כל מה שחשוב ויפה
ריז אחמד, צלילי המטאל
ריז אחמד, צלילי המטאל

צלילי המטאל: כשהשקט רועם

צלילי המטאל, המועמד לשישה פרסי אוסקר, מספר על מכור לסמים מחלים ומוזיקאי שמאבד את שמיעתו. באמצעות עיצוב קול מבריק הסרט מאפשר הצצה לחוויה של אובדן שמיעה, ומתאר את מערכת היחסים בין קול לתמונה, בין חושים לבין היעדרם

החוויה האנושית כרוכה באובדן. לפעמים, אירוע מתרחש ללא התראה, כאילו החיים מחליטים להנחית גזירה ללא התראה מוקדמת. משהו משתנה. משהו אבד, משהו נלקח ולא ישוב. ורק השאלות נשארות: כיצד להתמודד, להתנגד, להמשיך? האם אפשר להשלים עם מה שארע? ״צלילי המטאל״ – המועמד לשישה פרסי אוסקר, כולל בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, התסריט, עיצוב הקול, שחקן ראשי ועוד – נסוב סביב חוויה כזו.

יום אחד, רובן (ריז אחמד), מכור לסמים מחלים ומוזיקאי שחיי את חייו בסיבוב הופעות עם הסולנית ובת הזוג שלו – לו (אוליביה קוק) – מאבד את שמיעתו. חיי הנוודות החופשיים נגדעים. כשאחד החושים חדל לתפקד, על אחת כמה וכמה כשמדובר בחוש השמיעה בעבור מוסיקאי, הכול מתערער.

בעידוד זוגתו והספונסר שלו, רובן נכנס למרכז לחירשים נקי, המנוהל על ידי אלכוהוליסט מחלים וחירש בעצמו. את המסע להתמודדות עם חירשותו הוא נאלץ לעבור כשחברתו ממשיכה את חייה בלעדיו, בעוד שהוא נאבק לקבל את מצבו ולהתאקלם בחייו החדשים. התקציר נראה אולי כקונפליקט פשוט ואף מלודרמטי, אך ״צלילי המטאל״ מחלץ ממנו מורכבויות ורבדים עמוקים הנוגעים לחוויה האנושית.

זהו סרטו העלילתי הראשון של הבמאי דריוס מרדר, שאחראי גם על כתיבת התסריט (וגם היה אחד הכותבים ב״מקום בתוך היער״). הסרט מוכיח הן את פיכחותו והן את יכולתו לעשייה קולנועית טובה. הוא מצליח להקיף מרחב תמטי מגוון על אודות שליטה וחוסר שליטה בחיינו, על האפשרות להתנגד לגזירות החיים או ללמוד להשלים איתם, על קבלה עצמית וענווה אל מול חיים אבסורדיים.

במובן זה, אובדן השמיעה של רובן והיותו מכור לסמים בעברו חולקים עקרונות משותפים. לזיקה ביניהם יש תפקיד. התפילה המוכרת של תוכניות 12 הצעדים, המקובלת בקבוצות מכורים, רלוונטית למצבו של רובן: ״אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, האומץ לשנות את אשר ביכולתי והתבונה להבחין בין השניים״. 

המנטרה הזו מתווה את המסע של רובן אל תוך עולם שלחצו בו על כפתור השתק. הוא מנסה לנווט בעלטה שמיעתית, להבין אלו עקרונות ליישם באשר למוגבלותו

המנטרה הזו מתווה את המסע של רובן אל תוך עולם שלחצו בו על כפתור השתק. הוא מנסה לנווט בעלטה שמיעתית, להבין אלו עקרונות ליישם באשר למוגבלותו: האם לקבל את המצב ולחיות את חייו כחירש? האם לנסות לתקן את הנזק, לדוגמה לעבור ניתוח יקר שיעניק לרובן אפשרויות שמיעה מלאכותיות, כפי שהציע אחד מרופאיו? או שמא זה אומץ מסוג אחר, גבורה שקטה, שתאפשר לו להיכנע ולהודות בתבוסה הגופנית?

והמנטרה הזו, ממש כמו בסרט, התבונה להבחין בין השניים – בין מה שאפשר לשנות ומה שבלתי אפשרי לשנות – היא החלק הקשה והמאתגר ביותר. ול״צלילי המטאל״ לא חסרה תבונה. במקום ליפול לרגשנות ולפשטנות, נפרש נתיב אחר המתמקד בתהליך מורכב: ההתמודדות הקשה והפחד המלווה את החירשות, ואת השינויים הדרסטיים הנדרשים בחייו.

נקטע, צורם, מתעמעם והופך דומם לחלוטין

הזן מאסטר שמייצג את השאיפה לשלווה ולקבלה הוא ג׳ו (פול ראצ׳י, שחקן אלמוני יחסית, שזכה כעת להכרה בינלאומית על תפקידו ומועמדות לאוסקר בקטגוריית שחקן משנה), שמייסד את הקהילה המוגנת ומנסה להדריך את רובן. לדידו של ג׳ו חירשות היא אפילו לא מגבלה, והטעם לחיים לא נמצא בחוש כזה או אחר, אלא ברגעי השלווה, השקט – לא החושיים, אלא הפנימיים.

באמצעות עיצוב קול מבריק (שעליו אחראיים ניקולס בקר ואחרים), ״צלילי המטאל״ מאפשר הצצה לחוויה של אובדן שמיעה. מכיוון שבקולנוע, בדיוק כמו בחיים, חוש השמיעה הוא חלק מהחוויה, וטמונות בו משמעויות שאינן מצויות ברובד החזותי, פס הקול מעוצב כך שהצופים חווים את מה שרובן חווה. פס הקול נקטע, צורם, מתעמעם והופך דומם לחלוטין. כל כוחן של סצנות שלמות בנוי על כך שהשקט רועם. 

באמצעות עיצוב קול מבריק הסרט מאפשר הצצה לחוויה של אובדן שמיעה. פס הקול מעוצב כך שהצופים חווים את מה שרובן חווה: הוא נקטע, צורם, מתעמעם והופך דומם לחלוטין. כל כוחן של סצנות שלמות בנוי על כך שהשקט רועם

העריכה תומכת בעיצוב הקול ומעצימה את המישור החזותי באמצעות משחק בין נקודות תצפית. המתח בין נקודות המבט המאפיינות את הצפייה ואת הדמויות השומעות, לבין נקודת המבט הפנימית של עולם חסר קול, מתאר את מערכת היחסים בין קול לתמונה, בין חושים לבין היעדרם. 

כך לדוגמה בסצנה שבה רובן מבקר אצל רופא ועובר בדיקת שמיעה. פס הקול והמצלמה עובדים ביחד על מנת לתאר את הניגוד החד בין רובן חסר האונים שאינו מצליח לשמוע את הצלילים שהרופא משמיע לו, לבין הרופא שמבין את חומרת המצב; בין חיים שהשמיעה בהם אבדה, לבין חיים שהצליל חד וברור.

הדינמיקה הזו משמשת כטקטיקה לשקף את מצבו של רובן בכל אינטראקציה בינו לבין אנשים שומעים. זה שופך אור על המובן מאליו, על דבר כל כך בסיסי ואלמנטרי כמו חוש השמיעה: להאזין לצלילי המוסיקה, לשמוע את קולות הציפורים, להבין מילים. אולם, עבור רובן, הדממה נוכחת, הצלילים והקולות התפוגגו.

תפקידו של השקט כרכיב אסתטי ותמטי מתגשם גם בביצועי המשחק. ריז אחמד, בתפקיד הדורש איפוק ומחויבויות, מזמין אותנו לעולמו של רובן כאילו זה עולמו שלו. זה תפקיד שמטבע הדברים בנוי לא על דיאלוגים, אלא על שפת גוף ומחוות זעירות. אחמד מפגין משחק שאינו תלוי כלל בשורות שניתנו לו, אלא בשורות שאינו מצליח לשמוע ובצלילים שהוא משווע לשמוע.

אוליביה קוק, הזוכה יחסית לזמן מסך מועט, מפגינה רגישות ועדינות ששופכות עוד אור על שבריריות המצב של רובן. כשפול ראצ׳י בתמונה, הוא מוסיף לצלילי המטאל עוצמה שלא מביישת את השחקנים הוותיקים והמנוסים ביותר.

השגים טכניים אלו משקפים הן את הפילוסופיה של קהילת החירשים בניהולו של ג׳ו והן את החשיבות האסתטית של הדממה בתמהיל הצורני של ״צלילי המטאל״. חוסר היכולת לשמוע נרתם כנשק להזדהות וככלי לדון בחוויה של אובדן וחוסר אונים.

רובן מסתייג מקבלת הדין של חירשותו. הוא נחוש לעשות את הטעויות שלו, ולא במפתיע מוצא דרכים לסבך את חייו עוד יותר. מקונפליקט זה נובע פיתול עלילתי שמגביר את המסר של הסרט ומחזק את התחושה שיש פה ניסיון לסטות מעט מנוסחה צפויה (והוא מאפשר גם הופעה של השחקן הצרפתי המבריק מתייה אמלריק, שלא מזמן כיכב בסדרה של אתגר קרת ושירה גפן, המתווך).

birds

הבעיה היחידה עם צלילי המטאל היא תחושה של עודפות מסוימת, בעיקר במהלך חלקו השני. לעתים התגובות של רובן למצבו גולשות למחוזות של הגזמה או מיותרות נרטיבית. אמנם הייאוש של רובן ברור והתגובות שלו אינן מופרכות, אך הטנטרומים פחות אפקטיביים מחוסר האונים שניכר ברגעים מאופקים: בהרהור, בתקשורת עם זולתו, בניסיון ללמוד את שפת הסימנים, וברגעים של כאב ובדידות. במילים אחרות, דווקא כשהסרט מגביר את הווליום, הוא משאיר אפקט חלש.

למרות זאת ״צלילי המטאל״ הוא השג אמנותי כנה ועוצמתי, המאפשר לטבוע ללא מאמץ בתוך החוויה שאותה הוא מבקש לתאר. וכשהשקט מכה, כשפס הקול נודם, תוכלו ממש לשמוע את פעימות ליבכם יוצא אל גיבורו של צלילי המטאל, אחד הסרטים המפתיעים של שנה האחרונה.


צלילי המטאל (Sound of Metal)
ארה״ב, 120 דק׳
בימוי: דריוס מרדר
זמין לצפייה ב־YES, HOT וסלקום TV.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden