כל מה שחשוב ויפה
המשאף של סאיקי מדיקל
המשאף של סאיקי מדיקל. צילומים: סאיקי

גבע רוזנטל: פשוט לשאוף? מסתבר שזה לא כל כך פשוט

סמנכ״ל חווית משתמש וחדשנות בחברת סאיקי מדיקל על העיצוב של משאף לקנאביס רפואי: ״הקושי הוא להצליח לדייק בכל שאיפה ושאיפה עם מינון מדוייק כשיש הרבה מאוד משתנים. חווית המשתמש פה חשובה מאוד״

יובל: בוקר טוב גבע, מה שלומך? איך אתה שורד בינתיים את הקיץ?

גבע: בוקר טוב יובל, שורד בכיף 😎

יובל: יפה. שמח לשמוע, כי כמו שאנחנו יודעים זה לא פשוט… בוא נדבר על סאיקי מדיקל. ספר איך התגלגלת לעולם הקנאביס הרפואי

גבע: זה היה לגמרי במקרה. כמה שבועות אחרי שסיימתי את התואר בעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון, איתי קורגן, חברי הטוב, התקשר אלי ושאל אותי: ״גבע, מה אתה עושה עכשיו?״. הייתי בדרך הביתה עם כתמי צבע ונעלי עבודה. הוא אמר לי: ״בוא תקפוץ אלינו לסאיקי עכשיו לכמה דקות, יכול להיות שתוכל לעזור לי לכמה שבועות כשאני נוסע בפיתוח משאף לקנאביס רפואי״.

אחרי כמה דקות, נחתי במשרדים ואחרי חצי שעה של שיחה עם פרי דווידסון, מייסד ומנכ״ל החברה, סיכמנו שאני אגיע בינתיים לשלושה שבועות כדי לעזור. אחרי שבוע וחצי הבנו שאני נשאר, ומפה לשם עברו שמונה שנים מטורפות בעולם הקנאביס הרפואי

יובל: שמונה שנים? וואוו. התחום היה הרבה פחות נפוץ ומוכר אז, נכון?

גבע: כן, התחום היה ממש בחיתוליו. לא היה אז ההייפ שיש היום, כשהמטרה שלנו הייתה באמת למצוא פיתרון לכאב הגדול של מטופלים.

כשאנחנו התחלנו לא ממש דיברו על UX ועל חווית משתמש, וזה גם היה ממש חדשני לעבוד בחברה שבמתוך צוות של שישה עובדים, שניים הם מעצבים תעשייתיים, ששמים את חווית המשתמש, את הצרכים שלו ואת העיצוב של המוצר כחלק מהשיקולים המרכזיים בפיתוח המוצר.

יובל: כמה עובדים אתם היום ומה אתה עושה היום בחברה?

גבע: היום אנחנו כ־100 עובדים. התחלתי כמעצב תעשייתי, בהמשך הייתי ראש מחלקת העיצוב, והיום אני סמנכ״ל חווית משתמש וחדשנות בסאיקי (VP Experience and innovation)

יובל: אז מה האתגר בעבודה? כי אני בטוח שמהצד זה לא נראה כזה מסובך, מיליוני אנשים בעולם משתמשים בקנאביס מידי יום, ונראה שהם מסתדרים עם המוצר…

גבע: אז האמת שהאתגר גדול מאוד. זה נכון שיש מליוני משתמשים היום בעולם אבל הבעיה היא שבאפשרויות שיש היום הם מקבלים טיפול שהוא כמו רכבת הרים… לפעמים זה עוזר, לפעמים הכאב עובר, אבל זה מוביל לפסיכואקטיביות ולחוסר תפקוד ואין אפשרות לחיות חיי שגרה. המטרה שלנו היא לייצר פתרון שיאפשר הקלה בכאב מצד אחד ושליטה בפסיכואקטיביות מצד שני – וכך לאפשר תפקוד.

הקושי הוא להצליח לדייק בכל שאיפה ושאיפה עם מינון מדוייק כשיש הרבה מאוד משתנים. חווית המשתמש פה חשובה מאוד

יובל: אני לא בטוח שהבנתי. תוכל להסביר איך עובד עניין המינון, מי מחליט, איך שולטים עליו ומשנים אותו?

גבע: אז נתחיל מהבסיס: מטופל קונה משאף ומקבל מהרופא מרשם למחסנית ולמינון המתאים לו. המחסנית מוכנה מראש עם כמות מדודה של קנאביס כבר בפנים ללא צורך במגע עם הקנאביס ישירות. המטופל מכניס את המחסנית למשאף, מפעיל אותו בלחיצה, בוחר מינון ושואף. ככה פשוט.

המינון המדוייק אפשרי בזכות שליטה בכמה משתנים – איכות הקנאביס, שליטה בזרימת האוויר – כלומר גם אם המשתמש שואף חזק או חלש ישנו פיצוי על כך, שליטה בטמפרטורה ועוד משתנים שבהם אנחנו שולטים באמצעות הטכנולוגיה שפיתחנו.

גבע רוזנטל

גבע רוזנטל

גבע: אתה אומר מה הבעיה… פשוט לשאוף. אז מסתבר שזה לא כל כך פשוט. מסתבר שמשאפי האסטמה הפשוטים כל כך – לחיצה ושאיפה לא כל כך פשוטים לשימוש ומסתבר שאחוז מאוד גבוהה מהמשתמשים לא מצליחים לשאוף כמו שצריך בגלל הקושי לסנכרן בין הלחיצה לשאיפה.

חווית השימוש כל כך חשובה פה, ההתייחסות למשתמש כאל אחד הגורמים שמשפעים על המינון ועל הצלחת הטיפול. לצורך כך פיתחנו כמה מנגנונים

יובל: עכשיו ברור יותר. איזה מנגנונים לדוגמה?

גבע: הפעלה בשאיפה (PulseBreath️) – המשתמש לא צריך לחכות להתחממות אלא פשוט שואף ומקבל בדיוק את המינון הרצוי. כדי לוודא שאנחנו יודעים לא רק להוציא מינון מדוייק מהמשאף אלא גם לוודא שהוא נכנס לריאות של המשתמש, הכנסנו מנגנון שלקראת סוף השאיפה ישנה סגירה של זרימת האוויר ומיד אחריה פתיחה, כך שכל החומר הפעיל הכלוא בחלל הגרון נשטף לתוך הריאות.

זה מנגנון שנותן למטופל תחושה בדיוק מתי לסיים לשאוף – בלי ציפצופים או אורות, ישירות לתחושה בגוף. אנחנו מחפשים את המקומות שבהם אנחנו יכולים להחליף סמנים חיצוניים בתחושה טבעית ואינטואיטיבית של מחוות עבור המטופלים שלנו

היפה בכך הוא שזה מנגנון שנותן למטופל תחושה בדיוק מתי לסיים לשאוף – בלי ציפצופים או אורות, ישירות לתחושה בגוף. אנחנו מחפשים את המקומות שבהם אנחנו יכולים להחליף סמנים חיצוניים בתחושה טבעית ואינטואיטיבית של מחוות עבור המטופלים שלנו. כך אנחנו משפרים את חוויית השימוש שלנו והופכים את כל הטיפול באמצעות המשאף לטבעי וזורם, כחלק מאורח החיים והשגרה של המטופל

יובל: עכשיו המורכבות – והפתרונות – ברורים יותר. תגיד משהו על איך כל זה בא לידי ביטוי בעיצוב הפיזי שאנחנו רואים – המבנה המעוגל, הצבע בלבן, המסך, הכפתורים?

גבע: בעיצוב, שמנו דגש על מראה טבעי של חלוק נחל, רכות ורוגע, ובו בזמן שילבנו בו חיתוכים חדים שבאים להדגיש את הדיוק ולהעביר תחושה של מוצר רובוסטי – רפואי, כי גם זה חשוב לתחושה. 

היה לנו חשוב שהמוצר יהיה מותאם לימניים ולשמאליים, ושאפשר יהיה להשתמש בו ביד אחת, כך שיתאים לבעלי מוגבלויות. לכן עיצבנו משאף סימטרי, עם כפתור הפעלה אחד. היה לנו חשוב שהמכשיר יהיה פשוט ויעבוד בשתי לחיצות, בלי להסתכל עליו.

ולכן על אף הטכנולוגיה המתקדמת והארכיטקטורה המורכבת, מבחינה חיצונית, הלוק אנד פיל של המשאף הוא פשוט וקל להפעלה ובעל אפקט חיצוני ותחושתי מרגיע

birds

יובל: אולי בהזדמנות הזו תגיד גם משהו על הגלגול של העיצוב – אני מניח שהיו גרסאות קודמות שהתפתחו

גבע: המשאף הנוכחי הוא השלישי – כשקדמו לו שני משאפים שלא היו בייצור המוני אלא לשימוש ניסויים בבתי חולים ולשימוש ביתי מצומצם כבטא. העיצוב של שני המשאפים הקודמים היה מרתק משום שהזמן היה קצר ורצינו להכניס את כל הדגשים שלנו. לכן, 60 אחוז מהמשאף היה בהדפסה תלת־ממדית אצלנו בחברה.

יובל: נייס. ומה עכשיו? איפה אפשר למצוא את המשאף שלכם? איך זה עובד?

גבע: היום עובדים על הדור הבא של המשאף ומוצרים נוספים שבתקווה באמת יעזרו למטופלים, כי מבחינתי זו הסיבה לעשות את זה ולהשקיע כל כך הרבה. המשאף נמכר במספר בתי מרקחת ברחבי הארץ ויש לנו מערך אחיות שמלווה את המטופלים – דבר שממש משלים את הטיפול.

השימוש במוצר כמו כל מוצר קנאביס היום בישראל מצריך רשיון. הכי טוב זה להתקשר לשירות שלנו ולקבל את כל המידע האפשרי. שם יש את כל התשובות

לעצב מוצר וחווית משתמש לאנשים ולשנות להם את החיים – באמת לעזור להם – זה דבר מדהים. אני חושב שאין מספק יותר מלפגוש מטופל שלנו ולשמוע איך שינינו לו את החיים, איך פתאום יש לו סבלנות לסובבים אותו, איך הוא חזר לעבוד, חזר לישון וחזר לחייך

יובל: ואיפה אתם נמצאים בעולם?

גבע: בקנדה ובאוסטרליה השקה בקרוב

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרנו לפני שנפרדים?

גבע: המקום שלנו כמעצבים בחברה הוא משמעותי מאוד – אין הרבה חברות שבהן המעצבים (התעשייתיים) הם אין־האוס – זה מאפשר לתכנן מהבסיס מוצר שהוא הרבה יותר טוב ומתאים לקהל היעד. זה לא לעצב מעטפת אחרי שהכל כבר סגור: זה להיות חלק מתכנון הארכיטקטורה הפנימית שמאוד משפיעה על העיצוב הסופי.

לעצב מוצר וחווית משתמש לאנשים ולשנות להם את החיים – באמת לעזור להם – זה דבר מדהים. אני חושב שאין מספק יותר מלפגוש מטופל שלנו ולשמוע איך שינינו לו את החיים, איך פתאום יש לו סבלנות לסובבים אותו, איך הוא חזר לעבוד, חזר לישון וחזר לחייך.

יוצא לי לפגוש הרבה מטופלים בכדי להבין מה עשינו טוב ומה צריך לשנות

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden