כל מה שחשוב ויפה
ענת גוב. צילום: ורדי כהנא
ענת גוב. צילום: ורדי כהנא

לא לפחד כלל: הסוף הטוב של ענת גוב

בסרט התיעודי ״ענת גוב - על החיים ועל המוות״, תמר טל־ענתי מציגה דיוקן חי ומטלטל של גיבורה, במלאת עשור למותה

ואולי המוות הוא הומאז׳ לחיים? האופן שבו האדם מת, ופועלו, היצירה שהוא מותיר מאחוריו, הם החיים המשתקפים במותו. ואם במסכת פסחים כתוב ״שבעה דברים מכוסים מבני אדם, אלו הן: יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין״… הרי שבסיפור מותה של המחזאית ענת גוב המוות היה ידוע וקרוב מתמיד, ולא נעלמה ממנה שעתו. וזו ככל הנראה הסיבה לכך, שב״ענת גוב, על החיים ועל המוות״ – סרטה החדש של תמר טל ענתי (״הצלמניה״, ״שלושה אחים ומערה״) – קיימים אלמנטים יוצאי דופן ומעוררי מחשבה, עמוקים ואף פילוסופיים.

הסרט שיוצא עשור אחרי מותה של גוב (מוקרן בבתי קולנוע לב, ובהמשך ישודר גם בהוט 8) עוסק במוות, אבל לא במישור המדחיק והמרפרף, אלא מתוך תודעה ערנית, שאיתה ניגשה גוב בשעתה לסוגיית מותה. היא עצמה ידעה לפשט את הסוגייה הרגישה הזאת, והסרט – שהוא גם ביוגרפי וגם גרפי – משלב הבטים תיעודיים שונים, ראיונות, סטילס, קטעי ארכיון מצולמים ועוד, שבהם נוכחותה מוחשית וחיה.

״רוב האנשים לוקחים כמובן מאליו את זה שהם חיים, והמוות? הלם מוחלט. והרי זה אבסורד, כי הדבר הוודאי היחיד זה שנמות. אף אחד לא יוצא חי מהעולם הזה – זאת אומרת שהדבר היחיד המובן מאליו הוא המוות, ובכל יום זה נס שאנחנו חיים״.

כך אומרת גוב ז״ל לסוכן האמנים אריק קנלר (החתום כיוצר שותף של הסרט), שיושב מולה בשיחה המתועדת והנוקבת הזאת. ובעוד שרבים כל כך מנסים להימלט מהמילה סרטן, ובעוד שרוב האנשים מעדיפים למות בבום, גוב רוצה להתכונן למוות. עבורה זה כמו מלחמה, כמו שהחיים זו מלחמה. ״אתה מבין שהמלחמה זה לא שיר?״ היא שואלת את קנלר, שמסרב להאמין לשוויון הנפש שהיא מציגה, לנוכח העובדה שימיה ספורים.

ענת וגידי גוב. צילום: ורדי כהנא

ענת וגידי גוב. צילום: ורדי כהנא

ענת גוב. צילום מארכיון משפחתי

ענת גוב. צילום: ארכיון משפחתי

הפרופיל של גוב, האישה הנאה וקצוצת השיער, שכמעט ולא מרפה מהסיגריה האחוזה בין אצבעותיה, מצטייר בעוצמה. היא לא מתפשרת ומחוייבת לאנושי. משם גם נובעות עמדותיה הפוליטיות. כמי שמזוהה עם השמאל הציוני וכותבת על עמדותיה, היא מנהלת דיאלוגים כנים עם כל המגזרים (המגזר שהיא הכי אוהבת לנהל איתו דיאלוג הוא המגזר החרדי כי לחרדים יש חוש הומור, לדבריה).

דרך השיחות עם קנלר, שכבר בראשיתן הוא ממוקם בעמדה של אי נעימות (״אני לא יודע איפה להתחיל״, הוא אומר וגוב הודפת: ״לא משנה, אתה יכול להתחיל מהאמצע, כל כותב יודע את זה״) נשזרים גם התסריטים הטלוויזיוניים לתכנית הפופולרית ״זהו זה״ והמחזות שכתבה גוב. כולם עוסקים באופן משונה בא־לוהים ובמוות, שעוברים האנשה.

״רוב האנשים לוקחים כמובן מאליו את זה שהם חיים, והמוות? הלם מוחלט. והרי זה אבסורד, כי הדבר הוודאי היחיד זה שנמות. אף אחד לא יוצא חי מהעולם הזה – זאת אומרת שהדבר היחיד המובן מאליו הוא המוות, ובכל יום זה נס שאנחנו חיים״

גוב, שהחלה את הקריירה כשחקנית, ידועה כמחזאית ותסריטאית שנונה במיוחד, שמיטיבה להבין את מקומו של השחקן הגבר, כמו גם את האישה – במחזות פמיניסטיים שכתבה, כמו ״חברות הכי טובות״ (שגם עובד לטלוויזיה),״עקר בית״ ועוד. בסרט משתלבים ומצטרפים אל תרכובת דמותה בעלה, הזמר והשחקן גידי גוב, שאותו הכירה בלהקת הנח״ל, וחברת הטובה, המחזאית והבמאית עדנה מזי״א. את בתה ומשפחתה אנו חווים דרך תמונות והווי חיים.

השיחות עם קנלר מובאות כמו דיאלוגים במשרד, כמו לשבת על כורסת הפסיכולוג, הרחק מהסנסציה הטלוויזיות של תכניות טוק שואו. אמרו חז״ל: ״העולם הזה דומה לפרוזדור לפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס בטרקלין״ (משנה באבות); ונדמה שגוב חשה עמוק בטיבה של המשימה הזאת.

birds

היא מסבירה לקנלר שמכיוון שהיא יודעת שהוא קרב, היא מתכננת היטב את המוות, ועליה לתת דין וחשבון על מי שהייתה ועל הבחירות שעשתה. היא מבקשת לדאוג לעיזבון שלה. כשהוא מתפתל באי נוחות, היא מרגיעה אותו, ״יש סוף טוב״. ואכן ״סוף טוב״ הוא המחזה האחרון שכתבה גוב, ועוסק באופן שנון בהתמודדותה של הגיבורה עם מחלת הסרטן, ובמרכזו ההחלטה לא לפחד מהמוות.

גוב מעידה על עצמה, שאי שם בתקופת מלחמת המפרץ, הוזמנה לכתוב מחזה ראשון, וזה לא יצא לה – עד כדי כך שקיוותה שייפול טיל על תיאטרון החאן, שיפטור אותה מההתחייבות. אך בסוף הדרך, עם ההבנה שברגע שאת לא מפחדת מהמוות את לא מפחדת מכלום, נחה ההשראה, וכתיבת המחזה האחרון נבעה ושפעה מתוכה.

ענת גוב צילום מארכיון משפחתי

ענת גוב. צילום: ארכיון משפחתי

לאורך הסרט נעשה שימוש מחוכם בתמונות סטילס אמנותיות שצילמה ורדי כהנא. התמונות מדברות אף הן, מעניקות מלאות ותורמות לשפה הדוקומנטרית הקולנועית. גוב, שחשבה ״שזה יקרה יותר מהר״, מתה בגיל 58, צעירה מאוד. היא זו שהתעקשה על המלה מתה ולא נפטרה.

סרטה של טל ענתי הוא ארכיון הדעות הכי אותנטי ואינטימי של ענת גוב שאפשר היה לבקש כצופים. ואם כבר רמזנו לדברי תורה, הרי שמשמעות נוספת שעולה כאן מדמותה, בהשאלה מאשת חיל (משלי) ״ותשחק ליום האחרון״.


ענת גוב – על החיים ועל המוות
יוצרים: תמר טל ענתי, אריק קנלר
5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden