כל מה שחשוב ויפה
מוחמד זגייר. צילומים: שלו אריאל
מוחמד זגייר, המחלקה לצורפות ואופנה, בצלאל. צילומים: שלו אריאל, הילה חן

בוגרים 2021 // צורפות ואופנה, בצלאל

קולקציות תכשיטים וביגוד בהשפעות והשראות מהבית והמסורת, שייכות חברתית, טבע וארכיטקטורה. שבעה פרויקטים בולטים

33 בוגרות ובוגרים מציגים בתערוכה של המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל. בעקבות שנת הקורונה, אומרת ראש המחלקה, שלי סתת: ״הסיטואציה דווקא סייעה לבוגרים בעולם החדש והמשתנה שבו אנחנו חיים כעת, ליצור, להביע עמדה ולהתייחס לרבדים אתנולוגיים, אנתרופולוגיים, פוליטיים, מגדריים וחברתיים״. חידוש בתערוכה, בשיתוף עם המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, לצד כל אחד מהפרויקטים מוצג סרטון שמשקף את תהליך העבודה.

רושאן // מוחמד זגייר

קולקציה של מערכות לבוש המעוטרות ברקמה תעשייתית, בהשראת דוגמאות גיאומטריות האופייניות לאדריכלות איסלאמית. יריעת הבד מחוררת בפטרן המזכיר משרביה, שנועדה להצל ולהסתיר אך לאפשר חדירת אור ומבט מהפנים החוצה. את הדימויים הרקומים חורר זגייר בעבודת יד עמלנית, כך שנוצרו מערכות לבוש המעוצבות ברוח מסורתית. ביריעת הבד שולבה מערכת חיישנים חכמה ונורות לד זעירות, שמפיצות אור החוצה, מבעד לעיטורים המחוררים.

מוחמד זגייר

מוחמד זגייר


התערבות בחלל // יעל כאן

בהשראת בעלי חיים ובני אדם, שיוצרים אשליה של גודל ונפח בעזרת תנועות גוף, כדי לשדר כוח או להרשים, הקולקציה של כאן חוקרת תנועה המתרחבת מחוץ לגבולות הגוף. סדרת התכשיטים מתייחסת לחללים שסביב אזור הצוואר, הראש והחזה. התכשיטים עשויים כסף עשויים בטכניקות צורפות שונות, חלקם בתנועה, בוחנים ומקבעים מהלכים שונים של מילוי החלל בצורות שונות של תנועה וצמיחה סביב הגוף. התכשיטים מתערבים ומתרחבים בחלל, ותוחמים אותו בתוכם.

יעל כאן

יעל כאן


חפץ חיים // הללה שיף

פרויקט בעל אופי מחקרי, מציג אוסף חפצים קיימים (רדי־מייד) שיצאו משימוש – מסגרות משקפיים מפורקות, רצועות, שעונים וכלי עבודה – וקיבלו הזדמנות לחיים חדשים. החפצים היו במצב בלוי, שבור, חלקי, חסר. בין הפעולות שעשתה שיף: הרכבה מחדש של החלקים, הדגשת החסר וניסיון להשלים אותו. דרך הפעולות נחקר מעמדם של החפצים, ייעודם ותפקודם המקורי.

שיף בחנה את תפקידה כיוצרת־צורפת במפגש עם החפצים הקיימים; תהתה על ערכה של יצירה מתוך מצב נתו,ן כמו גם הערך שפעולותיה מעניקות לזהותם של החפצים. עוד בדקה היכן עוברים הגבולות של פעולות ההתערבות, וקראה תיגר על הציפייה התרבותית ליצור מחדש חפצים מתפקדים ובעלי פונקציה מוכרת.

הללה שיף

הללה שיף


נוסחה מן הטבע // צביה שדיאל

סדרה של חמישה תכשיטים המעוצבים בהשראת עיקרון הפרקטל (צורה שחוזרת על עצמה), שמשך את שדיאל כתרגום של עולם הטבע למתמטיקה סדורה, המאפשרת ליצור אין־סוף צורות ייחודיות, בעלות מראה אורגני ומעוצב כאחד.

התכשיטים, עשויים ניילון ומודפסים בתלת־ממד, עוצבו לכדי צורות ונפחים תוך דיאלוג עם איברי הגוף השונים: אצבעות כף היד, גשר האף, אחורי האוזן, כף הרגל והזרוע. האובייקטים, שתוכננו באמצעות חישוב מתמטי, מצליחים להתחבר למבנה הגוף באופן שמגלם את השאיפה להשתלבות של האדם בטבע.

צביה שדיאל. צילומים: הילה חן

צביה שדיאל. צילומים: הילה חן


אנְבּוקְסִינְג // ירדן צרפתי

האריזה היא אובייקט מרכזי בחברת הצריכה והמדיה של ימינו. הפרויקט שואף לטשטש את מערכת היחסים ההיררכית ואת הגבולות בין האריזה למוצר, ולחברם לכדי אובייקט שלם, מתוך תפיסות של קיימות ונוודות.

הקולקציה מציגה משקפיים ומערכות לבוש. המשקפיים הופכים למנשא של עצמם, ומערכות הלבוש מושתתות על פריסה דו־ממדית של האריזה. העיצוב בהשראת תרבות האריזה היפנית וקליגרפיה יפנית. בין החומרים ניילון, אלומיניום, כותנה ועור.

שתי הסדרות מציגות פיתוחים טכנולוגיים בשילוב עם עבודת יד. סדרת הלבוש מציגה פיתוח טכנולוגי של טקסטיל גמיש, הנותן מענה למידות גוף שונות וכפוף לעיקרון Zero waste, על ידי יצירת מַחברים מודפסים וחיתוך הגזרות בפריסות מרובעות, לניצול מקסימלי של הבד, ללא פחת.

ירדן צרפתי

ירדן צרפתי


Threads Of Belongingness // יעל שולץ

בפרויקט שלה יצרה שולץ מחדש את הנרטיב האישי והתרבותי שלה, כבת להורים עולים, שנאלצו למחוק את המורשת שעימה הגיעו ארצה. לדבריה, מעולם לא הרגישה שייכת או מחוברת לעדה או לקהילה, ותמיד ליוותה אותה תחושה של תלישות.

הדגמים משלבים טקסטילים בהשראת הבית – מפות כותנה, וילונות תחרה, חוטי צמר ורקמה ממוחזרים בטכניקות של קווילטינג, פאצ׳ינג, רקמה והדפסה דיגיטלית. שולץ רקמה תוכניות אדריכליות של הבתים שבהם גדלה ועסקה בניגוד שבין הגריד הגיאומטרי לבין הרקמה הרכה והצבעונית, ויצרה אסופה של מרכיבי זהות זרים לתוך זהות חדשה.

יעל שולץ. צילומים: הילה חן

יעל שולץ


יריעות של המאה ה־21 // אסף כץ

בגדי עבודה, מדים ולבוש מחויט מגלמים בעיניו של כץ את המתח בין החזקה, הגנה ושייכות לבין משטור והגבלה. הפרויקט חוזר ליריעת הבד הגולמית, המלבנית, שממנה נפרשת גזרת הבגד. במפגש בין שני קצוות של טכנולוגיה אנושית, מקווה כץ למצוא מחדש את הארגון האנושי המיטיב עם עצמו ועם עולמו. בפרויקט ארבע מערכות לבוש לגברים, המורכבות מחלקים המתחברים יחדיו בשכבות, כולם מתפרקים חזרה לצורת יריעה וניתנים לפרישה במסגרות ייעודיות.

אסף כץ. צילומים: הילה חן

אסף כץ


בצלאל, המחלקה לצורפות ואופנה
נעילה: 30.7

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden