כל מה שחשוב ויפה
תיק קוליני
תיק קוליני

תיק קוליני: צדק מאוחר, לא מאוחר מדי

העיסוק בצדק, בנקמה ובחוק היבש, עומד למשפט לא פחות מאירועי העבר וההווה; הסרט ״תיק קוליני״ חוזר לזירת פשע ממלחמת העולם השנייה

כשפבריציו קוליני, הכמעט קשיש, נכנס למשרדו של הנס מאייר, תעשיין גרמני מפורסם, הוא עושה זאת באמתלה של ראיון לעיתון. דקה לאחר מכן מאייר נרצח בדם קר. אך להפתעתנו, הצופים, קוליני אינו בורח לאחר הרצח אלא מחכה בשתיקה לגזר דינו. בהמשך, לאחר מאסרו, הוא מסרב לשתף פעולה ולחשוף את המניע לרצח המסתורי.

בדומה לעיקרון המופיע במרכזם של מותחנים ידועים, שבהם ״לחפים מפשע אין אליבי״, היעדר האליבי של הפושע שזהותו כרוצח ודאית לכאורה, (וכפי שמתגלה בהמשך, רק לכאורה), מספק בסרט ״תיק קוליני״, סרטו של מרק קראוספיינטר הגרמני משנת 2019/20 (117 דקות) ציר עלילתי למותחן עשוי היטב. עם מספר נעלמים סביב דמותו של מאייר, הנרצח, שמתגלים לנו באמצעות פלשבקים של דמות מפתח אחרת.

עו״ד קספר ליינן (בגילומו של אליאס מרבק), הוא עורך דין ספרדי צעיר ומוכשר, המתמנה כסניגור ציבורי לייצג את קוליני (בגילומו של פרנקו נרו). אלא שבעוד שבמשפט הרצח המתוקשר, שסופו נדמה כידוע מראש, מתגלמת הזדמנות הפז של ליינן, להוכיח את כישוריו ולבסס את עצמו, צצות תגליות שלאט לאט משנות את תמונת המצב הברורה.

הקונפליקטים של ליינן מתחדדים בזה אחר זה ומגבירים את עוצמת הדרמה. בהתחלה עם היוודע זהות הנרצח, הנס מאייר (בגילומו של מנפרד זפטקה), שהיה, עוד מילדותו, מעין אב מאמץ עבורו. הקונפליקט מתרחב כאשר אנו מתוודעים לרומן הנעורים שהיה לליינן עם בתו של מאייר, רומן שנמצא ברקע העלילתי גם בזמן הווה, ועד לתגליות היסטוריות שהוא אוסף בעבודת תחקיר נמרצת.

״הקונפליקטים של ליינן״ היא כותרת שהייתה עשויה להתאים לסרט לא פחות מ״תיק קוליני״. משום שהסרט, שתחילה נע בין נאמנות עיוורת של ליינן למי שטיפח אותו, לבין ההזדמנות המקצועית המבטיחה שנקרתה בדרכו; מתחלף מהר לקונפליקט שהמנוע המרכזי שלו נע בין מרדף אחרי האמת, לבין הגנה על הקרובים אליו. ככל שהוא חוקר לעומק, מתחוורת לו התמונה במלואה וכבר אי אפשר לסגת לאחור.

birds

במהלך המשפט ליינן מושך בחוטי החקירה, ללא שיתוף פעולה מצד הלקוח, קוליני, ומצליח למצוא רסיסי מידע היסטוריים, שמחדדים את מהות תפקידו של עורך דין שממלא אחר הייעוד שלו. כנגד כל הסיכויים, הוא מוביל לפריצת דרך, שלבסוף מדובבת את קוליני שהפך לרוצח, אחרי שהמערכת המשפטית לא העניקה לו את הצדק שמגיע לו.

ועם זאת, על אף הדרמה הנמתחת לאורכה של שרשרת האירועים, הסרט אינו חף מבעיות. הפלשבקים של ליינן, למשל, לא תמיד ברורים. לצד זה, דמותה של יוהנה מאייר (בגילומה של אלכסנדרה מריה לארה), לא תמיד משכנעת ומעט חיוורת, כשהיא מוקפת בשחקנים בעלי עוצמה קורנת. בנוסף, ואולי זו הבעיה המרכזית, במכלול חוויית הצפייה, הסרט, שמספק בשני השלישים הראשונים שלו דרמה עשויה היטב, שלעיתים מפעימה באיכויות שהיא מייצרת בכל הנוגע לקשב של הצופה, הולך ונחלש בשליש האחרון.

ככל שעוצמת ההפתעה בעלת פוטנציאל גבוה, כך היא מאבדת את המניות עם בחירות קלישאתיות של בימוי בכל הנוגע לרקע ההיסטורי שקשור לרצח.

במלחמת העולם השנייה, קצין אס.אס ציווה להוציא להורג 59 אזרחים איטלקים, כעונש על הריגת של חמישה חיילים בידי פרטיזנים. בגרמניה בשנת 1968 נחקק חוק התיישנות על מקרי רצח שבוצעו על ידי מפקדים זוטרים בתקופת הרייך השלישי. החוק קבע, שמכיוון שהם מילאו פקודות בלבד, הם פטורים מעונש. ואם יש משהו מעניין בחשיפת טפח היסטורי, בייחוד בהקשר של סיפורים סביב נושא המלחמה והשואה, שפחות זכו לטיפול קולנועי, הרי שמבחינה קולנועית, יש כאן תחושת החמצה.

עם זאת, לא רק משפטנים עשויים ליהנות מהאופן שבו נרקם לעינינו ״תיק קוליני״. הסרט מבוסס על הספר ״פרשת קוליני״ מאת הסופר והמשפטן פרדיננד פון שיארך, ועלה לאקרנים בישראל לאחרונה. בראיון שהעניק הבמאי, קראוספיינטר, הוא מדגיש שנושא הצדק הוא שעניין אותו במיוחד בפרשייה הנשכחת.

ואם מה שאנחנו קוראים לו ״שלטון החוק״ תמיד צודק, העיסוק בו שעולה בסרט הוא נושא שנהיה נדיר יותר ויותר בימינו. זה הוא ״סיפור מוסר״ במובן הטוב ביותר של המילה. ״הדבר המזעזע במקרה הוא החוק שנקרא חוק דהרר משנת 1968. כתוצאה מחוק דהרר, אלפי פושעים נאצים ניצלו ממשפט, והסיפור הזה מוכיח שזו חובתנו לעמוד ולהילחם על הצדק, ושמלחמה עליו תמיד מוצדקת ושווה״, אומר קראוספיינטר.


תיק קוליני
בימאי: מרק קראוספיינטר
117 דקות, גרמניה, 2019/20
3.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden