כל מה שחשוב ויפה
אחד בלב. צילומים: מל
אחד בלב. צילומים: מ״ל

אחד בלב: הכלה הלא משחררת

״אחד בלב״ של טליה לביא הוא סרט על חירות נשית, שמצליח להימלט ממלכודת הסרט השני ואף מתעלה על ״אפס ביחסי אנוש״ (רק קצת פחות מצחיק)

״אחד בלב״ (Honeymood), סרטה החדש של טליה לביא (״אפס ביחסי אנוש״), מגולל מסע ליל כלולות לא שגרתי שממנו פורצת חירות נשית אותנטית וחסרת גינונים ומגננות. זהו מסע נשי לפיענוח דימוי הכלה, הבתולה, הקדושה, המעונה, הנשואה הטרייה וכו׳; מסע שמתחיל כבר מהשוט הראשון.

דימוי הכלה של לביא נעשה באמצעים פשוטים ובניסיון להבין את מה שעובר בנפשה ובראשה של הגיבורה, ובעיקר בליבה. זהו דימוי שלובש פנים חדשות ונועזות, על גבול הגרוטסקה, וקיימות בו תמות שמזכירות את הכלה מ״הכלה וצייד הפרפרים״ של ניסים אלוני. כמו במחזותיו של אלוני, גם לביא עושה שימוש באלמנטים הלקוחים מעולמות הפנטזיה והסוריאליזם ושזורים למנעד הריאליסטי של היצירה. יחד נרקחות תובנות חכמות ולעיתים משעשעות, שמוכרות לנו מהחיים.

המחיר של יצירה חכמה ועמוקה הוא שהיא לא תמיד מצחיקה. ״אחד בלב״ הוא לא סרט קומי קורע מצחוק ולא סרט שמעיף את הראש, אבל הוא מדויק באווירה שהוא יוצר ובהחלט מספק הנאה וקסם. ובעיני, אגב, זה יתרון.

בייחוד כשמבצעים סקירה פילמוגרפית מזורזת על הצע הקומדיות הדל בקולנוע הישראלי, בלי להכליל סרטי פופקורן חסרי משקל, עם הומור מטופש שמשטיח את המוח. הפילמוגרפיה הקומית המקומית דלה. וזו המסקנה שהופכת את סרטה של לביא לאחר וחשוב. זו לא קומדיה שמסתיימת בחתונה, זו קומדיה שנפתחת בחתונה; ואת אריסטו זה היה מטלטל.

בלי להכליל סרטי פופקורן חסרי משקל, הפילמוגרפיה הקומית המקומית דלה. וזו המסקנה שהופכת את סרטה של טליה לביא לאחר וחשוב. זו לא קומדיה שמסתיימת בחתונה, זו קומדיה שנפתחת בחתונה; ואת אריסטו זה היה מטלטל

אלינור (אביגיל הררי) ונועם (רן דנקר) מגיעים אל הסוויטה המפוארת ב״וולדורף אסטוריה״ הירושלמי, עמוסי מתנות אחרי מסיבת חתונתם, ומשום מה נדמה כאילו הם שני זרים. האינטימיות ביניהם מופרעת ומלאת חשדות. ואם ברור שאחרי הטקס הרשמי אמור להתקיים גם הטקס האינטימי בין בני הזוג, הרי שהכול מתפתח באופן לא צפוי, שבנוי על רצף הפתעות ופגישות משעשות לאורך לילה סהרורי ומתמשך בירושלים.

אם אצל אלוני הכלה ברחה מחתונתה, הרי שאצל לביא הכלה בורחת מנישואיה. וגם אם ניתן להבין שהכל בראש שלה, לביא מצליחה ליצור דמות עגולה – אישה צעירה ויפה, מורה לדרמה, שמתגלה כבמאית ושחקנית של המציאות – וסוחפת אותנו אל ליבה. נדמה שלביא מנסה לפצח את הטייפקסט של ה״מתוסבכת״ והולכת איתו עד הסוף, ואין שובה לב מזה.

לאורך הלילה מתרחשים דיאלוגים בין אלינור לנועם, ומפגשים משונים עם האקסים שלהם ועם דמויות־אופי תימהוניות וירושלמיות. אלה מצטברים לכדי מבחן ארוך, שבמקום להתקיים לפני החתונה מתקיים אחרי החתונה, כשלא כל כך ברור אם מדובר בפאניקה של מצב קצה או במצב אותנטי, שבו נדרש הגילוי מחדש של בן הזוג אחרי הטקס המחייב.

מכיוון שנשים נלחצות לעתים מאינטימיות כשהיא מחייבת – בקנה מידה שעלול לערבב בין קינאה ובין השלכה של רגש עצמי על מי שממול, שלפתע יכול להיראות זר וחשוד – הרי שנוצרת אמינות רבה גם בסצנות שהיו יכולות לצאת לא אמינות בעליל. בסופו של דבר אלינור רוצה לביים לעצמה את ליל הכלולות המושלם ולוודא שהיא האחת בלבו של נועם, אלא שבדרך העניינים קצת מסתבכים, וכעת עליה להוכיח לעצמה שהוא האחד בלבה.

וכך, בין אקשן לקאט ואקשן, שום אינטימיות מינית לא נוצרת, אבל כן נוצר מסע קטן, לעיתים נוגה, לעיתים מרגש ולעיתים מתסכל, אבל מעצים את הרעיון של ללכת שבי אחריה. ולביא עושה זאת בלי לפחד לגעת בקיטש או במורכב או במסובך בעת ובעונה אחת.

חפש את האקס

עדיין קיימים מעט ״נעלמים״ בסרט, כמו טקס הקידושין, שלא מוזכר אפילו בפלשבק אחד, או היעדרם של הורי הכלה מהתמונה הכללית. חסרים פרטים שיסייעו לנו לחבר את החתן והכלה יחד טרום החתונה. ועם זאת, הרי שהמשחק השובה של הררי, לצד דנקר המוכשר, מצליח לטשטש זאת, ודמותה של אלינור מצליחה למלא את הפריים בחן כובש. את הוריו של נעם, אגב, מגלמים מאיר סוויסה ואורלי זילברשץ – ליהוק מדויק ומדליק, שבכל פעם שהם מופיעים ממש מתחשק למחוא להם כפיים.

אפיזודת המחזמר היפה והסוריאליסטית, עם מאבטחי בית ראש הממשלה בכיכר פריז, ממחישה את כישרונה של לביא כבמאית חדה, שמעזה ומצליחה להפתיע. כך גם סצנת הצ׳קים העפים באוויר, שבה החתן מעיף צ׳קים מהמרפסת על ראש כלתו (סצנה שמצאתי בה הדהוד ופיצוי משעשע לסצנה דומה וטרגית, שמופיעה בסיום ״חופשת קיץ״, סרטו של דוד וולך. שם אסתר, בגילומה של שרון הכהן, מעיפה סידורים מעזרת הנשים על ראש בעלה, אברהם, בגילומו של אסי דיין).

birds

חפשו את הסצנות המופתיות האלו ותגידו לי אם טעיתי. המחווה שעושה לביא לבית הספר לקולנוע סם שפיגל היא אחד מרגעי השיא המצחיקים ביותר בסרט. גם כאן היא נעזרת בביוגרפי בתחכום, ברמיזה ובאופן מבריק, מעיצוב הדמויות ועד לעיצוב החוויה – אם אלינור היא הבמאית ונועם השחקן, חייב להיות גם עורך לסרט הזה, וזו אולי הבחינה היפה ברוורס לאקס.

לצד כל אלה, המון רגעי קסם שמגיעים בחטף מצליחים ללכוד את המצב. כך רגעי האקסית של החתן, לצד סצנת הכמעט־התאבדות עם עוברת אורח. או רגע האקס מצד הכלה, לצד סצנת דמות של ״אנס״, או סצנת המפגש הלילי עם התלמידים. הסצנות והדמויות מצליחים ללמד אותנו באופן מרגש דברים על הגיבורים, באופן מעורפל ופנטסטי, וזה נעשה בצניעות ובדינמיות מרשימה.

בעולם הקולנוע מדברים לא פעם על הסכנה של סרט שני, במונחים של נפילה מצוק. חוליית מעבר שצריך לצלוח בין הסרט הראשון אל השלישי, או משהו שדרכו היוצר.ת צריכים להמציא עצמם מחדש. היו מקרים רבים של במאים ובמאיות שבסרטם השני קסמם כאילו הפסיק לפעול באחת והמבקרים קצו בהם.

אין לי מושג מה תהיה קבלת הפנים שיזכה לה ״אחד בלב״, סרטה השני של לביא, בקרב המבקרים והקהל. זה מגרש קשוח, שאין בו הנחות, במיוחד לאלו שסרטם הראשון הצליח במיוחד. ועכשיו, תנשמו עמוק. כי את ״אחד בלב״ אהבתי יותר מאת ״אפס ביחסי אנוש״, ולכתוב את הביקורת הזו, מרגיש לי קצת כמו סגירת מעגל עם סרטה הראשון של לביא, שלא קיבל ממני בזמנו חמישה כוכבים.

אסכם בכך שסרט על רגש, זוגיות ומיניות, הוא סרט שמדבר אל מנעד רחב של רגשות ואישית אני מאוד שמחה שלביא, כבמאית, יצאה מגבולות צה״ל. ואת הקסם, איכויות התסריט והבימוי, מצאתי דווקא בסרטה השני.


אחד בלב
ישראל, 2021
תסריט ובימוי: טליה לביא, צילום: ירון שרף, הפקה: איתן מנצורי ויהונתן דובק
שחקנים: אביגיל הררי, רן דנקר, אורלי זילברשץ, מאיר סוויסה
5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden