כל מה שחשוב ויפה
אבשלום פולק ב״הברך״
אבשלום פולק ב״הברך״. צילומים: באדיבות פאי סרטים וסרטי יונייטד קינג

הברך: לו רק הייתה בסרט חמלה ולא רק גאווה

למרות שמישהו צריך להגיד על הבוז של י׳ - כוכב סרטו של נדב לפיד ״הברך״ - שהמלך הוא עירום גם אם הוא זכה בקאן, מרלין וניג מסתייגת מהסרט אבל באופן משונה גם מפצירה בכם.ן לראות אותו

הביקורת הזו על ״הברך״, סרטו החדש והרביעי של הבמאי המוערך נדב לפיד, היא במאסף. היא מבחוץ. ועל אף שרק בסוף השבוע שעבר הסרט יצא לאקרנים בישראל, הביקורת נכתבת אחרי החגיגות על הזכייה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, אחרי הסיקורים, אחרי תהילת העולם ברשתות החברתיות ובאולמות המלאים בהקרנות אקדמיה, אחרי גל הביקורות שקיבל את פני הסרט, ולא לפני הידיעה שהסרט התקבל גם לפסטיבל קרלובי היוקרתי. כל אלו הגביהו את הציפייה לרף בלתי אפשרי. 

אך הביקורת הזו היא מהאחרונות, לבד; מאולם ריק ביס־פלאנט הירושלמי, בדרך חברון, כשרק הסדרן שואל במבטא ערבי את הסדרנית שלידו, ״לא יבואו עוד אנשים?״, ויבוא, עוד אדם אחד, והוא ואני נשב באולם הגדול, בניכור גדול, בין מושבים ריקים.

ונצפה בסרט, שבו הבמאי יוצא קורבן ולכן מותר לו הכל, ויהיו רעים וטובים, ושוב הדברים יאמרו מגבוה, מעלינו הצופים, הפשוטים, כתוכחה, מסודרים היטב, לא עבורנו, אלא בדיוק כמו שהאירופאים אוהבים לשמוע. וכל זה באמת לא היה מפריע לי אלמלא החלק האחרון של הסרט, שמתחיל יפהפייה, ממשיך עוצמתי ומסתיים מבולבל.

אבשלום פולק ונור פיבק ב״הברך״

אבשלום פולק ונור פיבק ב״הברך״

ב״הברך״ יש את כל מה שאמנות הקולנוע במיטבה יכולה להציע: פריימים מקוריים, שחקנים מעולים (ליהוק מושלם), לוקיישנים מפעימים וקצב, חיילות וחולות, חיילים ושדים, תשוקות ופחדים, לצד ניסיונות איכותיים להמיר את התודעה האנושית לתמונות נעות.

אלא שדמותו של י׳, הגיבור הראשי, שאותה ככל הנראה עיצב לפיד עם נגיעות אוטוביוגרפיות, הולכת ומתדרדרת לדידקטיקה יומרנית ככל שהסרט מתקדם לסופו. אילולא היה הגיחוך עוצר בגיבור, ניחא. אך הסרט מקטין את הצופים והנשים מנקודת מבטו של י׳ הבמאי (בגילומו של אבשלום פולק) ששוב ושוב בוחן אותן (ואותנו). 

 בין שני חלקי הרגל

במהלך הסרט מבצע צמד ״הכל קאברים״ את ניצוצות, השיר שכתב רמי פורטיס (״ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע, כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה״, וכן הלאה). מילות השיר מבטאות אחד על אחד את החזון הקולנועי שמצאתי ב״הברך״. המצלמה שמקלפת מסכים ומבטים, עוד חלקים מהקליפה, בניסיון להגיע לגרעין האמת. אלא שזה כמו ללכת סחור, סחור. כמו לתעד מכתבים מוסרטים למה שאינו עוד.

עהד תמימי, צעירה פלסטינית שהתפרסמה בעקבות צילומים שבהם הכתה חייל צה״ל במספר אירועים בכפר מגוריה, ואף ישבה בכלא, עומדת במרכז סרטו החדש של י׳. הסרט, שנפתח בדהירה על אופנוע בגשם, פותח באודישנים לאיתור שחקנית שתגלם את תמימי, לצד השחקן שמגלם את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ׳, שבשנת 2018 צייץ בטוויטר, שעצוב שתמימי רק במאסר ושצריך היה לירות בה ״לפחות בפיקה של הברך״.

ייאמר לזכותו של לפיד שהוא צד כאן מטאפורה מבריקה, משום שהברך מחברת בגאוגרפיה פיזית, בין שני חלקי הרגל, ואלמלא הברך הגוף לא יכול להיות בתנועה. החיבור הזה שמסמלת הברך, מופיע גם במפה הגאוגרפית בחלק שמחבר בין שטחי ישראל־סוריה (קו הגבול), והוא סמל לאותן דמויות המבקשות שינוי, אלו שמבקשות להניע את העולם קדימה מהפיקה של הברך, ושבאופן מטאפורי, בעלי הדעות הקיצוניות לא רוצים לאפשר לרגל תנועה.

בהמשך הבמאי שלנו מגיע למושב ספיר בערבה (כמה אנשים יש בערבה? במקום ש״מוחא כפיים לרפיון השכל של עצמו״?) להקרנת סרטו. הוא פוגש שם את יהלום דוד (נור פיבק המקסימה), סגנית מנהלת אגף ספריות של משרד התרבות, ומגלה לראשונה שהוא נדרש לחתום על טופס, שהוא מעין הצהרת נאמנות לארץ ישראל היפה, אך למעשה מסמך כניעה משפיל שכופה צנזורה (ברוח רפורמת התעמולה המוכרת מתקופת כהונתה של מירי רגב כשרת התרבות). מכאן י׳ ילך ויקצין תוך שהוא משמיע את מחאתו, במונולוגים שהם מעין מניפסט תוכחה של נביא זעם.

הגשם בא ממני

לרוב אני האחרונה שאשנא סרט. מה גם ש״הברך״ הוא במזל טלה והכוכבים שיחקו לטובתו; מה גם שאני מתוסבכת לא פחות מהגיבורים שאני פוגשת בקולנוע ופגשתי ב״הברך״; מה גם שאני מעריכה מאוד את עשייתו הקולנועית של נדב לפיד (״הגננת״ ייזכר כאחד השיאים המקומיים).

אבל בעוד חלק מהקולגות שלי קוטלים סרטים ו״פעם ב״ מחבקים, אני מחבקת ופעם ב־קוטלת. ולא שאני באה לקטול, הברך הוא סרט חשוב וטוב שיצא בארץ מכספי משלם המיסים, אבל התגייסות הקולקטיב להצהרות ש״הברך״ אינו נגוע באנטי ישראליות, היא יותר מתמוהה.

אבשלום פולק

אבשלום פולק

birds

ההתפלשות באדמת הארץ (מחול בחול, אם תרצו), כמו גם במימיה, אינה עדות לאהבת הארץ. היא עדות לתסכול ולזעם מכל מה שהפכה הארץ להיות. היא עדות לכך שאין ערך לעפר, שהמים ישטפו ולא ערך למים, שהעפר ילכלך. אולי בצדק, האדמה הזאת ידעה המון כאב, אבל אהבה גדולה אין כאן.

כבר בחלק הראשון של הסרט, כשי׳ מסמל עיגול סביבו תוך שהוא משתין, הוא בז לנס של חוני המעגל כאומר, הגשם בא ממני, לא מהשמיים אלא מהשופכה. על היות הארץ זבת חלב ודבש, מספר לנו הכוורן המקומי (בגילומו שובה הלב והמשגע של יורם הוניג), שאוסף את י׳ להקרנה, שהדבש הישראלי בעיקר מרפא מחלות. ובעודם מתפלפלים על כך שהכל כאן של הבנקים ואנחנו עבדים, הפלפלים רקובים. את ארץ ישראל יכנה י׳ בהמשך כמכלאה שבה חיים ומתים.

וכך, ״הברך״ נותר סרט מלאכותי בהרבה מחלקיו, יומן זיכרונות צבאי מדוקלם וקיצוני, מופע ריקני, קוסמטי ונאור, בכך שהוא מתחנף לדעת הקהל האירופאי ובוגד בקהל הנאמן שלו, הישראלי הממוצע וקשה היום, דובר שפת האם של הסרט, זה שהשקיע כאן את חייו וישלם בעקיפין ובמישרין על הכרטיס.

אם הייתה מחשבה גם על המבט הזה, משהו בסרט היה שונה. אם הייתה בסרט חמלה ולא רק גאווה, היה אפשר למצוא בו עומק אחר (יש לציין שהחלקים היפים של גילוי החמלה והרוך בסרט, נמצאים במשוואה של האם הנוכחת־נפקדת, והבן האוהב, שמדבר למצלמה שגם היא, מטאפורית, האם).

ואולי זה נועד להיות כך, סרט על הקצה, עמוס סימבולים; סרט על אובדן, שקוף, מטלטל, מתריס, פוליטי. אבל מישהו צריך להגיד משהו על הבוז הזה של י׳ הבמאי, בסגנון המלך הוא עירום; גם אם הוא זכה בקאן. ובאותה נשימה, ברצוני להפציר בכם.ן לרוץ לראות את הסרט ולגבש דעה משלכם.ן. על זה בדיוק הסרט: על חופש הביטוי. ולכן, על אף ולמרות הכל, הוא חשוב.


הברך
ישראל, 2021
במאי: נדב לפיד
דירוג: 3.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אודי

    לא ראיתי את הסרט, סיקרנת אותי ולכן אני אלך לצפות בו.
    ביקורת על הביקורת, כמו שאמרה אימו של הבמאי בסרט, בסוף הכל גאוגרפיה, תבנית נוף מולדתו, שקראתי את הביקורת היתה לי תחושה חזקה שאת אישה דתית, והחרדיות שלך נוטפת, ולדעתי מאד מגבילה את התפיסה וההבחנה שלך.
    זוית הראיה שלך מאד צרה, לא כל העולם זה ארצישראל וחמורושלמשיח, השלטון הצבאי של ישראל בשטחים (כיבוש), יוצר עיוותים מוסריים שלא יכולים להסתתר מאחורי תחושות הקורבנות הגלותיים ששכת להסיר, אחרי שמרדת בשם. תכליתו, או שאתם בגלות, קורבנות תמידיים, או שעליתם בחומה ומרדתם בגויים, ויש לכם אחריות על מעשיכם.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden