בוגרים 2021 // המחלקה לעיצוב תעשייתי, בצלאל

כיסא שמסייע לריכוז, איתור לכודים באמצעות ריח, בידוד והצלללה מעשב חיטה וצמח הצבר, מצמוץ מלאכותי. שבעה פרויקטים בולטים

יובל הראל // חֵמָר חרוש

נחלים ונהרות מעוצבים בטבע על ידי מים זורמים. הרצון להתוות למים מסלול מלאכותי הוביל אותי לחקור דפוסי תנועה והתארגנות מורפולוגית באמצעות תכנון דיגיטלי. בפרויקט נחקרו פני שטח שונים הנוצרים במפגש בין חמר רטוב למכונת ה־CNC. באמצעות משחק עם משתנים רבים בחמר ובמכונה, הענקתי לחומר תכונות נוספות כמו הגדלת שטח פנים, יצירת תעלות אוויר כלוא ופיתוח מורפולוגיות ייחודיות. תוצרי המחקר הם סדרת כדי מים המדגימים יכולות סינון, קירור ושינוי צבע, באמצעות חמר ומורפולוגיה מתאימה.

חאלד דאעור // Hyper Chair

כיסא בית ספר משמש כפלטפורמה שמסייעת לריכוז בזמן הלימודים. ההרחבות שנוספו לכיסא מסתמכות על פעולות מוטוריות אינטואיטיביות של המשתמש. הכיסא מכיל מנעד אפשרויות נדנוד ותזוזה לכיוונים שונים: את ההרחבות אפשר להחליף באחרות על פי הצורך, ובכך לתת מענה למצבים שונים שמצריכים ריכוז בכיסא הלימודים המוכר.

חאלד דאעור, HyperChair. צילומים: עלאא בדרן ומואיד רג׳בי

עטרה חיימי // FindU

לאחר קריסת מבנה, שלב איתור הלכודים הוא משמעותי ביותר. אופן איתור הלכודים והגופות צריך להיות מדויק ככל האפשר על מנת למקד את מאמצי החילוץ ולחסוך זמן יקר. מחקרים מצאו שתרכובות אורגניות נדיפות נפלטות מבני אדם לכודים, כמו גם מגופות. FindU הוא כלי אוטונומי בעל אף מלאכותי, החודר אל תוך ההריסות, ״מריח״ את התרכובות הנפלטות ובכך מסייע לדיוק מאמצי החילוץ.

עטרה חיימי, FindU. צילומים: נדב גורן

יעל מרדכי // מסך עשן

בדלי סיגריות הפכו לחלק מן הנוף והם הפסולת השכיחה ביותר במרחב העירוני ובחופי הים. מתוך תפיסת עולם הדוגלת במחזור ובשמירה על איכות הסביבה, הפרויקט עוסק ביחס לחומרים המוגדרים כפסולת ובודק באופן ייחודי האם אפשר לעשות שימוש חוזר בבדלי סיגריות. תוצרי הפרויקט מציגים סדרת ניסויים שבהם נבחנו תכונות החומר ואפשרויות המניפולציה שלו.

יעל מרדכי, מסך עשן. צילומים: נדב גורן

עמרי כהן // קליפות חיות

האם אפשר לחשוב על אורגניזמים חיים ומערכות צומחות כבעלי פוטנציאל לייצור מעטפת מבנה אדריכלי? הפרויקט בוחן שימוש במערכות שורשים של עשב חיטה באמצעות טכנולוגיית טקסטיל, כחומר גלם אלסטי המייצר שכבה מבודדת ומצלילה ואף כמצע לצמיחה חדשה. יריעות הטקסטיל החיות מאפשרות יצירת מבנים ארעיים או יישום בסיטואציות ה״מתעלקות״ על אדריכלות קיימת שדרכן אפשר לחוות תהליך טבעי של צמיחה, התחדשות והתכלות.

עמרי כהן, קליפות חיות. צילומים: אופק עוגן

גיא גורביץ // Tzabre

בנייה תעשייתית הובילה אותנו לבנות מגדלים שגורמים נזק סביבתי מתמשך. הקליפה החיצונית של בניינים אלה היא שטח פנים אדיר שקולט ופולט חום בצורה שמחמירה את משבר האקלים ההולך ומקצין. צמח הצבר משגשג באקלים קיצוני ובאזורים גיאוגרפיים שסובלים מבעיית התחממות ערים. הצמח עומד בלב המחקר, שמבקש לנצל את יכולתו לגדול מהר ותוך צורך מועט בהשקיה. תכונות סיבי ענפיו המתים מאפשרות גמישות צורנית ופרקטיקה תעשייתית שמנצלת ״פסולת חקלאית״ לפתרון שמגיע מהמקום – ״עור שני למבנים״.

גיא גורביץ, Tzabre. צילומים: נדב גורן

רז קרל // Blinker

כמה פעמים מִצְמַצְת היום? אנחנו ממצמצים בין 15 ל־20 פעמים בדקה, ומעל ל־20,000 פעמים ביום. בכל מצמוץ, קרנית העין נשטפת מאבק ולכלוך ונמרחת בשכבה דקה ואחידה של דמעות, בזמן שהמוח זוכה למנוחה קצרה וחיונית. אך מה קורה כשמנגנון המצמוץ הטבעי לא מתפקד? הפרויקט שלי הוא מכשיר רפואי המפיק מצמוץ מלאכותי למשותקי פנים וחולי פרקינסון, באמצעות טכנולוגיה חדשנית שפיתחתי עם רופאים מומחים בתחום.