אינסופי, איפה שאפשר ללכת לעומק עוד ועוד. לא רק אני, גם הלקוח והקהל עושים את הסיבוב בבישול של זה״.

ואיך הקהל מגיב לכל ההשקעה הזו? איך יודעים בכלל?

״יש את שאלת מכירת הכרטיסים ויש את סל תרבות. והעובדה שזה תפס מאוד חזק – התחלנו לראות חיקויים (חלקם יותר בוטים מאחרים)״.

אולי זה כבר הופך למשהו גנרי שמזוהה עם התחום?

״כן, לפעמים זה מרגיז ולפעמים זה נחמד – כי זה אומר שנוצר איזשהו מהלך בעיצוב״.

לפעמים אני הלקוח

שגיא, בן 52, נשוי ואב לשתי בנות (11, 14), למד בבצלאל עיצוב גרפי ואחר כך איור ב־SVA בניו יורק. בשנים האחרונות הוא מלמד בבצלאל, אך לדבריו, בתחילת הדרך לא חשב שיעסוק בעיצוב.

״לא ידעתי מה אני רוצה. הייתי שלוש שנים בניו יורק, עשיתי עבודות הדפס – תחריטים וסילק סקרין – ובארץ עשיתי פרפורמנס. עכשיו, במבט לאחור, אני רואה את כל היסודות של עיצוב בסט־אפ של הפרפורמנס – אבל אז לא ידעתי עדיין. התלהבתי מעולם הסטארט־אפים והטלוויזיה, פיתוח לפלטפורמות חדשות, אבל הייתי מאוד מאוד רחוק מעיצוב״.

עיצבתי כרזות למועדון ה־TLV בשנים 2000/2001 והכנסתי איורים ועיצוב. פתאום הכל התחבר: זה איפשר לספר כל מיני סיפורים קטנים, אבל הצלחתי ליצור את העומק הזה, שדבר מתחבר לדבר ויש בו אפקטיביות, וזיהיתי שזה מעניין, אני יכול לדבר בשפה הזו

אז איך בכל זאת?

״עיצבתי כרזות למועדון ה־TLV בשנים 2000/2001, התחלתי לעצב להם פוסטרים למסיבות, והכנסתי לזה איורים ועיצוב. איכשהו כל שבוע להדפיס את זה ולראות את זה תלוי ברחוב (או זרוק ברחוב), פתאום הכל התחבר – זה איפשר לספר כל מיני סיפורים קטנים, שברור לי שחלקם סיפורים פרטיים שלי, אבל הצלחתי ליצור את העומק הזה, שדבר מתחבר לדבר ויש בו אפקטיביות, וזיהיתי שזה מעניין, אני יכול לדבר בשפה הזו – וזה נהיה שמחה״.

החלום השלישי, 1996, פרויקט ב־SVA

החלום השלישי, 1996, פרויקט ב־SVA

החלום השלישי, 1996, פרויקט ב־SVA

החלום השלישי, 1996, פרויקט ב־SVA

זו גם הייתה נקודת החיבור שלו עם מושון זר אביב, וכך נולד סטודיו ״שועל״, שתחתיו הם פועלים כשתי ישויות עצמאיות, שמדי פעם חוברות יחד.

חלק גדול מהפרויקטים שלך הם פרויקטים אישיים; יצירה נטו. אתה אחר כשאתה עובד על פרויקט שלך וכשאתה מול לקוח?

״יש כל כך הרבה סוגים שונים של מפגשים כאלה, וגם אני משתנה. אם פעם הייתי קטר כזה שמביא הכל בבת אחת, אני מבין היום שאנשים לא יכולים לקבל את כל הסיפור הגדול. המילה לקוח היא לא מדוייקת – לפעמים אני הלקוח, ויש לי גם הרבה לקוחות שהם אמנים״.

אחת הדוגמאות הטובות והחשובות היא העבודה ארוכת השנים שלו עם האמנית יעל ברתנא. השניים נפגשו כשהיו סטודנטים בניו יורק, והחברות האישית התרחבה לשיתוף פעולה מקצועי, שהגיע לשיא בעבודה על הביתן הפולני לביאנלה בוונציה לפני עשור.

ב־2011 נבחרה עבודתה המונומנטלית של ברתנא ״ואירופה תעמוד נדהמת״, סדרת סרטים המכונה גם ״הטרילוגיה הפולנית״, לייצג את פולין בביאנלה לאמנות בוונציה. בהתאמה לאופיים החתרני והפרובוקטיבי של המסרים בסרטים, שגיא עיצב עבורה ״ספר בישול״ שליווה את התערוכה במקום קטלוג.

״העיצוב נעשה בעקבות מסורת של ספרים חתרניים – שמלמדים איך לבשל מריחואנה או איך להכין בקבוק מולוטוב. וצמח לאסופה של 50 ׳מתכונים׳ למחשבות ודמיונות פוליטיים, מאת הוגים שונים. הפרק האחרון מוקדש למתכונים אמיתיים – כמו בורשט ומאכלים מזרח אירופיים.

העיצוב נעשה בעקבות מסורת של ספרים חתרניים – שמלמדים איך לבשל מריחואנה או איך להכין בקבוק מולוטוב. וצמח לאסופה של 50 ״מתכונים״ למחשבות ודמיונות פוליטיים. הפרק האחרון מוקדש למתכונים אמיתיים – כמו בורשט ומאכלים מזרח אירופיים

״כשחיפשתי דרך להכניס את כל החומרים האלה תחת מטריה אחת, היה איזה רגע שבו ארבעת הבנים מההגדה הפכו ל׳מפתחות׳, מטאפורות שהפכו לאיפיונים טיפוגרפיים״.

אז בוא נדבר על המפגש של העניין של שניכם בנקודת השבר של השואה.

״כששנינו חזרנו לארץ מניו יורק, בדיוק בזמן שיעל התחילה את הטרילוגיה הפולנית, אני התחלתי את העבודה על האותיות הרדופות״.

שניכם מתעסקים ברדיפה, ושניכם ״חוזרים לזירת הפשע״, מחפשים מקום מחדש באירופה. מקורות השראה קשים.

״כנראה שזה איזה זרם מעמקים שמעניין אותי. אבא שלי הוא היסטוריון ומורה להיסטוריה, והוציא כמה ספרים סביב קריקטורות פוליטיות. זה גם עולם משותף שלי איתו.

 ״הרפרנסים ההיסטוריים והאסתטיים של יעל הם בדיוק אלה שמעניינים אותי, ואני מלווה את העבודות שלה. הייצוג הגרפי הוא לפעמים בכרזות, שהן כמו כרזות תעמולה או זהות תאגידית (ספקולטיבית לחלוטין) לתנועת ההתיישבות מחדש של היהודים בפולין.

״היה משהו מאוד סימבולי בכך שהעבודה של יעל דיברה על החזרה של יהודים לפולין ולאירופה ובפועל כשהיא נבחרה לייצג את פולין״.

ואתם ממשיכים לעבוד יחד כל השנים.

״יש סדרת עבודות של טקסטים בנאון – סדרה משותפת מתמשכת שאנחנו עובדים עליה כבר מעל 15 שנה, ויש בה עשרות עבודות – חלק מהן יוצגו ברטרוספקטיבה של יעל שתיפתח בקרוב במוזיאון היהודי בברלין״. בסדרה זו נכללות ״הצהרות״ מעוררות מחשבה, במשפטים תמציתיים: ״אירופה תעמוד המומה״, ״מה אם נשים ישלטו בעולם״ ״הפטריארכיה היא היסטוריה״.

עבודות הנאון עם יעל ברתנא

עבודות הנאון עם יעל ברתנא

We Did Not Try Hard Enough

Don't Shoot

Don't Shoot

birds

עם ברתנא הוא מהלך בגדולות ובהצהרות חובקות עולם, אך נראה שעבור שגיא, הייצוגים הכי אישיים (והחרדות הכי עמוקות) באים לידי ביטוי בעיצוב סיפורים שלמים בפונטים. עולם הרפרנס שלו נע כמטוטלת היסטורית – מההווה ועד לפרעות ת״ח ות״ט (1648-9). סיפורי הפרעות מוטמעים בפונט לועזי, היהודי הנודד בפונט עברי. ויש עוד – קבוצת הטרור באדר מיינהוף, הטקסט האמריקאי המכונן ״בדרכים״ של ג׳ק קרואק.

״לכל סידרה כזו יש פונט שחי פעם אחת בלבד״.

בניגוד למטרה המובהקת של פונט.

״נכון – פונט רוצה להיות מאס פרודקשן, להתפשט, להיות שימושי. והאותיות האלה, שהן פונטים נרטיביים, הן סיפור מ־א ועד תו״.

איך זה עובד? אתה מעצב אותן לפי סדר, זה אינטואיטיבי או מתוכנן?

״אני מחלק את הנרטיב כך שיתחיל ב־א ויסתיים ב־ת. האותיות הן גם סימבולים והן גם המשכו של הסיפור, אני יכול לדעת מראש מה יהיה באיזה אות״.

כמה זמן לוקח ליצור אות?

״זה לוקח את הזמן שלו. אות ביום אולי. לפעמים אני במאניה ואני מצייר את זה בהתקפה, ולפעמים אני רואה את זה בעיני רוחי ועובד על חלק מתקדם יותר. כמו הסיפור של קרואק, שיוצא מניו יורק למסע ברחבי אמריקה. ואני לא יוצא למסע, אני יושב בסטודיו כמו ז׳ול וורן, ומדמיין״.

זה לוקח את הזמן שלו. אות ביום אולי. לפעמים אני במאניה ואני מצייר את זה בהתקפה, ולפעמים אני רואה את זה בעיני רוחי ועובד על חלק מתקדם יותר. כמו ״בדרכים״ של קרואק, שיוצא מניו יורק למסע ברחבי אמריקה. ואני לא יוצא למסע, אני יושב בסטודיו כמו ז׳ול וורן, ומדמיין

נחזור לכאן ועכשיו – על מה אתה עובד?

״Atlas of Mediterranean Liquidity – נזילות או מימיות (ליקווידיטי מכיל את שניהם) הוא פרויקט של מכון גתה והמרכז לאמנות דיגיטלית, ואנחנו – סטודיו שועל – מעצבים. החלק היותר מעניין זה עיצוב ובניית המפות – יש בו אופציות להסתכל על הים התיכון וים תיכוניות – נושא אזורי. הזמנה לפעולה גדולה שאנחנו כרגע עושים משהו שרק מניע את הדבר הזה.

״רוב הלקוחות שלי, באופן טבעי הם מתחומי התרבות ופוליטיקה וחברה, והמקום הזה והישראליות. זו הסביבה שלי. אלה הבחירות שאני עושה״.

מה תעשה עם הכסף של הפרס, אתה כבר יודע?

״ברור לי שזה חייב להיתרגם למשהו – שלא יטמע ביומיום (כמובן שגם המדינה מבקשת את חלקה), ועכשיו השאלה היא אם זה יהיה משהו כמו כלי תחבורה או עוד סדרת אותיות. זה יהיה קלאסי אם זה יאפשר לי לעשות פרויקט של פונט חדש. אני מרגיש שיש לי עוד אחד שמתבשל״

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden