כל מה שחשוב ויפה
רועי זלצמן
רועי זלצמן. צילום: יקיר שוקרון

רועי זלצמן רוצה שנרגיש 100 אחוז בווגאס

רועי זלצמן, ראש צוות העיצוב בענקית הגיימינג פלייסטודיוס ישראל, מאמין ב־100 אחוז בידור, ושגם בגיימינג מה שחשוב בחווית המשתמש זה היררכיה ולהקשיב ליוזרים

בדומה לרוב הישראלים, החוויה הכל־אמריקנית של עולמות הקזינו היייתה זרה גם לרועי זלצמן, עד הפעם הראשונה בלאס וגאס. ״לא הבנתי מה מרגש בזה״, הוא מספר, ״אבל אחרי כמה פעמים שאתה מגיע לשם, אתה מבין את החוויה של וגאס, מה מדבר לאנשים״. ואת אותה חוויה מנסה זלצמן – ראש צוות העיצוב (head of design) בענקית הגיימינג פלייסטודיוס (playstudios) ישראל – להעביר לעולם המשחקים.

״בכל שנה אנחנו טסים לווגאס, להכיר את היוזרים, את המכונות החדשות, להשתתף בכנסים; חשוב לנו לחוות את זה בעצמנו. כשיוזר נכנס למשחק הוא צריך להרגיש שהוא בווגאס: כמו שאתה הולך בסטריפ המפורסם של וגאס, ויש מסביבך אורות ומוזיקה וכל החוויה שעוטפת אותך, זה מה שהיוזרים מחפשים. הם מגיעים הביתה אחרי יום עבודה, פותחים את האפליקציה על הספה, ורוצים להרגיש שהם 100 אחוז בווגאס״.

זלצמן, בן 37, הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2014). אחרי הלימודים עבד במשך שנה כמעצב אתרים בסטודיו קלאצ׳, ולאחר מכן עבר ל־Scene53 שפיתחה את שייקר ונרכשה ב־2016 על ידי פלייסטודיוז. החברה יוצרת סביבות משחקים וירטואליות לשחקנים מרובים בזמן אמת, ומציעה מספר משחקי ״סושיאל קזינו״ (וז׳אנרים נוספים כמו משחקי תפקידים).

כשהתחיל לעבוד בחברה כמעצב UI/UX הסטודיו מנה 30 עובדים. כיום הוא מונה 140 איש, מתוכם 13 מעצבים, לצד סטודיואים נוספים באוסטין (טקסס), סן פרנסיסקו, הונג קונג ובלגרד. מטה החברה – שמונה בסך הכל כ־400 עובדים – נמצא בלאס וגאס. 

הסטודיו בישראל אחראי על משחק הדגל של החברה, Pop Slots: ״אתה מוריד את המשחק, בוחר אווטאר, נכנס לווגאס, רואה יוזרים אחרים ואתם משחקים ביחד. זה משחק חברתי, אתה רואה מה קורה עם מי שיושב לידך, הזכייה שלך משפיעה על הזכייה שלו, שלבי הבונוס משותפים וכן הלאה״.

המודל העסקי הוא freemium: אפשר להוריד את המשחק בחינם (מובייל ואייפד), לשחק בו, ובדומה למשחקים רבים אחרים, ״למי שמעוניין בתוכן מתקדם יותר יש את האפשרות לשלם. השחקנים יכולים לצבור נקודות ולהשתמש בהן במקומות שונים בעולם כדי לרכוש משקה על הבר בבלאג׳יו בוואגס, ללכת למופע לילה, ועוד״.

מי הקהל שלכם?

״50 אחוז גברים, 50 אחוז נשים, רובו מצפון אמריקה. זה חלק מהתרבות האמריקאית, העולם של וגאס ומשחקי הסלוטס. בגלל הנראות הקז׳ואלית של המשחקים שלנו, של האווטרים, של הסביבה, הקהל שלנו יחסית צעיר יותר, בין 30 ל־50 (בדרך כלל במשחקי סלוטס הוא 40 ומעלה).

״ובהשוואה לנראות המסורית של בתי הקזינו בווגאס, העובדה שיש לך אווטאר, ובגלל שהקהל הזה גדל על משחקי וידאו – הוא יודע מה זה סים־סיטי יודע מה זה זהות חלופית בעולם הווירטואלי – לקהל מבוגר יותר זה משהו זר יותר״.

אנחנו מציעים 100 אחוז בידור. יש לנו קהילה שמאוד אוהבת את המוצרים שלנו, כך שאנחנו מכירים את היוזרים, יודעים מה הם מרגישים כלפינו, והרגש העיקרי הוא אהבה

אז מה ההבדל בין מה שאתם מציעים להימורים בווגאס?

״קודם כל מדובר בנקודות נאמנות שנצברות רק באפליקציה והן לא קשורות למזל בשום צורה. אלה נקודות שנצברות רק מתוקף המשחק באפליקציה והן לא קשורות לזכיה. אנחנו מציעים 100 אחוז בידור. מודל ה־freemium הוא מודל נפוץ בתעשייה, אולי הכי נפוץ: יוזר יכול לשחק לעד בלי להוציא סנט, ואם הוא רוצה תוכן יש לו את האופציה לפתוח את זה.

״ככלל אני לא חושב שיש משהו רע בווגאס. רוב הביקורת נובעת מחוסר ידע והבנה מה זה הדבר הזה – עולם תרבותי שלם שאולי יכול להיראות זר מבחוץ. בארץ הוא לא קיים, ויכול להיראות מוזר לאנשים לא בהקשר המתאים, גם מבחינת המודל העסקי וגם מבחינת המשחק עצמו. יש לנו קהילה שמאוד אוהבת את המוצרים שלנו, כך שאנחנו מכירים את היוזרים, יודעים מה הם מרגישים כלפינו, והרגש העיקרי הוא אהבה״.

משחק, זוכה, מתרגש

שיטת העבודה בפלייסטודיוס, מספר זלצמן, היא בצוותים, כשכל צוות – שנקרא דיימונד – מורכב ממספר אנשי מקצוע: מתכנת, אנימטור, איש מוצר, מאייר, מעצב וכן הלאה. ״כל צוות כזה הוא סטארט־אפ קטן בתוך החברה, ואם אתה נותן לאנשים לעבוד באנרגיה כזו, תצא מהם מוטיבציה של סטארט־אפים: אתה גורם להם להיות עצמאיים, להוביל. המעצב בצוות הוא הפרזנטור של מחלקת העיצוב, והתפקיד שלי להוא לגרום לכך שכולנו נדבר באותה שפה״.

למה הכוונה? 

״מה שמאתגר בפופ־סלוטס הוא שיש לו את הברנד שלו ואת הנראות שלו, והוא מכיל בתוכו כל מיני מותגים ופיצ׳רים קטנים, מאגד בתוכו ברנדים שונים: לכל קזינו יש את המותג שלו, את השפה שלו, את הקירות שלו, ובתוכו יש מאות משחקים שונים. 

״גם לנטפליקס, לדוגמה, כמו לכל פורטל תוכן, יש את המיתוג והנראות שלה, תוך כדי שהיא מציג תכנים שונים. זה האתגר שלנו: אתה צריך להבין שזה פיצ׳ר שלנו ולא של משחק אחר״. 

איך זה בא לידי ביטוי? 

״מבחינה צבעונית, חומרית, אנחנו עדיין בעולם של גיימינג, אבל בתחושה פחות אגרסיבית, בנראות נקייה יותר. אנחנו עובדים עם המון מסרים, המון תוכן שאנחנו מעבירים ליוזרים: זו לא רק הנראות אלא גם חווית המשתמש – אנחנו מנסים ללכת למקום הפחות ברור מאליו. אנחנו צריכים לוודא שהפונטים או הלוגואים מדברים באותה שפה, עם ניואנסים שצריך לשמור עליהם״.

birds

מה חשוב בחווית משתמש של גיימינג?

״גם פה מה שחשוב זה ההיררכיה, השפה המיתוגית. אבל לכל משחק יש את הקהל שלו שמחפש דברים אחרים במשחקים שונים: יש משחקים שאתה צריך את האקשן ואתה רוצה להיות פעיל יותר, ויש משחקים כמו אצלנו, שהיוזרים באו לשעשע את עצמם. מעבר לכך, כל מה שחשוב בחווית משתמש טובה זה להקשיב ליוזר; בסוף זה אותם כללים״.

אבל הקהל שונה, הגילאים אחרים וכן הלאה.

״הכל לפי הצרכים. אם כל מה שצריך לעשות זה ללחוץ על spin, אתה צריך להוביל את היוזר לשם, והוא רוצה שתוביל אותו למצב שהוא משחק. אם אני נוהג במכונית, ורוצה כמה שיותר מהר להגיע למצב שלחצתי בפנגו על חנייה, בתור שחקן אני רוצה להגיע כמה שיותר מהר למצב שבו אני משחק, זוכה, מתרגש – וחשוב להוביל אותו לשם מבלי שהוא ירגיש״. 

אם אני נוהג במכונית, ורוצה כמה שיותר מהר להגיע למצב שלחצתי בפנגו על חנייה, בתור שחקן אני רוצה להגיע כמה שיותר מהר למצב שבו אני משחק, זוכה, מתרגש – וחשוב להוביל אותו לשם מבלי שהוא ירגיש

מאיפה מגיעים רעיונות למשחקים חדשים?

״אנחנו נוסעים בכל שנה לווגאס ורואים מה חדש, מדברים עם היוזרים שלנו בתוך האפליקציה, יש לנו איתם שיח פורה וער כדי לדעת מה הם רוצים. וברגע שיש לנו כיוון אנחנו מנסים לעשות איזה טוויסט בעלילה, לחשוב על הסטורי־טלינג״.

איזה סטורי־טלינג יש במשחקי קזינו?

״לדוגמה הייסט – שקורה בתוך הקזינו של הבלג׳יו. אם באושן 11 בראד פיט וג׳ורג קלוני פרצו לכספת של הבלג׳יו, אצלנו אלה היו דמויות שאנחנו יצרנו, עם מנהיגה של הצוות ודמויות שכל יוזר בחר, וביחד פורצים לתוך הכספת.

״או קליאופטרה: אתה נכנס לארמון שלה, היא שומרת על האוצר, ואתה מנהל איתה סוג של משא ומתן – אתה בוחר ממספר תיבות והיא מנסה כמו עסקנית לשכנע אותך לעזוב, לא לחפש עוד מטמון וללכת עם מה שיש לך, ואתה צריך לקחת את הסיכון הזה״. 

במה אתה משחק?

״אם זה במוביייל אני אוהב את קינגדום־ראש: תוקפים אותך יצורים, אתה מגן על הממלכה באוירה קרטונית. אני מאוד אוהב קומיקס, יש להם כמה משחקים באותה סדרה. בקונסולה זה יותר משחקי תפקידים, וכרגע אני עמל על לסיים את cup head, המשחק הקשה בעולם. אנימציה קלאסית מהפיפטיז, על שתי כוסות קפה שמכרו את נשמתן לשטן והן יוצאות למסע כדי לבטל את החוזה הזה״. 

מה אתה אוהב בגיימינג?

״אני אוהב לצייר, מוזיקה, סרטים, ואני חושב שבעולמות הגיימינג יש את כל הדברים האלו: גם קולנוע, גם סאונד, גם מיתוג, גם עיצוב, גם אינטראקטיביות; זה אחד הז׳אנרים שיש בהם הכל. כל איש קריאייטיב יכול למצוא את עצמו בעולם הזה: אתה יכול להתעסק בטיפוגרפיה, באנימציה, בתלת, בסטורי־טלינג. אנחנו כל הזמן בעשייה, צומחים, גדלים. יש פה המון הזדמנויות לגדול ולהתפתח, והכי חשוב ליהנות״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אייל

    נחמד לקרוא את הכתבה. מעריכה אותו על היזמות, ועל האופן שהוא מנתב את היצירתיות שלו לבניית חברה.
    שאלה-
    מה הערך המוסף שהמשחק מביא לנו כחברה?
    המשחק מאתגר באיזשהו מקום את המוח?
    או שזו עוד דרך ליצור כסף על ידי יצירת מפלט לשעמום וטמטום. כי אלו אגב תמיד נמצאים. וזו שאלה מה בוחרים לעשות איתם

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden