כל מה שחשוב ויפה
אמנדה גורמן בהשבעת ג׳ו ביידן
אמנדה גורמן בהשבעת ג׳ו ביידן. צילום: הבית הלבן

כולם רוצים פיסה מהמשוררת אמנדה גורמן: האלה בצהוב

המשוררת הצעירה אמנדה גורמן נעזרת בתנועה ובאופנה כדי להפיץ את בשורת המילה הכתובה, ככלי לביטוי עצמי ולמאבק בעוולות חברתיות

טקס השבעתו של ג׳ו ביידן כנשיא ה־46 של ארצות הברית עוטר, ככל טקס אמריקאי, בכוכבי פופ ידועי שם. למרבה השמחה בחרו מארגני הטקס לחדש מסורת שהחלה עם השבעתו של הנשיא קנדי ב־1961, וזימנו גם את המשוררת והאקטיביסטית האלמונית יחסית, אמנדה גורמן, להקריא פואמה שכתבה במיוחד לרגל האירוע.

בהופעה עוצרת נשימה הקריאה גורמן האפרו־אמריקאית את יצירתה The Hill We Climb, והציתה תקוה לפיוס ולשינוי לא רק בקרב האזרחים האמריקאים שצפו בה – הלומי מגיפה ועדיין מעכלים את מהומות גבעת הקפיטול – אלא בליבם של מליוני צופים ברחבי העולם, מתמודדים עם אותה מגיפה ועם משברים חברתיים ופוליטיים משלהם.

קטנת קומה אך חדורת התלהבות, זוהרת כאֵלָה במעיל צהוב ובקשת שיער אדומה שנלבשה לשפעת צמותיה ככתר מלכות, עלתה גורמן לפודיום ובמשך שש דקות בלבד הצליחה לפרום את ייאוש ודכדוך צופיה, ובאצילות אין קץ לארגם מחדש לכדי נחמה ואמונה בעתיד טוב יותר. כזה שבו אנו מגויסים לגשר על מחלוקות פוליטיות, חברתיות, וגזעיות, למען קיומה האיתן של הדמוקרטיה.

גם אני צפיתי בגורמן, וגם אני התרגשתי: מיופיה, מבחירת הלבוש, מהמוסיקליות של הקראתה, ומהווירטואוזיות שבה השתמשה בכפות ידיה העדינות, כדי להדגיש את מילות הפואמה החודרות. רק בת 22 חשבתי לעצמי, ורק אגלי הזיעה שניקוו מעל שפתה העליונה בקור המקפיא של ינואר, הסגירו את התרגשותה מגודל המעמד.

מבעד לצמרמורת שאחזה בי הבליחה הכרה: איש לא יוכל להישאר אדיש לקולה של גורמן. היא תהיה כוכבת. ואכן, בשבועות ובחודשים שלאחר טקס ההשבעה, נדמה כי כולם רוצים פיסה מגורמן. מליוני עוקבים התווספו לעמודי הרשתות החברתיות שלה, היא משתתפת בשורה של תכניות אירוח, מקריאה – לראשונה בהסטוריה של הסופרבול – פואמה נוספת שכתבה, מופיעה על שער מגזין טיים בראיון שנתנה למישל אובמה, ומצוינת על ידי מגזין People כאחת מ־100 נשים שישנו את העולם.

בכל הופעותיה של גורמן בולט השימוש שהיא עושה לא רק בקולה, אלא בגופה ובכפות ידיה מלאות ההבעה; היא כמעט רוקדת כשהיא מקריאה פואמה

הפרסום היה מטאורי, אבל דרכה של גורמן להצלחה החלה הרבה קודם. בגיל 16 היא זכתה בתחרות שהכתירה אותה כמשוררת הנוער הראשונה של עיר הולדתה לוס אנג׳לס, ובגיל 17 ייסדה וניהלה את One Pen One Page, עמותה ללא מטרות רווח המקדמת באמצעות סדנאות כתיבה, אוריינות ומנהיגות בקרב ילדים מיעוטי יכולת. בת 19 היא הפכה למשוררת הנוער הלאומית של אמריקה – הראשונה אי פעם – והתחילה להופיע גם מחוץ לארצות הברית.

את הפלטפורמה שניתנה לה היא מנצלת כדי לדבר על סוגיות הקרובות לליבה: פמיניזם, גזע, דיכוי וקיימות, כשבכל הופעותיה בולט השימוש שעושה גורמן לא רק בקולה, אלא בגופה ובכפות ידיה מלאות ההבעה; היא כמעט רוקדת כשהיא מקריאה פואמה. 

הקהילה שלי, אנשים כמוני

גורמן נולדה עם עיכוב התפתחותי בדיבור ובגיל צעיר אובחנה עם הפרעה בעיבוד שמע. אלה הקשו עליה ללמוד משמיעה ולבטא עיצורים מסוימים, כמו האות R לדוגמה, והפכו את דיבורה לבלתי מובן. כדי להקל על התקשורת עם בני גילה, החלה לשלב תנועת ידיים וגוף עם המילים. היום התנועות האלה מזכירות לה מתי היא צריכה להאט את קצב ההקראה שלה, לפני מילים עם עיצורים שעדיין מהווים עבורה אתגר; הן חלק מהכוריאוגרפיה.

את בדידות ילדותה הפיגה בעזרת קריאת ספרים וכתיבת סיפורים שסייעו לה למצוא את ״קולה״, והזכירו בתחילת הדרך את סיפורי ״אסופית״. רק כשקראה את ״העין הכי כחולה״ של טוני מוריסון הבינה שעורה של גיבורת רומן לא חייב להיות בהיר.

בראיון טלוויזיוני לאופרה וינפרי היא מספרת שמאותו רגע החלה לכתוב ״על הקהילה שלי, על אנשים כמוני״. הגילוי שגם הסופרת והמשוררת הנערצת עליה, מאיה אנג׳לו, סבלה מבעיות בדיבור (בעקבות טראומת ילדות, לא דיברה אנג׳לו במשך מספר שנים) ויכלה להם, חיזק את רצונה למצוא הן את קולה הפיזי, באימוני הגייה מפרכים, והן את קולה הספרותי: היא החליטה להיות משוררת.

הטקסט והפרפורמנס שבהצגתו הם שני צדדים של אותו מטבע. ואכן, קשה לדמיין את המילים של גורמן ללא ההגשה האקספרסיבית שלה. שפת הגוף והווקליות של הופעתה, הן שהופכות את המילים שלה לעוצמתיות כל כך

אנג׳לו המשיכה להיות השראה גם כשגורמן נקראה לדקלם את שיריה בפני קהל. רק אז הבינה את המשמעות שיש למרכיב האוראלי, הפרפורמטיבי, של הכתיבה. בראיון זום לעיתונאי ג׳ארד בוון, הסבירה גורמן שמבחינתה ״אי אפשר באמת להפריד בין שיר כתוב לאופן הצגתו בפני קהל״.

הטקסט והפרפורמנס שבהצגתו הם שני צדדים של אותו מטבע ומשרתים מטרה זהה: להציג רעיון, לספר סיפור. ואכן, קשה לדמיין את המילים של גורמן ללא ההגשה האקספרסיבית שלה. שפת הגוף והווקליות של הופעתה, הן שהופכות את המילים שלה לעוצמתיות כל כך. 

מרטין לותר קינג

מרטין לותר קינג. צילום: Dick DeMarsico, ספריית הקונגרס

גורמן נתפסת כאמנית ״ספוקן־וורד״ מוערכת, הממשיכה את מסורת האמנות הזו ששורשיה נעוצים גם בחברות אפריקאיות קדומות שבהן הועברה התרבות מדור לדור בסיפורים שבעל־פה, בליווי מוסיקה ותנועה. באמריקה התפתחה הספוקן־וורד כאמנות מובחנת משירה כתובה בימי ״הרנסנס של הארלם״ בראשית המאה ה־20. אז קמו לתחייה הפוליטיקה, האמנות, המוסיקה, המחול, האופנה והספרות האפרו־אמריקאיות.

תרבות דור הביט של שנות ה־50, והתנועה לזכויות האזרח של הסיקסטיז, הפכו את רטוריקת הספוקן־וורד, שבה לריתמוס ולאינטונציית הקריאה יש משקל רב בהערכת טקסט, לשופר בנושאי שוויון חברתי. בראיון למגזין טיים ציינה גורמן ש״אם ננתח לדוגמה את נאומו של מרטין לותר קינג, יש לי חלום, נראה שהוא מהווה תיעוד אדיר של רטוריקה, אבל גם של פואמה, של דימוי, ושל שיר (song)״.

הרגישות שלה לסאונד כה עמוקה עד שלעיתים היא תכניס מילים לטקסט ״לא רק בגלל משמעותן, אלא בגלל האופן שבו המשמעות מתכתבת עם הצליל שלהן״: חשוב לה לבחון איך ״המילה מרגישה הן על הדף, והן בפה״

הביקורות לאחר ההקראה של גורמן בטקס ההשבעה היו ברובן מהללות. מגזין Ebony אף ציין שגורמן ״כבשה לעצמה מקום של כבוד במסורת האוראלית האפרו־אמריקנית״. כיצד הופכת צעירה עם בעיות דיבור ועיבוד שמע לרטוריקנית כה מוצלחת?

גורמן מאמינה שדווקא מגבלותיה הן שאפשרו לה להבין את מורכבות הצלילים, ההגייה, והדגשים הווקאליים שהופכים פרפורמנס אוראלי ליעיל כל כך. הרגישות שלה לסאונד כה עמוקה עד שלעיתים היא תכניס מילים לטקסט ״לא רק בגלל משמעותן, אלא בגלל האופן שבו המשמעות מתכתבת עם הצליל שלהן״: חשוב לה לבחון איך ״המילה מרגישה הן על הדף, והן בפה״.

Change Sings

Change Sings. איור: לורן לונג

היא גם לא מסוגלת לכתוב מבלי שמוסיקה תתנגן ברקע. ״אני מקשיבה למלחינים גדולים כמו הנס צימר, דריו מריאנלי או מיכאל גיאצ׳ינו, שיודעים לספר סיפור ללא מילים. זה עוזר לי להתרכז, ולסנתז יחד את כל המקצבים שמתרוצצים בראשי״, סיפרה באותו ראיון לווינפרי. 

ספר הילדים הראשון של גורמן, באיורה של לורן לונג, שזינק לראש רשימות רבי המכר עוד בטרם יצא לחנויות, מדבר אף הוא על מוסיקה ושירה ככלים לשינוי חברתי. הוא נקרא Change Sings: A Children's Anthem.

מהשער של ווג למט גאלה

אם המילה הכתובה של גורמן נשענת על אופן הצגתה האוראלי, הפיזי, כדי לממש את האימפקט המקסימלי שלה, הרי שלהופעתה החיצונית ולנראות מלבושיה, יש תפקיד מרכזי בהצגה הזו.

הופעתה מלאת הכריזמה בטקס ההשבעה הפך את גורמן לאייקון אופנה כמעט בן לילה. קשת הסאטן האדומה תוצרת פראדה הפכה לסולד־אאוט, וחיפושי הרשת אחר מעילים צהובים זינקו מידית במאות אחוזים. החודש היא המשוררת הראשונה בהיסטוריה להופיע על שער מגזין ווג האמריקאי, וברגעים אלה מוזכר שמה ב־Page 6, כמועמדת להנחיית אירוע האופנה הגדול בלוח השנה האמריקאי – המט גאלה – לצד טום פורד ואנה וינטור.

השער של מגזין ווג

השער של מגזין ווג

אבל בדומה לכישורי הכתיבה והפרפורמנס של גורמן, גם היכולות האופנתיות שלה היו שם הרבה קודם. באינסטגרם היא סיפרה שצהוב היה מאז ומעולם הצבע האהוב עליה. במודע או שלא, בחרה גורמן בצבע המעודד עירנות, מוטיבציה לפעולה, שמחה ואופטימיות, לרבות מהקראותיה הפומביות.

ד״ר ג׳יל ביידן, רעייתו של הנשיא, הזמינה את גורמן לכתוב את פואמת ההשבעה אחרי שצפתה בהקראה שלה בספריית הקונגרס, ואהבה הן את הפואמה והן את השמלה הצהובה שלבשה. המעיל הצהוב שנלבש בסופו של דבר בטקס, גם הוא של פראדה, הוא המחווה של גורמן לגברת ביידן.

אם לשפוט לפי נוכחות הצבע הצהוב במלתחה שלה, הרי שגורמן יכולה להתהדר גם בתואר מובילת טרנדים: היא לבשה צהוב הרבה לפני שביונסה הפכה את הצבע לפופולרי עם השמלה הצהובה שלבשה בקליפ לשיר Hold Up ב־2016, כשהיא מחייה את דמות האלה האפריקאית Oshun המסמלת אהבה, יופי, צמיחה ושינוי.

לפני שצהוב הוגדר כצבע של דור ה־Z ב־2018 (והחליף את הוורוד המילניאלי), ובטח לפני שחברת פנטון הכתירה גוון של צהוב כאחד משני צבעי 2021, כזה שיכניס תקווה, אנרגיה, וחיוביות לחיינו (הצבע השני הוא אפור, אם תהיתם). הצהוב הפך כה מזוהה עם גורמן, עד שגם הכריכה של ״הגבעה שאנו מטפסים עליה״, שיצאה בחודש שעבר כספרון – צהובה.

 

כמו התכנים שעליהם היא כותבת, כך גם בחירות הלבוש של גורמן נשענות על המורשת התרבותית שממנה צמחה. היא מרבה ללבוש בגדים של מעצבים ממוצא אפריקאי, וגם צבעים והדפסים המזכירים מסורת אפריקאית.

זו בחירה מודעת מכיוון שמבחינתה ״אופנה מביאה אסתטיקה ויזואלית ייחודית לשפה, ולכן כשאני מופיעה על במה, אני לא חושבת רק על הבגדים שלי, אלא מה הבגדים שבחרתי אומרים על זהותי כמשוררת״, אמרה בראיון לווג. 

זו בחירה מודעת מכיוון שמבחינת גורמן ״אופנה מביאה אסתטיקה ויזואלית ייחודית לשפה, ולכן כשאני מופיעה על במה, אני לא חושבת רק על הבגדים שלי, אלא מה הבגדים שבחרתי אומרים על זהותי כמשוררת״

כובעים וקישוטי שיער האופייניים לדרך שבה עיטרו נשים אפרו־אמריקניות את שיערן, היו מאז ומעולם חלק מההופעה של גורמן. הקשת האדומה שלבשה בטקס היא מחווה למאיה אנג׳לו שנהגה לחבוש טורבנים, כמו גם הטבעת שענדה ובה ציפור בכלוב זהב, ומזכירה את ספרה האוטוביוגרפי של אנג׳לו ״ידעתי למה הציפור הכלואה שרה״.

את הטבעת היפיפייה קיבלה כמתנה מאופרה וינפרי, ובראיון איתה אמרה גורמן: ״ריגש אותי מאד שהיתה איתי פיסה קטנה ממאיה באותו רגע: היא הרי עזרה לי לחקור את כוחה של השירה, ואת יכולתה להשפיע על אנשים ולעשות זאת עם תקווה״. בבגדים שהיא לובשת מנסה גורמן לשמור על ״מלכותיות, ורוח נעורים בוגרת״, במיוחד נוכח מה שהיא מכנה ״הפוליטיקה של המכובדות״, המתייחסת לנראות של נשים כהות עור החשופות לתקשורת.

״הציבור מבקר אותן על כך שהן לא משקיעות מספיק במראה החיצוני שלהן, וכשהן עושות זאת, מאשים אותן בגאוותנות יתר, כך שהן חיות במתח מתמיד סביב מי שהן, לעומת האופן בו הציבור תופס אותן״, סיפרה למגזין טיים. איך היא מתמודדת עם המתח הזה? לוקחת כל יום ביומו, ומזכירה לעצמה שזו אינה תחרות: ״אני חיה את מסלול חיי כפי שהוא אמור להתגלות בפניי״.

מאיה אנג׳לו בהשבעת קלינטון

מאיה אנג׳לו בהשבעת קלינטון. צילום: הספריה הנשיאותית של ביל קלינטון

 

גורמן אוהבת בגדים, ומאמצת אותם הן ככלי שעוזר לה לספר סיפור, והן כאמצעי שעוזר לה לבנות את הדימוי שלה. אבל היא לא בהכרח ששה להיתפס כדוגמנית: דווקא בראיון לווג, לקראת הופעתה הקרובה על השער, היא סיפרה כי תזמון ההודעה על הצטרפותה לסוכנות הדוגמנות IMG, ימים ספורים לאחר טקס ההשבעה ציער אותה, משום שקדם לו משא ומתן ממושך שלא היה תלוי בהדי הופעתה בטקס.

מבחינתה, כשהיא חלק מקמפיין, ״היישות איננה הגוף שלי, אלא הקול שלי״. זה לא אומר שאופנה לא מרגשת אותה. הרי גם שירה וגם אופנה הן התגלמות של יופי. 

birds

גורמן, שסיימה את לימודיה בהרווארד בקיץ האחרון, היא פנומן, משום שהופעתה פועלת על כל החושים של מי שנחשף אליה. הכתיבה הרגישה, הפרפורמנס המהפנט והנראות שלה, מתגבשים לכדי משהו שגדול מסך חלקיו, במיוחד נוכח גילה הכה צעיר.

אם לוקחים את כל אלה בחשבון, שאיפתה לנצח במרוץ לנשיאות ארצות הברית ב־2036, לא נשמעת כל כך מופרכת. עד אז היא נהנית מהשפעת התהילה, לא על חייה שלה, אלא על ענף השירה כולו, החווה התעוררות מבורכת בעקבות נסיקתה לכוכבות.

מאיה אנג׳לו אמרה פעם, Everything in the world has a rhythm, everything dances. אחרי הופעה שסמלה תקוה לדור צעיר שיחולל כאן עתיד טוב יותר, אין ספק שהעולם כולו ניצב לרגלי מילותיה של גורמן. עם או בלי קשר לנשיאות הנכספת, אנחנו עוד נשמע על הריקוד שלה. אחרי הכל, לכולנו יש עדיין גבעה לטפס עליה.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

6 תגובות על הכתבה

  1. רינה

    ענת
    רקמת יפה מאד את דמותה של המשוררת אמנדה גורמן תוך שימוש בצבע צליל ותנועה.
    כתבה מענינת, כתיבה יפה מאד

  2. יעל

    דמות מעניינת, המשוררת הצעירה, ואם משווים אותה למיה אנג'לו זה כבר סימן טוב בשבילה. הקשר בין שירה ואופנה חדש לי ומעניין. צהוב הולם את אמנדה מאוד והיא גם בחרה בצהוב לעטר את ספרה הראשון. מה שנותר הוא לראות אותה בהשבעה ולהזמין עותק מספרה.
    מחכה לפוסט הבא.

  3. מינה פורטנוב

    ענת הי,
    כתבת כל כך מעניין ושונה ממה שאני כתבתי עליה שזה שימח אותי עוד יותר כי למדתי עליה דברים נוספים מעניים שונות – עיניים שלך. הניתוח שכתבת פה על הלבוש והקול שלה, על המופע הוויזואלי והווקלי שלה ממש מרתק.
    בפברואר האחרון גיליתי אותה במקרה וכתבתי עליה (פה: https://bit.ly/3aVCBeg). הסתובבתי אחרי זה איזה שבוע בהיי מטורף. תודה שהחזרת אותי לזה. יום טוב. מינה

  4. מיה

    יופי של משוררת ויופי של כתבה. אגב, כשבוע לאחר הטקס נשלח אלי ניסיון תרגום של הפואמה לעברית. משהו גם בקריאה לעומת שמיעה וגם בתרגום עובד פחות טוב מהמקור.

  5. סופי

    דמות מרתקת, וכמה טוב שאת נמצאת עם אצבע על המקלדת כדי להביא לידיעתנו והכרתנו את כל היופי הזה.
    תודה ענת

  6. אלונה

    איזה מדהימה, וכמה אור וצבע צהוב שקורן מבחורה כל כך צעירה! היא ממש נראית ילדה… אמנית נשמה- שיוצרת עם כל החושים, אמנות חכמה ומלאה בהשראה. כתבת מקסים ענת! ותודה על המבט

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden