כל מה שחשוב ויפה
שפרה לויתן, העין השלישית
שפרה לויתן, העין השלישית

שפרה לויתן // העין השלישית

העין השלישית בהוצאת מטר הוא סיכום עשור שנות צילום של שפרה לויתן: ״אני אוהבת לצלם את המציאות סביבי, אבל בעיקר אני אוהבת לברוא מציאות חדשה״

בשנת 2010 חשך עולמי: בשל כאבי גב קשים לא יכולתי יותר לשוטט שעות רבות עם מצלמה כבדה. עד אז צילמתי ללא הבחנה בכל מקום וכל שראו עיני. לאט לאט הבחנתי שאני בעיקר צלמת אורבנית: העיר על כל גווניה אהובה עלי: המגדלים הגבוהים והשכונות הרחבות, הרחובות ההומים והאנשים. נהגתי להלך שעות רבות ולא עייפתי מהחיים ההומים סביבי. 

העיר האהובה עלי מכולן היא ניו יורק שעבורי היא גן עדן מופלא לצלמים: מבנים גבוהים שחלונות הזכוכית נפלאים בהשתקפויות שבהם, חורבות מטות לנפול, שכונות קטנות עם בתי קפה הומים, רחובות שבפתח הבתים מדרגות שעליהם יושבים דיירי השכונה ומפטפטים ומבנים עם גרפיטי אמנותי מדהים. אני מוצאת בעיר גם טבע – בפארקים הירוקים, בשדרות הרחבות וגם ברחובות שבהם נטועים עצים שבגומותיהם צומחים פרחים, בפתחי הבתים.

כשהשלמתי עם העובדה המרה שאיני יכולה להלך שעות רבות והבנתי שאם קודם לכן הייתי אקטיבית ושולטת בסביבה עם העין והמצלמה, מצאתי את עצמי יושבת ומצלמת כשאני פסיבית לחלוטין בסביבה רוחשת פעילות. הכאב, הכעס והתסכול גרמו לי לא רק לחטט במחשב לחפש צילומים, אלא גם להתעמק ברגשות ובתחושות שלי. התחלתי להתייחס אל הצילום הגמור כאל התחלת העבודה: הוספתי או גרעתי פרטים והתקבלה תמונה ששקפה את הרגשות שלי.

בשלב זה נולדו שתי סדרות זיכרונות דהויים ובתנועה. הדמויות בסדרות מבודדות מזמן ומקום והן ביטאו היטב את הרגשת הבדידות שהייתה בי, ואת הכעס על כך שמאדם פעיל מאוד הפכתי לאדם מופנם ודואב. 

אני עדיין אוהבת לצלם את המציאות סביבי: אנשים בכל מיני מצבים – בודדים או בקבוצות, בישיבה או בתנועה, וכן גם את הטבע במצבים שונים; כשרוח חזקה מניעה ענפי עצים או מעלה גלים גועשים בים, את האפרוריות של יום סגריר ואת הצבעוניות הבוהקת ביום חם. אולם בעיקר אני אוהבת לברוא מציאות חדשה: אלה הן עבודות דיגיטליות המבוססות על החומר הקיים ועל עבודות שאני מצלמת ומעבדת במחשב.

מאז אותה שנה קשה, שנת 2010, אני עובדת בעיקר בסדרות. הסדרה מספרת סיפור ומעניקה לצילום יותר כוח. יש סדרות שעליהן אני עובדת חודשים רבים. הסדרה רוחות מלחמה צולמה ברמת הגולן בחורף 2012. את הצילומים המעובדים סיימתי בשנת 2014. עד אז חזרתי מדי פעם אל הצילומים לנסות להבין מדוע אני לא מרוצה ומה עלי להוסיף או לגרוע כדי להראות את הלך הרוח שהיה בי כשצילמתי אותם. 

בטיולי הרבים בעולם שמתי לב שיש ערים שבהן יש מספר מבנים יוצאי דופן; תהיתי איך יראו החיים במקום שבו הארכיטקטורה המיוחדת שולטת בסביבה. כך נולדה הסדרה אורבניקה עתידנית, בעלת שלושה פרקים: צפיפות עירונית, ארכיטקטורה עתידנית והפתרון.

לא זנחתי לחלוטין את הצילום של המציאות מסביבי. אני עדיין אוהבת לצלם אנשים בודדים או בקבוצות ואת הטבע במצבים שונים: כשרוח חזקה מניעה ענפי עצים ומעלה גלים בים סוער, את האפרוריות ביום סגריר ואת הצבעוניות הבוהקת ביום חם.

בעידן הדיגיטלי של היום נדמה לי שקשה למדי לשמור על מקוריות. עם זאת, אני מקווה שהעין האישית שלי שבעזרתה אני יוצרת את העולם שיש לי בדמיון ובמחשבה, מיוחדת לי ולדמיון שלי.


*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    הצילומים שלך מאוד ציוריים, עושים השראה. במיוחד הניגודיות בין הצבעים לצבע שממסגר אותם בבירור, קוו חתוך ונקי בין האוביקטים לרקע, וגם בינם ובין עצמם. כמו ציור מודרני- הבינינים.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden