כל מה שחשוב ויפה
לי חיה ולדיסלבסקי, Sights of Home
לי חיה ולדיסלבסקי, Sights of Home. צילומים: פדריקו קאוויצ׳יולי, דניאלה קונטיני

בנייה וארטיקים: הנופים המרגשים של לי חיה ולדיסלבסקי 

לי חיה ולדיסלבסקי החליטה בגיל 34 לעזוב את עולם האיור והמיתוג וללמוד עיצוב תכשיטים בפירנצה באלכימיה, מבתי הספר המובילים בעולם בתחום. בימים אלו היא מציגה תערוכת יחיד ראשונה בבנגקוק

יובל: הי לי, מה קורה? ומה שלומך בימים אלו של תחילת הקיץ?

לי: היי יובל! שלומי ממש טוב 🙂 מג׳נגלת בין הרבה דברים

יובל: ואיך עברה עלייך השנה האחרונה?

לי: וואו. די פסיכי למען האמת, עם כל הסיבות להשאר בבית, אני מרגישה שהחיים היו כמרקחה. חזרתי בינואר שעבר לארץ אחרי תקופה של שנתיים וחצי של לימודים באיטליה ומאז עבדתי על קולקציה שהפכה לתערוכה

יובל: אז רגע לפני שאת מספרת ומרחיבה, תעשי לנו רגע תקציר הפרקים הקודמים לטובת מי שלא מכיר

לי: אז אני לי חיה ולדיסלבסקי. בת 37. למדתי תקשורת חזותית בוויצו חיפה. בלימודים התמקדתי בתחום האיור ויצאתי לעולם המיתוג והעיצוב תוך פזילה תמידית לעולמות האיור.

עבורי האיור היה אהבה ממבט ראשון, הרוח והמתח שיש בין הטקסט לדימוי. החופש האין־סופי שיש למאייר בין השורות, בין המילים. בריאת העולם הזו תמיד משכה אותי תוך תסכול מסויים שחשתי מעולם המיתוג והעיצוב. חיפשתי דרך שמאחדת את כל האהבות כולן. לאחר כארבע שנים שעבדתי כמעצבת הגעתי לתחושת מיצוי

יובל: ומה עשית כשהרגשת את אותה תחושת מיצוי?

לי: התחלתי לשאול אנשים שאני מעריכה מה הם חושבים שהם היו עושים במקומי. לא מתוך מקום שהאמת שנכונה לי הייתה בכל אדם שפגשתי, אלא חיפשתי את התשובה שתרעיד משהו בפנים. תעורר בי את ההתלהבות שחשתי שגיליתי את האיור

יובל: ומה זה היה בסוף?

לי: מישהי שאני מאוד מעריכה הציעה שאחזור לאקדמיה כי היה נראה לה שאני מבקשת זמן נוסף להתבשל. כמובן שהתנגדתי, כל מי שלמד עיצוב יודע שזה תחום די קשוח, שמלא בביקורות על בסיס יומי. אבל אחרי שישבתי עם עצמי בבית אמרתי למה לא להגשים חלום וללמוד בחו״ל משהו שמקשר בין כל העולמות שאני אוהבת: applied arts ואיור.

ומפה לשם באופן די ספונטני (שׁלושה חודשים) נרשמתי והתקבלתי לאלכימיה, אחד מבתי הספר המובילים בעולם בתחום התכשיטנות המודרנית

יובל: מתי זה היה?

לי: הלימודים התחילו בספטמבר 2017

יובל: אז ככה פשוט עברת לפירנצה?

לי: ממש לא ככה פשוט, היו צירי לידה קשים של החלטות. פשוט הכל היה מאוד מרוכז לתקופה מאוד קצרה. אני חייבת לציין, עבור כל מי שחושב לעשות מהלך כזה, שלפעמים פשוט קופצים למים ופותרים את הבעיות בהמשך. לדוגמה, לא היה לי כסף לכל הלימודים, היה לי רק לשנה אחת. החלטתי ללכת על זה למרות המכשול ומאוחר יותר הדברים הסתדרו

יובל: כמה זמן הלימודים בסך הכל?

לי: שנתיים

יובל: איך היה, מי הסטודנטים, מה לומדים, איך זה עובד

בכל מקום שביקרתי היה משהו שהייתי רוצה לנכס לבית החלומות שלי; נופים מרגשים. מכיוון שאני מתרגשת בקלות וחוטאת בדמעה פה ושם, דמיינתי איך ייראו הנופים מבעד לדמעות: הם יהפכו לנופי אבסטרקט

לי: אופי הלימודים מאוד שונה מבארץ. בית הספר הוא פרטי ומתנהל באנגלית. מגיעים אליו סטודנטים מכל העולם, איתי לדוגמה לא למדו כלל איטלקים. ומבחינת מה לומדים, בתכל׳ס הכל תלוי בסטודנט וכמה הוא מעמיק. המורים נדיבים בידע וכישורים כך שהכל תלוי בך ובמה אתה חפץ.

הימים מלאים בערב רב של תחומים. אם זה תולדות התכשיטים, גמולוגיה, פיתוח קונספט, שיבוץ, מעבדה טכנית ועוד ועוד. הסילבוס השתנה כל הזמן כי הזמינו כל פעם מרצה אורח מכל העולם. אני מרגישה בת מזל

יובל: ובסוף השנתיים יש פרויקט גמר?

לי: כמובן. פרויקט הגמר שלי עסק בשייכות: איפה אדם מרגיש בבית. מכיוון שיצא לי להסתובב הרבה בעולם, הרגשתי שבכל מקום שהייתי היה משהו שהייתי רוצה לנכס לבית החלומות שלי; נופים מרגשים. מכיוון שאני מתרגשת בקלות וחוטאת בדמעה פה ושם, דמיינתי איך ייראו הנופים מבעד לדמעות: הם יהפכו לנופי אבסטרקט

birds

יובל: מה זה אומר מבחינת חומרים, צבעוניות, ואיך זה בא לידי ביטוי באוביקטים הסופיים?

לי: חיפשתי חומר שיש בו צבע ומלאכתו עמלנית, כמו מלאכת בניית בית, וכך הגעתי לחרוזי הזכוכית. האוביקטים הסופיים הם תכשיטים גדולים – שרשראות, עגילים ואוביקטים שמורכבים מיריעת חריזה של חרוזים מבריקים וחרוזי מט

יובל: אז זה היה לפני שנתיים, נכון? מה קרה מאז?

לי: 🙂 הרבה

התמניתי להיות עוזרת המנהלת של גלריה ATTA, שממש ידועה בתחום. נסעתי להקים איתה תערוכה בליסבון ולאחר שסיימנו את ההקמה עלו בי מחשבות על הכיוון שבו אני הולכת. רציתי להיות אומנית יוצרת, אז נפרדנו כידידות ומאוחר יותר, בארץ, פניתי אליה שוב ושאלתי אותה אם היה מעניין אותה שאציג אצלה. היא אמרה כן, ומהנקודה הזו היה ייעד לקולקציה

יובל: נייס! מתי חזרת לארץ?

לי: ינואר 2020

יובל: ממש לקורונה…

לי: ממש ממש. זה קטע. אני שמחה שהייתי בארץ בזמן הזה. כאן היה לי הכל מבחינת ציוד כך שזה נפל טוב

יובל: ומה כוללת הקולקציה?

לי: 25 פריטים שהם המשך למחקר שסיפרתי לך עליו. רוב הפריטים שיצרתי נמכרו בתערוכת הבוגרים שהתקיימה בסיום הלימודים, ובגלל זה עמלתי על המשך הקולקציה, Sights of Home. לכל תכשיט ואוביקט נתתי שם של עיר או תאריך מהביוגרפיה שלי; הרגשתי שהתכשיטים מלווים אותי בנקודות חיי.

עמלתי על המשך הקולקציה, Sights of Home. לכל תכשיט ואוביקט נתתי שם של עיר או תאריך מהביוגרפיה שלי; הרגשתי שהתכשיטים מלווים אותי בנקודות חיי

הכי קל לי לתת לדוגמה את השרשרת האחרונה: תליון גדול מאוד שתופס חלק נכבד מבית החזה. הצבעוניות בו קקופונית, פוביסטית; תחושות שהיו לי בזמן השהות בארץ בתקופה האחרונה: הייתה פריחה מטריפה בחוץ ואיתה המון בניה וארטיקים. הכל נכנס פנימה. קראתי לה מרץ 2020

יובל: בנייה וארטיקים?

לי: במקור אני מהצפון, מהגליל המערבי. יצא לי להסתובב הרבה במקומות המוכרים לי והכל מאוד השתנה. הטבע שאני מכירה עדיין פורח בחדות הצבעים, אך עם זאת היה המון זבל של פלסטיק והרבה בניה באותם מקומות שאני אוהבת. הדברים השתנו. הבית השתנה

יובל: אבל למה ארטיקים?

לי: אל תתפוס אותי על הדימוי המסויים הזה 🙂 הכוונה היא לגרפיקות הצעקניות שהיו משובצות בטבע המוכר והאהוב. כשהתכשיטים תלויים על הקיר הם רק משדרים אנרגיה מסויימת, ההשראה סמוייה מן העין

יובל הבנתי! בואי תני עוד דוגמה ותספרי עליה?

לי: כשסיימתי את הלימודים חשבתי ללכת ללמוד תואר שני בתחום. בגלל מחירי הטיסות הזולים בתוך אירופה טסתי לפרנקפורט, רציתי לבדוק בית ספר בשם אידר אוברשטיין. כשחגנו מעל פרנקפורט האפרוריות משובצת האורות הזרחניים הביאה לעולם את השרשרת ״מעל שמי פרנקפורט״. היא שזורה בחוט משי טהור

יובל: ואני מבין שממש עכשיו נפתחה התערוכה בבנגקוק. נכון? ואת לא יכולה לנסוע…

לי: נכון, זו תערוכת היחיד הראשונה שלי. תאילנד סובלת מגל קורונה חדש אז החלטתי לא לנסוע. התכשיטים יהיו ילדים גדולים

יובל: ומה הלאה? מה התכניות לעתיד? להמשיך בצורפות? ואת עוד מאיירת?

לי: האיור חי בתכשיטים שלי. הוא אורגני בכל העשיה שלי, אני פשוט לא יכולה להתחמק מזה. ומבחינת תוכניות, אני בקשר עם כמה גלריות ומתכננת להתשתתף במספר תערוכות. אני מקווה להשתלב בעולם ההוראה בתחום ובימים אלה אני מתחילה לפתח ליין מסחרי, כך שיש הרבה תוכניות וכוונות

יובל: יפה! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

לי: לא משהו מסויים, רק תקווה שאנשים יחלמו ויעיזו. שלא יפחדו להיות בשטחים לא מוכרים. קורים שם דברים מעניינים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden