כל מה שחשוב ויפה
עומר קציר
עומר קציר. צילום: ניר סלקמן

עומר קציר רוצה שיהיה קל לנהל רשת, כמו שקל לשלוח גיפ לחברים בווטסאפ

עומר קציר, מוביל חווית משתמש ב־Axis Security‎, חושב שתעשיית הסייבר מתנשאת על המשתמשים שלה, ומאמין שצריך לדבר אליהם בשפה של בני אדם, ולא במסכים עם טקסט ירוק שיצאו מקלישאות של האקרים

בדומה לכל העולם, גם חברת Axis Security‎ לא ידעה שעולם העבודה מרחוק הולך להיות גדול ומשמעותי כל כך ב־2020. אולם בניגוד לרוב העולם, הקורונה תפסה את החברה מוכנה עם מוצר שמאפשר – גם, אבל לא רק – ״לעבוד מרחוק, בבטחה ובחווית משתמש מצויינת, מכל מקום שתבחר להיות בו, בין אם זה בבנין החברה ומחוץ לה״, מספר עומר קציר, מוביל חווית משתמש (head of ux) באקסיס סקיוריטי.

הדגש על בנין החברה ומחוץ לה הוא לא מקרי, שכן על פי פילוסופיית הבטיחות של החברה עבודה מרחוק פירושה לא רק צחות למשרד. הפתרון שהחברה מציעה לגישה פרטית, מאובטחת ופשוטה ליישומים ארגוניים – מאפשר לנהל במדוייק מי יוצא ומי נכנס ולאן בדיוק בארגון ובאילו תנאים. זאת במסגרת הגישה הרווחת היום בעולם האבטחה של Zero Trust.

״בהתחלה המוצר נועד למקרה דוגמה של קבלנים שעובדים איתך מרחוק ואתה לא רוצה שהם יהיו חלק מהקשת המאובטחת שלך. בבת אחת עברנו סקיילינג משוגע, וגם אנחנו עבדנו מרחוק, שזה היה בכלל ארס פואטי״, אומר קציר בחיוך.

״יש כל מיני תרחישים של עבודה מרחוק. אם בעבר הייתה תזה מאוד פשוטה, יש בפנים ויש בחוץ – מה שבתוך הבניין שלנו, הוא איתנו ואנחנו מקיפים אותו בחומה סגורה – היום אין כזה דבר, למרות שזו עדיין הגישה הרווחת באבטחת מידע. אבל זה לא עובד יותר: אתה עובד מהטלפון, מהמחשב, אתה מזמן לא בעבודה רק כשאתה במשרד״.

אם בעבר התזה הייתה יש בפנים ויש בחוץ – מה שבתוך הבניין שלנו, הוא איתנו ואנחנו מקיפים אותו בחומה סגורה – היום זה לא עובד יותר: אתה עובד מהטלפון, מהמחשב, אתה מזמן לא בעבודה רק כשאתה במשרד

אז מה אתם מציעים?

״המוצר שלנו לא בודק אם אתה בפנים או בחוץ, אלא שואל שאלות שמטרתן להבין מה מותר או אסור לך לעשות, ואיך אני יודע שאתה באמת יובל סער ולא מישהו מתחזה; איך אני יודע שהמכשיר שאתה עובד איתו עושה דברים שהמחלקה אתה שייך לה יודעת ואמורה לעשות.

״אנחנו לא מניחים שמותר לך הכל אלא להפך: יש לנו אפס אמון. העולם שבו התקנו לך אפליקציה קטנה במחשב, והיה מספיק לתת לך את המחשב שלך ומותר לך לעשות כל מה שהחברה עושה, הוא העולם שלפני הזירו־טראסט. בעולם כזה, אם מעדת ולחצת על משהו שלא היית אמור ללחוץ עליו, והמחשב שלך כולו בבלאגן, אתה מסכן את כל הארגון.

״אנחנו לא מניחים שום דבר: בוא נוודא שאתה יובל, שאנחנו מכירים את המכשיר שלך, שאנחנו מזהים את הפעולות שלך. אני רוצה שתהיה מסוגל להיכנס רק לדברים שהמחלקה שלך צריכה להיכנס אליהם. אני רוצה שתוכל לעשות את זה ממכשירים שאני מכיר, שמותקנות עליהן התכנות שהן מדיניות החברה; רק אם אתה בתל אביב או בבית קפה שאני מכיר שאתה עובד עליו מרחוק; ואני רוצה שתוכל לעשות את זה רק בשעות העבודה.

״אתה ספק שאנחנו עובדים איתו רק במשך שבועים? אני רוצה שיהיה לך את זה רק לשבועיים. אנחנו בודקים את זה כל מיקרו שנייה, ואנחנו יודעים שאנחנו יכולים לתת לך להיכנס לכל מה שאתה צריך״. 

מי זה אנחנו?

״המערכת יודעת לנתח את זה לבד. יש שני צדדים – הצד של המנהל שמגדיר את כל ההבטים שמעניין אותו לבדוק, שחשוב לו להגדיר לכל עובד בחברה. הצד השני הוא של העובד, שרק רוצה לעשות את מה שהוא צריך לעשות הכי טוב. בצד הזה, ככל שלא נהיה שם, שנהיה יותר שקופים, החוויה תהיה יותר חלקה, ושם אנחנו נמדדים״. 

ונניח לחצתי על המייל הניגרי או הגעתי לקבצים של ה־HR?

״זה העניין, אתה לא רואה אף פעם את ה־HR, הם לא קיימים מבחינתך. אתה לא ממש נמצא שם, כי אתה לא באמת בתוך הרשת הארגונית, אתה מביט עליה מבחוץ. אתה לא יכול לעשות בלאגן ברשת כי נתנו לך תמונת מראה.

״ואם בטעות לחצת על העוקץ הניגרי, אנחנו קודם כל מאפשרים למנהלים לראות כל מה שקורה ברשת שלהם ברגע, ממש כמו בפיד של פייסבוק, וברגע אחד אפשר להוציא אותך משם. המערכת שלנו נותנת להם כלים שלא תהיה שום בריחה של מידע. זה ניהול סיכונים, זה להקטין את ׳משטח התקיפה׳, לאפשר לך לנהל את האירוע.

נניח שאתה במחלקת העיצוב, מותר לך להיכנס רק לנכסים שאתה צריך לעבוד איתם בעיצוב. אז אם לחצת משהו, כל מה שהתוקפים יכולים לעשות זה לצייר לך דברים לא יפים על המסך; החברה לא בסכנה

״ואנחנו מאמינים שהדרך לעשות את זה היא מניעה. נניח שאתה במחלקת העיצוב, מותר לך להיכנס רק לנכסים שאתה צריך לעבוד איתם בעיצוב. אז אם לחצת משהו, כל מה שהתוקפים יכולים לעשות זה לצייר לך דברים לא יפים על המסך; החברה לא בסכנה.

״זה שינוי רדיקלי ממצב בעבר שבו היה אפשר תוך שלוש שניות להגיע למחשב של המנכ״ל ושל כל החברה ולקבל כופר לדאטה שלה במיליוני דולרים״. 

זו הנחה מתנשאת; התעשייה מתנשאת

קציר, בן 30, הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל (2018). במסגרת הלימודים הוא התעסק בעיקר באינטראקטיב ובמושן, ״איך דברים זזים, משהו שהוא חי ונושם. הייתי מהמטורפים שמתעקשים לתכנת את פרויקט הגמר שלהם בעצמם. תכנתתי חוויה תלת־ממדית ניסיונית לאייפד, משך אותי להבין מה אפשר לעשות עם קוד, להראות שקוד הוא עוד מדיום של יצירה. הרבה פעמים יש תהום פעורה בין מעצבים לטכנולוגיה וקוד הוא פשוט עוד כלי, זה מדהים״.

תוך כדי התואר החל לעבוד כפרילנס, והחליט להקים סטודיו. ״אמרתי לעצמי שאני עומד להיות בעל סטודיו רציני, אני אעסיק מעצבים, נעשה משהו שלא ראו בארץ…״. מפה לשם הוא פגש את היזמים של אקסיס סקיוריטי, שהיו צריכים לעשות פיץ׳ למשקיעים וביקשו ממהו לעשות מיני מיתוג ומצגת.

״אחרי שהגענו למסקנה שאנחנו מבינים אחד את השני, הם הציעו לי להיות המעצב של החברה. אמרתי לא, אין שום סיכוי, אני רוצה להיות עצמאי, יש לי חזון. אמרו לי בסדר, וחזרו אחרי כמה ימים. ככה עוד כמה פעמים עד שהם שכנעו אותי״.

למה עיצוב כל כך חשוב במוצר אבטחה?

״אתה מהדהד את הלך הרוח של התעשייה, עם הנחת המוצא שקצת מזלזלת שאומרת או־קיי, הלקוחות שלי הם אנשים טכניים בני 40/50, אנשי IT שכל החיים שלהם מסתכלים על מסכים עם טקסט ירוק שיצאו מקלישאות של האקרים. אבל זה ממש לא נכון. מניחים שהם גאונים ושהם מבינים הכל בדקה, וזה מאפשר לכולם לייצר מוצרים שצריך הכשרות של חודשים להשתמש בהם. זו הנחה מתנשאת; התעשייה מתנשאת.

״בתעשיית הסייבר עיצוב, אסתטיקה או דאגה ליוזרים, הם לא הדבר הראשון שאתה חושב עליו. היזמים של אקסיס הם אנשים עם סטייל והערכה גדולה מאוד לעיצוב, שני יזמים שרצו לתת דגש על חווית משתמש מהיום הראשון. זו הייתה הזדמנות מפתיעה, וזו הסיבה שקפצתי על זה, גם אם אחרי כמה פעמים…״.

מה הנחת היסוד שלך אם כך? 

״קודם כל אני מניח שהם אנשים ושאין להם זמן בלתי מוגבל ללמוד. יש להם בדיוק שלוש דקות מהרגע שהם קנו את המוצר ועד שהוא יתן להם ערך. אני רוצה לדבר לאנשים בגובה העיניים. אני מניח שאני בונה את המוצר למי שלא צריך שיאכילו אותו בכפית, אבל שדברים צריכים להיות איפה שהם מצפים לקבל אותם.

״הם צריכים לנהל מערכת עם פוטנציאל הבנה של מאות מיליוני דולרים. הם הש״ג, אם יקרה משהו הם יקבלו על הראש. הם צריכים להיות מסוגלים לעשות פעולות יומיומיות בשתיים־שלוש דקות, לא בכמה שעות. אנחנו מתעסקים עם המון המון דאטה, אנחנו לא רוצים שמישהו יישב ואשכרה יקרא מה יוסי מקומה 3 עשה. מה שאמור לעניין אותו זה איך אני מאפשר לו לדעת את מה שהוא צריך בזמן שהוא צריך, איך אני יכול לעשות לו סיכומים בשפה שמדברת בני אדם ולא מכונות.

״אנחנו משקיעים בזה הרבה מאמץ. כשמדברים על B2C, ברור שזה סקסי: בטלפון, אנימציות, הכל נחמד. אבל ב־B2B אתה בונה חלליות, מטוסים, זה קנה מידה אחר, האתגרים גדולים יותר. אני רוצה שלבן אדם יהיה קל לנהל את הרשת שלו כמו שקל לשלוח גיפ לחברים שלך בווטסאפ. זה ים דאטה ואתה צריך במבט אחד על המסך להבין הכל. זה מטורף״.

אני רוצה שלבן אדם יהיה קל לנהל את הרשת שלו כמו שקל לשלוח גיפ לחברים שלך בווטסאפ. זה ים דאטה ואתה צריך במבט אחד על המסך להבין הכל. זה מטורף

אז איך עושים את זה? 

״לקח לנו לעשות כל כל הרבה גרסאות עד שנפל לי האסימון, שזה מאוד דומה לעיצוב של ברודשיט, של עיתון. הבעיות דומות: יש ים של טקסט וצריך להבליט את הדברים הכי חשובים, כמו הכותרות הגדולות לכתבה הראשית לעומת כתבות המשנה. אני צריך שהוא יוכל להבין מהר אם הוא יכול לעבור עמוד.

״בוא נסתכל רגע על פיד של רשת חברתית, על וואטסאפ. בהיררכיה המרכזית יש לכתוב פוסט, לשלוח הודעה, לדפדף בין סרטונים. אנחנו מדברים על שלושה־ארבעה דברים על המסך, זו היררכיה נורא קלה. נכון שגם להגיע למינימליזם זה קשה בצורה מחרידה, אבל אלה בעיות מסוג אחר״.

באיזה מובן?

״מה אני עושה אם אני צריך להראות ארבעה גרפים, רשימה של חוקים עם 20 תנאים בשלושה סוגים שונים של התניות, והמנהל צריך להבין את זה ולהחליט אם הוא יכול או לא להכניס אותך. איך אני מייצר את המסך הזה בצורה קוהרנטית, בנדל״ן המוגבל של מסך הלפטופ״.

והייתה הבעייה עם איך שזה היה נראה קודם?

״למה זה צריך להיראות כמו ווינדוס 95? אבל מעבר לנראות, למה אתה צריך לעבור 40-50-100 מסכים? פרויקט יכול להיות בן כמה שעות לשבוע למחלקה גדולה. העלות של כח אדם גבוהה, זה הכשרה רצינית, זה עולה לחברה הרבה מאוד כסף.

״אנחנו אומרים רגע, אנחנו פותרים במקום אחד ובשפה ברורה משהו ש־20 מוצרים שונים עושים, ובמקום 500 מסכים, שבוע וצוות שלם אתם צריכים בן אדם אחד שעובד יום או שעה או 5 דקות. עיצוב טוב שווה כסף וזה יכול להיות שווה לחברה מיליוני דולרים. ואנחנו זוכים באהבה ובהערכה שלהם שאנחנו מדברים איתם בגובה העיניים״. 

מה בסוף האתגר מבחינתך?

״הרבה פעמים כשמעצבים פיצ׳רים חדשים, יש התנגשות: מצד אחד אתה צריך להגיע הכי מהר לשוק, הכי משוכלל, לפתור הכי הרבה בעיות. מצד שני אתה צריך לקבל החלטות מהר, וזה לא מקום שעיצוב טוב צומח בו. עיצוב אוהב שחושבים עליו לאורך זמן. אתה צריך לעשות שינוי פאזה: אתה גם רץ את המרתון, וגם את הספרינטים. אתה כל הזמן צריך לקבל מהלקוחות מידע ולהשתפר.

״כמעצב זה היה מאוד קשה לעשות את המעבר הזה, שלימד אותי להבין שלפעמים אתה צריך להיות מסוגל להראות מקסימום תועלת בהכי מעט מאמץ שאתה יכול לעשות. זה לעשות זומבה (או פילאטיס) לנפש״. 

birds

אז מה הכי חשוב?

״הכי חשוב זה לאהוב את המשתמשים שלך. באמת. לפתח כלפיהם אמפתיה. אתה צריך להבין את המשתמשים שלך, מה הם צריכים, מה הצרכים שלהם באמת, איך לעזור להם. לבוא לעזור להם. קודם כל זה.

״ואתה צריך להיות סוכן של שינוי – לרצות לייצג את הערכים של עיצוב טוב, להביא כלים לאנשים שיעשו את העבודה שלהם מעולה. אם כל שאר העולם עושה משהו כי זה מה שמקובל בתעשייה במשך 20-30 שנה, אתה צריך להיות זה שמסוגל להגיד רגע, זו לא שפה של אנשים, אף אחד לא חושב ככה; להיות מי שאומר אני רוצה לבנות משהו טוב לאנשים. אני מאוד מאמין בזה שאם דברים יעבדו מעולה הם ייראו טוב ולהפך. 

״ומבחינת המעצבים – זה פלייגראונד משוגע לשחק בו. יש לך קנבס ריק, תחשוב לעומק ורוץ. כשג׳וניורים נכנסים לתעשייה יש עדיין תפיסה שעיצוב לטכנולוגיה הוא רק למשוגעים לדבר. גם עכשיו. יש לנו הזדמנות לעשות שינוי בתרבות החזותית מסביבנו. בא לי לגרום לאנשים להבים את ההזדמנות בלהיות חלק מעיצוב לטכנולוגיה״. 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

3 תגובות על הכתבה

  1. ש.א

    תאכלס, הוא גאון…

  2. בן בואנו

    כל הכבוד לעומר קציר

  3. tal

    נראה כמו כל דשבורד אי פעם. זה שזה יותר טוב מהסטנדרט של חווית משתמש באבטחת מידע, לא הופך את זה לטוב. מעבר לזה, אני מוצא בעיתיות גדולה במוצר אבטחה שנקרא בגאון "אפס אמון". זה חזון קפיטליסטי טוטאליטרי בו אנחנו מבטלים את הגורם האנושי בשם ה"אבטחה". חברה שרוכשת לעצמה מוצר כזה מצהירה שהיא עצמה כישות, חשובה יותר מבני האדם שעובדים בה. לעובדים שלה היא מצהירה, יש לנו אפס אמון בכם, אתם מטומטמים, לא רציונלים, לא אחראים, עכשיו תשבו לעבוד בדיוק עם סט הכלים שהקצנו לכם, בתוך המקום שמידרתי לכם. כואב לי לראות דיוני מיקרו על "חווית משתמש" כשבו זמנית מחמיצים במאקרו שהמוצר לא אנושי ולא מאמין באדם כטוב. אבל שיהיה בהצלחה עם לעשות כסף.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden