כל מה שחשוב ויפה
חם, לוהט, רותח! בנטפליקס

נהיה פה חם: אופטימיות זהירה ואסקפיזם לוהט בנטפליקס

עונה חדשה לריאליטי הכי לוהט על המסך: חם, לוהט, רותח; מישל וברק אובמה רוצים לחנך את הדור הצעיר בסדרת האנימציה החדשה שהפיקו לנטפליקס

בשיתוף המחלקה לתרבות – יצירה והפקה, מכללת ספיר


אין מסיבות בגן עדן 

בתזמון מושלם לחודשי הקיץ המיוזעים, נחתה בנטפליקס העונה החדשה של ״חם, לוהט, רותח!״ (Too Hot to Handle). סדרת הריאליטי־טראש, שהעונה הראשונה והמצליחה שלה שודרה בשיא הסגר של הקורונה, הוכיחה שנטפליקס תמיד יודעת במה הקהל שלה רוצה לצפות: קבוצת רווקים ורווקות שבוחרים בסטוץ במקום כל דבר אחר, מבלים חודש בווילה באי פוטוגני במטרה לזכות ב־100 אלף דולר.

ומה הבעיה? לאנה, העוזרת הווירטואלית שאוסרת על כל מגע מיני מנשיקה ומעלה בין המתמודדים. הפרה של הכללים מובילה להורדה בסכום הזכייה בסוף העונה. 

בניגוד לעונה הראשונה, החוקים של הפורמט מוכרים כבר. אז איך בכל זאת הצליחו לשכנע חבורה של רווקים ורווקות לוהטים, שמנסים לכתוב את הגרסה המודרנית לקאמה סוטרה להצטרף לתוכנית? הונאת ריאליטי מושלמת – הם בכלל בטוחים שהתוכנית שלוהקו אליה נקראת ״מסיבות בגן עדן״, ומגלים לאן הגיעו רק אחרי 12 שעות של פלירטוטים בווילה. 

אמילי – מלכת הביקיני הקטנטן – הטיבה לסכם את האופן שבו חוקי המשחק משפיעים על המתמודדים: ״כשמישהו אומר לא ללחוץ על הכפתור האדום, רק רוצים ללחוץ עליו״. 

העונה החדשה לא מחדשת יותר מידי, ואולי פשוט אין מה לחדש בפורמט שעובד. האווירה רוויה במתח מיני, והמתמודדים נכשלים ומפרים שוב ושוב את החוקים. גם הליהוק נשאר נאמן למקור; בנות במידה אפס וגברים שזופים ושריריים, כולם הטרוסקסואלים עם קריצות מזעריות ליחסים בין נשים, שנראות בעיקר מתוסרטות היטב לראיון מוצלח (פרנצ׳סקה, אנחנו מתגעגעים אלייך).

חם, לוהט, רותח! בנטפליקס

חם, לוהט, רותח! בנטפליקס

ההפתעה האמיתית מהסדרה היא דווקא במישור הלוקאלי. שתי העונות של ״חם, לוהט, רותח!״ היו להיט בארצנו הקטנטונת, והמאוד שמרנית בכל מה שקשור למיניות מתפרצת על מסך הטלוויזיה. הן מציגות פתיחות מינית מוחלטת על המסך, כשלפרקים התחרות האמיתית בין המתמודדים נראית כמו מי מהם מצהיר (ופועל למען זה), שהוא יותר חרמן או חרמנית מכל השאר. 

סדרות ריאליטי שמתבססות על רווקים ומיניות הן לא דבר חדש: אי האהבה, משיכה בעירום, חוף האקסים והרווק בגן עדן הן חלק קטנטן מהרשימה המכובדת של הז׳אנר שלא ממש צבר פופולריות בישראל, עד לתכנית של נטפליקס.

באופן כללי קצת קשה לחשוב על המונח ״חרמנות״ בהקשר לסדרות ריאליטי ישראליות, כשהאירוע המיני הכי זכור פה היה הסקס של ליהיא גרינר ועתי שולברג במקלחת, אי שם בעונה השלישית של האח הגדול. אולי זאת ההרגשה בארץ, שכולם קצת מכירים את כולם; אולי כי קטן פה ביחס לאמריקה, ואולי דווקא זאת קריאת השקמה למפיקי הריאליטי הישראלים, להתעורר וליצור גרסה מקומית ללהיט (וילה על חופי נתניה נשמע סקסי מספיק?). כך או כך, ולמרות שהמטרה שונה לחלוטין, נשאר רק לקוות שהעונה החדשה של חתונמי שעלתה ממש השבוע, תספק רגעי טראש מוצלחים תוצרת בית. 


הדודים המגניבים 

הם שולטים בתרבות הפופולרית, והוא הנשיא שאולי לא ניגן בסקסופון, אבל עדיין נחשב למוסיקלי ביותר. ברק ומישל אובמה רוצים להראות שהם עדיין יודעים לדבר על פוליטיקה בסטייל. בסדרת האנימציה החדשה שהפיקו לנטפליקס, ״אנחנו האנשים״ (we the people), הזוג רוצה ללמד אזרחות את הדור הצעיר, דרך שירים שנוצרו במיוחד בשבילה.

הסדרה בת עשרה פרקים, כשכל פרק אורך ארבע דקות בממוצע. לרגע זה מרגיש שזאת יותר סדרת יו־טיוב מסדרה שנוצרה לענקית הסטרימינג, עד שחושבים על הקהל שלה, שמבחינתו סרטון של דקה נחשב לארוך. אמנים כמו H.E.R, בבה רקסה ואדם למברט הם רק חלק מהרשימה המכובדת של המבצעים. כל שיר הוא פרק אחד, שמוקדש לנושא שונה כמו החוקה האמריקאית, בתי המשפט וחופש הביטוי.

בהתאמה לאנימציה הצבעונית והעליזה מאוד שעל המסך, ברק ומישל אובמה לא רוצים רק ללמד את הדור הצעיר אזרחות בקצרה, הם מציגים ראיה אופטימיות להפליא ביחס לפוליטיקה ומצב החברה האמריקאית, שעברה כמה טלטלות רציניות בשנה האחרונה. לצד אופטימיות בדמותה של אישה שחורה המגלמת את נשיאת ארצות הברית (רומזת לנו משהו מישל?), חסרה התייחסות קצת יותר עמוקה לחלק מהנושאים המורכבים שעולים בסדרה.

אנחנו האנשים

אנחנו האנשים

בבה רקסה לדוגמה, בת למהגרים מיוגוסלביה לשעבר, מציגה שיר סכריני במיוחד על הגירה ומהגרים שהצליחו בארצות הברית. ״אם אתה רוצה לחיות פה, כל מה שאתה צריך זה רק; לחיות פה כמה שנים, לעבור מבחן, ולהצהיר שזאת המדינה הטובה ביותר שיש״. קלי קלות! אולי צריך לחשוב על להשמיע את השיר במערכות הכריזה של הגבול עם מקסיקו. 

לעומת זאת, בפרק השלישי שעוסק במיסים, שכתב ומבצע הראפר קורדאה (Cordae), האופטימיות זהירה יותר, כשהוא קורא לדור הצעיר להתעורר ולהבין אצל מי נמצאת הסכין שחותכת את העוגה בצורה לא שוויונית, ולהצביע לשינוי.

למרות שהסדרה אמריקאית בכל מהותה, עדיין שווה לשים אליה לב. אם כדי להבין קצת יותר לעמוק מה זה אומר לחיות כמו באמריקה, ואם כדי לשמוע נקודות בתוכה, כמו השיר של קוראדה או הפרק האחרון של המשוררת אמנדה גורמן, שקוראות לשינוי ואיחוד. 

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden