כל מה שחשוב ויפה
לילך פלד צ'רני, עולם כמנהגו נוהג רכבי שטח בקולורדו
לילך פלד צ׳רני. עולם כמנהגו נוהג, רכבי שטח בקולורדו

לילך פלד צ׳רני // אמריקה בשולי הדרך

לילך פלד צ׳רני מצלמת כלי רכב נטושים בשולי הדרכים בקולורדו. הנוכחות הטעונה שלהם בנוף האמריקאי הטיפוסי הפכה לאנלוגיה לאמריקה הבזבזנית והמסתאבת, בשנת שבתון שהפכה לשנת הקורונה ושנת הבחירות

את ״רכבי השטח״ בקולורדו פגשתי במקרה, בשנה האחרונה. ריתקו אותי כלי הרכב המפוזרים כמו פגרים ליד בתים מטופחים, בחצרות אחוריות מוזנחות, וגם אלה העומדים בשטחים פתוחים מנותקים מבעלים או מכתובת מוגדרת. הסדרה שאני מכנה ״רכבי שטח״ הפכה לתערוכה וירטואלית שאצר אברהם אילת, ועלתה באתר האינטרנט של מוזיאון ינקו דאדא.

אני ילידת 1954, מצלמת מאז ומעולם. בוגרת תואר ראשון במקרא ופילוסופיה יהודית ותואר שני במדע הדתות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ובוגרת בית הספר לצילום מוסררה. שני התחומים האלה מילאו את ידי ב־35 השנים האחרונות – שבהן חילקתי את זמני בין חינוך והוראת התנ״ך בתיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים (ליד״ה) ובין צילום.

איני מצלמת טבע או נוף כשלעצמם, אלא כזה המופרע עלי ידי אדם והעשייה הטכנולוגית שלו, וכל זאת – בלי האדם עצמו. ההתערבות האנושית בטבע שיוצרת צירופים מוזרים, אסתטיקה של קלקול, סימני מוות עם הבלחות של חיים. אולם אין בצילומים שלי ביקורת או ניסיון לשנות את העולם: אני מצלמת מתוך עניין וללא נקיטת עמדה.

כזו היא סדרת מכרות הפחם בגרמניה שצילמתי בין השנים 2009 ו־2018, וערי הרפאים שנוצרו בעקבות ״תזוזת״ המכרות. אלה שינו לגמרי את נופי הבראשית. כריית פחם על פני שטחי קרקע עצומים פגעה ופצעה את הנוף לאורך שנים ופגיעתה תהדהד עוד שנים רבות. היא הולידה מחאות חברתיות ואקולוגיות, והולכת ומוחלפת בשנים האחרונות בפתרונות של אנרגיה מתחדשת.

וכזו היא הסדרה ״תמ״א 38״: סדרת צילומים שבה תיעדתי קיר אחד בבניין שהיה בתהליך של תמ״א 38 בתל אביב. הסדרה נעשתה לאורך שנה וחצי וה״נוף״ השתנה כמעט מידי יום. סדרת ״רכבי השטח״ שצולמה בקולורדו שונה מכל אלה שקדמו לה: הפעם צילמתי תופעה.

לילך פלד צ'רני, מכרות בגרמניה

מכרות בגרמניה

לילך פלד צ'רני, מכרות בגרמניה

לילך פלד צ'רני, תמ״א 38

תמ״א 38

בשנת השבתון (והקורונה, והבחירות הטעונות שהתקיימו בארצות הברית ובארץ), טיילנו בנופים הכפריים ובעיירות אמריקאיות טיפוסיות ברחבי קולורדו. במהלך הנסיעות בדרכים נחשפנו ללא מעט מכוניות מוזנחות, מחלידות, כאלה שמגדלות בתוכן צמחייה וכאילו הפכו לחלק מהטבע. מכוניות שימי הזוהר (והתפקוד) שלהן עברו־חלפו משכבר, ושברור שאינן זזות ממקומן זה זמן רב.

לאחר שראיתי הרבה מהן, הבנתי שאכן מדובר בתופעה. התחלתי לחפש אותן ולנסות להבין מה הן עושות שם. חיפוש מידע ברשת הוליד מעט מאד אינפורמציה, מה שהותיר מקום נרחב למחשבות בהקשרים חברתיים, תרבותיים, כלכליים, ואף להשערות הקשורות בצביון החברתי־פוליטי של ארצות הברית.

הרבה מסדרות הצילומים שלי עוסקות בתהליכים ובשלבים שמתרחשים לאורכם. לכן, לעיתים קרובות אפשר שהדימויים המצולמים יחשבו בעיני הצופה כמכוערים/מכערים או כאלה המחכים לתיקון, לשלב הבא, לאסתטי, למוגמר. ואם במכוניות ישנות עסקינן, הדבר נכון גם ביחס לתעשייה הנרחבת של שיפוץ ושימור כלי רכב, והפיכתם לפריטי אספנות ולמוצגים כמעט מוזיאליים, כאלה שנועדו לעורר קנאה ברואיהם.

אולם כלי הרכב בסדרת ״רכבי השטח״ בקולורדו, אלה המוזנחים, החלודים והמפורקים, אינם נראים כמועמדים לתהליך כלשהו של שיפור או טיפוח. התהליכים היחידים העוברים עליהם, בהיות פזורים במרחב הם פרי פעולתו של הטבע עליהן. הם גם לא ישמשו מקור לחלקי חילוף, קל וחומר לשימוש או שימור לעתיד. נראה בברור שהכלים הללו הגיעו לסוף הדרך.

לילך פלד צ'רני, ״רכבי שטח״ בקולורדו

״רכבי שטח״ בקולורדו

birds

מעבר לשאלות על אסתטיקה של כלי רכב נטושים ומפורקים, הנראים לעיתים כשרידים, שלדי ברזל ופגרים, עולות שאלות אודות הקשר בין האדם לרכושו, האדם וגנו, האדם והמכונה; היחס לנוף ולכתמים הצבעוניים הפזורים בו; היחס לכלי רכב בתרבות האמריקאית.

לצד אלה עלו בי תהיות כמו האם הם שם מסיבות סנטימנטליות? אולי זה רכב שהיה שייך פעם למישהו יקר? ואולי זה רק סימפטום לאי־אכפתיות ועצלות ו״אולי פעם עוד…״. כך או כך, זה נראה כטרנד מקומי או סממן תרבותי מקובל באזור זה.

היו שראו בהם את אמריקה שלהם; טיילים נזכרו בנוסטלגיה בטיולים ברחבי ארצות הברית. היו שראו בכלי הרכב ההולכים ומתכלים אנלוגיה להתבגרות גוף האדם המתבלה עם השנים

חשבתי שאם לא היו מגבלות הקורונה בתקופה זו, אולי הייתי מנסה לשאול את הבעלים מה הן עושות שם המכוניות האלה. ואז במחשבה שניה, הבנתי שמן הסתם לא הייתי יוצרת קשר. היו אף מקומות שבהם העדפתי שלא להתקרב יתר על המידה לחצרות הסגורות, לאזהרת ״כלבים בחצר״ או לבתים שבהם התנוסס בגאון הדגל האמריקאי.

צילומי הסדרה הזו הולידו תגובות שונות: חבר שגדל (לפני שנים רבות) בפריז, טקסס – אותה עיר אמריקאית סימבולית שעל שמה נקרא הסרט ״פריז, טקסס״ של וים ונדרס מ־1984 – סיפר שבילדותו היו שלושה כלי רכב כאלה בחווה המשפחתית והוא כילד, מעולם לא שאל ״מה הם עושים פה״.

היו שראו בהם את אמריקה שלהם; טיילים נזכרו בנוסטלגיה בטיולים ברחבי ארצות הברית. היו שראו בכלי הרכב ההולכים ומתכלים אנלוגיה להתבגרות גוף האדם המתבלה עם השנים, והיו תגובות מהולות בחיוך, שראו ״בפרצופיהם״ של כלי הרכב, מוטיב של האנשה. בדרך כלל כלי הרכב הללו הופכים לכתם עיוור, חלק בלתי נראה בנוף או כמובנים מאליהם. אני שמחה שעצרתי ליד כל אחד ואחד מהם.

* * *
לילך פלד צ׳רני I עולם כמנהגו נוהג, ״רכבי שטח״ בקולורדו
אוצר: אברהם אילת
מוזיאון ינקו דאדא, תערוכה וירטואלית
ללא מועד סיום


*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    הייתי מציעה לך לצבוע את כלי הרכב בצבעים חזקים צועקעים, כדי להבליט אותם בתוך הנוף. אז תתקבל תמונה שהיא לא רק מציאות אלא גם קצת ציור.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden