כל מה שחשוב ויפה
אורי דובדבני, באין פסנתר
אורי דובדבני, באין פסנתר. צילומי עבודות: שחר קדם; חלל: תומר זמורה

אורי דובדבני פרסם מודעה שהוא איבד פסנתר ברחובות ירושלים ועשה (גם) מזה תערוכה

פסנתרי הרחוב שהוצבו ברחובות ירושלים היוו את נקודת המוצא ל״באין פסנתר״, תערוכת היחיד של אורי דובדבני בגלריה ברבור בירושלים. ״אני מביט בו כמו בבעל חיים ושואל את עצמי מה הוא רוצה״

יובל: בוקר טוב אורי, מה שלומך בימים אלו, שבוע לפני הפתיחה שתתקיים ביום חמישי 13.5?

אורי: בוקר אור יובל. אני בטוב, ימים של התרגשות

יובל: טוב, בכל זאת תערוכת יחיד…

אורי: כן, תערוכת יחיד ראשונה, ותהליך שנמשך זמן רב, קורונה וכו׳, מרגש שמגיע רגע ההבשלה

יובל: איך עברה עליך שנת הקורונה?

אורי: שנה מעניינת. הרבה מצבי צבירה שונים שבאו לידי ביטוי במרחבי יצירה שהשתנו מתקופה לתקופה. מעבודה בסטודיו (למחול) עם עוד ארבעה פרפורמרים ועד עבודה מאוד אינטימית ושקטה על רישומים בבית שלי בשעת לילה. הכל בהתאם להנחיות, מה שנקרא

יובל: אז מאיפה ומתי התחילה העבודה על באין פסנתר?

אורי: העבודה על התערוכה התחילה במרץ הקודם. קיבלתי את ההודעה המרגשת מאבי קריצמן על תערוכת היחיד בגלריה ברבור, שתתקיים במסגרת פרויקט ״חצי ירח״ – שתי תערוכות בכל שנה לאמנים עד שנתיים מסיום הלימודים.

אורי: בשלב הזה כבר היה רעיון התחלתי שנכלל בהצעה שהגשתי לגלריה. התחלתי לדמיין סיפור שמתקיים בין המציאות לבדיה אודות מקומם של פסנתרים בחיים שלי, שלנו, של העיר שאני חי בה. התבוננתי בפסנתרי רחוב ושאלתי את עצמי מה הם עושים כאן ומאין באו, כשהתשובות שחיפשתי מעוגנות במידע חיצוני אבל גם בדמיון הפנימי

יובל: רגע לפני שנצלול לעניין הפסנתרים רק תגיד מה ואיפה למדת (ומתי סיימת)

אורי: למדתי במחלקה לאמנות בבצלאל וסיימתי ב־2019. במקביל למדתי בכמה מסגרות עצמאיות שונות מחול ותנועה. בשלב כלשהו הכל התחיל להתערבב והיצירה דילגה מרישום למופע למיצב לכתיבה… ועוד 🙂

יובל: והעניין בפסנתרים מתי התחיל?

אורי: האמת שמעניין לקשר אותו לערבוב היצירתי. לראשונה התעסקתי בדימוי הפסנתר במסגרת רזידנסי שהשתתפתי בו במחלקה בשנה האחרונה שלי ללימודים. הצגתי שם ״מופע בזק״ שיצרתי בכמה שעות שסבב סביב דימוי הפסנתר. חיפשתי דרכים שונות לגעת בדימוי הזה מתוך אי־היכולת שלי לנגן בו, לדעת אותו בדרכים אחרות. היה שם רגע של רישום מהיר של פסנתר כחלק מהמופע, קטע תנועה מאולתר שמתבסס על נגינה דמיונית בפסנתר, וכמה סיפורים קצרים על פסנתרים שהופיעו בחיי בעבר.

ומשם הדימוי המשיך אתי לתערוכת הגמר, ועד היום. ייתכן מאוד שיגיע הזמן לשחרר אותו אחרי התערוכה בברבור

חיפשתי דרכים שונות לגעת בדימוי הזה מתוך אי־היכולת שלי לנגן בו, לדעת אותו בדרכים אחרות: רגע של רישום מהיר של פסנתר כחלק מהמופע, קטע תנועה מאולתר שמתבסס על נגינה דמיונית בפסנתר, וכמה סיפורים קצרים על פסנתרים שהופיעו בחיי בעבר

יובל: יש מצב… ונחזור לפסנתרי הרחוב: למה הכוונה? אלו שבתחנות רכבת? איפה עוד הם מסתובבים?

אורי: בתערוכה תוצג מפה אדריכלית של ירושלים שמסומנים בה ״אזורי המחיה״ של פסנתרי הרחוב. יש אחד בכיכר ציון, אחד בכיכר ספרא, ליד תחנת הרכבת (ואחד בתוכה שהוא רחובי למחצה), אחד בשער החדש, ואחד מרוחק מכולם בתלפיות – מאחורי תחנות האוטובוס של קניון הדר.

ומעבר למידע הזה, בתערוכה תוכל לשמוע שיחות טלפון שקיבלתי מאנשים שמעידים על נוכחות של פסנתרים במקומות אחרים בעיר, שיחות שהגיעו בעקבות מודעה שפרסמתי עם הטלפון שלי

יובל: איזו מודעה? מה היה כתוב בה?

אורי: אבד פסנתר

יובל: קטעים. נתת תיאור פיזי? סיפרת איפה הוא נראה לאחרונה?

אורי: ממש כך. התיאור היה מבוסס על מודעות רחוב של חתולים אבודים ששימשו לי כרפרנס. לפסנתר קראו טוני, הוא מסורס וידידותי. הדפסתי משהו כמו 80 מודעות ותליתי אותן בשכונות שונות בעיר. היה משהו מפעיל ומיוחד בפעולה הזו סביב הבית, ביחס לרחובות שאני חי בהם כבמה. מעבר לזה, מרגשת אותי המחשבה על ליצור משהו בלי לדעת לאן הוא יגדל

יובל: ואיזה שיחות קיבלת? מה אנשים אמרו?

אורי: השיחות שהגיעו נעו על סקלה בין השתתפות במופע לבין ניסיון להנחית אותו אל המציאות. היו ששאלו אם אני מוכר פסנתר, מישהו המליץ לי בחום להפסיק עם הסמים, מישהי התקשרה וסיפרה שראתה את טוני מזדווג בגן העצמאות עם פסנתרית רחוב.

דבר אחד שהבנתי ככל שהשיחות נמשכו הוא שאני נשאר נאמן לסיפור. זה נתן מקום למי שהתקשר/ה לנקוט עמדה בהירה יותר. היה מאוד מעניין

יובל: ואז מה? מה בסוף מהכל זה נכנס לתערוכה? מה יראה מי שיכנס לגלריה?

אורי: זו עבודה אחת שתוצג בנישה בגלריה שתכוסה בעותקים של המודעה, ועל הקיר יהיו תלויות מספר אוזניות שאפשר יהיה להאזין בהן לשיחות. אבל מעבר לזה השיחות נתנו המון אינפוט שחלחל גם לציורים והרישומים, לעבודה התנועתית (שתוצג כעבודת וידאו) ולטקסטים שמלווים את התערוכה

יובל: אז מה עוד כוללת התערוכה?

אורי: אז יש סדרה של ארבעה רישומים גדולים על כנפי פסנתרים (את הכנפיים עצמן יצרתי יחד עם בן זוגי היקר שחר קדם), פסל בגודל אחד לאחד של פסנתר מכוסה קטיפה, סרט קצר שמבוסס על מיצג תנועה ויוצג בחדר ההקרנה של הגלריה, מפת הפסנתרים ועוד כמה רישומים קטנים יותר

אני מביט בו כמו בבעל חיים ושואל את עצמי מה הוא רוצה. היציאה לרחוב מאפשרת לו חופש שאולמות הפאר לא יכולים לספק, אבל הם גם מתאכזרים אליו. הסקרנות שלי כלפיו היא קודם כל אינטואיטיבית, אבל ברמה המודעת קשורה בגבוליות שבין המרחב הביתי לפרוץ, בין העדין לגס

יובל: ועכשיו שהדברים יותר ברורים, אני רוצה לשאול מה מושך אותך בפסנתר? באוביקט הזה? ומה קורה לו כשהוא יוצא מחדר החזרות או המרחב הביתי לרחוב וחוזר לגלריה?

אורי: אני מביט בו כמו בבעל חיים ושואל את עצמי מה הוא רוצה. היציאה לרחוב מאפשרת לו חופש שאולמות הפאר לא יכולים לספק, אבל הם גם מתאכזרים אליו. הסקרנות שלי כלפיו היא קודם כל אינטואיטיבית, אבל ברמה המודעת קשורה בגבוליות שבין המרחב הביתי לפרוץ, בין העדין לגס.

ללכת עם דימוי כזה לאורך תקופה הזמין המון סיפורים ואנקדוטות מאנשים סביבי וגם מעצמי, זה להחליט להסתכל על המציאות דרך דימוי מפתח אקראי כמעט ולגלות שבאופן מפתיע הוא איכשהו קשור להכל

אורי דובדבני בגלריה ברבור

אורי דובדבני בגלריה ברבור. צילום: תומר זמורה

birds

יובל: תגיד, אתה בכלל מנגן? כי אתה מתעסק פה באוביקט, אבל לא במי שהאוביקט נוצר למענו, נגן הפסנתר

אורי: אני לא מנגן.

העיסוק שלי בחומר הזה הוא התעקשות לגשת למה שאני ״לא יודע״ ולנסות לדעת אותו בכל דרך שאני ״כן יודע״. מה שקשור בשבילי בניסיון להבין מהו הידע שלי כאמן, במה הוא מתייחד או מובחן מערוצי ידע אחרים. אני כן עובד הרבה עם פרפורמר ונגן פסנתר, עדן כהן, שההכרות והחברות איתו פותחת לי ברמה הסימבולית את עולמו של הפסנתרן והצצה אל מאחורי הקלעים שלו. עדן גם הלחין את פסקול הסרט שיוצג בתערוכה

יובל: יפה! מה עוד? תגיד משהו על שם התערוכה, באין פסנתר? כי דווקא יש בה לא מעט פסנתרים…

אורי: נכון נכון.

אבל אין בה אף לא אחד שאפשר לנגן בו. וזו אולי השאלה… מה עושים כשאין פסנתר, או כשאין לי הידע איך לנגן בו

יובל: תראה, לרוב האנשים אין פסנתר ואין להם הידע לנגן בו, ואני לא חושב שזה מטריד אותם…

אורי: כן.

אתה אומר אולי אני מתעקש להיות טרוד. נו, אמן אתה יודע

יובל: יודע, יודע, אבל את הטיפול נשאיר למסגרות אחרות 🙈

אורי: סתם. אבל האין במקרה הזה בא להעיד גם על היש. התערוכה כולה היא התגשמות היש – הפרטי שלי – ביחס לשאלה הנ״ל

יובל: לגמרי. משהו חשוב נוסף להגיד או להוסיף לפני שנפרדים?

אורי: יש לי המון תודות לומר לאנשים שהיו חלק בתהליך היצירה הזה כי היו לא מעט. אבל מעל הכל לאבי קריצמן וגלריה ברבור, ולשחר קדם שמעצב את התערוכה ומעורב בה לכל אורך הדרך. את השאר נשאיר לקרדיטים אחרים.

אה, ועוד דבר, טוני טרם נמצא, מוזמניםות לצלצל אלי אם רואים


אורי דובדבני | באין פסנתר
אוצר: אברהם קריצמן
גלריה ברבור, רח׳ שלמה המלך 9, ירושלים
פתיחה: 13.5; נעילה: 28.5

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden