הסניפים החדשים של בוזה: ״מעבדה לייצור חוויות של טעם וריח״

יובל: בוקר טוב סימון ויונתן, מה שלומכם בתקופה זו של אחרי החגים והחזרה (?) לשגרה?

סימון: שלומי טוב! היה ארוך וטוב שחזרנו לעשייה

יונתן: הכל נפלא, היו חגים קצת מבלבלים. בעיקר שמח שאולי (?) חוזרים לשגרה כמעט נטולת קורונה

יובל: כן, הדגש על הכמעט. תגידו רגע לפני שנדבר על גלידות ואדריכלות – איך נוצר הקשר ביניכם לטובת הפרויקט ובכלל?

יונתן: וואו, אנחנו מכירים כבר שנים. סימון חבר טוב של בן דוד שלי מהילדות, וכשרק פתחתי את המשרד שלי הוא עבד אצלי קצת כשהוא היה סטודנט. ומאז שמרנו על קשר טוב, ותמיד רצינו לעשות פרויקט יחד. ואנחנו שמחים שזה סופסוף קרה! אני אוהב לעבוד עם חברים, זה הרבה יותר כיף!

יובל: לגמרי, אם כי יכול להיות ריסקי לפעמים. והפנייה מבוזה? למי היא הייתה ומי אמר למי בוא נעשה את זה ביחד?

סימון: את הפנייה קיבל יונתן

יונתן: אדם זיו (הבעלים של בוזה) ויואל גלייזר (שהוביל את תהליך המיתוג מחדש של הרשת) פנו אלי. ומיד הבנתי שזה פרויקט שיכול להיות מתאים לסימון ולי לעשות יחד. לסימון היה כבר נסיון בבתי קפה שלי לא היה, ויש לו שפה עיצובית שאני מאוד אוהב. אחר כך התברר לנו שהם רצו גם לפנות לסימון באופן עצמאי ולהפגש איתו. אז בעצם חסכנו להם 🙂 קארמה

יובל: נייס! תגידו רגע כמה מילים על עצמכם, אפרופו ניסיון בבתי קפה

סימון: אז בגדול עד מרץ הייתי מתמחה במשרד לאדריכלות, בינוני בגודלו, אבל מאז שסיימתי את לימודיי בבצלאל יצא לי לעשות כמה וכמה פרויקטים קטנים לבד. הקורונה, לצד הדברים האחרים, הביאה איתה גם מחשבות על המקום שלי בעולם הזה של האדריכלות ובמה הייתי רוצה להתנסות עכשיו – מה שהוביל לפתיחה של הסטודיו העצמאי שלי.

בקשר לבתי קפה, בדיוק בתחילת הגל הראשון סיימתי את פרויקט קפה ברזילי. לצד העיצוב והאדריכלות אני אוהב גם לגעת בהבטים של מיתוג וגרפיקה ולגשת לפרויקט מכל כיווניו (טוטאל דיזיין). יצא כך שהקפה התפרסם בכמה מגזינים והוא קיבל פידבקים לא רעים

יונתן: אני עוסק בעיקר בתכנון ובעיצוב של מגורים פרטיים ושל תערוכות. וגם משרדים וגלידריות (מסתבר). אלה פרויקטים בקנה מידה בינוני־קטן שמאפשרים לי לעסוק הרבה בעיצוב ובתכנון ולרדת לפרטים הקטנים. שזה החלק הכי מהנה בעבודה. מעבר לזה אני מלמד אדריכלות בטכניון (שנים א׳ ו־ג׳) ולפני זה לימדתי גם בבצלאל. משם גם הכרתי כבר את סימון.

האמת היא שעיצוב התערוכות היה חלק מהסיבה לחיבור עם בוזה, כי הם רצו שהסניפים לא יראו בהכרח כמו גלידריה. ועיצוב גלריות היה חלק מהרפרנסים שעבדנו איתם

יונתן קנטי: עיצוב תערוכות היה חלק מהסיבה לחיבור עם בוזה, כי הם רצו שהסניפים לא יראו בהכרח כמו גלידריה. ועיצוב גלריות היה חלק מהרפרנסים שעבדנו איתם

יובל: וואלה. כי – ומבלי להשמיע שיפוט ערכי – זה נראה כאילו הבריף היה תתכננו גלידריה שהלוק שלה יהיה הכי רחוק ממה שאנחנו מכירים ומהרשתות הגדולות (מי אמר גולדה…)

יונתן: הממ.. סוגשל 🙂 היו לנו מן הסתם פגישות ארוכות עם אדם ויואל, וגם עם עלאא סוויטאת, הבעלים השני של בוזה. הם סיפרו לנו הרבה על הרשת ועל הערכים שעומדים מאחוריה.

הבוזה זה גלידה ״גל שלישי״. היא מאוד טריה, טבעית, מדויקת, ארטיזנלית. יש להם מפעל שבו הם מייצרים בעצמם את הכל. חלק מהמילים שעלו בבריף היו גלריה, אבל גם מעבדה, מינימליזם, דיוק. וגם רצון לעבוד עם חומריות חזקה שתיתן את הטון. כמו חומרי הגלם שהם משתמשים בהם

סימון: אני חושב שהחיבור הגיע מעוד כיוון, שהיה גם חיבור מאוד חזק בין החוייה הקולינרית לבין הרעיונות שלנו על החוויה המרחבית. בוזה סובבת סביב טעמים מיוחדים ולא שגרתיים, והרושם שעבר מתהליך העבודה והייצור של הגלידה הוא של מעבדה לייצור חוויות של טעם וריח (כמו שיונתן כבר אמר). היה לנו חשוב לא להתחרות בזה עם קישוטיות מיותרת

יונתן קנטי (משמאל) וסימון ברזין. צילום: עידו אדן

המיתוג החדש של בוזה. צילום: דן פרץ

צילום: דן פרץ

יובל: אז בואו נפרק את זה רגע למרכיבים. הדבר הראשון הדומיננטי בתמונות הוא הצבעוניות, שאני מניח שהגיע מהתדמית המחודשת של הרשת? תגידו על זה משהו?

יונתן: האמת שהתהליך העיצובי היה די פשוט במידה מסוימת. אחרי שהסתכלנו על דוגמאות של עיצוב חללים שאנחנו אוהבים היה לנו די ברור שאנחנו רוצים לחפש חומר אחד דומיננטי ויפה שיתן את הטון. והשלב הראשון היה ללכת לחפש את החומר הזה. משהו שהוא יפה וטבעי ועומד בתקציב כמובן.

ראינו את האריחים האלה שמחפים את הרצפה והבר והקירות, שהם אריחי פורצלן אבל מסוג full body. כלומר, כאלה שהטקסטורה והצבע שלהם מגיעים מהחומר עצמו ולא מהדפסה שיש עליו (כמו רוב האריחים שקיימים היום בשוק). ברגע שראינו אותם והראינו אותם לכל הצוות של בוזה היה קונצנזוס מיידי שזה זה!

ספציפית לגבי הצבעוניות, האריחים הגיעו גם באדום וצהוב. אבל הירוק היה הכי נכון בעינינו מבחינת החוויה בחלל. וגם הכי התאים לשפה הגרפית שבדיוק התגבשה

סימון: אני רוצה להוסיף שהיה חשוב לצוות של בוזה להעביר את הסיפור מאחורי השותפות המיוחדת של אללא ואדם. ולהדגיש את העובדה שמדובר בייצור מקומי (צפון הארץ מהיכן ששניהם מגיעים). הנופים מחוץ למפעל בקיבוץ סאסא והסניף הראשון בתרשיחא מאוד מזוהים עם הצבע הירוק והחומריות הטבעית שראינו באריחים שבחרנו

יונתן: ובגלל זה גם הוספנו קופסת אור ענקית עם צילום נוף מהגליל 🙂

יובל: ומבחינת החלל עצמו, התכנון שלו, מעבר לצבע וחומר?

סימון: בפרוייט עבדנו עם תקציב מוגדר, אז היה חשוב להיות מדוייקים במחוות שלנו. התבססנו על לייאוטים קיימים אבל באמצעות כמה מחוות, כמו לדוגמה לעבוד עם קיפול מישורים בכדי לייצר פונקציות שונות בחלל – הרצפה הופכת לטריבונת ישיבה ומשם לדלפק הראשי – אני חושב שהצלחנו לשנות את החוויה המרחבית הקודמת שהייתה אולי דומה לגלידריות אחרות

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

יונתן: הרעיון הזה של הדלפק שהופך לרצפה וממשיך לטריבונה היה אלמנט חשוב בעיצוב. הוא מופיע בכל שלושת הסניפים שעיצבנו לבוזה (יש להם סניף בתרשיחא ואת סניף המפעל בקיבוץ סאסא)

יובל: והסניף השלישי ברחוב החשמונאים בתל אביב

יונתן: נכון!

סימון: כמובן

יונתן: הטריבונה היא אלמנט קלאסי שקל וכיף לתכנן איתו. זה מאפשר ליצור במרחב מקום שהוא קצת א־פורמלי: אפשר לשבת, לשכב, להשען, להניח את הגלידה. ומצד שני הוא מהווה משהו דומיננטי ומשמעותי בחלל. בסניפים אחרים (שעוד לא צילמנו, אבל בקרוב) היא אפילו יותר דומיננטית כי הם הרבה יותר גדולים 🙂

יובל: סיקרנת

יונתן: רק צריכים למצוא זמן ליום צילום בצפון. בכלל, אם יורשה לי, יש משהו מאוד בסיסי־אלמנטרי (בקטע טוב כמובן) במה שעשינו. חומר חזק ודומיננטי, ומישורים שמתקפלים בשביל ליצור את האזורים השונים בחלל (דלפק, רצפה, טריבונה וכו׳…)

יובל: כן. לא הייתי בסניף עם העיצוב המחודש אבל זה נראה ככה. ואני רוצה לשאול: לא פחדתם שזה עלול להתראות סטרילי מידי? או צבעוניות קרה מידי (למרות שתוך כדי שאני חושב על זה, לא חושב שגלידה יכולה להיות קרה מדי…). אבל אני מניח שאתם מבינים למה אני מתכוון

סימון: אתה לגמרי צודק. זו היתה החלטה מכוונת. רצינו לייצר מעין ניגוד מובהק בין הסביבה המאוד תעשייתית והמחוספסת של כיכר גבעון בתל אביב לבין הפנים המינימלי של בוזה. בסופו של דבר התייחסנו לחלל כגלריה, רק שבמקום לצרוך בו אמנות צורכים בו גלידה 🙂

וכמו שאמרת, קר מידי? לגלידה? 😀

יונתן: וזה גם רלוונטי לסניפים האחרים, תרשיחא שיושב על צומת מרכזית, וסאסא שאתה מגיע דרך רחבת אספלט גדולה וחמה. ואז פתאום, נכנס למקום, קריר ושקט ונקי.

זה גם איפשר לתת במה לשפה הגרפית החדשה והיפה של בוזה. ואנחנו חייבים לתת מילה טובה לאסי אביאן ואביגיל שגיא, שעשו עבודה מדהימה עם העיצוב הגרפי. הכי fresh. והן גם עיצבו חמישה פוסטרים יפהפיים שתלויים בכל סניף

סימון ברזין: רצינו לייצר מעין ניגוד מובהק בין הסביבה התעשייתית והמחוספסת של ככר גבעון בתל אביב לבין הפנים המינימלי של בוזה. בסופו של דבר התייחסנו לחלל כגלריה, רק שבמקום לצרוך בו אמנות צורכים בו גלידה

יובל: תגידו, חוץ מהשכר על העבודה יש לכם גם טעימות חופשיות בסניפים? כי נראה לי זה שווה הכל. ואיזה טעם שלהם אתם הכי אוהבים? שאלה קשה, אני יודע

יונתן: ברור, בוזה הם חברים! מדי פעם מקבלים משלוח גלידה מתנה 🙂 אני מכור לשוקולד־ים, ולסורבה פיסטוק

סימון: אני אוהב את הטעמים המיוחדים, לדוגמה מאוד אהבתי את גלידת השמן זית שלהם

יונתן: אה נכון, זה היסטרי!

יובל: כאמור, לא פשוט להחליט. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתם?

יונתן: שלתכנן גלידריה היה מהנה כמו שחשבנו שיהיה. שהיתה ממש עבודת צוות טובה ונעימה בין כל מי שהזכרנו פה. ומבחינה עיצובית עשינו מה שרצינו 🙂 שזה תמיד כיף