כל מה שחשוב ויפה
אלה בארי, משם האור נכנס. צילום: דניאל חנוך

הזוכים במלגת סטודיו ראשון בבית בנימיני 2021-22

פורטפוליו News: אלה בארי וגל פינקלשטיין (בצלאל) ואלי כהן (תל חי) - זוכי מלגת סטודיו ראשון בבית בנימיני 2021-22

אלה בארי וגל פינקלשטיין, בוגרות המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל, ואלי כהן, בוגר המחלקה לקרמיקה וקדרות במכון לאמנויות במכללת תל חי, הם הזוכים במלגת ״סטודיו ראשון״ של בית בנימיני לשנת 2021-22, שמטרתה לעודד ולתמוך באמנים צעירים, בוגרי המחלקות ללימודי קרמיקה ועיצוב במוסדות ללימודי עיצוב ואמנות.

בית בנימיני מעניק לזוכים חלל עבודה מצויד במלואו ובתמורה משתתפים זוכי המלגה בניהול ותפעול הסטודיו בבית הספר לאמנות הקרמיקה בבית בנימיני. המלגה מאפשרת לזוכים בה להמשיך וליצור בתחום, לבסס קשרים עם אמני קרמיקה בעלי ניסיון ולקחת חלק בפעילויות הרבות והמגוונות שבמרכז. אנו מאמינות כי חבירה לדור ההמשך של אמני הקרמיקה בישראל ופעולה משותפת, יבטיחו את המשך צמיחת התחום ויאפשרו קידום מקצועי ופיתוח הדדי.


אלה בארי / משם האור נכנס

בשנים האחרונות עלו בי שאלות רבות על המפגש בין העולם החיצון, עולמנו הפנימי ופני השטח שלנו. גם בעין הסערה, בעוד שהחיים דוחקים בנו להמשיך הלאה יחד איתם, תחושות פנימיות חזקות מאותתות לנו לעצור. ביקשתי לעסוק בתחושה זו – במחנק, ברגע שבו כבר אי אפשר לחייך ולהגיד שהכל בסדר, בדיסוננס שמוביל לרגע השבר.

בפרויקט הגמר שלי יצרתי גוף עבודה המורכב מכדים עשויים עבודת גלגל. הם מכילים אויר, כמעט ולא נותנים לו לצאת; בעוד שהוא פועל בכל כוחו על מנת למצוא נתיב בריחה. המפגש בין הכוחות הפנימיים והחיצוניים של הכד מוליד סדקים, ״סוס טרויאני״ קרמי. אני משלבת טכניקה מסורתית של עבודת גלגל, עם טכניקה חדשה בהמצאתי – זו שיוצרת את הסדקים בכדים. 

על הכדים מצויים עיטורים, בהם פרטים מחיי האישיים – מזוקקים מחד, ומהולים באנונימיות מאידך. עיטורים וסדקים אלו הם הזמנה לדיאלוג בינם לבין הצופה, בין הצופה לבין עצמו. אני מבקשת לבחון מחדש את התנאים בהם אנו תופשים כלי, ואדם כ״שלם״.

אלה בארי, משם האור נכנס

אלה בארי, משם האור נכנס. צילום: דניאל חנוך


גל פינקלשטיין / נוף מבטחים

בעבודת הגמר שלי, המהווה את נקודת המוצא להמשך דרכי כאמנית, בחרתי לחזור לאחור; להתבונן ולחקור את עצמי, מאין באתי ואיפה אני כיום. חזרתי לנוף הילדות שלי בקרית טבעון, חיפשתי וציירתי נופים ומקומות שחקוקים בי. 

את מי שאני כיום אני הנכחתי דרך כדים בטכניקות עבודה שונות על הגלגל. חיברתי שני סגנונות שבהם אני עוסקת, חימרים עם חריטות שונות ופורצלן מצוייר, כך שמכלול העבודות יצור מכלול השתקפויות של תמונות הנוף שלי, של הזכרונות שלי, של מי שאני.

גל פינקלשטיין, נוף מבטחים

גל פינקלשטיין, נוף מבטחים. צילום: סשה פליט

צילום: דניאל חנוך

צילום: דניאל חנוך

birds

אלי כהן / נוף ילדותי

המרחק הרב והגעגועים להוריי ולבית ילדותי, הובילו אותי ליצירת עבודה זו. נולדתי וגדלתי בקיבוץ יטבתה, בערבה הדרומית, במקום שבו האדמה עירומה מכל תפאורה; נוף עוצמתי עוצר נשימה, רווי בשקט, בשלווה ובמגוון צבעים אין סופי. בעבודה ביקשתי להנכיח את נוף ילדותי, על מנת לשוב ולהיזכר בתחושת השייכות והבית. 

בחרתי בבקבוקים כמצע לפרויקט. עשייתם דרשה ממני ריכוז סבלנות ועדינות, ובמיוחד את נוכחותי ברגע הזה. תחושה שליוותה אותי לאורך כל חיי בקיבוץ. עבודתי עם ה״סליפ״ הזכירה לי את מרקם אבני החול שסביבם גדלתי; החספוס, הרוך והנוקשות.

השתמשתי בזיגוגים שונים בכדי ליצור תחושה של זרימה, הרמוניה ומגוון, וכדי להעניק עומק, ממש כמו במדבר, בערבה. הגובה הרב של הבקבוקים, צווארם הארוך ואצילותם הגאה, הם אלה שנתנו לי את התחושה של חום ובית. ממש כמו ההרים שהקיפו אותי, בנוף ילדותי. 

אלי כהן, נוף ילדותי

אלי כהן, נוף ילדותי. צילומים: דרור מילר

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden