כל מה שחשוב ויפה
הקרנתרבות
הקרנתרבות. צילומים: מ״ל

הכיוון דרום // הקרנתרבות

גלית מימרן, שיר תשובה ועדן בר נחום יצרו במסגרת המעבדה לתרבות במכללת ספיר את ״הקרנתרבות״. לאחר פיילוט מוצלח במרחב העירוני של באר שבע, הן מקדמות את היוזמה וחולמות על מסך בטיימס־סקוור

בשיתוף המחלקה לתרבות – יצירה והפקה, מכללת ספיר


בואו נכיר

גלית מימרן, בת 26, במקור מקריית גת ובימים אלה עוברת לבאר שבע. לפני שנה חזרתי משליחות ארוכה של הסוכנות היהודית בניו יורק ונרשמתי ללימודים בבן גוריון, אבל פתאום באמצע לילה של בידוד בבית הבנתי שכל מה שעשיתי בסוכנות ובכלל, זה יזמות תרבותית, לפעול בתוך קהילה ולהבין מה מחבר אותנו. לא ידעתי לקרוא לזה בשם, אבל בסופו של דבר ועם הלימודים הבנתי שאני אשת תרבות.

שיר תשובה, בת 25, במקור מנתניה. עשיתי שירות לאומי בירושלים והתעסקתי המון בארגון והפקה ולוגיסטיקה, ואהבתי את זה מאוד. חיפשתי לימודי הפקה ומצאתי הרבה קורסים, אבל יותר עניין אותי תוכן מעבר לפרקטיקה. 

עדן בר נחום, בת 26, במקור מרעננה, היום גרה בבאר שבע. עניין אותי בכלל לימודי קרימינולוגיה, אבל רציתי לגור בבאר שבע כי חברים שלי גרו שם ואהבתי את האווירה הסטודנטיאלית. שמעתי שיש קרימינולוגיה בספיר כחלק ממסלול רב־תחומי, ורציתי לשלב אמנות ותרבות.

מתחברות למקום

גלית: גרתי פה כל חיי, ואיכשהו כשחזרתי מניו יורק הופתעתי מהדרום. יש פה חיבורים בין אנשים, יש רצון ליזום ולעשות. כן, החיים פה זה לא ב־100 אחוז מה שהייתי רוצה, ואין לנו את חיי התרבות של תל אביב או גוש דן, אבל זה בסדר כי אני רוצה תרבות אחרת. אין פה את הבימה, אבל יש דברים אחרים שעולים מהשטח, תרבות קהילתית בגובה העיניים.

שיר: גרתי בשדרות חצי שנה לפני הקורונה והופתעתי. אני באה מהמרכז, אבל לנו אין את החום והקשר האנושי כמו שיש פה, כמו בפאב הסטודנטים שבשדרות, כמו בבית קפה החברתי שיש בבאר שבע, כמו בפסטיבלים הקטנים שלא בהכרח שומעים עליהם. כשעשינו מחקר לקראת המיזם בבאר שבע גיליתי המון יזמים שרוצים לעשות טוב לנגב, שרוצים לפתח את העיר שלהם בגלל שהם נולדו וגדלו בה והם מרגישים שייכים.

עדן: באתי לבאר שבע בשביל האווירה הסטודנטיאלית ואני מודה שאני בבועה הזו, ואני אוהבת אותה מאוד. יש פה בשכונה ב׳ בעיר את ארגון ״הרשת״ שעושה המון פעילויות מגניבות עם דגש על שכנות טובה ועל קהילה, יש מכירות יד שנייה ומכירות אוכל ביתי, אני מתה על זה.

מימין: גלית מימרן, שיר תשובה ועדן בר נחום

מימין: גלית מימרן, שיר תשובה ועדן בר נחום

מתחברות ליצירה

מיזם הקרנתרבות נוצר מתוך המעבדה לתרבות במכללת ספיר, ומציב מסכים במרחב הציבורי שעליהם מוקרנים תוצרי תרבות של אמנים מקומיים. אנחנו שלוש בנות מתחומי אמנות שונים ומרקעים שונים של הפקה ויצירה, וביחד אנחנו האוצרות האומנותיות של המיזם הזה. 

השלב הראשוני שלנו הוא מחקר על האוכלוסייה, מיפוי פיזי של המרחב, מרכז מסחרי או חניון או פארק, איפה המסך יכול להשתלב, וגם מיפוי של הלך הרוח במקום: מי מבלה שם, מה השעות החזקות, איזה אירועים מתקיימים באזור, אנחנו מנסות להבין את כל הגורמים והמורכבות.

אנחנו מוציאות קול קורא לאמנים, אוספות וממיינות את היצירות ומסדרות ליין־אפ מעשיר, נחמד ומעניין, ושיהיה מתחלף ומתחדש. הרעיון שהתערוכה מתחלפת ואני יכולה כל יום בסיבוב הקבוע שלי להיחשף לאמנות אחרת. 

birds

גלית: לצייר אין יכולת להניח קנבס במרכז מסחרי ולהיות שם 24 שעות ביממה. זמר צעיר מוציא היום קליפים לפייסבוק וליוטיוב, אולי מופיע באיזה פאב שכונתי, אבל כאן נגמרת החשיפה שלו. המסך יגדיל את החשיפה שלו למקומיים שאחר כך ירצו לעקוב אחריו ולראות אותו באמת מופיע או מציג את האמנות שלו. במקום שנראה על מסכי ענק פרסומות לרשתות גדולות, מה שיזין את המסך זה דווקא פרסום של מקומיים, תוכן מקומי – לדעת מה קורה בעיר שלי ובשכונה שלי. 

שיר: בסופו של דבר אנחנו מעוניינות שהכלכלה המקומית תשגשג. הפיילוט שעשינו היה במרכז המסחרי ח״ן בבאר שבע, שם יש עסקים עצמאיים שאין להם שירותי אונליין, והקורונה ממש פגעה בהם. אנחנו מסתכלות גם על התקופה הזו וגם על העתיד.

ברגע שיהיו שם מסכים קבועים, ונאמר שהעירייה תוסיף ספסלים או מחצלות – אנשים יתאספו שם ויכירו את העסקים ויקנו מהם. הייתה אמנית שהיצירות שלה הוצגו באותו יום של פיילוט, היא הגיעה למרכז המסחרי עם כל המשפחה שלה והיא אפילו לא מהאזור! אז פעם אחת קונים שם פיצה, ואז חוזרים לשם לסידורים, ולאט לאט יוצרים חיים במקום. 

עדן: זה גם מוסיף נופך אחר לעיר שאת חיה בה. לדוגמה, היה סרטון ריקוד של רקדן שצילם באנדרטת הנגב. זה מקום בדרך כלל של ישיבות עם חברים או של דייטים, אפילו אני הייתי שם בדייט. ופתאום באותו מקום שאת מכירה כל כך טוב את רואה ריקוד, שגם מתחבר עם הנושא של האנדרטה וזה כל כך מיוחד ועוצמתי. קצת הרגשתי תיירת בעיר שלי; זה משהו שמנחה אותנו במיזם, להיות תיירות לבוא וללמוד על הקהילה וליצור מתוכה את החיבורים.

גלית: תחשבי על בעל הפלאפל במרכז המסחרי ששמע את הזמרת המגניבה שהקרנו על המסך, והוא מזמין אותה לצהרי יום שישי אצלו. היא זוכה לעוד חשיפה, הוא זוכה לעוד לקוחות וגם לקוחות צעירים יותר, כי לה יש כוח שיווקי של רשתות חברתיות ושל האמנות שלה, וזה פשוט עוד איזשהו מאיץ לפעילות תרבותית וכלכלית בעיר. 

מתחברות להשראה

גלית: אנחנו רגילים לטייל באירופה ושיש נגני רחוב ופסלים אנושיים בכל מקום. גם כשגרתי בניו יורק הייתי רגילה להסתובב בפארקים ובטיימס־סקוור ולראות מופעי ברייקדאנס ופסלי רחוב ובובות. אמנות היא בכל מקום חלק מהמרחב, אבל איכשהו בישראל זה לא תופס ממש.

אולי השמש הקופחת לא מאפשרת, אולי יש לאנשים עיסוקים אחרים והאמנות נעשית כמשהו צידי לא כעבודה עיקרית. אז אנחנו באות ונותנות את האופציה להציג אמנות, להשמיע מוזיקה, לתת במה בלי שהבן אדם יהיה שם 15 שעות ביום. 

הכל התחיל בתהליך המחקר עם המחשבה של כמה שאור עושה פלאים במרחב הציבורי. דיברנו על בתי עסק ועל שלטי לדים מוארים, וכמה שזה עושה רושם יותר משלט מאולתר או עם אותיות שנופלות ממנו. אז חשבנו על הכיוון של שלטים לבתי עסק ולהקרין עליהם אמנות, אבל השאלה הייתה האם אנחנו משדרגות רק את המרחב העסקי או גם את המרחב הציבורי?

ועל התפר הזה אנחנו עובדות. לא עלינו פה על חידוש מטורף, פשוט לא כולם מוכנים להשקיע משאבים, או לא לכולם יש את המשאבים, לאגד כל כך הרבה אמנים, למפות מרחב ואוכלוסייה, כי מה שמתאים למרכז המסחרי בבאר שבע לאו דווקא יתאים לשוק בשדרות או לכיכר המרכזית בעיר אחרת. 

עדן: אני יודעת שאם הייתי רואה דבר כזה בחו״ל הייתי מרותקת, בטח אם זה היה בכפרים הצידיים ולא בעיר הגדולה, שם יש אנשים ומצעדים ושווקים. זה מזמין השתהות, בטח אם יש איזה שלט שמסביר מה זה המיצג הזה. זה מעניין לראות מה אנשים מתוך המקום יוצרים, מה מעסיק אותם ואיך זה שונה ממקומות אחרים וקהילות אחרות. 

שיר: בהתחלה אמרו לנו, אבל למה המסכים? נראה שאנחנו רק מנסים לברוח מהם. אבל הטכנולוגיה והקידמה כאן, אנחנו באות להוציא מהן את הצד החיובי. אפשר להגיד טכנולוגיה זה רע, אבל למה לא להשתמש בה בצורה חיובית? הקשר האנושי יבוא מתוך זה.

מתחברות לחזון

עדן: אותי מעניין לקחת את המיזם לתחום החינוכי, לעשות תוכניות בפנימיות או בתים חמים, או אפילו מלגה לסטודנטים, שמעבירים שיעורי אמנות והתוצרים יצאו באופן קבוע להקרנתרבות.

גלית: אני, תני לי להשתלט על מסך קבוע בטיימס־סקוור ושיהיה עליו תרבות ואמנות. זה יכול להיות אמנות ישראלית, כי ראיתי איזה אימפקט מטורף יש לזה בארצות הברית, וזה יכול להיות גם כלי של הקהילה שתעשה בה כרצונה. אבל להביא את ישראל זה תמיד טוב, זה מה שאנחנו מאמינות בו.

שיר: אני מתחברת לגלית, הייתי בפסטיבל אוכל יהודי בבודפשט וזה היה נורא מגניב, למה לא לעשות חיבורים? לא פרוצדורה מטורפת, אנחנו מספקות תכנים, שליטה מרחוק, זהו. וגם אם זה רק הכלי כמו שגלית אמרה, ולא התרבות הישראלית, שידעו שזו יוזמה ישראלית לפחות. 

מה הלאה

אנחנו רוצות להפוך את הפרויקט למשהו רץ, לא חד פעמי כמו הפיילוט שהיה רק לעשר שעות אלא מיצב קבוע. המעבדה לתרבות בספיר הסתיימה, אבל אנחנו ממשיכות. בנינו מודל עסקי, יש כיוון להמשך מול עיריית באר שבע ועוד שישה פרויקטים על הפרק. יש לנו ליווי ומנטורים, אנחנו בונות את עצמנו וממתגות את המיזם. המון דברים קורים במקביל וזה לוקח זמן, אבל ברגע שזה יקרה נבשר לעולם, אז תעקבו אחרינו!

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden