כל מה שחשוב ויפה
ג׳זווה להכנת קפה מבושל בסגנון תורכי, מחצית המאה ה־20
ג׳זווה להכנת קפה מבושל בסגנון תורכי, מחצית המאה ה־20. צילומים: שי בן אפרים

״קפה הוא מרחב שופע היסטוריה וטקסיות. גשר בין תרבויות״

מצידה לדרך ללוחמים ולציידים, דרך שיקוי בפולחנים דתיים ששומר על ערנות המתפללים ועד לסמל תרבותי חילוני חובק עולם. האוצרת יהל שפר מציגה את סיפורו של הקפה בתערוכה ״קפה מזרח ומערב״ במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים

נשתה קפה? השאלה הכה שגורה מן הסתם מוכרת לכולם, וכך גם מה שעומד בבסיסה, שהוא לאו דווקא המשקה עצמו – שיכול להיות גם מיץ או תה – אלא הרצון למפגש. בכוס זכוכית, בספל חרסינה או במאג מקרמיקה; אספרסו ארוך/קצר, שחור בוץ, נס, אמריקנו, לאטה, הפוך חזק על בסיס מים או חלש על בסיס חלב עם הרבה קצף: קפה הוא עולם ומלואו של העדפות טעם, טקסים, והיסטוריה ארוכה שחוצה תרבויות, חברות ומסורות.

״קפה מספר היסטוריה, ובית קפה הוא מקום ההתכנסות הרווח ביותר, מוסד שבמהלך השנים יצר תנועה סוחפת שהצליחה לכבוש את העולם״, אומרת יהל שפר, אוצרת התערוכה ״קפה מזרח ומערב״ שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים.

שפר היא חובבת קפה מושבעת, שמסלול לימודיה כולל לימודי קולינריה בקורדון בלו ולימודי הערכת אמנות ועתיקות בבית הספר לאמנויות יפות (ארט דקורטיף); שני מוסדות לימוד נחשבים בתחומם בפריז, לעולם עיר האורות ובתי הקפה. שם, היא מספרת, לצד ההשכלה שרכשה בלימודיה הכפולים, השתרשה בתוכה גם האהבה הגדולה שהיא רוחשת לקפה. 

הרעיון לקיים תערוכה העוסקת בקפה נבט אצל שפר כבר לפני 21 שנים, כשאצרה בעבור משרד החוץ תערוכה שעסקה דווקא בלחם ויין. ״העבודה עליה חשפה אותי לקשר שיש בין יין לקפה. באסלאם מופיעים 400 שמות שונים ליין, שאחד מהם הוא קהווה, שפירושו קפה. בתקופות מסוימות אסרו את שתייתו מטעמי ביטול זמן אך לא הצליחו לאכוף את האיסור, והקפה הפך תחליף ליין ששתייתו אסורה״.

מטחנה, מזרח גרמניה. אוסף חבי ומיקי שטיינמיץ

מטחנה, מזרח גרמניה. אוסף חבי ומיקי שטיינמיץ

מטחנת Elma (מימין), מטחנת Original. ספרד, המאה ה־20. אוסף חבי ומיקי שטיינמיץ

מטחנת Elma (מימין), מטחנת Original. ספרד, המאה ה־20. אוסף חבי ומיקי שטיינמיץ

דגם עץ פרה ייצור לרגל 100 שנים לאספרסו, סטודיו Progetti Evgi Ram. אוסף איריס ורם איבגי

דגם עץ פרה ייצור לרגל 100 שנים לאספרסו, סטודיו Progetti Evgi Ram. אוסף איריס ורם איבגי

מכונת קפה Racilio, איטליה 1971. אוסף איריס ורם איבגי

מכונת קפה Racilio, איטליה 1971. אוסף איריס ורם איבגי

לקיום התערוכה, שבוחנת את הקפה ממכלול הבטים, קדמו חמש שנים של מחקר מעמיק. לשמחתה, היא מציינת, נושא הקפה הצטלב היטב עם מדיניות המוזיאון, שחותרת לשים דגש על קשר בין מזרח ומערב כגשר רב־תרבותי המפגיש מגוון חברות ותרבויות.

״קפה הוא מרחב שופע וכמעט אינסופי מכל זווית שבוחנים אותו; היסטורית, תרבותית, דתית, טקסית, אנתרופולוגית ואסתטית־עיצובית. אני מאמינה בכל לב שהקפה אכן מהווה גשר בין תרבויות, ולכן כאוצרת בחרתי להרחיב את המבט עליו לכדי מכלול תוכני, גם אם ההרחבה הפכה את תהליך האוצרות למורכב יותר״.

תשוקת האספנים

קפה מזרח ומערב היא תערוכת עיצוב ותרבות המשלבת מוצגים מרגשים, מהם נדירים וייחודיים במינם, ומשרטטת את חיי הקפה על ציר זמן שנע מהיסטוריה רחוקה ועד כאן ועכשיו; כיצד מפולים ״שנעטפו״ בתוך שומן חיות כדי לשמש כצידה לדרך ללוחמים ולציידים, ומשיקוי ששימש בפולחנים דתיים על מנת לשמור על ערנות המתפללים, הוא הפך לסמל תרבותי חילוני חובק עולם. 

בתוך כך, התצוגות בתערוכה נחלקות לתמות נושאיות ופורשות יריעת תכנים רחבה הבוחנת את מוצאות הקפה וגלגוליו בארץ, בעולם ובדתות השונות, את דרכי הכנתו המגוונות, את סצנת העיצוב שהתפתחה וקיימת סביבו, ונושאים נוספים כמו קפה ונשים.

אני מאמינה בכל לב שהקפה אכן מהווה גשר בין תרבויות, ולכן בחרתי להרחיב את המבט עליו לכדי מכלול תוכני, גם אם ההרחבה הפכה את תהליך האוצרות למורכב יותר

״מדהים לראות את הכמות העצומה של האוביקטים שעוצבו סביב קפה במהלך השנים, וכמה וריאנטים יש לאותו נושא. נראה שהתשוקה למשקה הציתה אצל יוצרים בכל הזמנים ובכל התרבויות גם תשוקה לעצב בעבורו מוצרים מתאימים פונקציונלית ואסתטית; מספלים, קומקומים, חלבונים וסוכרונים ועד אביזרי קלייה וטחינה ומכונות ביתיות ומקצועיות״.

יהל שפר

יהל שפר. צילום: דנה אריאלי

על פי שפר, מרבית המוצגים בתערוכה נחשפים בה לראשונה, ובדומה לתשוקת היוצרים והמעצבים, קיימת, מסתבר, גם תשוקת אספנים. בין הפריטים יש שהגיעו מארכיונים ומאוספי מוזיאונים, אך חלקם הארי לקוח מאוספים פרטיים של משוגעים לדבר, אוהבי קפה שהתמסרו למושא אהבתם והתעמקו בו. 

אחד האוספים המרגשים, היא מוסיפה הוא ״אוסף עותומאני ששייך לזוג טורקים, שעם כל היחסים ה׳לא מצטיינים׳ כרגע בין טורקיה לישראל, נענה מידית, בהתרגשות ובחום להציג אותו בתערוכה, מתוך אמונה שלמה שזו הדרך הנכונה לקרב בין בני אדם ולייצר קשרים. למרות שמוצאו של הקפה הוא מאתיופיה ותימן, האימפריה העותומאנית הייתה זו שהפיצה אותו ברחבי העולם, בתי קפה רווחו בעריה, והאוסף אכן כולל פריטים נדירים שמעשירים את הסיפור שהתערוכה מבקשת לספר״. 

כדוגמאות מהאוסף שפר מציינת ספל שעיצובו משלב מעין ״מסתור״, שיועד כנראה להל או לקינמון, אך שימש גם להסתרת אופיום; אוסף גלויות עם תצלומי נשים לבושות בבגדי גברים, כאקט מתריס נגד בתי הקפה שכניסתן אליהם נאסרה; וזרפים, מאחזים שבהם נתונה כוס הקפה, שהיו שייכים כנראה לבעל ממון.

״הזרפים היו עשויים בדרך כלל מחומרים פשוטים כמו נחושת, אך נראה שהם היוו גם סמל מעמד. כך, גברים שרצו להתהדר בעושרם ובמעמדם היו באים לבית הקפה עם הזרף הפרטי שלהם מהבית, וכמובן שהוא היה עשוי ביד אמן כמלאכת צורפות משובצת באבנים יקרות״. 

כל שלוש הדתות התנגדו לקפה מחשש שאופן שתייתו באתנחתא בבית הקפה, ישבית אנשים מתפילות. ביהדות הוא גם עורר לא מעט דיונים ופולמוסים הלכתיים, כמו איזו ברכה לברך בעת ששותים אותו, האם מותר לשתות קפה שהוכן על ידי גוי, או איך אפשר לשתות אותו בשבת, כשאסור להדליק אש

על ההבט הדתי של הקפה מספרת שפר ש״כל שלוש הדתות התנגדו לקפה מחשש שאופן שתייתו באתנחתא בבית הקפה, ישבית אנשים מתפילות. ביהדות הוא גם עורר לא מעט דיונים ופולמוסים הלכתיים, כמו איזו ברכה לברך בעת ששותים אותו, האם מותר לשתות קפה שהוכן על ידי גוי, או איך אפשר לשתות אותו בשבת, כשאסור להדליק אש. אחד הפתרונות היצירתיים שנמצאו בתוך כך לסוגיית השבת היה להכניס לתוך סיר החמין בקבוק עם מים וקפה כדי שהוא יתבשל יחד איתו״. 

נושא העיצוב בעולם הקפה זוכה בתערוכה לתצוגה נרחבת, המכנסת מעצבים מ־17 מדינות, ובכלל זה מישראל, המיוצגת על ידי המעצבים רמי טריף, ניר שמיר, רועי בן יהודה וג׳סיקה עזיזה. ״אפשר לזהות על נקלה איך מאפיינים של המדינות השונות – גיאוגרפיים, מסורתיים ותרבותיים – באים לידי ביטוי בעיצובי האוביקטים״, אומרת שפר.

רועי בן יהודה

רועי בן יהודה. צילום: מ״ל

רמי טריף

רמי טריף. צילום: יעלי גבריאלי

ניר שמיר

ניר שמיר. צילום: מ״ל

ז׳אן נובל, Coffee Towers. מוזיאון אלסי

ז׳אן נובל, Coffee Towers. מוזיאון אלסי. צילום: קרלו לאבטורי

טויו איטו, Coffee Towers. מוזיאון אלסי

טויו איטו, Coffee Towers. מוזיאון אלסי. צילום: קרלו לאבטורי

בתצוגת העיצוב נכלל גם אוסף של עיצוב עכשווי מאיטליה, שאצרה אליזבטה פיסו מהקרן הבינלאומית האיטלקית IMF. האוסף המוצג, שעל פי פיסו מגלם חיפוש אחר איזון בין רצון לחדשנות לבין פונקציונליות מתבקשת, כולל עשרות אובייקטים שעוצבו על ידי אדריכלים ומעצבים איטלקים, מהם שנחשבים לאייקונים נחשקים גם שנים אחרי שעוצבו. 

כך לדוגמה MOKA, שאינה אלא המקינטה הפופולארית, כלי להכנת קפה ביתי על הכיריים שעיצב אלפונסו ביאלטי בשנת 1933 ושכמותה אפשר למצוא כמעט בכל בית איטלקי; מכונת האספרסו La Conica בעיצובו של אלדו רוסי משנת 1984, ששמה נגזר מהקו החרוטי שמאפיין אותה; או Tea & Coffee Towers, מערכת משנת 2005 שמופעה הגלילי מדמה מגדל ועל עיצובה חתום האדריכל ז׳אן נובל.

מ״קופי טו גו״  ל״מחשבה טו גו״

סצנת הקפה המקומית מיטיבה לגלם את המזרח והמערב שמופיעים בשם התערוכה, כשהיא מתייחסת לשתי מסורות קפה שמתקיימות בארץ במקביל; הקפה הערבי שמבושל על אש גלויה, והקפה המערבי שעובר תהליכי סינון המעדנים את טעמו. לצדן קיימות מסורות קפה אתיופי ובדואי, שכרוכות בטקסיות ובכלל זה בכלים מאפיינים.

״כחברה נוודית, עיצובים בדואים עשויים מחומרי גלם זמינים מהסביבה המידית, ואוביקט מעניין הוא קופסאות עשויות עץ שנועדו לשמור על הכוסות של רוכבי שיירות הגמלים מטלטלות הדרך. הטקסיות התקיימה גם בתנאי דלות, כמו שאפשר לראות מכלי למזיגת הקפה, ׳איבריק׳, שיוצר אלמוני אלתר מחתיכות פח של קופסת שימורים לשימושו האישי״.

כך החלה להתפתח תעשיית קרמיקה ופורצלן שייצרה מערכות קפה ואוכל, וכך נולדו חברות כמו לפיד, נעמן, פלקרמיק, חרסה ונוספות. המערכות עוצבו בהשראת ממצאים ארכיאולוגיים מקומיים, כמו גם, ובעיקר, ברוח התרבות האירופאית שהביאו איתם העולים מארצות מוצאם

מרגש במיוחד בזירה המקומית הוא אוסף ישראלינה; אוסף נוסטלגי החושף תוצרים של מפעלי קרמיקה שפעלו בארץ בין שנות ה־30 וה־70 של המאה הקודמת כתעשייה משגשגת למדי. ״הקפה המערבי הגיע לארץ עם הטמפלרים בסוף המאה ה־19, וקיבל חיזוק מגלי העלייה שהחלו להגיע ממרכז אירופה בשנות ה־20 של המאה הקודמת״, מספרת שפר.

״כך החלה להתפתח תעשיית קרמיקה ופורצלן שייצרה מערכות קפה ואוכל, וכך נולדו חברות כמו לפיד, נעמן, פלקרמיק, חרסה ונוספות. המערכות עוצבו בהשראת ממצאים ארכיאולוגיים מקומיים, כמו גם, ובעיקר, ברוח התרבות האירופאית שהביאו איתם העולים מארצות מוצאם״.

נעמן, שנות ה־70. אוסף איתן ג׳ורג׳ הורוביץ

נעמן, שנות ה־70. אוסף איתן ג׳ורג׳ הורוביץ

נעמן, שנות ה־70. אוסף איתן ג׳ורג׳ הורוביץ

נעמן, שנות ה־70. אוסף איתן ג׳ורג׳ הורוביץ

פלקרמיק, שנות ה־40-50. אוסף איתן ג׳ורג׳ הורוביץ

פלקרמיק, שנות ה־40-50. אוסף איתן ג׳ורג׳ הורוביץ

פלקרמיק, שנות ה־40-50. אוסף איתן ג׳ורג׳ הורוביץ

פלקרמיק, שנות ה־40-50. אוסף איתן ג׳ורג׳ הורוביץ

הקפה המערבי שהחל לתפוס מעמד בא גם לידי ביטוי צרכני בהתרבות בתי קפה ובמפעלי ייצור, ולצד מערכות הכלים מוצגים תפריטים, כרזות, סרטונים, פרסומות, קריקטורות, איורים וקופסאות לאחסון הקפה, שלא ישאירו רומנטיקנים נוסטלגיים אדישים.

״היום בתי הקפה הם מרחב דמוקרטי ברור מאליו, אך בתי הקפה הראשונים היו טריטוריה גברית, וברחבי האימפריה העותומאנית כניסת נשים אליהם נאסרה. הנשים לא קיבלו זאת בהכנעה ומצאו דרכים למחות על כך, אם בדרך של מציאת תחליף כמו התכנסות נשית (מכל הדתות) בבתי מרחץ, שם על פי עדויות כתובות הן גם עישנו נרגילות ושיחקו שש בש כמנהג הגברים, ואם בדרך של הבעת מורת הרוח כמו כרזה שהתפרסמה באנגליה בשנת 1674, שבה הן יצאו חוצץ נגד שהיית הגברים בבתי קפה, או לבישת בגדי גברים כאקט מתריס שאפשר לראות בגלויות של האוסף העותומאני״.

birds

התמונה השתנתה כשהקפה הגיע לאירופה שם נוספו לו חלב וסוכר שעידנו את טעמו והתאימו לחך הנשי, ובמרוצת המאה ה־19 נוכחותן של נשים בבתי קפה הפכה למקובלת. לנשיות, לדברי שפר, ״היה תפקיד משמעותי בשינוי העיצובי שחל בבתי הקפה, כשאת מקום השרפרפים הנמוכים שהיו נהוגים באוריינט תפסו כיסאות ׳רגילים׳ שהתאימו לאופנת הלבוש הנשי, והקירות חופו במראות״. 

הדרכים המגוונות להכנת קפה נחשפות בתערוכה באמצעות מנעד רחב של מטחנות, רוסטרים ומכונות למיניהן, ביתיות ומקצועיות, המעידות על השקעה רבה בפיתוח שנמשכת מאז המאה ה־18 ועד היום. האוסף המרשים, שכולל חפצי אספנות מרחבי עולם שונים, מלמד על רוח התקופות שבהן נוצרו בהבט האסתטי והפוליטי, כמו גם על שכלולים, טכנולוגיות ופטנטים ששולבו בהם בחתירה מתמדת לייעל את פעולתם בדרך לקפה טוב.

בין היתר האוסף מציג דגם נדיר של מכונת האספרסו הראשונה משנת 1884, וכן אפשר לזהות בו שמות של אושיות שכיכבו בסצנת העיצוב במחצית המאה ה־20, וביניהם ג׳יו פונטי, האחים פייר, ג׳קומו ואקילה קסטליוני, אנזו מארי וברונו מונארי ונוספים. 

דב קרפטי, פרסום אמנון אריאלי. הספריה הלאומית מסע בזמן,הארכיון העירוני ת״א

דב קרפטי, פרסום אמנון אריאלי. הספריה הלאומית מסע בזמן, הארכיון העירוני ת״א

הספריה הלאומית מסע בזמן,הארכיון העירוני ת״א

הספריה הלאומית מסע בזמן,הארכיון העירוני ת״א

המחקר המקיף, ובכלל זה הגלגולים ההיסטוריים שעבר הקפה, סקירות בוטניות, כלכליות ועיצוביות, מסורות, מנהגים וטקסים הקשורים בקפה, אף קובצו בספר שנכתב במקביל לעבודה על התערוכה ויצא לאור לקראת השקתה. הספר, בעריכה משותפת של שפר ונועה ברגר, שאף כתבו חלק מתכניו, מביא 27 מאמרים של מומחים בתחומי התוכן השונים לצד צילומים רבים ודימויים המספרים את סיפורו של המשקה שהוא יותר מכל תופעה. 

בסופו של דבר, האתגר הגדול של שפר כאוצרת היה, לדבריה, ״לעמוד בפיתוי ולא להתרחב עם התערוכה עוד ועוד. לו היו עומדים לרשותי עוד 1,000 מ״ר יכולתי למלא אותם בלי בעיה. לכל חפץ שמוצג בה יש סיפור, והדרך שבה היא קרמה עוד וגידים הייתה רצופה סיפורים יפים ומחוות מרגשות״. 

כאוצרת, שהיא גם שוחרת קפה אדוקה, יש לשפר גם מסר מסכם, שהוא ״כמעט שליחות״ כפי שהיא מגדירה זאת. ״הייתי שמחה שהשיח העכשווי על קפה לא יתמקד רק במכונות החדישות־מתוחכמות שצצות חדשות לבקרים. שאנשים יחזרו לטקסיות שבשתייתו, וכמובן שלא יעשו זאת בכוסות חד פעמיות. שבמקום ׳קופי טו גו׳ יאמצו ׳מחשבה טו גו׳, ושיחזרו, כמו שאומרת כותרת ספרו של מילן קונדרה, להנאה שבאיטיות״.


קפה – מזרח ומערב
אוצרת: יהל שפר
המוזיאון לאמנות האסלאם, הפלמ״ח 2, ירושלים
נעילה: 30.5.22

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden