כל מה שחשוב ויפה
קובי קריגר
קובי קריגר. צילום: מיכאלה להט

קובי קריגר: מה שלא מכומת קשה מאוד לשנות. גם בעולם האמנות

עם סיום התואר שני בניהול אמנות בלוס אנג׳לס, קובי קריגר חקר את הקשר בין הרכב אתני לרקע סוציו־אקונומי ולשכר הנמוך, שאופייני למשרות התחלתיות בעולם האמנות. ״זה לא נכון אתית וזה גם לא מקצועי״

יובל: הי קובי, בוקר טוב. מה שלומך בימים אלו? הגעת לביקור מולדת?

קובי: בוקר טוב יובל, שמח לשוחח איתך. כן, אני כאן בארץ בביקור

יובל: כמה זמן אתה כבר בלוס אנג׳לס? תעשה לנו רגע תקציר הפרקים הקודמים, מתי ולמה נסעת

קובי: אני בלוס אנג׳לס כמעט שלוש שנים. אחרי כמה שנים בתחום האמנות בתל אביב, עברתי באוגוסט 2018 ללמוד תואר שני בניהול אמנות. המעבר נבע בעיקר מהרצון שלי להרחיב את הידע שלי בכל מה שקשור בניהול של שדה האמנות והתרבות, ולהתנסות בשדה יציב ומפותח יותר.

לוס אנג׳לס היא מטרופולין יחודי במובן זה: היא צומחת ומתפתחת בצורה רוחבית שלא כמו ערים מסורתיות, והיא נהנתה מצמיחה גדולה ומתשומת לב גלובלית רבה בשנים האחרונות. הרבה אמנים ואנשי מקצוע עוברים מניו יורק לשם, המון תערוכות במוזיאונים הגדולים מושכות מספרי שיא של מבקרים, המון גלריות פותחות חללים בחלקים שונים של העיר.

אני יליד קליפורניה, תמיד אהבתי את המקום, אז החלטתי שיהיה מעניין לפתוח שם פרק חדש.

יובל: הו. זה כבר יותר ברור… במה יש לך תואר ראשון?

קובי: יש לי תואר ראשון בתולדות האמנות (כמובן) ובחשבונאות (כן כן…). אני חושב שאני הסטודנט היחיד באוניברסיטת תל אביב שאי פעם שילב את שני החוגים, אם כי יש לי חברה טובה שלמדה תולדות וניהול, שזה דומה

יובל: שילוב נפוץ בסך הכל 🙈 תגיד, מה כללו הלימודים? איך זה עבד?

קובי: הלימודים בתואר השני? בראשון פחות ממליץ להתעמק 😂

יובל: כן. השני…

קובי: התואר השני כלל קורסים מגוונים מאד, חלקם היו קורסי חובה ורובם קורסי בחירה. קורסי חובה לדוגמה היו ניהול פיננסי למוסדות ללא כוונת רווח, משפטים בתחום האמנות, והכי חשוב – קורס סמסטריאלי בגיוס כספים. גם נדרשנו לעבוד במהלך הקיץ בין הסמסטר השני לשלישי והאחרון כ־100 שעות, ולכתוב עבודה סמינריונית אודות החוויה התעסוקתית.

בנוסף היו קורסים נהדרים על פלגי אמנות מקומיים, פרקטיקות צפיה וניתוח באמנות עכשוית שלימד מבקר האמנות של ה־LA Times, קורסים בשיווק, שיתופים פעולה יצירתיים, יזמות חברתית, הרבה!

יובל: נשמע סופר מעניין. ולאן ממשיכים מפה? איפה הבוגרים של התואר הולכים לעבוד אחר כך? ולאן אתה מכוון?

קובי: בוגרים משתלבים במשרות שונות במוזיאונים, בקרנות פילנטרופיות שממנות ארגוני אמנות, במחלקות מוניציפליות לאמנות ותרבות, בארגוני אמנות ללא כוונות רווח עם מטרה חברתית, ויש גם מי שממוקדים יותר בשוק האמנות שפונה לייעוץ לאספנים, גלריות מסחריות ובתי המכירות הגדולים.  

דיוויד האמונס, גלריית האוזר אנד ווירת׳, לוס אנג׳לס

דיוויד האמונס, גלריית האוזר אנד ווירת׳, לוס אנג׳לס. צילום: קובי קריגר

אני הייתי עסוק בשני פרויקטים עיקריים. הראשון היה בחברת ייעוץ קטנה עם המון נסיון והכרות עם קהילת האמנות בלוס אנג׳לס בשם ForYourArt. מייסדת החברה מכהנת היום כמנהלת ה־Serpentine Galleries בלונדון, אבל לפני זה עבדנו יחד כשהיא נהלה את יריד Frieze שהגיע למהדורה בלוס אנג׳לס.

זו היתה הזמנות מיוחדת לראות איך לוס אנג׳לס עושה יריד אמנות מסחרי אחרת. החברה ספקה שירותי ייעוץ ליריד ויצרה יריד קטן בתוך היריד ששילב ארגוני אמנות שונים העיר, כאלה שאינם בהכרח מסחריים.

חוץ מזה עבדתי כחוקר במחלקה לאמנות ולתרבות של מחוז לוס אנג׳לס. קבלתי הזמנה מיוחדת ממרצה בתכנית שמנהלת את צוות המחקר וההערכה שלהם, להוציא לפועל הצעת מחקר שכתבתי בזמן קורס בתואר. זה היה פרויקט שאפתני והמחקר פורסם ממש לאחרונה

יובל: שניה לפני המחקר, רק שנבין – המחלקה במחוז זה מימון של המדינה? פדרלי? זה מה שמקביל למחלקות לאמנות בעיריות בארץ (להבדיל בקנה מידה ובתקציבים)?

עיקר המימון מגיע מתקציבים מקומיים, בעיקר מהכנסות ממיסוי על חדרי מלון. לוס אנג׳לס ממסה את ההכנסות בתחום התיירות היות וברור שלזכות ההכנסות האלה ניתן לזקוף את הפעילות האמנותית והתרבותית

קובי: נכון מאוד, רק שעיקר המימון מגיע מתקציבים מקומיים, בעיקר מהכנסות ממיסוי על חדרי מלון. לוס אנג׳לס ממסה את ההכנסות בתחום התיירות היות וברור שלזכות ההכנסות האלה ניתן לזקוף את הפעילות האמנותית והתרבותית.

בגלל קנה המידה הגדול, בקליפורניה יש מחוזות ובתוך המחוזות יש ערים, ובכל דרג יש יישות ממשלתית שיש לה פעילות ותקציבים עצמאיים. מחוז לוס אנג׳לס הוא המחוז המאוכלס ביותר בארצות הברית. עקרונית יכולנו להשוות אותו ל״מחוז גוש דן״, אם היה כזה אבל בפועל הוא דומה יותר למדינת ישראל כולה.

עוד דבר שמייחד את מחוז לוס אנג׳לס הוא ההרכב החברתי והאתני שבו. הוא מה שנקרא בארצות הברית מחוז Minority Majority, שבו ״בני מיעוטים״ הם לא מיעוט כלל. יש בלוס אנג׳לס עושר ומגוון תרבויות מהמרשימים שנתקלתי בהם – כמובן קהילה מכסיקנית גדולה, שכונה יפנית עם היסטוריה מרתקת, הקהילה הקוריאנית הגדולה בעולם מחוץ לקוריאה, פרסים, באהאיים, ועוד ועוד

הכנסות נוספות? מהמשפחה

יובל: אז בוא נחזור למחקר, ובוא נתחיל בבמה הוא עסק

קובי: המחקר עסק בחוסר ההלימה שיש בין אותו מגוון חברתי ואתני לבין ההומוגניות בתחום האמנות והתרבות. בעוד שהחברה בעיר מאוד מגוונת, אם תכנס למוזיאון לדוגמה, או יותר מכך לישיבת הנהלה של מוזיאון שמשפיעה על חלוקת המשאבים שלו, על התערוכות שלו, העבודות באוסף, צוות העובדים, ובהמשך לכך את הציבור שמבקר ומקבל שירות במוזיאון, הם הטרוגניים ובעיקר לבנים. 

זה נושא שמדברים עליו בפתיחות בלוס אנג׳לס ובארצות הברית כולה, במיוחד לאחר הרצח של ג׳ורג פלויד, אבל עוד שנים קודם לכן, ויש הרבה עבודה שנעשית כדי לצמצם את הפערים הללו. 

המחקר עסק בחוסר ההלימה שיש בין המגוון החברתי והאתני לבין ההומוגניות בתחום האמנות והתרבות. בעוד שהחברה בעיר מאוד מגוונת, אם תכנס למוזיאון לדוגמה, או יותר מכך לישיבת הנהלה של מוזיאון שמשפיעה על חלוקת המשאבים שלו, על התערוכות שלו, העבודות באוסף, צוות העובדים, ובהמשך לכך את הציבור שמבקר ומקבל שירות במוזיאון, הם הטרוגניים ובעיקר לבנים

יחד עם זאת הבחנתי בפער מסויים – אף אחד לא חיבר בין ההרכב האתני לרקע סוציו־אקונומי ולשכר הנמוך שאופייני למשרות התחלתיות בתחום. החלטתי לבדוק כיצד שכר מתפקד כחסם כניסה לכח העבודה, חסם שמשמר את ההטרוגניות בתחום כולו, כי לא יכולים להכנס לתחום אנשים שלא מגיעים מרקע סוציו־אקונומי גבוה ויכולים לספוג כמה שנים של עבודה בשכר מינימום או נמוך ממנו.

יובל: סליחה שאני אולי אומר אבל זה לא ברור? שמי שעוסק באמנות ומרוויח כאלו משכורות יכול להרשות לעצמו לעסוק באמנות ולהרוויח כאלו משכורות?

קובי: זה בהחלט ברור אבל זה מעולם לא נקשר מפורשות בסוגיה של צדק חברתי. האם אנחנו רוצים שמערכת התעסוקה שמקיימת את שדה האמנות והתרבות תשען על הון אישי של עובדים ותקיים אפליה כלפי אנשים שאין להם פריבילגיה כלכלית? אני אישית מוטרד מהידיעה שמכלול נקודות המבט שמעצבים את התחום התעסוקתי שלי לא מייצג את החברה שאותה הוא שואף לשרת. זה לא נכון אתית וזה גם לא מקצועי. 

בנוסף לכך, תופעת השכר הנמוך כמעט ולא מתועדת ונמדדת. את מה שלא מכומת קשה מאוד לשנות, ולכן היה חשוב לי לאסוף נתונים עדכניים שיהוו ראיה לתופעה שכולנו מכירים וחווים. כשיצאתי לדרך עם המחקר היה לי ברור שלא אופתע מהממצאים אבל יש משמעות גדולה לייצר מידע שעוד לא קיים, גם אם הוא ידוע לכולם בצורה א־פורמלית

יובל: צודק. אז מה גילית? דבר איתי במספרים

קובי: גיליתי שהשכר הממוצע בתחום הוא קצת מתחת ל־$37,000 בשנה. זה אמנם מעל שכר מינימום בלוס אנגלס (בערך $31,000), אבל זה מתחת למה שנקרא ״שכר מחייה״, שמכלכל הוצאות טיפוסיות שנדרשות למחייה בסיסי לפי אזור מגורים והוא עומד על בערך $40,000 בשנה בלוס אנג׳לס. זאת אומרת שיש סכום לא מבוטל שנדרש כדי לעמוד בהוצאות מחייה שעובדים בתחום האמנות צריכים להמציא ממקורות אחרים. ככשאלנו מהו אותו מקור, 35% מהמדגם ציין שהוא מקבל הכנסות נוספות מהמשפחה, יותר מכל מקור אחר עליו שאלנו. 

התגלית המרעישה ביותר היתה פערי השכר לפי קבוצות אתניות. עובדים לבנים הרוויחו 35% יותר מכל הקבוצות האתניות האחרות, מה שהביא אותם למעלה מאותו ״שכר מחיה״ בעוד שעובדים ממיעוטים אתנים הרוויחו בממוצע קרוב יותר לשכר המינימום. בנוסף בדקנו אם במקרה הפער הזה נובע מהפרשי השכלה – אולי עובדים עם תואר שני מרווחים יותר מעובדים עם תואר ראשון והם מטים את המדגם – אבל זה לא המצב. ללא קשר לרמת ההשכלה, עובדים לבנים הרוויחו 35% יותר משאר כח העבודה. 

ברברה קרוגר, גלריה ספורת׳ ומאגרז, לוס אנג׳לס

ברברה קרוגר, גלריה ספורת׳ ומאגרז, לוס אנג׳לס. צילום: קובי קריגר

birds

קובי: בנוסף לנתונים הכמותיים גיליתי המון על בסיס ראיונות שקיימתי עם עובדים. חשוב היה לי לגבות את המספרים גם במילים על חוויות, תחושות, ומחשבות שיש לאנשים שלמרות האתגרים ממשיכים לנסות לעבוד בתחום האמנות והתרבות

יובל: ויש איזה מסקנות אופרטיביות? המחוז מתכוון לעשות משהו בנידון?

קובי: בהחלט! מה שווה לדבר על הבעיה מבלי להציע פתרונות? 

את ההמלצות חילקנו להמלצות עבור ארגונים שמעסיקים עובדים בתחום, כלומר מוזיאונים, תיאטראות, גלריות, ועבור קרנות מימון שיש להן השפעה גדולה על אותם ארגונים מעסיקים כשהם מכתיבים תנאי למימון שהם נותנים. 

ברמת הארגון המלצנו לערוך סקירה פנימית ולבדוק אם יש פערי שכר דומים. כאמור מה שלא מכומת לא יפתר. לא חסרים תורמים במועצות המנהלים של ארגונים רבים, אבל בשביל לקבל מימון, ארגון צריך לדעת כמה ולמה הוא מבקש. בנוסף מעסיקים רבים לא נוהגים לציין את השכר כשהם מפרסמים מודעות עבודה.

זה מייצר א־סימטריה במידע בין המעסיק למועמד ומונע מאנשים לסנן משרות על בסיס שכר נמוך ולבזבז זמן יקר על תהליך הראיון. אני גאה לספר שארגון הדוברות של תחום האמנות במחוז לוס אנג׳לס, Arts for LA, שמתחזק לוח דרושים, אימץ את התובנה הזו ואוסר על פרסום מודעות עבודה ללא ציון השכר. 

ברמת קרנות המימון ישנן המלצות מעמיקות יותר שקשורות בדפוסים פילנטרופיים ובמגזר המלכ״רים בארצות הברית, נושא סבוך בפני עצמו. בקצרה – ניתן למקם מענקים מקרנות על ספקטרום שנע בין מימון פרויקטלי חד פעמי ומוגבל לשימוש ספציפי, לבין מימון בלתי מוגבל, רב־שנתי, שנתון לשיקול הארגון.

עם השנים הלכה ורווחה הנטיה להציע מימון מהסוג הראשון מה שמייצר מחסור מתמשך במקורות מימון להוצאות הנהלה שוטפות, ביניהן – הוצאות שכר. יש קושי למממן משכורות בתחום שלנו ולקרנות יש יכולת לשנות את הקושי הזה ועל הדרך לקדם תרבות שבה הן מפחיתות את הפיקוח שלהן ומשחררות לארגוני אמנות בשטח את השליטה על ניהול המשאבים שלהם.

העצמאות הזו חשובה במיוחד בקונטקסט של יחסי כח בין קרנות לעמותות – למה שמנהל קרן שרחוק מקהילה מסויימת ידע יותר טוב איך לנהל תקציב של ארגון אמנות קהילתי, למשל? זה מתחזק היררכיות שלא תורמות לפעילות בשטח וזה מעמיס על עובדים בתחום שכאמור גם ככה עובדים קשה ומרוויחים מעט

העצמאות הזו חשובה במיוחד בקונטקסט של יחסי כח בין קרנות לעמותות – למה שמנהל קרן שרחוק מקהילה מסויימת ידע יותר טוב איך לנהל תקציב של ארגון אמנות קהילתי, למשל? זה מתחזק היררכיות שלא תורמות לפעילות בשטח וזה מעמיס על עובדים בתחום שכאמור גם ככה עובדים קשה ומרוויחים מעט

יובל: אני קורא את מה שאתה כותב וזה רלוונטי לכל מקום בעולם, בטח בישראל, ויש לי תחושה שפה המצב עוד יותר בעייתי

קובי: אני מסכים…

יובל: אז מה עכשיו? מה התכניות?

קובי: עכשיו אני מקווה להפיץ את הנתונים והממצאים בלוס אנג׳לס, וגם כאן בארץ. ואני מייחל לכך שאמצא שותפים לשיח שירצו להקצות משאבים ולתמוך בפתרונות שיכולים לתקן את הבעיות שהמחקר מצביע עליהן. לדעתי כולנו נצא ״נשכרים״ מכך

יובל: לגמרי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

קובי: שאחרי שנה שלא היתי בארץ מאז פרוץ הקורונה – התגעגעתי מאד! ואני כל כך מעריך את כל החברים והקולגות הנפלאים כאן שממשיכים, על אף אתגרים של ממש, לעשות אמנות ותרבות ולהלחם על התחום שלנו במציאות פוליטית מאתגרת. מקור ההשראה למחקר הזה היה במידה רבה החוויה האישית שלי, אבל המוטיבציה להוציא אותו לפועל באה מהקולגות והחברים, והידיעה שמגיע לכולנו להתפרנס בכבוד על התרומה שלנו לחברה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. קראתי

    נשמע שדווקא הפרמטרים –
    תחום אמנות (לא בדיוק היי טק) וגם משרות התחלתיות (לא תפקידים מרכזיים אלא משרות פשוטות) הוא שמייצר משכורת נמוכה, מן הסתם

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden