כל מה שחשוב ויפה
ענת קם. צילום: שלומי אלדר
ענת קם. צילום: שלומי אלדר

להיות (או לא להיות) ענת קם

עשר שנים אחרי הפרשה שיצאה מפרופורציה, ענת קם היא אישה רדופה ובודדה, וגם נבגדת – על ידי מי שנהנה מפירות האידאליזם התמים שלה

פרשת ענת קם היא מהפרשות המוזרות והמעורפלות, שגם במבט לאחור נותרה קשה לפיצוח, גם אם מבחוץ נראה שהכל פשוט וברור. קם, שבשירותה הצבאי שימשה כעוזרת אלוף פיקוד מרכז, הייתה לאחר מכן עיתונאית צעירה באתר וואלה. בשנת 2010 הביכה את מערכת הביטחון הישראלית והדליפה כ־2,000 מסמכים מסווגים, ששמרה אצלה משירותה הצבאי.

היא הואשמה בריגול חמור, אם כי מבחינה ציבורית לא כל כך ברור למה החמירו בעונשה – למעט גישת ״למען יראו וייראו״. בסרטו החדש של שלומי אלדר ״להיות ענת קם״ (YES דוקו) היא חושפת את הסיוט שבלהיות היא עצמה. היא מתארת את מציאות חייה וכיצד הפכה לשעיר לעזאזל, שהחברה, כולל השמאל הישראלי, מנדה.

לא לאיראן ולא לחיזבאללה

וכך חושף הסרט, איך קם, אישה צעירה, שמעדה ושילמה על כך בעונש כבד ובשמה הטוב, עדיין – עשור אחרי, בהינף יד על המקלדת – היא אישה רדופה. אנשים מכנים אותה בשמות גנאי ועד לאחרונה עוד נשמעה דרישה לשלול ממנה את אזרחותה הישראלית.

אבל אם פורטים את הפרשייה לפרטים, כפי שעשה אלדר בסרטו, מגלים שפרשת ענת קם נופחה מעל ומעבר לפרופורציה הולמת. את המסמכים שגנבה, קם לא העבירה למדינות אויב כמו איראן או לארגוני טרור כמו חמאס או חיזבאללה, אלא הפקידה אותם בידי העיתונאי הישראלי אורי בלאו, שבטחה בו, ושלפני הפרסום אף העביר את החומר שפורסם לאישור הצנזורה.

אם חשבנו שקם הפסידה את שנותיה היפות בכלא או הקריבה את שמה הטוב, אנחנו מגלים הרבה מעבר. קם הקריבה את חייה האישיים, את אמה שנפטרה בטרם עת, את חבריה וחברותיה שבחרו להתרחק, את המשפחה שלא הקימה

המניע של קם היה אידאולוגי. לטענתה, רצתה לחשוף את מחדלי מלחמת לבנון השנייה. כאן נשאלת שאלת אחריותו של עיתון הארץ, שנהנה מהחלטתה אך נהג ברשלנות (ואף בהפרה של הבטחה אתית) כשלא שמר עליה כ״מקור״ חסוי, וכך היא נחשפה ונותרה בודדה במערכה.

כך שהסרט ״להיות ענת קם״, מלבד להכניס את הצופים למר ליבה וללבד שלה, מלמד הרבה על האחריות העיתונאית ועל כוחה. ומסתבר שאנחנו זקוקים לשיעור הזה. אורי בלאו, שלא מופיע בסרט, נחשב לעיתונאי רציני. אך הוא לא שמר נאמנות למקור שלו, ודאג להגן בראש ובראשונה על עצמו, הוא ומערכת העיתון שמאחוריו.

ענת קם. צילום: ינאי יחיאל

ענת קם. צילום: ינאי יחיאל

המחיר של אי־לקיחת האחריות שלו, היה כל עתידה של קם. עתידה של אישה צעירה הונח בכף ידו של עיתונאי, שבחר להיכנע למהלך משפטי, והטיל עליה כתם בל ימחה.

בשנת 2010 הוגש נגד קם כתב אישום בגין ריגול חמור, איסוף, החזקת ומסירת ידיעה סודית, תוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה. אחרי שריצתה שנתיים במאסר בית, היא נידונה לעוד ארבע וחצי שנים בכלא.

קשה להשתחרר מהתחושה, שבשביל הישג העיתונאי בלאו הניח את האנושיות שלו בצד ובחר לברוח ולהפקיר את קם לנקות אחריו. וזוהי תחושה בלתי נסבלת, בייחוד כשחושבים איפה קם צמחה, לאן יכלה להגיע ומי הייתה יכולה להיות. שובר את הלב, כשאלדר אומר לה, כמעט בפתיחת הסרט: הכרתי אותך אז ועכשיו אני רואה מולי אישה שרוטה.

למציאות אין מה להציע לה

בסרט אלדר מתלווה אל קם לנסיעה ארוכה בכבישי ארצות הברית. הוא פוגש אותה לקראת סוף שהותה בארה״ב, לשם נסעה לצורך לימודי תואר שני בעיתונות באוניברסיטת קולומביה, ובקרוב תצטרך לחזור הביתה.

מטרת הנסיעה של קם, שאליה הוא מתלווה, היא הפגנה על זכויות אדם במחוז רחוק. אבל נראה שזהו גם תירוץ לבריחה מהתמודדות, דרך להניח את המחשבות על קו רץ, לא להתמודד עם פני המציאות, שאין לה, כך עולה מהסרט, מה להציע לה.

ענת קם הייתה בסך הכל מישהי, אידאליסטית, שסמכה על מילה של מישהו. שפעלה בתמימות שהתהפכה עליה, ואז נתקלה בקירות אטומים ושילמה מחיר כבד. מחיר חיים שלמים. בלי שבאמת פגעה בביטחון המדינה

בקו הרצף של הנסיעה מתרחש דיאלוג עם אלדר. לפעמים נוקב. ואם חשבנו שקם הפסידה את שנותיה היפות בכלא נווה תרצה, או הקריבה את שמה הטוב, אנחנו מגלים הרבה מעבר. קם הקריבה את חייה האישיים, את אמה שנפטרה בטרם עת, את חבריה וחברותיה שבחרו להתרחק, את המשפחה שלא הקימה. אלו רגעים נוגים בסרט, שמופיעים בשתיקותיה של קם או בתשובותיה הקצרות, והם מופת דוקומנטרי.

birds

מאוד מעניינת הבחירה האמנותית למקם את המצלמה בפנים הרכב. מרבית הפריימים סגורים וכך מתקבלת ענת קם ממוסגרת. הנופים המתחלפים והרצים מעבר לחלון נדמים לעיתים כתהייה או משאלת לב, לחזור לאמת, למרחב פתוח.

שיאו של הסרט מגיע במפגש של קם עם דניאל אלסברג, האיש שהתפרסם בשנת 1969 בעקבות הדלפה לעיתון ניו יורק טיימס, של מסמכי הפנטגון, שעסקו בהגדלת המעורבות הצבאית של ארה״ב במלחמת וייטנאם. הפרסום עורר את זעמו של הממשל האמריקאי ושל הנשיא ניקסון, ואלסברג הואשם בריגול חמור, ועמד בפני עשר שנות מאסר. לבסוף בית המשפט העליון של ארצות הברית מצא אותו זכאי. המפגש של אלסברג עם קם, כשיש למה להשוות, מאיר את הפרשייה מפרספקטיבה נוספת, והתוצאה עגומה לא פחות.

תמימות שהתהפכה עליה

מה שמטריד ב״להיות ענת קם״, הוא שזו יכולה הייתה להיות בקלות כל אחת. מישהי זוכרת את התמימות של להיות חיילת צעירה? חיילות לא חושבות על גודל או חשיבות המסמכים שהן מחזיקות בידיהן. הן בנות 18. גייסתם אותן צעירות ותמימות. ענת קם הייתה בסך הכל מישהי, אידאליסטית, שסמכה על מילה של מישהו. שפעלה בתמימות שהתהפכה עליה, ואז נתקלה בקירות אטומים ושילמה מחיר כבד. מחיר חיים שלמים.

וזה מפחיד. כי ענת קם הפכה לשעיר לעזאזל בלי שבאמת פגעה בביטחון המדינה.

״רובים וחתולים״, הן צמד מילים די שימושיות בלקסיקון של ענת קם. ואולי לא סתם: חתולים שהם מסמלי התרבות, נתונים לא פעם לרדיפה, ורובים לא תמיד יורים. מילה שלא תמיד יש לה כיסוי. או במילים אחרות, לחפים מפשע אין אליבי.


להיות ענת קם
בימאי: שלומי אלדר
הפקה: עוזרד הפקות, בלייברג אנטרטיינמנט

4 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. האדרת הפושע

    אוי נו "בסך הכל בחורה אידיאליסטית" , בבקשה מרלין ציפיתי ממך ליותר, לא לזלזול כזה באינטליגנצית הקוראים.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden