מגלים אוצרות // יהודה רחנייב

הפעם הראשונה

הפכתי לאוצר באופן די ספונטני: עבדתי כאמן ואיש צוות בסדנת אמנות ודפוס משי. חבר ראה קול קורא לאוצרים ושיתף אותי, וכך אצרתי תערוכה ראשונה לאמנית הטקסטיל שירה שובל. אחר כך זה כבר הפך להיסטוריה.

התערוכה המשמעותית הראשונה שאצרתי הייתה ב־2016 בגלריה חדשה בבת ים תחת הכותרת ״בין הישן לחדש״. יזמתי והקמתי קבוצת אמנים משלוש הדתות – יהדות, נצרות ואיסלם – דוד גלפיאן, גדלייה אבייב, אנדרניק ברשגיאן, נאדיה קל, יהודה רחנייב, רובישן רגימוב, גיטא רזיאל וארמון גריגוריאן.

מה שחיבר בין האמנים היה חבל ארץ הקווקז, והתערוכה עסקה בחיבור בין מסורת עתיקת שנים לתרבות עכשווית. ברמה האישית ניסיתי להבין את השורשים שלי ואת עצמי טוב יותר. 

התחנה האחרונה

התערוכה האחרונה שאצרתי, ״סופן בתחילתן״, נפתחה בחודש שעבר בבית האמנים כפר סבא ומבקשת לבחון את תהליך עבודת האמנים; את נקודת התחלה, אמצע וסוף: האם בסוף התהליך עדיין קיים הניצוץ הראשוני של הרעיון?

שם התערוכה נלקח מתוך ״היצירה״ , ספר קבלי עתיק, שמסביר כיצד יצר הבורא את היקום. וזה לשון הספר: ״נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן״. הפסוק מתאר את הקשר העמוק בין הדרגה הגבוהה ביותר לדרגה הנמוכה ביותר, את חשיבות המעשה הגשמי על פני הכוונה הרוחנית.

האמנים המציגים בתערוכה – אלט תמר, בכר סטלה, בר ניר ורדה, ברודנר ורד, גורן דמתי עופרי, דאלי עדנה, הרסגור הנדין ניבה, מאיירס גילה, פרנק רחל, צוריאל אילן, קאפח מאיר, רוזנבלט חיה, רז יוסף, שרוני אתי – לקחו את הרעיון, כל אחד למקומו האישי.

לדוגמה, חקירת הנעורים באמצעות דיוקן. בדידות בשחור על גבי לבן, על נייר, פלסטיק וחומרים אחרים. הזקנה המיישרת קו עם כל מה שהספקנו וכל מה שפספסנו. איך מתוך העיניים משתקפת דרך, ניסיון חיים, המחברים את ההתחלה עם הסוף. ספירלה המחזירה אותנו לאותה הנקודה שוב ושוב, על מנת שנחווה לעומקם את הרגשות.

לאן האמנים הולכים? האם רק החלו את המסע? או שכבר הגיעו לחוף מבטחים? בכל שנה העונות מתחלפות במחזוריות. בכל עונה ישנו יסוד דומיננטי. בקיץ יסוד האש, בחורף יסוד המים, באביב יסוד האדמה ובסתיו יסוד האוויר. החומר מדבר בעד עצמו: מתוך האבן שאין לה הופכין, מצטיירת מתרחצת של טולוז לוטרק. מה הם החיים אם לא משחק? ללא השחקנים אין משמעות לחיים.

ילדה משחקת עם עצמה, אליה מצטרפים ילדים אחרים שאינם יודעים שהילדה הזאת סבתא שלהם… וגם הילדה שכחה זאת לרגע. פרצופים, מסכות, שכבות על גבי שכבות, דבוקות באופן שלא ניתן להפריד ביניהן. לימונים רקובים שמתוכם צומחים חיים חדשים. אורות חזקים יוצרים צללים עמוקים. האמנים נותנים לחומר לדבר, להביע. השלם נתפס בשלבים שונים של התהליך. לתהליך אין תוצאה סופית, כי אם עוד שלב שמסתיים ומתחיל אחר.

מכל מלמדיי השכלתי

מורי היקר סשה אוקון: ממנו למדתי ועודני ממשיך ללמוד, את בניית הקומפוזיציה, היחס למרחב. דורון פולק אצר בגלריה העירונית גבעתיים תערוכה לאמן בני אפרת. מעבר לזה שדורון אוצר נהדר, להבדיל מרבים אחרים הוא גם תופס את שדה האמנות מעבר לאופנות חולפות. הוא נותן חשיבות לאמנים נהדרים שנשכחו שלא בצדק, ודבר נוסף שלמדתי ממנו הוא שכשאוצר עובד במסירות נפש, אז גם החברה הרחבה מבינה את החשיבות של פועלו.

תערוכת החלומות

אני אדם מאוד חומרי ופיזי, וגם החלומות שלי כאלו 😉 הייתי שמח להציג אמנים ישראלים שעוסקים בתרבות יהודית־ישראלית במוזיאון המבורגר באנהוף בברלין.

בנוסף אני מקדם אמנים שטרם הציגו, חשוב לי מאוד לשנות את כללי המשחק בשדה, וכבר עכשיו אני עובד על פרויקטים בשיתוף פעולה עם מוסדות שונים, במטרה לחשוף את החברה הישראלית – עם דגש על נוער – לאמנות פלסטית.

בקרוב אצלך

אני עובד על תערוכה מוזיאלית לטלי אלמליח, אמנית שטרם הציגה. אני מלווה אותה כאוצר ואנחנו עובדים על תערוכה שתתקיים בזמן הקרוב. 

במקביל חשוב לי לציין שמעבר לעשייתי האוצרותית, יזמתי והקמתי במסגרת הרדיו החברתי הראשון את תיבת פנדורה, תוכנית שעוסקת בביקורת שדה האמנות. התוכנית אירחה עד כה כ־50 אורחים: אמנים, אוצרי אמנות, מנהלי גלריות ומוזיאונים, כתבי אמנות, מבקרי אמנות, חוקרים, מעצבים ועוד.

---

רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן