כל מה שחשוב ויפה
דותן מורנו, פסטיבל תת תרבות
דותן מורנו, פסטיבל תת תרבות. צילום: מ״ל

פסטיבל תת־תרבות: ארבעה ימים של גאווה בתל אביב

המרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב נפרד זמנית מהמבנה שלו, בפסטיבל האמנות תת־תרבות שאצרו עוז זלוף וליאב מזרחי, ״בדגש על הזמנה לדיאלוג, שיתוף, ובמטרה לסמן את התרבות הגאה כהצעה של תקווה לחברה״

יובל: הי ליאב, הי עוז, מה קורה? מה שלומכם בימים אלו? נראה לי ששניכם די עסוקים כל הזמן

עוז: או-ווה. איפה להתחיל

ליאב: חחח מזה שנפגשנו לפני שעה

עוז: נכון. שנינו מתכוננים לתערוכה זוגית שתפתח בספטמבר

ליאב: על תערוכה עתידית נוספת – אבל כן. אתה צודק, אנחנו מאוד עמוסים. לשנינו חיים אינטנסיבים בהוראה, חינוך, קהילה ואמנות

יובל: מתי ואיפה נוצר הקשר בינכם? איך זה קרה?

ליאב: עוז, תקן אותי, אבל נראה לי שדרך הקול קורא שהיה למרכז הגאה שחיפש אוצר.ת לפרויקט, ואז חשבנו שנבקש לאצור את זה יחד, כי זה פרויקט גדול, שלאוצר.ת אחד יהיה קשה לעשות

עוז: חוץ מזה ששנינו שמענו זה על זה כל פעם מחבר אחר, או קולגה אחרת, כן, מה שאמר ליאב. שנינו הגשנו הצעות אוצרותיות לפסטיבל אמנות במרכז הגאה. שנינו הגענו לראיון, והחלטנו להכנס ולהציע שנעבוד יחד. וכי רצינו להתמסר זה עם זה ברעיונות 🙂

ליאב: כן. אני גם חושב שכל אחד נתן הצעה עם קווים מעניינים שהיה נכון לחבר אותה

יובל: ומתי זה היה?

עוז: שנתיים אחורה… הרבה לפני קורונה, מלחמה, ממשלה חדשה

יובל: נייס. נחמד שנפגשתם סביב הקו להקורא ושהחלטתם לאחד כוחות ושעוד תצא מזה תערוכה. אהבתי. אז מי רוצה להגיד רגע בכמה מילים מה הולך לקרות בסוף השבוע (עדיין בלי לפרט ה כ ל)

ליאב: עוז 🙂

דרור אמסלם

דרור אמסלם

ליאב מזרחי

ליאב מזרחי. צילום: מ״ל

עוז: אוקיי. ארבעה ימים של אמנות מחול פרפורמנס שירה תיאטרון מוזיקה ופעולות תרבות ואמנות של אמנים צעירים, מבוגרים, מרוחקים מהמרכז והקרובים אליו, מובילים ומתחילים, בסימפוזיון שמנסה לשקף את הקף ועומקי היצירה הגאה ותרומתה לתרבות הישראלית. מה אומר ליאב איך זה כמשפט מציג?

ליאב: מעולה. מה שעוז אמר. ארבעה ימים של המון חיבורים אמנותיים מכל המדיומים. שדות שונים של אמנים ואמניות. חושב שגם נכון להוסיף את הכותרת של הפסטיבל הזה, ״תת־תרבות״, שמנסה לשים בחזית דברים שהיו או עדין נחשבים לתת־תרבות

עוז: נכון. תת־תרבות, מעבר לזה שזה שם של מגזין תרבות שערך יאיר קדר ושדרכו גיבשתי המון מהזהות הקווירית שלי כיום, וזו בחירה מדהימה של צוות הפסטיבל לתת לו את השם הזה, הוא שם שמעיד על מרחב חיים תרבותי שנוכח בתרבות הכוללת ותורם למרקם הרחב שלה, מנהל איתו דיאלוג של נפרדות ושל חיבור, ריחוק וזיקה

יובל: אני שמח שאתה מזכיר את תת תרבות של יאיר קדר, כי אני זוכר אותו מהנייניטיז, אבל דברים קצת השתנו מאז, לא? יש היום הרבה יותר יצוגים של הקהילה במיינסטרים, בתוכו ולידו, ואני תוהה עד כמה הכותרת הזו השתנתה מבחינתכם מאז, מה היא אומרת, ואולי כשאתם עונים תתנו איזו דוגמה או שניים לתכנים שיקרו בפסטיבל

ליאב מזרחי: המושג תת־תרבות יכול להישמע מעט ארכאי היום. הקהילה האמנותית, השדה הגאה והציבור בכלל – הרבה יותר פתוחים; והרבה דברים שנחשבים או נחשבו בעבר לתת־תרבות היום הם במיינסטרים. אבל הגישה שלנו ניסתה למפות מחדש את השדה הזה ולאתגר את המושג זה

ליאב: אני מסכים איתך שהמושג תת־תרבות יכול להישמע מעט ארכאי היום. הקהילה האמנותית, השדה הגאה והציבור בכלל – הרבה יותר פתוחים; והרבה דברים שנחשבים או נחשבו בעבר לתת־תרבות היום הם במיינסטרים.

אבל הגישה שלנו – אחרי הרבה ישיבות וסיעור מוחין – ניסתה למפות מחדש את השדה הזה ולאתגר את המושג זה. מבחינתי, אם מחפשים דוגמאות אז הפסטיבל בנוי מבחינת התוכנית שלו דרך שילוב של קול קורא שהופץ במקומות שונים, על מנת לאתר אמנים.יות בשוליים, סטודנטים.יות צעירים, אמנים ואמניות וותיקות שלא מציגות במוקמות מוכרים ועוד. 

בסופו של דבר, גם נפתחנו מבחינה הגדרתית מחוץ לאותיות של להטב״ק. לדוגמה, חנה אשורי שמציגה רק בפרינג׳; לירוי בר נתן, אמן צעיר שהיה סטודנט שלי בספיר. זה ככה שתי דוגמאות בשלוף

יובל: מה הם מציגים בפסטיבל? 

ליאב: לירוי בר נתן מצייר בחדר לשעבר של מנכ״ל האגודה את קורות חייו של ארנבון שהוא גידל ומת לא מזמן. הארנבון הזה היה סוג של אושיית רשת. כל החדר יוקדש לו. חנה אשורי מעמיסה בעודפות אין־סופית את החדר ביצירות שונות ומשונות שהיא עושה ואוספת לאורך השנים. משהו בין אגרנות כפייתית לנוירוטיות חזותית

לירוי בר נתן

לירוי בר נתן

עוז זלוף

עוז זלוף. צילום: גיל אליהו

יובל: ומה אתה אומר עוז?

עוז: תראו, להשקפתי גם ההתקבלות של הקהילה הגאה למיינסטרים התרבותי והנוכחות שלה בפרונט זה תמיד סוג של מגדל קלפים שעשוי לעוף ברוח. אני חושב שיש בקהילה הרבה אופוריה, וכמו הסבים והסבתות שלנו אנחנו לא יודעים מה העתיד האנושי הולך לזמן לנו וכמה המגמות של השחרור וההתקבלות הולכות להתפתח או דווקא להצטמצם.

החיים לא הולכים בקו ליניארי, ויש איזו תחושה שכל כך ברור לנו ש״אנחנו העתיד״. זה משפט שראיתי בסרט דוקומנטרי על להקת פינג פונג, שבו הם כשינקינאים תל אביביים בטוחים שהם העתיד של החברה הישראלית. לראות את זה היום זה מעורר צחוק גדול, כי כל כך הרבה מגמות השתנו מאז. אמאל׳ה. 

עוז זלוף: התפיסה של תת־תרבות עשויה להיות מסתגרת, מתריסה ומתבדלת. שמנו הרבה דגש על ההזמנה לדיאלוג, על תכונות של שיתוף והשתתפותיות, במטרה לסמן את התרבות הגאה כהצעה של תקווה לחברה

על אותה רוח, אני חושב שהתרבות הגאה היא דבר שצריך להתמיד ולהילחם על הנוכחות המעצבת שלו בחברה, ולנצל כל במה שיש כדי להנכיח אותה, כמו גם לעצב אותה. התפיסה של תת־תרבות עשויה להיות מסתגרת, מתריסה ומתבדלת, ובפסטיבל שמנו הרבה דגש על ההזמנה לדיאלוג, על תכונות של שיתוף והשתתפותיות, במטרה לסמן את התרבות הגאה כהצעה של תקווה לחברה

יובל: תתן כמה דוגמאות? 

עוז: סתיו פורגס, שיחד עם המעצבים גיא ארמה וגידי סלבין מציגים ״קלאב״, חלל בינייים שהוא גם מועדון, גם חדר התארגנות וגם חלל של הצפה רגשית שבו כל המחשבות האפשריות של לפני מסיבה, אחרי מסיבה ותוך כדי מסיבה תלויות על הקיר ועל הרצפה כמודעות חוצות.

מעבר לשיתוף פעולה שמערער את הקו המפריד בין אמנות ועיצוב, החלל מערער גם את הקו המפריד בין תצוגה והשתתפות, ויתקיימו בו מסיבות וטקסים לאורך כל ימי הפסטיבל. החוויה המונגשת הזו של מסיבה שהתוכן החברתי בה כל כך בחוץ ונוכח היא דבר מרפא לכל מי שחווה את המתח בין חששות וקשיים רגשיים במרחבים של מסיבה וקהילה, לבין ההזמנה לחגוג ולעשות כיף.

וזו עבודה שבעיקר נכנסת ב״פאסון״ שכולנו צריכים לעטות על עצמנו במרחבים חברתיים וקהילתיים

ליאב: אני מתחבר למילה כיף 🙂 שזה משהו שנראה לי כדאי שיהיה בפסטיבל

עוז: תכל׳ס. יהיה בדוק

חנה אשורי

חנה אשורי

סתיו פורגס

סתיו פורגס

ועדת קישוט

ועדת קישוט. צילום: ג׳וד קהן

יובל: תתן עוד דוגמה?

עוז: בטח. דותן מורנו הוא אנימטור, קולנוען, אבל גם צייר מצויין. הוא עומד באמנות שלו על הקשר שבין הקוויר לבין מחוזות מסורתיים, בשבילי הוא ממש מהווה גשר למקומות שמהם באתי ושהיה צריך לאחות מחדש – פריפריה, מזרחיות, הומואיות. העבודות שלו הן עבודות קיר גדולות שמציגות גברים במנוסה. לא ברור אם הם רודפים או נרדפים.

ביחס לשאלת ״מה נשתנה״ שלך אני חושב שמעבר לחוויית הנרדפות הבסיסית שכולנו מכירים כעניין אינטימי מהעבר, אם נרצה ואם לא, יש לדותן כח בעבודה שלו גם לזהות ברגישות ובחמלה את אותם גברים שהוא פחד מהם וגדל לצידם; לזהות את הארונות שלהם, את הנרדפות שלהם ואת המצב המבולבל שהם חיים בו בתקופה הזו.

אל מול הציורים אני יכול לבקש בשבילם ובשבילנו שיגיעו במרוצה שלהם למקום של שותפות איתנו. כקהילה, הגענו כיום למקום שבו אנחנו יכולים להשקיף על הרודפים שלנו ולנהל דיאלוג ער איתם או עליהם

יובל: תגידו, באיזה שלב הפרידה הזמנית ממבנה המרכז הגאה היה על הפרק? זה היה נתון מהתחלה שאיפשר לכם לעשות בו מה שאתם רוצים?

ליאב: למיטב זכרוני זה היה מהתחלה הדיבור לעשות מה שבא לנו, לקחת את המקום ולהפוך אותו למעין מוזיאון, בית תרבות ופלטפורמה לתכנים שהצענו. והקול קורא לאוצרים מלפני כשנתיים כבר העלה את זה. אבל אני מניח שהרעיון נשתל במוחם של העובדים בעיריה ובמרכז הגאה…

birds

עוז: כן. מההתחלה. אחד האתגרים שנכנסנו איתם היה איך לא רק הורסים את המבנה כחירות אמנותית אלא איך מציפים את הקולות של הקהילה שרגילה להשתמש בו. המרכז הוא בית ומוקד שייכות לאלפים רבים בקהילה, גם לא האנשים שרגילים להשתמש בו מדי יום או שבוע.  

אחת הפעולות הראשונות שלנו היתה לפגוש את הקבוצות הפעילות, את צוות המקום, את המנחים ולחבר אמנים שידעו וירצו כמונו לבוא בדיאלוג איתם.

ליאב: לגמרי. גם לפגוש את האנשים, המנחים, הקבוצות שפעלו במשך שנים במרכז וגם לנסות לתווך לאמנים שנכנסים – את ההיסטוריה של המקום ושל החדרים. גם אם אחרי שמהנדס הבטיחות בא, ירדו כמה חדרים…

יובל: אז מה זה אמר בתכל׳ס שהיה לכם את כל המקום על כל חדריו. מה זה אפשר לכם לעשות שלא הייתם יכולים אחרת

עוז: שקד מוכיח, כוריאוגרפית ויוצרת אמנות־יחסים, מציגה מופע שיצרה עם וונינה לו, מהגרת עבודה פיליפינית ששרה קריוקי ושקד שמעה אותה במקרה דרך החלון, דפקה בדלת, נכנסה, וחצי שנה אחרי זה הן עלו עם מופע בימתי מופרע לגמרי שבו שתיהן רוקדות, דוברות, שרות. בפסטיבל הן הולכות להופיע עם במה מתגלגלת גם באולם וגם ברחבה החיצונית של הגן. 

לא בדקנו עליהן עם מי הן שוכבות, אבל זיהינו את הפעולה הזו של שתיהן, החיבור דרך האחרות, דרך השאיפה לנשגב וליצירה כפעולה קווירית שאנחנו כקהילה מרגישים בסביבתה בבית. מוכיח עצמה כתבה לא פעם: הומואים ונשים ישנו את העולם. 

במצב שכזה התערבות בחלל והטמעות בקיר, ברצפה, בתקרה ובהיסטוריה שלו הופכת למדד איכות אמנותית. אז קודם כל הצבנו את הרעיון הזה בפני האמנים, לא לתקוע יצירות אלא לשלב, להכנס, להיטמע

דייב יעקב

דייב יעקב

שקד מוכיח והלהקה. צילום: שירז גרינבאום

שקד מוכיח והלהקה. צילום: שירז גרינבאום

ליאב: אבל הכל לטובה. יכולנו לאפשר לאמנים לצייר על הקירות בלי להחזיר, לשבור קירות בלי לרחם או להצטער או לתקן. לדוגמה, הזמנו את אילנה זפרן והחתולים שלה לצייר ישירות על הקיר. לעבור מעולם העיתון/ קומיקס לקיר. גם דייב יעקב מצייר ישירות על הקיר. דרור אמסלם, המוציא לאור של המגזין ״ביד״, יוצא מגבולות המגזין אל המרחב הציבורי.

ואחרונים חביבים אולי – חברי ״ועדת קישוט״ שעשו גרפיטי של דנה אינטרנשיונל על כל הבנין. זה לא משהו שאפשר להציע למוזיאון תל אביב

עוז: וכל מי שקשור במקום תופס את הראש מול הציור של דנה ושואל איך לא עשינו את זה על המבנה לפני חמש שנים?!

ליאב: או לפני 22 שנה אחרי הזכייה שלה 🙂

עוז: אמתתתת

יובל: אהבתי. אני כבר סקרן לבוא, למרות שהעיר מתפוצצת עכשיו מאירועים אחרי הקורונה והמלחמה, אבל עדיף ככה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

ליאב: רק שיבואו לפרגן ולתמוך

עוז: לדעתי זה הבילוי התרבותי הכי מזין, מעורר, מעניין ורב־כיוונים ומדיומים שיש להציע לראות בשבוע הקרוב או בתקופה הקרובה. כמו הקהילה שלנו. חשוב גם לציין לכל איש אמנות שעבודה עם מרחב קהילתי, אנשי קהילה ובעלי תפקידים במרחב העירוני זה דבר משנה חיים, ובעיקר משנה המון מהנחות המוצא של השדה האמנותי. זה משחרר ומדייק, ואנחנו שנינו מאוד ממליצים על כך

ליאב: בהחלט


פסטיבל תת־תרבות
אוצרים: עוז זלוף, ליאב מזרחי
המרכז הגאה, גן מאיר, תל אביב
16-19.6
בהשתתפות: סתיו פורגס, יוחאי אברהמי, אביב גרינברג, אילנה זפרן, אורי שפיר, גיל יפמן, אילן שיינפלד, אפרת מישורי, Dj Shaked Dudovich, אורי הולבן, לירוי בר נתן, ישראל חמד, רקפת וינר עומר, טליה ישראלי, Dj Almog Lebar, Dj Efrat Naaman, דרור אמסלם, אור פטר, דייב יעקב, רון וינטר, רינת שניידובר, חנה אשורי, מיכל גיל, גל גורפונג ולהקה, גל וולינץ, גלה ויצמן, סימה גוטמן(סימי לי ג׳ונס), אלישבע גברא, מאמא דה לה סמאללה, ועדת קישוט, שחר מריו מרדכי, עלמה שניאור, ניר וידן ועדי שילדן, נעמה הכוהן, aint no lady, גיא ניסנהויז, גילה גרינפילד, ענת מרת מרטקוביץ׳, עמית גביש, רוני בן חמו, ג׳ייסון מוריס דנינו הולט, לירון אוחיון, רעי רביב, דבי אולו, טלי מרגלית, דותן מורנו, סתיו פורגס, גידי סלבין, גיא ארמה, עמרי שפירא, גילה גרינפילד, שקד מוכיח ולהקה, מיכאל ילון, אורי הולבן, סיצ׳י וייס גלעד, יואב וינפלד, ערן אבן, גיל יפמן, פנזין, רוני פיקסלר, איל פרידלנדר, יואב וינפלד, מעיוניק, עמרי גולדזק, ליאל בומברג, עידן ביטון, מיץ, יעל מאירי, ינון אביאור, ספי גרשוני, יונתן אורון אופיר, שקד כהן, הליקון

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden