כל מה שחשוב ויפה
איך נפלו גיבורים, גלריה P8
איך נפלו גיבורים, גלריה P8. צילומים: מ״ל

מגלים אוצרות // ליאב מזרחי

את העבודות לתערוכה ״איך נפלו גיבורים״ - של אמנים מדורות שונים שהצבא והלאומיות נוכחים ביצירות שלהם - בחר האוצר ליאב מזרחי באינטרנט. ״זו לא רק הדרך העכשווית לראות תערוכות, אלא גם הדרך לאצור תערוכות מהסוג הזה״

הפעם הראשונה

התערוכה הראשונה שאצרתי היתה של עילית אזולאי אי שם ב־2006. זו הייתה תערוכת הפתיחה של גלריה דולינגר, ששכנה ברחוב פרישמן ואחרי זה ברחוב י.ל. פרץ בתל אביב, ופעלה בשנים 2006-2010, בניהולה של אסתר דולינגר, שאיתה עבדתי קצת יותר משלוש שנים.

לתערוכה קראו I Placed a Jar. עילית הציגה סדרת צילומים של אוביקטים מחיי היום היום שלה, בטכניקות צילום שונות שהפכו את האוביקטים לחפצים בדומה לממצאים ארכיאולוגים, הבט שניכר גם היום בצילומיה.

אל גלריה דולינגר התגלגלתי אחרי שעבדתי בגלריה גלאון (שנסגרה מאז) כמעט שנה. אסתר דולינגר באה עם הרעיון לפתוח גלריה ולקחה אותי כאוצר הבית. את עילית היא הכירה כבר לפני והציגה לי אותה. בחרנו בה לתערוכה הפתיחה של הגלריה מתוך אמונה עזה בה ובכשרונה.

הדי־אן־איי של האוצרות צף אל פני השטח כבר בשנים מוקדמות יותר, אפילו בנעוריי. בבית שגדלתי בו הייתי מעצב את תליית הציורים הזולים וההדפסים שהיו על הקירות. בהמשך, וגם היום, אחת לכמה חודשים אני תולה עבודות אחרות בבית, שלי ושל אחרים.

עילית אזולאי, קופסה לשימור מתוך I placed a jar

עילית אזולאי, קופסה לשימור מתוך I placed a jar

עילית אזולאי, מטבעות לשימור מתוך I placed a jar

עילית אזולאי, מטבעות לשימור מתוך I placed a jar

בשנים הראשונות אני לא חושב שהבנתי את חשיבות המקצוע, או אפילו את המילה אוצרות. בטח לא לעומק, בטח לא את חשיבות המקצוע והפעולה האוצרותית. זה פשוט היה שם: האופן שבו דמיינתי חללים ואיך אוביקטים מתארגנים להם בחלל. בהמשך, אחד הטריגרים שעניינו אותי באוצרות היה פשוט: הרעב הגדול לאמנות ולהכרות עם אמנים.יות שיוצרות אמנות. 

באוצרות מצאתי דרך לשתף עם הקהל הרחב גם יצירות אמנות שאני אוהב וגם נושאים ורעיונות שעניינו אותי. ראיתי, ואני עדין רואה באוצרות, סוג של נתינה ומתנה לקהל; ובמידה מסוימת גם כמשהו חינוכי

באוצרות מצאתי דרך לשתף עם הקהל הרחב גם יצירות אמנות שאני אוהב וגם נושאים ורעיונות שעניינו אותי ורציתי לחלוק עם הציבור. ראיתי, ואני עדין רואה באוצרות, סוג של נתינה ומתנה לקהל; ובמידה מסוימת גם כמשהו חינוכי.

לא מהמקום לחנך א.נשים, אלא יותר מהמקום של לחשוף, להכיר, להרחיב את הידע והמחשבה. כמעט כל תערוכה שאצרתי, במיוחד הקבוצתיות שבהן, נבעה מתוך עניין/סקרנות אישי. אפשר להוסיף לזה אולי גם את היותי אמן. יש לזה ערך מוסף ברמת הרגישות, ההבנה, ההכלה. 

התחנה האחרונה

התערוכה בגלריה P8 נולדה כמעט רגע אחרי שירדה תערוכה אחרת שאצרתי בגלריה אינדי לפני כשלוש שנים, והן מחוברות מבחינת הנושאים. נושאי הצבא, זיכרונות ועיבוד של חוויות לאומיות, גבריות לצד קוויריות והיסטוריה כללית, הם נושאים שתמיד אהבתי והעסיקו אותי.

זה מופיע מדי פעם בעבודות האישיות שלי וזה בעיקר מעניין אותי מבחינת תרבות חזותית: האופן שבו הנושאים הכבדים האלה מוצאים ביטוי באמנות בעיקר בצורה עדינה ושברירית. קראתי לתערוכה ״איך נפלו גיבורים״, כהמשך של התערוכה ״בית יד לבנים״. אני מניח שתהיה גם תערוכה שלישית עם סלוגן ישראלי דומה. 

לקריאה נוספת

בחרתי אמנים מדורות שונים שהצבא והלאומיות נוכחים ביצירות שלהם: אבנר בר חמא, אברהם אילת, אודי צ׳רקה, גבי יאיר, חיה גרץ־רן, חנה יגר, יעל יודקוביק, מאיה פולק, משה גרשוני, עמי רוזנברג, ציונה תג׳ר. אצל רובם.ן יש זיכרון וחוויה אישית שבאים לידי ביטוי באמנות. צלקות, שריטות, דם שנקרש (במובן המטפורי), מעניינים אותי. אישית, לא עשיתי צבא – ככה שאין לי זיכרונות או טראומות. אבל אני מחובר לנושא הזה, קשה להסביר למה ומאיפה זה בא.

ציונה תג׳ר

ציונה תג׳ר

עמי רוזנברג, חיה גרץ רן

עמי רוזנברג, חיה גרץ רן

מראה הצבה

מראה הצבה

מבחינה תמטית, נתקלתי בחנות יד שניה, בקטלוג של גדעון עפרת של דור תש׳׳ח באמנות, וזה נתן לי לגיטיציה לתערוכה: להראות או לחקור ולנסות להבין, איך החוויות הלאומיות הכואבות של מדינת ישראלי ואזרחיה, עוברות אל תוך האמנות. אולי לא להבין, אלא להפנות מבט ולהצביע.

זו תערוכה קבוצתית ראשונה שאני אוצר מזה לא מעט זמן, בעיקר בנושא כזה. מאתגר ומפחיד. בעבר, כשאצרתי נושאים כאלה, זה יצר הרבה רעש ונפצים. בתערוכה הנוכחית יש משהו עדין וכן; אולי זה קשור להתבגרות. בנוסף חזרתי על פרקטיקה שעשיתי בעבר וזה בעיקר בשילוב האמנים בתערוכה: אפשר למצוא לא רק דורות שונים, אלא גם קשרי עבודה שונים.

birds

עם רוב האמנים בתערוכה זו פעם ראשונה שאני עובד – מתוך גישה שאני אוהב בכל פעם לעבוד עם אמנים אחרים; להרחיב את המעגלים. בנוסף משתתפת בתערוכה אמנית צעירה שהיתה תלמידה, שלי ופרגון זה אחד הדברים שמניעים אותי.

עוד פרקטיקה שאני עושה בתערוכה הנוכחית, ויצא לי בעבר להשתמש בה, היא שילוב של רדי־מייד. הפעם, בקיר צדדי בגלריה, הקיר שסוגר את התערוכה, יש גליל פלסטיק עם 36 מטר של שרשרת דיסקית צבאית כסופה. היה לי רעיון לעיצוב החלל עם השרשרת שבסוף נגנז, ונשאר רק הגליל כפי שרכשתי אותו. זו התרומה שלי לתערוכה מבחינה אמנותית. אוצר־יוצר. אם כי הפעם זה באופן מינורי ועדין.

מכל מלמדיי השכלתי

בזמן האחרון אני חושב על התערוכה ״לינה משותפת״ שאצרה טלי תמיר. אני זוכר שביקרתי בתערוכה ועוד לא הכרתי את טלי אישית, הרגשתי כמו בלונה־פארק אבל במובן הטוב של הביקור. סחרחורת של מידע ועודפות. לאיפה שלא הסתכלת ראית יצירה וטוויסט בחלל. כל זאת לצד נושא כל כך טעון ולא מובן מאליו לאוצרות. אני חושב שזה המקום שאני חותר אליו באוצרות. עומק, מחקר ובעיקר אהבה למה שאתה עושה. 

היום, כשאני כבר מכיר את טלי, אני לומד ממנה המון. לצידה הייתי מוסיף את תמי כץ פרימן שגם משמשת בשבילי כסוג של מגדלור; לא רק בבחירת הנושאים, אלא גם בהנגשה של הדברים לקהל ולציבור הרחב. אני חייב לציין בהקשר הקווירי, התערוכות של כץ פרימן הן אבן פורצת דרך שחובה לציין. אילו יכולתי הייתי משחזר כמחווה ובתערוכה MY CAMP שאצרתי לפני קצת יותר מעשור – מאד הושפעתי ממנה. 

ליאב מזרחי

ליאב מזרחי

אני לומד היום על תערוכות, בעיקר דרך הרשת, דרך האינטרנט. זו אולי חשיפה מתודולוגית: אצרתי את התערוכה בגלריה P8 – את כולה – דרך הרשת. זו לא רק הדרך העכשווית לראות תערוכות, אלא גם הדרך העכשווית לאצור תערוכות מהסוג הזה. בכל פעם שראיתי משהו מעניין, שמרתי בתיקיה. בסוף נוצרה תיקייה מלאה מספיק בשביל לבחור ממנה עבודות לתערוכה.

יותר מזה, במהלך השנתיים נתקלתי באתר מכירות בעבודה של ציונה תג׳ר שאין לה פייסבוק 🙂 אז לא היה לי למי לפנות. פשוט קניתי את העבודה שלה שמוצגת בתערוכה, וסביבה המשכתי לאסוף עבודות. זה מביא אותי לענין הקהל, שכמוני – ונראה לי שכמו כל הקהל של שדה האמנות – רואה יותר אמנות ברשת מאשר במציאות.

הרגלי צריכת האמנות השתנו וצריך ללכת עם זה. ללמוד את זה, להבין את זה ולזרום. אני חושב שעדיין יש חשיבות לחלל הפיזי. לי אישית עוד קשה לראות תערוכות ברשת, גם אם זה מוזיאון גדול שאפשר לטייל בחלל שלו דרך המחשב. אני עדין צריך את הקירות, קנה המידה, הריח והשומר.ת שיושב ומעיר.

תערוכת החלומות

תקציב הוא פרמטר שלא מפחיד אותי. את מרבית התערוכות שלי עשיתי או בחינם או בסכום זעום ביחס לעבודה שהושקעה, אז הכסף הוא לא החסם באוצרות תערוכות. הדברים אצלי מתבשלים לאט.

אחד הרעיונות שיש לי בראש כבר כמה שנים, נוצר בעקבות היותי מדריך טיולים במצרים. הייתי רוצה לאצור תערוכה על הקשר בין ארכיאולוגיה, פוליטיקה ואמנות. אני מזהה, וזה כמובן נוכח אצלי בעבודות האישיות, את הנוכחות של ארכיאולוגיה באמנות ישראלית

אחד הרעיונות שיש לי בראש כבר כמה שנים, נוצר בעקבות היותי מדריך טיולים במצרים. זה משהו שהתחלתי ממש לפני שנתיים ונגדע לצערי בשנה האחרונה. אבל העיסוק הזה זרע בי את הרעיון לתערוכה שהייתי רוצה לאצור על הקשר בין ארכיאולוגיה, פוליטיקה ואמנות. אני מזהה, וזה כמובן נוכח אצלי בעבודות האישיות, את הנוכחות של ארכיאולוגיה באמנות ישראלית.

מדינת ישראל יושבת על הרים וגבעות של שכבות היסטוריות. הארכיאולוגיה היא לא רק במובן הפיזי־חומרי, אלא גם הרוחני. שכבות של רוח שיושבות ושוכנות פה. אני מקווה שאמצא את הזמן והמקום המתאימים.

איך נפלו גיבורים, מראות הצבה

איך נפלו גיבורים, מראות הצבה

נושא אחר שמעסיק אותי מאד הוא גילנות באמנות ישראלית, שקיים לא מעט בשדה הישראלי. אני מדמיין את עצמי אוצר תערוכה של אמנים מבוגרים. לא דור הביניים – אלא מהוותיקים, לצורך העניין שהם הסבא וסבתא של האמנות, עדיין חיים בינינו וכבר לא מתייחסים אליהם.ן.

אני חושב שהשדה הישראלי עושה אפליה בגיל, בעיקר אצל נשים. ובחיי, יש לי חלום לאצור תערוכה לכל האמנים.יות שמגרדים את ה־70 ומעלה. לא רק שהם אמנים.יות מצויינים אלא גם שיש להם כל כך הרבה חומר ויצירה מרתקת שזה נכס צאן ברזל לאמנות הישראלית, וחובה להוציא את זה לאור.

המוטיבציה הזו השפיעה עלי כבר גם בתערוכה הנוכחית בגלריה P8. מרבית האמנים.יות בתערוכה הם אמנים בוגרים, בגיל, אבל היצירה שלהם רעננה ועמוקה בו זמנית, וזה משהו שלדעתי קשה להשיג אצל אמנים צעירים. 

בקרוב אצלך

עם סוף הקורונה נפרץ הסכר של הפרויקטים שנדחו והכל בא בבת אחת. בחודש יוני האוצר/אמן עוז זלוף ואני אוצרים פסטיבל הריסה של המרכז הגאה בתל אביב, במשך ימים של אמנות ותרבות גאה בתוך ומחוץ למרכז הגאה הישן שייהרס בקיץ הקרוב. בנוסף התחלתי לאצור תערוכה למרכז אמנות בברלין לשנה הבאה, וגם באמנות האישית שלי יש הרבה בדרך.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden