כל מה שחשוב ויפה
תמר פלאי, I Carry The Weight
תמר פלאי, I Carry The Weight. צילום: Kinhouse Creative

גוף נושא: תכשיטים לגלריה, לא (רק) לגוף

דניאלה שריה ותמר פלאי, אוצרות התערוכה ״גוף נושא״ בגלריה זוזו, הבינו שבהצגת תכשיטים בתערוכה ״שטח הפעולה משתנה: או שהגוף נעלם או שהוא לא היה שם מלכתחילה״

יובל: הי דניאלה, הי תמר, מה שלומכן בימים אלו? ואיך עברה עליכן השנה האחרונה?

דניאלה: אני השנה הייתי במינכן, הגעתי לכאן בשביל לימודים באקדמיה, שנה לא פשוטה, והקורונה קצת שינתה את התוכניות, אבל העבודה על התערוכה עזרה לחזור ליצירה.

זה מאוד שונה ממה שדמיינתי: הגעתי ללמוד בכיתה של קארן פונטופידן באקדמיה לאמנות, אבל בגלל הקורונה לא היה לי הרבה זמן להתאקלם כל כך, מה שבהחלט הפך את החוויה לשונה, פחות כיף וקל. 

מצד שני אני מרגישה שלמדתי דברים מאוד משמעותיים וללא ספק העבודה שלי הושפעה לעומק מכל הסיטואציה ומכל הקשיים, ומבחינתי זה אפילו יותר חשוב. אנחנו כיתה שמורכבת מאנשים מכל העולם אז החוויה היא משותפת, של להיות לבד בעיר זרה. איכשהו יצא שעבדנו יחד המון במהלך הקורונה, בין הסגרים יצא לנו להקים שלוש תערוכות כיתתיות, מה שמאוד עזר להתמודד עם הקושי

תמר: אכן שנה לא פשוטה, מורכבת ומלמדת מאוד. כרגע אני משתדלת ליישם את המסקנות של התקופה האחרונה.

מצד אחד הרגשתי שנפלתי לריק. היה לי קשה ליצור ולהביא את עצמי לעבוד, אבל במבט לאחור, החיים ממש המשיכו. הצגתי בתערוכה בגרמניה, פיתחתי ליין של תכשיטים, וכרגע אני ממשיכה לעבוד על פרויקטים חדשים שהתחלו תוך כדי הקורונה. וגם כמובן עבדנו על התערוכה הזאת… ובין לבין אפיתי חלות כמו כולם וגם התחתנתי בחתונת חצר קטנה

יובל: חלות! חתונה! תערוכה! איזו שנה מסעירה. מזל טוב!

תגידו, מאיפה הגיע הרעיון לעשות תערוכה ואיך נוצר החיבור ביניכן?

סופיה זכרובה, המודרה שלי

סופיה זכרובה, המודרה שלי. צילום: מולי גולדברג

נגה הראל, גן נעול / פרחים משומרים

נגה הראל, גן נעול / פרחים משומרים. צילום: Kinhouse Creative

עדי פרבר, מסמן מקום

עדי פרבר, מסמן מקום. צילום: רוני כנעני

דניאלה: אני חולמת לעשות תערוכה כזו מאז שסיימתי את התואר הראשון במחלקה לעיצוב תכשיטים שנקר ב־2013, והתחלתי להסתובב ולראות תערוכות בעולם. למרות שנעשים דברים מדהימים ומרגשים, יש משהו בחיבור של התכשיט לגוף שנוטה להתפספס בתערוכות.

משם הבנתי שאני רוצה לחשוב על זה ולדבר על זה עם אנשים, להבין איך אפשר להציג תכשיטים באופן שנובע מהחיבור שלהם לאדם, לגוף ולזהות, בגלל שמבחינתי זה הלב של התכשיט, החלק הכי מעניין בו. אפילו הלכתי ללמוד אוצרות בשביל זה, זו הייתה אמורה להיות תערוכת הגמר שלי בסיום הלימודים, אבל זה לא קרה כי לא הכרתי עדיין את תמר, וללא ספק התערוכה הזו חיכתה לה, ולא יצאה לפועל עד שהכרנו.

תמר: סיימתי את לימודי התואר הראשון במחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר ב־2017 ונבחרתי להציג את פרויקט הגמר שלי בתערוכת הבוגרים הבינלאומית של גלריה מרזה בהולנד, אחת הגלריות החשובות בשדה התכשיטים העכשוויים (בכל שנה בעלת הגלריה בוחרת סטודנטים ממחלקות התכשיטים שונות בעולם). במסגרת התערוכה יש סימפוזיון, פרסים והרבה מינגלינג עם אנשים מהתחום שמגיעים מרחוק.

למזלי דניאלה גם הציגה בתערוכה זו עם פרויקט הגמר שלה מהתואר השני. ברגע של שוקיזם, דניאלה היתה שם כדי לתמוך. מיד התחברנו, והשאר היסטוריה

יובל: ואיך נוצר החיבור לגלריה זוזו? כי בדרך כלל גלריות לאמנות עכשווית לא ממהרות להציג תערוכות עיצוב, תכשיטים, וכן הלאה

דניאלה: וואוו, אנחנו מרגישות שזה ממש סוג של נס, כי לא ציפינו לכזו תמיכה. אני מכירה את הגלריה דרך אבא שלי שעובד איתם ועוזר להם לפעמים בהקמות, והוא חיבר אותנו לאחד מאוצרי הגלריה דאז, יוסי וסיד.

שלחנו לו את הרעיון והוא מיד התלהב, גם מהנושא וגם מהרעיון של הקמת קבוצת אמניות שתעבוד ביחד. היום זה נראה החיבור הכי טבעי בעולם כי זוזו מאמינה בלתת הזדמנות לאמנים חדשים, והם היו הבית הכי נפלא שיכולנו לבקש. נראה לי שמי שיגיע לתערוכה יבין שתכשיטים הם בהחלט אמנות

תמר: באמת שאין על משפחת זוזו. תמי, בעלת הגלרייה; רותם, האוצרת הראשית; ושאר הצוות עובדים במסירות ובמקצועיות שאין לתאר. ממש תיקון לשנה האחרונה שבה הרבה אמנים הרגישו לא נראים. פה אני מרגישה שאני עוסקת במקצוע בעל ערך וחיוניות

דניאלה: מסכימה מאוד

דניאלה שריה

דניאלה שריה. צילום: מ״ל

דניאלה שריה, עור חדש. צילום: מ״ל

דניאלה שריה, עור חדש. צילום: מ״ל

דניאלה שריה, עור חדש. צילום: מ״ל

דניאלה שריה, עור חדש. צילום: מ״ל

תמר פלאי

תמר פלאי. צילום: חנה ברג

יובל: דניאלה – אמרת הקמת קבוצת אמניות שתעבוד ביחד: מה זה אומר?

דניאלה: הבסיס לתערוכה היה קבוצה שהקמנו. אחד המניעים העיקריים שלנו היה קודם כל יצור שיח ועבודה משותפת על תכשיטים ועל המשמעות של הקמת תערוכה של תכשיטים. הקבוצה שגיבשנו היא רב־תחומית ומביאה פרספקטיבות שונות לנושא. אחרי גיבוש הקבוצה התחלנו במפגשים חודשיים שכל מפגש הוקדש להרצאה בנושא שונה, בין היתר פרופורמנס, מגדר, גוף, פילוסופיה

יובל: כלומר כל העבודות בתערוכה הן עבודות חדשות שהוכנו במיוחד לתערוכה?

תמר: רוב העבודות. הוצאנו קול קורא בסוף 2018 (כן כן, לפני המון זמן!), והמשתתפות נבחרו על פי הצעות חדשות לפרויקטים הקשורים בענידה.

דניאלה: היה מעניין לראות איך אנשים מתחומים שונים מבינים את הנושא הזה, כי זו תערוכה של תכשיטים, אבל שכל העבודות בה נובעות מהמחשבה שבסוף הן יוצגו ולא רק ייענדו. כלומר התצוגה היא החלק המרכזי ברעיון

לתרגל אסקפיזם בגלריה

יובל: אז בואו תתנו דוגמה לעבודות שמייצגות את המהות של התערוכה

תמר: לדוגמה, נקודת מבט מעניינת הגיעה מהפרויקט של אביגל באר ושלי זיידמן. אביגיל היא אורגת ומעצבת טקסטיל ושלי אדריכלית. השילוב הזה יצר עבודה שמתמקדת ברגע המעבר מחוץ הבית אל הפנים. זו סיטואציה דינמית שבה אנחנו עונדים ומשילים מעצמנו חפצים, לרב בהסח דעת. הן יצרו מעבר מאלמנטים טקסטיליים שונים שיודעים להכיל את אותם חפצים המושלים מהגוף ברגע זה, ובכך מסמנות ומתעדות אותו

דניאלה: עבודה שמרגשת אותי במיוחד היא העבודה של שרה שחק, שמגיעה מתוך זיכרון של אבא שלה, משחק עם שרשרת חרוזי דאגה, שתפקידה להרגיע ולהקל על מתח. לתערוכה היא יצרה תכשיט עשוי חרוזי מתכת. מכיוון שבגלריה אין ידיים שישחקו עם השרשרת היא בנתה מנוע שמניע את העבודה במקומן, ללא הפסקה. הרעש של המנוע ושל החרוזים המתנגשים זה בזה יוצרת חוויה מאוד חזקה ומאוד שונה מהמקור, והיא נותנת פרשנות מרתקת גם לנושא של התערוכה וגם לגעגוע שלה

שרה שחק, חרוזי געגוע

שרה שחק, חרוזי געגוע. צילום: שלומי ברנטל

אביגל באר ושלי זיידמן, מעברים

אביגל באר ושלי זיידמן, מעברים. צילום: תמי סואץ

אביגל באר ושלי זיידמן, מעברים

אביגל באר ושלי זיידמן, מעברים. צילום: תמי סואץ

יובל: נייס. אהבתי את המנוע. עוד דוגמה כל אחת?

תמר: עוד עבודה מעניינת בהקשר של תערוכת תכשיטים היא העבודה של קרן גיספן, שעוסקת בפער שקיים בהצגת תכשיטים בגלריה. מתוך ההבנה שתכשיטים המוצגים בגלריה נראים לגמרי שונה מאיך שהם מתפקדים על גוף, היא מתכננת תכשיטים חדשים שכבר מכילים בתוכם את אמצעי התצוגה, ככה שהם עוברים אל הגוף יחד איתם.

נשיאת אלמנט התצוגה כחלק מהתכשיט מדגישה את הקשר הבלתי נפרד שנוצר ביניהם. קרן מקבעת ומבטלת את התנועה הטבעית של תכשיט כשהוא נענד

דניאלה: עבודה נוספת היא העבודה של גילי דולינר, שבנתה כלים/ אוביקטים קינטיים, לתרגל אסקפיזם. לכל אחד מהאוביקטים יש תנועה רפטטיבית, שלקוחה ממקצב הגוף הטבעי, התבוננות באוביקטים עוזרת לצופה בהם לחזור לקצב האיטי ולנשום.

במיוחד מעניינת אותי המחשבה ביחס לתכשיטים, שגם להם בעת הענידה יש מקצב של גוף, כשהם חוזרים לשידה הם חוזרים להיות אוביקטים חסריי תנועה. האוביקטים של גילי שומרים את קצב הגוף גם כשהם רחוקים ממנו

קרן גיספן, Set On a Pedestal

קרן גיספן, Set On a Pedestal. צילום: Kinhouse Creative

קרן גיספן, Set On a Pedestal

קרן גיספן, Set On a Pedestal. צילום: Kinhouse Creative

גילי דולינר, Tools For Practicing Escapism

גילי דולינר, Tools For Practicing Escapism. צילום: תמי סואץ

גילי דולינר, Tools For Practicing Escapism

גילי דולינר, Tools For Practicing Escapism. צילום: מ״ל

יובל: אז מה מבחינתכן ההבדל בין תערוכת תכשיטים לתערוכת אמנות? (או תערוכת עיצוב)

תמר: בעיקר שטח הפעולה הוא שונה ושם נוצרת הבעיה שאותה אנחנו מנסות לפתור. תכשיטים נוצרים בשביל גוף, לא בשביל גלריה. אבל כשרוצים להציג תכשיטים בפורמט של תערוכה, שטח הפעולה משתנה: או שהגוף נעלם או שהוא לא היה שם מלכתחילה

דניאלה: תכשיט הוא סוג של פרפורמנס: הוא חיי איתנו ומושפע ממי שאנחנו, ממה שאנחנו לובשים או מהשפה שאנחנו מדברים. התכשיט הוא חלק מכל המערך הזה, וצריך לחשוב על זה כשמקימים תערוכה של תכשיטים. תערוכת תכשיטים היא גם תערוכת אמנות, אבל כמו שיש הבדל בין צילום, פיסול וכו׳, גם לתכשיטים יש מאפיינים שצריך להתייחס אליהם, וזה האתגר להבין איך להעביר אותם לחלל הגלריה: בלי הגוף. או עם הגוף, אבל אחרת מחיי היומיום

birds

תמר: חשוב לצין שבתערוכה אין רק תכשיטים. כלומר, יש מעט תכשיטים כמו שרובנו מדמיינים…

יובל: יפה! אותי סיקרנתן, אלו דברים שגם מעסיקים אותי מן הסתם… מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדות?

דניאלה: היה לנו תהליך מרגש ואנחנו ממש מקוות שהתערוכה תעורר עוד מחשבות ושיח על הנושא, זה פרויקט ניסיוני ועד הרגע האחרון אנחנו ממשיכות להיות מופתעות מאיך שזה יוצא. וכמובן הרבה תודה לכל מי שלקח חלק והיה שותף, הקבוצה החכמה שלנו, הגלריה, וגם לך שהתעניינת והזמנת אותנו לראיון

תמר: ועכשיו חזרה להקמות! נתראה בתערוכה 🙂


גוף נושא
אוצרות: דניאלה שריה, תמר פלאי
זוזו, גלריה להנעה תרבותית, עמק חפר
מציגות.ים: תמר אשד, אביגל באר, יותם בהט, קרן גיספן, גילי דולינר, נגה הראל, שלי זיידמן, סופיה זכרובה, תמר פלאי, עדי פרבר, ילי רייכרט, שרה שחק, דניאלה שריה
נעילה: 22.5

מראה הצבה

מראה הצבה. צילומים: תמי סואץ

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. אלי שחף

    הייתי בתערוכה היפיפיה, שילוב של אוצרות מצווינת וחלל נהדר. אהבתי את רוב העבודות. לגבי העבודות של נגה הראל, שוחחתי עם האומנית, לא מדובר בפרחים משומרים כמו שנרשם בכתבה אלה בעבודה ידנית עדינה ומרשימה של ניסור מתכת ושילובה בצווארון.

    1. yuval saar

      הי אלי. פרחים משומרים הוא השם שנגה נתנה, לעבודה לאו דוקא ממה היא עשויה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden