כל מה שחשוב ויפה
אנה אליזבט יאצנקו קוזוסיי, מתוך התערוכה ארמון
אנה אליזבט יאצנקו קוזוסיי, מתוך התערוכה ארמון

ארמון בחיפה: קולנוע ונוסטלגיה בין הנייר למסך

לקראת חידושו של מגדל ארמון בחיפה, ששוכן על חורבות קולנוע ארמון המיתולוגי, קולקטיב סירה וקרן ריאליטי מציגים תערוכת איור ואנימציה שחוגגת את ההיסטוריה של המבנה - ושל המדיום - בניחוח נוסטלגי

יובל: הי בלה, מה קורה? איך עברה עלייך תקופת החגים שבדיוק הסתיימה

בלה: הי יובל! האמת שהחגים היו עמוסים מאד, אבל היה גם כיף בחיק המשפחה והחברים אז סך הכל עבר בשלום

יובל: שמח לשמוע! ועמוס זה לא רע בסך הכל, נכון? ואני מניח שחלק מזה זה גם התערוכה ארמון שתיפתח ביום חמישי

בלה: נכון מאוד. זאת התערוכה הגדולה הראשונה שיצא לי לאצור, אז זה מאד מרגש אותי

יובל: נייס! ספרי אם כך מה קורה בארמון

בלה: אז מי שלא מכיר, ברחוב הנביאים בחיפה עומד היום מגדל ארמון, שנבנה על חורבותיו של קולנוע חיפאי אגדי, קולנוע ארמון. הקולנוע קם בשנת 1935 והיה מוסד חיפאי של ממש, נקודת מפגש קהילתית, מן שער לעולם קסום (לפחות ככה אני מדמיינת אותו). זה היה מבנה מיוחד בסגנון באוהאוס עם גג שיכל להיפתח, מה שאיפשר לאנשים לצפות בסרט תחת שמי הכוכבים. אבל בסוף שנות ה־80 עם השגשוג של הקניונים והרשתות, הקולנועים הקטנים האלה לאט לאט איבדו מהפופולאריות שלהם והקולנוע נסגר.

יובל: ומה יש שם עכשיו?

בלה: בשנת 1999 נבנה מגדל ארמון שעבר הרבה ידיים, אבל נשאר ברובו לא מאוכלס. עכשיו לכבוד שיפוץ שעתיד להגיע, קרן ראליטי – הבעלים הנוכחיים של המגדל – הזמינה את סירה להפיק להם בבניין תערוכה. חשבנו שזאת תהיה הזדמנות טובה לתת מקום לסיפור של הקולנוע הזה

יובל: זה הזמן להגיד כמה מילים על סירה לטובת מי שלא מכירה

בלה: בטח! סירה היא קולקטיב מעצבים חיפאי. אנחנו קבוצה של שישה יוצרים ויוצרות: אני (בלה, היי שלום!), יעל אופיר, טל פוגל, האחים ארז וזיו שמח ומיכל נר־דוד. התחברנו ביחד לפני קצת יותר משנתיים מתוך רצון משותף להביא לחיפה יותר עיצוב, אמנות ותרבות איכותיים, ולעזור לאנשים יוצרים כמונו להשאר בעיר, לפתח את עולם העיצוב כאן ולעשות שיתופי פעולה ביחד.

לפני כמה חודשים הקמנו חלל עבודה משותף בסירקין, שיש בו גם עמדות להשכרה ליוצרים מעולם התקשורת החזותית, חנות עיצוב וסדנת הדפס (בואו לבקר אותנו בימי שישי 👋🏽)

גילי דויד

גילי דויד

ענבר פרץ

ענבר פרץ

מיכל ארכנגורודסקי

מיכל ארכנגורודסקי

TALOOSH

TALOOSH

דקל חברוני

דקל חברוני

יובל: ובחזרה לתערוכה: קרן ריאליטי פנתה אליכם ואז מה? איך המשכת מפה

בלה: ישבנו ביחד וחשבנו מה עושים ואיך. ניסינו לחשוב על קונספט. אני ישר חשבתי על כל בנייני הבאוהאוס היפהפיים שיש בחיפה שהורסים אותם לטובת בנייני מגורים גנריים עם חניות פרטיות. חשבתי על זה שאנחנו חיים בעידן שלא מתקנים בו כמעט שום דבר: אנחנו מיד ממהרים לקנות חדש יותר, חזק יותר, אופנתי יותר. אבל בדרך אנחנו מאבדים כל כך הרבה חן וקסם והיסטוריה. ופתאום היה לי ממש ברור שצריך לתת במה למה שהיה כאן קודם. משם זה כבר ממש עבר לתכנון התערוכה והחלוקה שלה

יובל: אז מה כוללת אם כך התערוכה?

בלה: התערוכה מחולקת לארבעה חלקים. ״הצגה שניה״: חיפשנו דרך כל מיני פרטי ארכיון איזה סרטים הוצגו בשנים שארמון היה בשיאו, בחרנו שבעה סרטים וחילקנו אותם לשבעה מאיירים ומאיירות שונים. כל מאייר עיצב כרזה חדשה לסרט שהוא קיבל. ״חוזרים לקולנוע״ היא תערוכת קול קורא חופשית: הזמנו אנשים לשלוח לנו עבודות בנושא קולנוע, ואני חייבת לומר שיצאה תערוכה יפהפיה, בדיוק סיימנו לתלות אותה. 

״מאחורי הקלעים״ היא תערוכת אנימציה (בשיתוף ״לופים״) שעוסקת בקסם שמאחורי המסך. והתערוכה האחרונה היא תערוכת נוסטלגיה עם תמונות של המבנה, כתבות ישנות מהעיתון ועוד כל מיני ממתקים

יובל: נייס. תני איזו דוגמה או שתיים לעבודות שאת אוהבת במיוחד או מייצגות את התערוכה מבחינתך (וכן, אני יודע שזה קשה…)

בלה: אואה. הם כולם ילדיי! חחח

אבל צחוק בצד, באופן אישי אני נורא מתרגשת מתערוכת הכרזות (״הצגה שניה״): לראות פתאום אינטרפרטציה חדשה ומודרנית לסרטים שהוקרנו ממש שם באותו המקום… לא יודעת, אני סאקרית של נוסטלגיה אז מאד ריגש אותי לראות אותה תלויה על הקיר. האמנים האלה הם באמת אחד אחד מדהימים ויצאו כרזות יפהפיות

יובל: אני לא מוותר לך, תני שתי דוגמאות מהתערוכה הזו

בלה: טוב. יש סדרת עבודות פשוט יפהפיה שהיא חלק מהתערוכת קול קורא של אמן בשם אנדרס גורביץ. הוא לקח סצנות מהמסך (אני חושבת מתוך ״מד־מן״) ו״הדפיס״ את הסצנות האלה ידנית בעזרת קוים בטושים. התוצאה באמת ממש מיוחדת. בגלל שהוא השתמש רק בטושים פתאום כל הפרטים הקטנים נעלמים ואתה מרגיש שאתה מסתכל על איזה רגע בזמן.

ואם אני בכל זאת צריכה לחשוב על עוד אחת, אז אחזור אל תערוכת הכרזות ואגיד שהאהובה עלי באופן אישי היא הכרזה הנפלאה של ענת אפרתי שהיא נפלאה בעצמה 3> היא קיבלה את הסרט ״פוליאנה״ ויצרה כרזה כלכך מתוקה ויפה ומלאה בהומור

בלה פוטשבוצקי

בלה פוטשבוצקי. צילום: מ״ל

אנדרס גורביץ

אנדרס גורביץ

נועה גילהר

נועה גילהר

יסמין קובנר

יסמין קובנר

אנה אליזבט יאצנקו קוזוסיי, מתוך התערוכה ארמון

אנה אליזבט יאצנקו קוזוסיי

birds

יובל: מה את יכולה לספר על האנימציה? מה קורה שם?

בלה: על תערוכת האנימציה אחראים ״לופים״ (שעושים גם את לופ־דה־לופ). הם ניהלו את הקול קורא של התערוכה הזאת ובחרו את הלופים שייכנסו. יש שם דברים יפהפיים! לופ, אגב, למי שלא מכירה, הוא אנימציה שמתחילה ומסתיימת באותו הפריים. בגדול הבריף היה לייצר לופ שלוקח השראה מכל עולם מאחורי הקלעים, אם זה סטוריבורד, הפקה, כתיבה וכולי

יובל: שאלה לסיום: אמרת שאת סאקרית של נוסטלגיה – עד כמה את חושבת שקולנוע (במובן של אולם גדול שהולכים אליו במקום לראות בסטרימינג בבית) הוא משהו רלוונטי, לך וליוצרים שמשתתפים בתערוכה

בלה: אני לא יכולה לדבר בשם היוצרים, אבל אני באופן אישי מוצאת המון השראה בללכת לסרט. במיוחד אם זה קולנוע קטן, סינמטק, קולנוע לב. רק עכשיו בפסטיבל הסרטים, הלכתי עם בן הזוג שלי לראות סרט אנימציה בטיקוטין.

הייתי מרוסקת יצירתית אחרי איזושהי עבודה שהיתה לי לא פשוטה, וזה הכניס לי רוח אדירה למפרשים. זה מילא אותי. להרגיש עוד אנשים סביבי מגיבים לסרט ביחד איתי. להתנתק לרגע מהמסך שאני רואה כמעט כל ערב, מהבית, מהעולם. יש לזה כוח אדיר

(במיוחד אם הסרט טוב ;))

יובל: זה נכון… מה עוד, משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרנו?

בלה: את כל הפרטים הקטנים! התערוכה נפתחת מחר, יום חמישי בשעה 20:00 ברחוב הנביאים 18 – ממש נשמח לראות שם את כולכםן! בואו לחיפה, תפסו קפה בסירקין, ובואו להגיד שלום 🙂

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. חגית

    מהם שעות הפתיחה בימי השבוע בהם ניתן לבוא ולראות את התערוכות השונות בקולנוע ארמון הישן?

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden