כל מה שחשוב ויפה
שני רועה ב־Wannsee Contemporary
שני רועה ב־Wannsee Contemporary. צילומים: מ״ל

אבי פלדמן עבר לבית בברלין עם גינה, לצד יערות ואגמים. ופתח גלריה

בקצה הדרום מערבי של ברלין, בין אגמים ויערות, אבי פלדמן פתח גלריה לאמנות עכשווית - Wannsee Contemporary - ״במחשבה על המשמעות של להציג ליד המרכז, בליבה של ואנזה עם ההיסטוריה המסובכת והמרתקת״

יובל: הי אבי, מה שלומך? איפה אני תופס אותך עכשיו? ברלין? בגלריה החדשה Wannsee Contemporary בין האגמים והיערות?

אבי: אני אכן בברלין, ואנזה, ובגלל שידעתי שקצת נאחר הספקתי לעשות סיבוב מהיר סביב האגם. יום יפה היום, אחרי קיץ לא מזהיר מבחינת מזג האוויר…

יובל: הו. כן, אני בחזרה בתל אביב. האמת שבדיעבד התפספנו, ביליתי את הקיץ בגרמניה, קצת בברלין ובעיקר בדיסלדורף, ואם יש דבר שאני מתגעגע אליו זה האגמים. איך מכל מהמקומות התגלגלת לואנזה?

אבי: אה, חבל באמת. פעם הבאה! איך ולמה דיסלדורף? האגמים של ברלין באמת מוצלחים, ואנחנו גרים ממש בקצה של שרשרת אגמים עד לפוטסדם. בקצרה איך הגעתי לכאן – אז לאחר כמה שנים בברלין, שטוטגרט, דרזדן וניו יורק, החלטנו לחזור לברלין ממש לפני שהחלה הקורונה, בפברואר 2020 עברנו לכאן. היתה לנו הזדמנות לעבור לגור בבית של ההורים של הבן זוג שלי. הבית היה זקוק לשיפוץ יסודי שעליו עבדנו בשנת הקורונה הראשונה

יובל: דיסלדורף – כך יצא. בלי תכנון מוקדם.

בפעם האחרונה שדיברנו זה היה סביב התערוכה בארטפורט והדוקטורט שלך. איך מזה מגיעים לפתוח גלריה?

אבי פלדמן

אבי פלדמן

חזית הגלריה

חזית הגלריה

אבי: אז, כמובן, שיש לכך כמה סיבות – אישיות ומקצועיות. המעבר לואנזה לא היה מובן מאליו עבורי בכלל. בן זוגי גדל כאן ומכיר את האיזור, אבל אחרי שגרנו בקרויצברג לעבור לואנזה זה שינוי די משמעותי. בעיקר חשבנו שיהיה נחמד לגדל את הבת שלנו בבית עם גינה, לצד יערות ואגמים.

ואז גם הקורונה הגיעה והרגשנו עוד יותר שההחלטה לצאת מהעיר (ועדיין לגור בברלין – מרכז ברלין זה מרחק חצי שעה נסיעה) היתה עוד יותר מדויקת ברמה האישית. מהפן המקצועי, לפני הקורונה עבדתי כאמור בניו יורק, לימדתי באקדמיה לאמנות של דרזדן, ועשיתי ממש לקראת סוף 2019 חודשיים רזידנסי במוזיאון בשנגחאי.

התערוכה שתוכננה להיפתח שם, כמובן, שלא יצאה לפועל, וכך גם פרויקטים אחרים. הבנתי שזו הזדמנות לחשוב אחרת על אוצרות ואמנות עכשווית, והתחלתי לחשוב קרוב ולהסתכל על הסביבה המידיית שבה אני גר.

לא הופתעי לגלות שאין, לדוגמה, אף גלריה לאמנות עכשווית אחת באיזור זה של ברלין. יש מספר מוזיאונים ומוסדות אמנות מבוססים, אבל אין דרך לגלות אמנות עכשווית צעירה כפי שאפשר למצוא מרחק חצי שעה מכאן במרכז ברלין.

מכאן התגבשה המחשבה שלי למצוא מקום, לא רחוק מהבית ולא רחוק מהגן של הילדה, שיציג אמנות עכשווית כמו שאפשר לראות בכל גלריה במרכזי הערים הגדולות, רק כאן מחוץ למרכז ומתוך מחשבה על המשמעות של להציג ליד המרכז, לא רחוק מהמרכז, בליבה של ואנזה עם ההיסטוריה המסובכת והמרתקת שלה; אך מה לגבי ההווה, העכשיו של ואנזה, של ברלין בין מערב למזרח, בין אגמים ויערות בתקופה של משבר אקולוגי גלובלי, ועוד.

תשובה ארוכה במיוחד 🙂

יובל: ורק התחלנו… נדמה לי שזה הזמן להגיד שתי מילים על העבר של ואנזה, כי אני לא בטוח שכולם זוכרים, גם אם זה נשמע מצלצל מוכר

אבי: אני חושב שעבור ישראלים/יהודים רבים שהשם ואנזה בראש ובראשונה מזכיר להם.ן את ועידת ואנזה, שבה הוחלט על הפתרון הסופי בזמן מלחמת העולם השנייה. לישראלים.יות אחרים שמתגוררים בברלין יש אולי חיבור נוסף אל הטבע וגם אל האמנות, מאחר שואנזה החלה להיות מקום פופלארי עבור אמנים בסוף המאה ה־19, תחילת המאה ה־20.

עוד קודם לכן, במאה ה־18, החלו קיסרי פרוסיה ומהאיזור להגיע לכאן והקימו כאן מספר טירות ובתי קיץ. ואנזה, שהיא למעשה אי, היוותה מקום מוצלח לשלב נופש וציד, ועם התפתחות הבורגנות הגרמנית, עשירי ברלין החלו לבנות כאן בתים.

אחד הבתים הידועים שבהם הוא וילה מקס ליברמן ששוכנת ממש בשכנות לארמון שבו התקיימה ועידת ואנזה. היום בבית של ליברמן, שהיה אחד מחשובי ציירי גרמניה האימפריוניסטים לפני המלחמה, יש מוזיאון עם יצירותיו ותערוכות מתחלפות של אמנים.ות אחרים.ות. גם המבנה של הוועידה הפך למוזיאון שמתייחס להיסטוריה האפלה של גרמניה הנאצית. ממול לארמון זה נמצא, מצד שני, גם אחד החופים היפים של ואנזה עם חול לבן לבן שנראה כאילו נלקח מחופי הים הבלטי… 

שילוב מנצח

יובל: אז בוא נתקדם: אתה רוצה לפתוח גלריה – מה עכשיו? מאיפה מתחילים?

אבי: ראשית למצוא מקום מתאים כי אין יותר מדי איזורי מסחר. שמחתי למצוא לבסוף חלל מוצלח עם חלון לרחוב, במרחק חמש דקות הליכה מהבית. אחרי עניין החלל, די מהר הבנתי מה אני רוצה להציג ואיך אני רוצה להתחיל לחבר את הגלריה לואנזה, כמו גם למרכז ברלין.

אחת האמניות הראשונה שהתקשרתי אליהן היא שני רועה, ושמחתי שהיא התלהבה מהרעיון להציג עבודות חדשות שלה באיזור זה של ברלין. גם העבודות של שני, אך גם הביוגרפיה שלה, נראו לי ממש מתאימות – שני, בדומה אלי, לא נולדה בישראל אלא בארצות הברית (אני נולדתי בקנדה). היא מתגוררת ולומדת בלייפציג, כלומר לא ממש רחוק מברלין, אבל עדיין מחוץ ל״סצינת״ האמנות המרכזית של ברלין. היא מציירת מתוך איזה שילוב מרתק שבין ישראל למסורת ציור גרמני, ועוד. כך שהשילוב של שני, של הגלריה ושלי המשיך להתבהר לי כשילוב מנצח.

כעת, יהיה מעניין לראות איך הציורים והרישומים שלה יתקבלו בואנזה, אבל כבר יש תגובות טובות ומעניינות גם מואנזה וגם מאוצרים, גלריות ומוסדות בברלין ומחוצה לה. הציור של שני זכה לביקורות מהללות בישראל, ועכשיו זה זמן מצוין לחשוף את היצירה שלנו לקהל מקומי

שני רועה

שני רועה

יובל: אני מניח שאתה לא מתכוון להציג רק אמנים ישראלים, נכון? איזו אמנות מעניין אותך להציג?

אבי: נכון. אחרי התערוכה של שני אני מתכנן להציג תערוכת פיסול של אמנית צעירה שהיתה סטודנטית שלי באקדמיה לאמנות בדרזדן. לילה נאבי, במקור מברלין, מתגוררת ויוצרת בדרזדן. הפיסול שלה עוסק במרחב הציבורי בדגש על המרחב הציבורי בגרמניה, ויהיה מעניין לחבר את זה לואנזה.

אנחנו מתכננים גם תערוכה שתהיה על גדות האגם במקביל לתערוכה בגלריה. מבחינתי, אין חשיבות למדיום ואנחנו נציג ציור, פיסול, וידיאו, אינסטליישן, צילום ועוד. מה שחשוב לי ראשית זה החיבור עם האמניות.ים שהן לרוב בתחילת דרכן האמנותית. הגלריה יכולה לתת להם את החשיפה המתאימה ולהציג אותם בפני עולם האמנות, בצורה שתקדם את היצירה שלהן כמו גם את האג׳נדה של הגלריה.

תערוכה נוספת שמתוכננת היא עם אאאיג׳ו, אמן שזכיתי להכיר בתקופה ששהיתי בשנגחאי ב־2019: אמן אינטרנט, אקטיביסט, יוצר וידיאו וגם אינסטליישן, שיציג תערוכה שתנדוד אלינו משנגחאי, שבה הוא מנסה לפענח את המוות האינטרנטי שלו לאור תקופת הקורונה הממושכת, והמשמעות של ״מוות״ און/אוף ליין בתקופת מגיפה, בין סין לגרמניה

יובל: מעניין! תגיד, מה אתה יכול לספר על סצינת האמנות הברלינאית, שנה וחצי לתוך הקורונה? מה אתה מזהה שקרה? לאן היא הולכת מפה? אני יודע שזה שאלות גדולות ובכל זאת…

אבי: אכן שאלה גדולה ונראה לי שעוד מוקדם לומר לאן פנינו מועדות. אך אם להסתכל על ברלין, מתוך מכלול של מה שקורה בעולם, אני חושב שנראה עוד גלריות ומוסדות לאמנות שמנסים לחשוב בדומה לגלריה שאני פותח, כיצד לחשוב מחדש על המקומי מבלי לוותר על הגלובלי.

בנוסף, חוסר הגיוון שמאפיין את ברלין (כמו את גרמניה בכללותה) גם מבחינת האמניות.ים המציגים וגם מבחינת מנהלי.ות מוסדות התרבות זו שאלה שממשיכה להעסיק, ואני מקווה שתמשיך להעסיק, את עולם האמנות. אבל לא רק כמטבע לשון, אלא מתוך מחויבות אמיתית לשינוי ארוך טווח.

birds

הבחירות בגרמניה גם יסמנו שינוי מהותי אחרי כמעט שני עשורים של אנגלה מרקל, ואני חושב שזה גם ישפיע על אופן ההתייחסות של אמנות אל המקומי ואל העכשווי, כשהנושא של משבר האקלים יהפוך דומיננטי יותר ויותר. מצד שני, קלאוס ביסנבך, ממקימי אחד המוסדות החשובים לאמנות עכשווית בברלין KW, שהיה האוצר לאמנות עכשווית במומה ניו־יורק ואחרי זה בלוס אנג׳לס, הולך לחזור לברלין ולנהל את המוזיאון החדש לאמנות המאה ה־20.

זה מינוי מפתיע ובלתי מפתיע כאחד, ואני בעיקר מקווה שזה לא ניסיון להחזיר את שנות ה־90 של המאה הקודמת, אלא מינוי שיאפשר אפשרויות חדשות לדור חדש של אמניות.ים ואוצרות.ים, שיכולים סוף סוף להפוך את ברלין למרכז חשוב לאמנות ברמה המקומית והעולמית. ברלין הרי ידועה כעיר עם הרבה אמניות.ים, אבל לא מצליחה להכתיב איזה מהלך משמעותי בעל חזון של ממש כבר הרבה שנים

יובל: במילים אחרות: לא משעמם… מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

אבי: אמממ…הייתי שמח, האמת, לשמוע ממך על איך אתה רואה מה שקורה בישראל (אולי גם אחרי ששהית הקיץ בגרמניה). לא הייתי בישראל כמעט שנתיים עד לביקור האחרון שלי ביולי ומעניין אותי איזה השפעות יש לממשלה החדשה, לקורונה ועוד על ישראל. סקרן לשמוע, אך לא יודע אם זה המקום 🙂

אולי אוסיף שאני מקווה שמבקרים שמתעניינים מישראל בעולם האמנות יעצרו לביקור גם בגלריה שלנו בואנזה, וגם להמשיך לחשוב על פרויקטיים בין גרמניה לישראל, בין ואנזה לתל אביב וסביבותיה… בטוח יהיה מעניין!

יובל: לגמרי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden