כל מה שחשוב ויפה
ליאור שולק־חי, MiX
ליאור שולק־חי, MiX

RCA 2021 // ליאור שולק־חי

בפרויקט הגמר ב־RCA ליאור שולק־חי פיתחה כלי שעוזר לגשר את הפערים הקיימים בין מעצבים, מפתחים ומנהלי מוצר בתהליך פיתוח תוכנה

למדה בתכנית ל־Innovation Design Engineering. בת 33, בוגרת המחלקה לעיצוב תכשיטים, שנקר.
liorshulakhai.com


התואר הראשון שלי היה במחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר. בשנים שאחרי התואר הייתי שותפה בסטודיו ״קונטור״, ולצד העבודה על הקולקציות עבדתי על צדדים נוספים בעסק כמו פיתוח עסקי, מיצוב ואסטרטגיה עיצובית.

תכשיט הוא אוביקט שנמצא על התפר בין ביטוי אישי לעיצוב שימושי. עם הזמן שמתי לב שהחשיבות של הצרכים של מי שיענוד את התכשיט תופסים בתהליך העיצוב מקום רחב יותר מהרצון שלי לבטא אמירות אישיות שלי בצורה של אוביקט. 

כשהתחלתי לחשוב על אפשרויות לתואר שני, הייתי קשובה לשינויים שעברו עליי כמעצבת. היה לי ברור שאני רוצה לחפש תכנית שתרחיב את סל הכישורים שלי לכדי ראיה הוליסטית יותר על עיצוב. מכיוון שכבר גרתי בלונדון (בעקבות עבודתו של בן זוגי), ידעתי שאעשה כאן את התואר השני שלי.

כשקראתי לראשונה על התכנית הרגשתי מיד שזה המקום הכי טוב שבו אני יכולה למתוח את עצמי הכי רחב שאפשר מחוץ לאזור הנוחות שלי. אז החלטתי להתעלם מהפחדים (מה לי ולהנדסה?) ולהגיש מועמדות. והתקבלתי. 

התואר שהתחלתי – MA/MSc Innovation Design Engineering – הוא תואר כפול משותף ל־RCA ולאימפריאל קולג׳. לב התכנית מתמקד ביצירת חדשנות ממקום של אימפקט חיובי על בעיות הקשורות בחברה ובסביבה דרך חשיבה ביקורתית, בדגש על חופש פעולה מוחלט לסטודנטים.

כל סטודנט צריך להגדיר את גבולות הבריף, את המתודולוגיה ואת התוצאה, תוך כדי הוכחת היתכנות טכנולוגית ושימושיות. בתכנית יש דגש משמעותי על ריבוי דיסציפלינות ונקודות מבט, ויחד איתי למדו בתכנית עוד מעצבים, מהנדסים, אמנים ואנשי עסקים מכל העולם. 

MiX, פרויקט הגמר

MiX, פרויקט הגמר

ואז באה הקורונה

הקורונה לא שינתה את התכנים ואת רמת האינטנסיביות הגבוהה של התכנית, אבל היא שינתה לחלוטין את צורת העשייה. כל הבלגן התחיל שבוע לפני שהיינו אמורים לטוס לקורס של שלושה שבועות ביפן (שבוטל כמובן), מה שהגביר מאוד את תחושת ההחמצה ושבר לנו קצת את הלב. נשארתי בלונדון כי מרכז החיים שלי ושל משפחתי נמצא כאן, אבל הרבה סטודנטים חזרו הביתה.

תוך ימים ספורים הכל עבר ללמידה מרחוק, מה שהגביל מאוד את המשאבים החברתיים והטכניים כי לא הייתה לנו גישה לסטודיו ולסדנאות השונות. בתקופה הראשונה של הקורונה היה לי מאתגר מאוד, בלשון המעטה (העובדה שאני גם אמא והגנים היו סגורים במשך חודשים לא הקלה עליי במקרה הזה), אבל החלטתי שאני אנסה להוציא את המיטב ממציאות הזום החדשה.

בעקבות חוסר הגישה לסדנאות הרבה מהסטודנטים (כולל אני) עברו לעבוד על פרויקטים שקורים במרחב הדיגיטלי. לי באופן אישי, כמי שרגילה להישען על אוביקטים כמדיום מרכזי, זה הרחיב את תחומי העשייה ודחף אותי למצוא פתרונות יצירתיים שכנראה לא הייתי מגיעה אליהם בזמנים רגילים.

פרויקט הגמר

לקראת סוף שנה א׳ שמתי לב שכל הפרויקטים שלי במסגרת התואר בנויים סביב תקשורת בין־אישית בהקשרים שונים. לבחירת נושא לפרויקט הגמר שלי התייחסתי כהזדמנות לביסוס ההגדרה העצמית שלי כמעצבת, והיה לי ברור שהוא יעסוק בפערים בתקשורת בין אנשים. 

בחרתי להתמקד בתעשיית פיתוח תוכנה, ובמיוחד בפערים שקיימים בתהליכי עבודה בין מעצבי UX/UI ומפתחי פרונט־אנד. תהליך של פיתוח תוכנה הוא תהליך יצירתי ומורכב שדורש שיתוף פעולה גמיש בין אנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות, ותקשורת מתמשכת ופתוחה בין כל הגורמים, הכרחית להצלחה בכל שלבי הפיתוח.

תוך כדי תהליך המחקר זיהיתי שיש שוני בין איך הצוותים האלה אמורים לעבוד בתיאוריה לבין מה שמתרחש במציאות. ראיינתי עשרות אנשים שעובדים בתעשייה בתפקידים שונים ומומחים מתחומי מחקר משיקים. במקביל הצטרפתי לקהילות של מעצבים ומפתחים ישראלים בפייסבוק, ערכתי סדנאות שונות עם משתמשים שעזרו לי להגיע לתובנות התנהגותיות. 

birds

התוצאה של תקשורת לקויה בין הדיסציפלינות השונות היא חוסר אמון ותעדוף שונה בין חברי הצוות שמוביל, בהרבה מקרים גם למשימות חוזרות ואי עמידה בזמנים. הבנתי שלהבדלים בינאישיים בין מעצבים למפתחים (השכלה, טרמינולוגיה, גישה ליצירתיות) יש משמעות, אבל שמחסום התקשורת העיקרי ביניהם נמצא בעובדה שברוב החברות כיום, העיצוב והפיתוח הם תהליכים מופרדים. 

התוצאה המעשית של המחקר שלי הוא MiX – כלי חכם שמנגיש, מעודד ומתעד תקשורת בין מעצבים, מפתחים ומנהלי מוצר בזמן אמת. מעבר לכלי שימושי כמו MiX מהווה שכבה מתודולוגית נוספת לתהליך ה־Agile (תהליך פיתוח זריז) הנוכחי שמעגנת דיאלוג גמיש ומפרה בין אנשים מדיסציפלינות שונות ביומיום של הצוותים. 

Brightside

Brightside

Brightside הוא פרויקט שאני גאה בו במיוחד, פרויקט קבוצתי שפיתחתי ביחד עם מריונה רואיז פריז, ג׳ייק קורזרוק ושיאנזי ז׳אנג. מדובר במכשיר חדשני לניהול כאב (Pain Management) המתמקד בחיזוק היחסים בין הורים החיים עם פיברומיאלגיה לבין ילדיהם. פיברומיאלגיה היא תסמונת כרונית שתוקפת 2-4% מכלל האוכלוסייה וגורמת לסובלים ממנה כאב ועייפות קשה, מה שפוגע קשות ברמת התפקוד ומוביל לקשיים חברתיים ומשפחתיים. 

בפיברומיאלגיה לקשיים הרגשיים יש השפעות ישירות על המצב הפיזי, אבל כמעט לא קיימים לבעיה פתרונות בתחום החברתי. במהלך המחקר גילינו שאחד הקשיים המשמעותיים הוא ביכולת של הורים עם התסמונת לתקשר את מצבם עם ילדיהם. הקושי נובע מהפחד להוסיף עול רגשי נוסף, זה לצד הקושי של ילדים להבין מושגים מופשטים כמו עייפות. 

התוצאה של חוסר התקשורת הזה היא לרוב תחושות חוסר וודאות ואשמה של ההורים והילדים כאחד. בפתרון המעשי של המחקר שלנו בחרנו לאפשר להורים לתקשר את התסמונת בצורה חיובית ומעצימה תוך התרכזות ברגעים החיוביים שההורה חווה ביומיום. 

עתידות 

בימים אלו אני עובדת עם חברי לקבוצה על הפיתוח של BrightSide במסגרת אקסלרטור שאליו התקבלנו בשם Wild Card, תחרות סטארט־אפים של EIT Health (המוסד לחדשנות טכנולוגית של האיחוד האירופי). מעבר ליזמות, התכנית היא להשתלב בפרויקטים טכנולוגיים שעוסקים ביצירת ערך חברתי או סביבתי.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden