כל מה שחשוב ויפה
״איך להיות אישה טובה״. צילומים: מ״ל
״איך להיות אישה טובה״. צילומים: מ״ל

איך להיות אישה טובה: ג׳ולייט בינוש בליגה משלה

התנגשות הערכים בין שיעורי מלאכה, בישול, והיגיינה נשית, לבין רצון אישי והכוח לפרוץ את הדיכוי של החברה הישנה, בקומדיה שמתחוללת על רקע מרד הסטודנטים בצרפת של 1968

״אישה טובה״ מתמסרת למשק הבית. זו הייתה הנחת היסוד ותפקידה העיקרי של האישה בחברה המסורתית, לפני המהפכות הגדולות שידע העולם במאה האחרונה. סרטו של הבמאי והתסריטאי הצרפתי מרטין פרובו (Martin Provost, ״המיילדת״), שנכתב יחד עם סברין ורבה, מחזיר אותנו לתקופה שבה התערערו הנחות היסוד. טרום מהומות 1968 – שנודעו כ״מרד הסטודנטים״, וששינו את כללי המשחק בצרפת.

סיפורו של המוסד ״ואן דרבק״ באלזס שבצרפת, שמכשיר נערות צעירות לייעודן בלימודי כלכלת הבית, עומד במרכז הסרט, שעלה בישראל לאקרנים בסוף השבוע. בשנות ה־60 צרפת ברובה הייתה כפרית, דתית ומסורתית, ועבור נערות רבות בתי ספר לכלכלת בית היו דרך לברוח מגורל של אשת איכר, דרך נישואים טובים יותר או משרה של מנהלת משק בית בעיר גדולה.

מרבית הבנות שהגיעו למוסדות אלה לא ראו מעולם את הים או בילו בערים הגדולות – כיוון שכך היה מקובל באותן שנים. גברים ונשים רבים לא יצאו מגבולות ארצם ולעיתים גם לא מגבולות הכפר או העיר שבה נולדו וחיו כל ימיהם.

״איך להיות אישה טובה״. צילומים: מ״ל

בין כותלי המוסד האלזסי יצר פרובו עולם קטן, בכיכובן של שלוש נשים – הנזירה, האחות מארי (נעמי לבובסקי), המורה ז׳ילבר (יולנדה מורו) והמנהלת, פולט (ג׳ולייט בינוש). אלה מנסות לחנך ולהכין את הצעירות לחיים האמיתיים. הגבר היחיד, ששולט על ממלכת הנשים, הוא רובר, בעלה של פולט, שייעלם מהר מאוד מהסיפור.

כשרובר יוצא מהתמונה הנשים מגלות שהמוסד נמצא על סף פשיטת רגל ועתה עליהן לקחת אחריות ולהציל את מה שאפשר. נדמה שעם האחריות גדל אומץ הלב הנשי. בד בבד, פולט תפגוש מחדש את אנדרה, אהבת נעוריה וביחד עם תלמידותיה, תבחן מחדש את תפיסותיה והשקפת עולמה.

birds

מהומות מאי 1968, שמציתות את צרפת באותה תקופה, מאלצות את כולן להתמודד עם מציאות חדשה, מול החברה שמשתנה במהירות מסחררת סביבן. והדרך לרצות את החברה, כידוע, היא הדרך לרצות את הבעל.

בין שיעורי מלאכה, בישול, והיגיינה נשית ייחשפו ניצנים של רצון אמיתי – מאהבה אסורה ועד אהבה לסבית – ובגדול, יעלה הכוח לפרוץ את הדיכוי של החברה הישנה

בין שיעורי מלאכה, בישול, והיגיינה נשית ייחשפו ניצנים של רצון אמיתי – מאהבה אסורה ועד אהבה לסבית – ובגדול, יעלה הכוח לפרוץ את הדיכוי של החברה הישנה, בדרכן להיות נשים בשלות. נשים צעירות, חופשיות ומשוחררות. הזכות והחופש לאהוב הוא אחד מהמסרים המרכזיים של הסרט, גם אם לא במפורש.

מראה מתקופה לתקופה

מכיוון שתפקידן המסורתי של נשים נשמר עד היום בחברה הדתית, בין היתר, הסרט מעמיד מראה מעניינת גם מול תקופתנו. זוהי לא סאטירה מושלמת, שכן לעיתים היא צפויה מדי, אבל יש בה, בין השורות, את היכולת לעורר מחשבה עמוקה יותר. לפעמים דווקא מהמקום של המובן מאליו נדרש לרענן את זיכרוננו – מי נחשבה ״אישה טובה״ עד לא מזמן, ולמה ההגדרה העצמית חשובה כל כך.

פרובו עצמו מעיד כי היצירה נכתבה בהשראת ילדותו והאופן שבו צפה ב״תפקידיה״ של אימו והבין את המצופה ממנה. לדבריו, הסרט נכתב במיוחד כמו פסקול מוסיקלי לשלוש שחקניות: בינוש, מורו ולבובסקי. זהו מסמך, קומי אומנם, אבל עדיין כתב הגנה על התפתחותה של חברה, התפתחות שממש קשה לחשוב שיש ממנה דרך חזרה.

אחד הדברים הבולטים אצל פרובו היא עבודת הפריים הנקייה: יש משהו מאוד מעניין בבחירות האסתטיות, שמרימות את הסרט הזה והופכות אותו מעוד קומדיה צרפתית בינונית, לבעל ערך אומנותי, לפני ההומור. זה מתחיל מלהעמיד את החלון כספוט של אור, וממשיך בעבודת התנועה הגופנית של ג׳ולייט בינוש מול המראה, בג׳סטות של שליטה על הגוף, גינוני נימוס, הליכה ומזיגת תה, יישור התמונה והקפדה על נשיות מאופקת. בינוש מחזקת בסרט הזה את מה שאנחנו כבר יודעים: שהיא ליגה בפני עצמה, ורק עבורה שווה כל רגע במתג השניות הנאספות לסרט.

ערך נוסף יש בהיבטים מעניינים בעיצוב הדמויות: הנזירה למשל, שבלילה ישנה עם שיער פזור ולפתע מתגלה כאישה שונה בתכלית. מערכות התלות שלפעמים יש להן שפה משונה, כשהיא מתרחשת ביקום נשי. גודל האהבה – שהיא גם הרוטב שמשביח כל תבשיל. הקולקטיב של הנערות הצעירות שבוחנות את זהותן, תדמיתן ושייכותן. המון רגעים שופעי יופי.

הסרט מתחיל באופן מעט סתמי ולוקח לו זמן לתפוס תאוצה. הפיכת האהבה לכוח מניע המחולל חירות, יש בה משהו מעט נאיבי, שלא תמיד מיישר קו עם סרגל המציאות התובענית של חיי אישה. אך כמכלול, הסרט מעניק חוויה, הרפתקה על־זמנית, לצד רגעים מלאי עונג.

״עבורי הוא מעמיק את המחקר על עולמן של הנשים, כשאני מאתר קו מנחה, שגם אם אינו חדש הוא לפחות שונה״ אומר פרובו. ״נשים שמסוגלות לשינוי רדיקלי ולהתפתחות. לשנות כל מה שהאימהות שלנו והסבתות שלנו עברו, ואם העולם של אתמול נראה פתאום רחוק – אל תטעו, הוא עדיין מאד קרוב, והצחוק מאפשר לנו להרחיק את עצמנו מזה״. ואכן, הריחוק הוא גם חלק מהסדר הטוב של מקומנו כעת.


איך להיות אישה טובה, צרפת 2020, 108 דקות
בימוי: מרטין פרובו
תסריט: מרטין פרובו, סברין ורבה
4 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden