כל מה שחשוב ויפה
גיא בר־סיני, The Virtual Kingdom Of Negligible Objects
גיא בר־סיני, The Virtual Kingdom Of Negligible Objects

איינדהובן 2021 // גיא בר־סיני

בפרויקט הגמר באקדמיה לעיצוב באיינדהובן, גיא בר־סיני יצר מרחב וירטואלי בדיוני שבו חפצים יומיומיים, אנלוגיים, בעלי ערך ״נמוך״, מקבלים חיים חדשים

גיא בר־סיני, בן 36, בוגר התואר השני ב־Contextual Design. את התואר הראשון שלי עשיתי במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון. אחרי סיום הלימודים עבדתי כשנתיים וחצי בסטודיו hube, כמעצב וכמנהל פרויקטים. הסטודיו מתמחה במיתוג אדריכלי למשרדים בדגש על אמנות ועיצוב בשיתוף פעולה עם מעצב.ת הפנים/אדריכל.ית הפרויקט.

בנוסף הייתי שותף לכמה תערוכות – עיצוב והקמת תערוכות בבית בנימיני ו״אי עיצוב המוצר״ בהובלת המעצב איתי אהלי בשבוע העיצוב ירושלים (2017). באותה שנה גם אצרתי את תערוכת ״שרפרפים״ בגלריית ויטרינה בהשתתפות רבים מסגל המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי.

איינדהובן

תקופת הקורונה תפסה אותנו בעיצומו של הטרימסטר השני ובמחלקה, המבוססת בעיקר על תוצרים פיזיים, ההסתגלות לא הייתה קלה. העדפתי להסתכל על השינוי כאתגר וכהשראה. התחלתי לשאול את עצמי שאלות שנוגעות בתקשורת דיגיטלית ויצירה באמצעים דיגיטליים. תמיד סיקרן אותי איך עיצוב בכלל ועיצוב מוצר בפרט משפעים ומשמשים כדיאלוג בין אנשים, והמרכוז של מדיה דיגיטלית באותה תקופה הולידה בי נקודות עניין חדשות.

פרויקט הגמר

פרויקט הגמר שלי, The Virtual Kingdom Of Negligible Objects, הוא מרחב וירטואלי בדיוני בעל אלמנטים פנטסטיים שבו חפצים יומיומיים, אנלוגיים, בעלי ערך ״נמוך״, מקבלים חיים חדשים. בחרתי בנושא זה בתוך תקופת הקורונה כשכל התקשורת שלי עם העולם נעשתה דרך מסכים.  התחלתי לשאול את עצמי שאלות על הייצוגים שאני רואה כל היום. באופן אינסטינקטיבי הרגשתי שהמרחב הווירטואלי משנה את האופן שבו אנו מתייחסים לחפצים. כשצללתי עמוק יותר למחקר נתקלתי במושגים כמו פוסט־מטריאליזם ופוסט־אמת.

 

מאחר שאני מתעסק ביצוגים חזותיים, הבנתי שהדרך הכי נכונה לשקף את מחשבותיי היא על ידי פתיחת הדיאלוג שבין החפץ לחזותי, מה שהביא אותי לעבוד ב־virtual realty. בעזרתו של אלון רובין יצרתי עולם שמשלב בין גרוטסקי לסרקסטי ומנסה לשקף את יחסי האהבה־שנאה שאני חש אל התרבות הדיגיטלית; כמי שגדל לתוך המהפכה הדיגיטלית שהביאה בתחילה הבטחה גדולה לאנרכיה, הגשמה עצמית ומרחבים בטוחים להיות מי שאנחנו רוצים להיות, והתגלתה כנשלטת על ידי אותם סדרי עולם ישנים.

הבחירה לעבוד ב־VR נבעה מהתחושה שהייתה לי שיש משהו שיקרי בביטחון שנותן לנו המסך. התרבות הדיגיטלית היא כבר מרכיב אינהרנטי בחיינו ואנחנו לא יכולים להתנתק ממנו כל כך, רק במרחב הווירטואלי נוצרת התחושה שאתה אכן בתוך הדיגיטלי.

Contactless Synergy

Contactless Synergy נולד בתקופת הקורונה: ניסיתי להבין איך אני יכול לייצר שיתופי פעולה עם מעצבים אחרים בתוך המציאות החדשה ובהשראתה. הרעיון היה לייצר תהליכי עיצוב כשהתקשורת היחידה בין המעצבים השונים הייתה דרך האוביקט עצמו.

הפרויקט נעשה בשני סבבים, השתמשנו בתוכנות מידול בלבד כאמצעי העיצוב שלנו. בסבב הראשון, בהשתתפות המעצבים אפי גנור, רותם בנאי ואדוה דיין, עיצבנו ארבעה פמוטים כשכל שבוע מעצב אחר עיצב חלק שונה של פמוט שונה. בחלק השני של הפרויקט, בהשתתפות המעצבים ניבי להבי, עפרי ליפשיץ, אלי מזרחי וסטיבן אקון, בחרתי להשאיר את תהליך העיצוב פתוח לחלוטין ולא לקבוע מראש מה יהיה האובייקט או מה תהיה מטרתו.

התהליך יצר שיח ללא שיח, שאתגר את כולנו לנסות ולקרוא את החפץ ולהפוך אותו לשותף אמיתי בתהליך העיצוב ובכך לייצר סינרגיה שלמה.

 עתידות

התכנון כרגע הוא להישאר בהולנד ולהמשיך לעבוד על פרויקטים שקשורים בתרבות דיגיטלית תוך כדי המשך מחקר על הנושא, בתקווה למצוא שיתופי פעולה עם אנשים מהתחום.

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden