כל מה שחשוב ויפה
חושך, גיליון 01
חושך, גיליון 01. צילומים: מ״ל

חושך: דוד דובשני ועידו גורדון לוקחים את העניינים בידיים

״על רקע ימי החושך שאנחנו עוברים בארץ ובעולם״, דוד דובשני ועידו גורדון משיקים את הגליון הראשון של מגזין חושך, שמשלב אמנות, ספרות, שירה וקומיקס; פוליטי, סאטירי, חתרני ועצמאי

יובל: הי דוד, הי עידו? מה שלומכם בימים אלו של פוסט קורונה ופוסט מלחמה?

דוד: הי יובל, הכל בסדר, מקווים לימים רגועים יותר. מה אצלך?

יובל: האמת שמה שתמיד אמרתי זה שאני מרגיש שאין לי זכות להתלונן. לא שאין לי על מה אבל אחרי השנה הזו והתקופה האחרונה… במילים אחרות: אצלי לא רע בכלל

עידו: נשמע מעודד

יובל: אינדיד. אבל אז אתם באים עם חושך…

עידו: ומרימים עוד יותר. לא? 

דוד: לדעתי זה דווקא פרויקט אופטימי. מזכיר לי אגדה שפעם שמעתי שגוסטב קורבה היה מצייר רק על רקע שחור, הוא היה אומר שזה כדי שהוא יהיה כמו השמש

יובל: עוד נדבר על האופטימיות. מי מתנדב לספר בכמה מילים מה זה חושך ואיך הוא נולד?

דוד: חושך הוא מאסף אמנות, ספרות, שירה וקומיקס. פוליטי, סאטירי, חתרני ועצמאי. לי היה מעין רעיון כזה בדמיון כבר הרבה זמן, בעיקר בעקבות אהבה שלי לדברים דומים, ספרות זולה של דודו גבע, מגזין ״רו״ ואחרים. איכשהו בארץ נדמה שאין מגזין שמוקדש לפרודקשן של יצירות אמנות, לחיבור בין ספרות לקומיקס.

אני ועידו נפגשנו לפני שנה בעקבות פרויקט שאטל של גלריה רו־ארט, התחלנו לדבר על רעיון של לעשות מגזין, ומשם זה התגלגל. די מהר הגדרנו כמה כיווני עבודה כללים – עבודות סאטיריות או בעלות תוכן פוליטי־חברתי ביקורתי. כמובן על רקע ימי החושך שאנחנו עוברים בארץ ובעולם. אבל גם כל מה שקשור לדפוס, בין אם קומיקס, איור ציור או טקסט

עידו: הקטליזטור מהצד שלי, מעבר למפגש עם דוד, היה האקלים הפוליטי של תחילת ההפגנות בבלפור

יובל: רגע לפני, אולי שתי מילים על שאטל לטובת מי שלא מכיר?

דוד: שאטל הוא פרויקט של תמיכה וליוווי באמנים צעירים שגלריה רו ארט התחילה בשנה שעברה

עידו גורדון

עידו גורדון. צילום: איציק נבון

עידו גורדון: בתקופת הקורונה, שהסתנכרנה עם ה״פלונטר״ הפוליטי, הרגשתי שלשבת בסטודיו ולצייר למשל, יהיה קצת מנותק. היה רגע ספציפי – צנזור עבודה של יעקב מישורי – שגרם לי לרצות לייצר מרחב עצמאי, שמאתגר את יכולת ההכלה של הציבוריות הישראלית לדימויים שנויים במחלוקת

יובל: אז עידו – מה באקלים של בלפור גרם לך לרצות להפוך למוציא לאור?

עידו: אני תמיד מחפש עוד אופני פעולה כאמן. בתקופת הקורונה, שהסתנכרנה עם ה״פלונטר״ הפוליטי, הרגשתי שלשבת בסטודיו ולצייר למשל, יהיה קצת מנותק. היה רגע ספציפי – צנזור עבודה של יעקב מישורי – שגרם לי לרצות לייצר מרחב עצמאי, שמאתגר את יכולת ההכלה של הציבוריות הישראלית לדימויים שנויים במחלוקת

יובל: העבודה של מישורי זה מה שהיה תלוי בבית חולים אסותא? אני זוכר נכון?

עידו: כן. היה בה כיתוב במהופך – מוות ליהודים – אם אני זוכר נכון. זה רגע די שכיח בישראל. לי זה הזכיר את שיחת הנזיפה של שרת התרבות דאז, מירי רגב, עם האמן אורי קצנשטיין ז״ל, אפרופו התערוכה שלו במוזיאון תל אביב לפני כמה שנים. הוא הציג שם עבודה מוכרת שלו, כיסא בצורת צלב קרס

דוד: בהקשר של מה שעידו אומר, אני חושב שיש במהות של חושך גם עניין של לקחת את העניינים בידיים כאמנים.

עידו: לגמרי. שני הורים טריים שעובדים במרץ ליצירת עתיד טוב יותר 🙂 ממאנים להתייאש

דוד: בהפגנות מדברים הרבה על ״חיבור מאבקים״. מבחיננו יש פה גם עניין של חיבור בין אמנים שיוצרים מבודדים בסטודיו, ובין דורות שונים של יוצרים, אבל גם בין יוצרים מתחומים אחרים. אני חושב שאתה לא יכול כאמן רק ללכת לגלריות אבל לא לדעת מה קורה בספרות, בקומיקס, באיור

יובל: מסכים לגמרי

נרקיס ויזל

נרקיס ויזל

שרון פדידה

שרון פדידה

יובל: אז יש רצון לקחת את העניינים בידיים, מה עכשיו? מאיפה מתחילים? התמה של חושף הייתה מהתחלה? היה קול קורא? פניתם לחברים וזה התגלגל משם? ספרו על התהליך

דוד: ברגע שהיה לנו את הקו הרעיוני למגזין התחלנו לחפש ולפנות לאנשים. פנינו לדי הרבה אנשים, מכל התחומים, עם הנחיות למה אנחנו מחפשים מבחינת התוכן של היצירה.

עידו: כרגיל, השקענו לא מעט זמן בגיבוש הרעיון. מעבר לתמה הפוליטית, הפנטזיה היא פלטפורמה שתאחד בין כמה שדות שמתקיימים במקביל אבל לא תמיד נפגשים – אמנות, איור, קומיקס וספרות

יובל: ומתי הגיע החושך?

עידו: בהתחלה 🙂

דוד: חושך ככותרת היה מההתחלה. אחרי כמה חודשים התחילו להגיע עבודות, טקטסים ששלחו לנו יוצרים שהיו מעוניינים להשתתף, ואז התחילה העבודה המפרכת של להרכיב את הכל יחד. במקביל התחלנו גם לגבש את הצורה של המגזין: מצד אחד רצינו שזה יהיה נגיש וזול, אבל גם יצירת אמנות, מהדורה מוגבלת, משהו שאנשים יצטרכו לשמור עליו, לאסוף אותו

עידו: הכותרת היא תגובה מצד אחד, להאשמה שמוטחת בשני המחנות הפוליטיים בארץ כ״חשוכים״, נסיון לעשות ריקליימינג. ומצד שני, ההבנה שהטריטוריה המז׳ורית של האמנות היא במחשכים. שם היא מסתובבת

יובל: בואו כל אחד תנו דוגמה אחת לטקסט ודוגמה אחת ליצירה חזותית מתוך המגזין שמבטאים את רוח הדברים מבחינתכם (וכן, אני יודע שקשה לבחור…)

עידו: מבחינתי, השיר הקצר של רועי כספי ממחיש את זה בצורה הטובה ביותר – ״מניין פורץ הרע אל העולם?…״

״…. מהאורווה – מהאורווה!״

הפוליטי הרבה פעמים נחווה כקונקרטי/אקטואלי אבל הטקסט לוקח צעד אחורה. אל הרוע, האכזר והבעתה

רועי כספי, בר זוטרא

רועי כספי, בר זוטרא

יסמין רושקה, אורן פישר

יסמין רושקה, אורן פישר

יואב וינפלד

יואב וינפלד

דוד: קשה לבחור! יש עבודות יפייפות של להלי פרילינג, אבי סבח ואדם רבינוביץ׳, פרוזה מעולה של רובי נמדר ואמיר נעמן, תיאוריה מבריקה של רועי ברנד שכתב על הקשר בין אלימות ואילמות, בנוסף לקומיקסים ועוד שלל מטעמים. שרון פדידה למשל עשה קומיקס מעולה, דימויים גדולים עם יחסית מעט טקסט, מעין גותיקה תל אביבית אפלה בשחור לבן. הציורים של יואב וינפלד גם אהובים עליי במיוחד: יש ציור אחד שלו של דמות שמקיאה, זה דימוי גרוטסקי אבל גם מצחיק לאללה.

עידו: או למשל מאיירת צעירה בשם יסמין רושקה שהכרתי דרך פרויקט הסיום שלה בשנקר (בשנה שעברה) שמציגה סטריפ קומיקס קצר בשם – הגנב בבית – מיזנסצנה של דמות שחורה שנכנסת מהחלון באמצע הלילה בזמן שישנת

דוד: ושמנו אותו מול ציור שאורן פישר צייר של נתניהו… ככה שנשאלת השאלה מי באמת הגנב

יובל: והבחירה בשחור לבן היא רק לגליון הזה בגלל החושך? יש בכלל תכניות קונקרטיות לגליון שני?

עידו: יש חלומות קונקרטיים 🙂

דוד: באופן כללי המרקם של המגזין הוא השג מבחינתי, הגיוון והחיבורים בין העבודות. זה משהו שצריך לשמר ולהמשיך. אני חושב גם שככל שנעשה יותר מהדורות ננסה לדחוף לשיתופי פעולה בין יוצרים. למשל, לחבר בין כותבים לציירים. השחור לבן הוא כרגע אידאולוגי, בכל זאת חושך, אבל אנחנו כן רוצים לפתח את זה ולתת אפשרויות לצבע במהדורה הבאה.

אני מניח שקודם נעבור את ההשקה של הגליון הזה ואז נשב לראות איך דברים מתפתחים

עידו: כל ההפקה הייתה עלינו, ואנחנו מקווים שהמכירה של המעט גליונות  שהדפסנו (150) תממן את הגליון הבא. זה המודל העסקי בכל אופן

יובל: אז אפרופו מודל עסקי, בואו נחזור לאופטימיות: אני מודה שלא הספקתי לקרוא את כל התכנים, למרות שרציתי ומאוד התרשמתי מהתוצאה הסופית, אבל אני לא יכול להגיד שהתמלאתי באופטימיות… מצד אחד כל הכבוד על היוזמה ועל החיבור בין העולמות, מצד שני הרבה חושך, ואמנם אמרתי שאני מרגיש שאין לי זכות להתלונן אבל בואו, לא עולה תמונה ורודה מהמגזין שלכם 🙈

עידו: איזה תוכן היה מייצר אצלך אופטימיות?

יובל: האמת, לא בטוח שיש כזה. אני מצאתי את עצמי משכלל עד אין קץ את יכולות ההדחקה שלי

דוד דובשני

דוד דובשני

דוד דובשני: אנחנו משקפים הלך רוח יותר כללי, שכרגע, לפחות בארץ, לא ורוד במיוחד. יש עבודות שנעות על קו בין אופל להומור, שי יחזקאלי, יואב וינפלד למשל. במילים אחרות, גם הומור שחור הוא סוג של הומור

דוד: אנחנו משקפים הלך רוח יותר כללי, שכרגע, לפחות בארץ, לא ורוד במיוחד. אני כן חושב שיש עבודות שנעות על קו בין אופל להומור, שי יחזקאלי, יואב וינפלד למשל. במילים אחרות, גם הומור שחור הוא סוג של הומור

יובל: אז נשאל אחרת: באופן כללי, אתם אופטימיים?

דוד: איפה שיש רצון יש תקווה

עידו: אז אצלי הדחקה מייצרת פסימיות. תמונה של ילדים הרוגים בעזה היא מדכאת כשלעצמה, אבל ההדחקה שהיא קיימת היא הרבה יותר מדכאת.

בדיוק אתמול חבר שיתף במחשבה שפסימיות ואופטימיות הם איפיונים בינריים, שמרמזים שיש עתיד טוב או רע. העתיד יהיה תמיד שניהם. אני אופטימי ופסימי כל הזמן 🙁🙃

יובל: כן. אמרת מקודם שני הורים טריים: מה זה טריים? ובני כמה אתם?

עידו: אני בן 33. ויש לי בת – עמנואל – בת חודשיים

דוד: אני בן 30, אצלנו הלידה צפויה בחודש הבא.

עידו: בעזרת השם

יובל: הכי. וזה לא שיש לכם ברירה אלא להיות אופטימיים… מפרגן! תגידו, איפה אפשר לקנות את הגליון וכמה עולה?

דוד: ההשקה תהיה בגלריה פרטר בסופ״ש הקרוב, בנוסף תהיה תערוכת פופ־אפ של עבודות נבחרות מהמגזין. לאחר מכן גליונות ישארו למכירה בפרטר ובעוד מספר חנויות ספרים, או ישירות דרכנו. עלות עותק 50 ₪

יובל: מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתם?

דוד: תבואו להשקה! וגם תודה לכל מי שהשתתף במגזין


חושך: גליון 01
עורכים: דוד דובשני, עידו גורדון
השקה: פרטר, פרישמן 37, תל אביב | 27-29.5

משתתפים בתערוכה: עידו גורדון, חמודי ג׳נאם, דוד דובשני, דרורה דומיני, יואב וינפלד, בר זוטרא, נרקיס ויזל, שי יחזקאלי, אלעד לרום, שיר מורן, שרון פדידה, מיה פרי, להלי פרילינג, גליה פסטרנק, אורן פישר, אבי סבח, יוסף קריספל, אדם רבינוביץ׳, רוני קרדי, יסמין רושקה.

משתתפים במגזין: אבי סבח, אבנר בן גל, אדם רבינוביץ׳, אורן פישר, אלכסנדרה צוקרמן, אלעד לרום, אמיר נעמן, ארנון בן דרור, בניה הלפרין קדרי, בר זוטרא, ג׳וליה פרמנטו צייזלר, גליה הילי פסטרנק, דוד דובשני, דן אלון, דרורה דומיני, חמודי ג'נאם, יואב וינפלד, יסמין רושקה, יוסף קריספל, להלי פרילינג, מיה פריה, נרקיס ויזל, עידו גורדון, רובי נמדר, רוני קרדי, רועי ברנד, רועי כספי, שי יחזקאלי, שיר מורן, שרון פדידה, תומר רוזנטל, תמיר ארליך.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden