כל מה שחשוב ויפה
פאני הורביץ. צילום: סיגל קולטו
פאני הורביץ. צילום: סיגל קולטו

בית האמנים תל אביב // תערוכות דצמבר 2021

פורטפוליו Promotion: בתערוכות שייפתחו מחר בבית האמנים בתל אביב מציגים דוד בוסקוביץ, פאני הורביץ, אוקי שוורץ, יעל כץ חנקין, אברהם קורתי, טנו סוסטר וסרגיי בונקוב, שקד אביב וגיל גורן

פאני הורוביץ / את לא מכאן

אוצרת: טובה פסח

פאני הורביץ חוזרת בעיני רוחה לבית הוריה בשנות ה־60, הגדוש בפריטים שהביאו מרומניה (מפיות תחרה וכלי חרסינה) ומפגישה אותו עם ההווה הישראלי. ״את לא מכאן״, משפט שהיא נתקלת בו לא מעט, גם ממרחק השנים, יצר אצלה כמיהה לשלב בין התרבויות ולהתיך אותן לעולם דימויים חדש. בעבודתה נפגשים תחרה וצבר, אייקונים של זרות וישראליות מדומיינת. היא בוחנת את מיתוס הצבר ממקום של רצון לחבר בין התרבויות, אך גם ממקום ביקורתי. היא מרככת את הצבר ועוטפת אותו ברישומי תחרה. העבודות בטכניקה מעורבת, שמן על בד בשילוב רישומים בעט פיילוט, הדפסים ושקפים.

פאני הורביץ. צילום: סיגל קולטו

פאני הורביץ. צילום: סיגל קולטו


דוד בוסקוביץ / מציאות מדומה

אוצר: אריה ברקוביץ

תערוכת היחיד של דוד בוסקוביץ עוסקת בעירוניות מבעד למבטו הייחודי. ציורים ורישומים, שנולדו מתוך שוטטות ברחבי תל אביב והתבוננות בכאוס החזותי המאפיין אותה: צנרת חלודה, הצומחת באופן אורגני וכמו עוטה חיים על הבד, לצד בניינים עירוניים, הנדמים לענפים או לשורשי עצים מתפתלים. בוסקוביץ יוצר ניגודים בין הרציונלי לפראי, בין הטבעי לתעשייתי.העיסוק בזמן ובסימני ההתבלות שהוא מותיר בחפצים, עובר כחוט השני בעבודות. בוסקוביץ מעבד את התפוררות החומר לכדי אלמנט אסתטי בעל קצב ותנועה, ומעניק לו חיים חדשים בצבעים בוהקים.

בוסקוביץ (יליד 1954) מוכר כצייר ברוח הריאליזם הקסום. בוגר האקדמיה לאמנויות של פנסילבניה, פילדלפיה והתמחות בטכניקות ציור קלאסיות אצל רב האמן ארנסט פוקס בווינה ובמונטה קרלו. בפתיחת התערוכה יושק ספר אמן ״דוד בוסקוביץ: סימנים חיוניים, עבודות 2004–2021״.

דוד בוסקוביץ. צילום: מ"ל

דוד בוסקוביץ. צילום: מ"ל


טלית משלה / יעל כץ חנקין

אוצר: אריה ברקוביץ׳

בעידן של פוסט־פמיניזם יעל כץ חנקין מאמצת סממני דת גבריים ומתמירה טומאה בקדושה. התערוכה בוחנת את הזיקות בין אמנות לאמונה ולקודש. האמנית מתעטפת בטלית משלה, ומסגלת לה את תחושתו של הגבר המתעטף בטלית, בשאיפה לחסות בקרבת הקדושה. הטלית הנשית מורכבת מכיפות סרוגות שהומרו לשדיים. השד המזין והדם הם סמליו המובהקים של כוח הפריון הנקבי. ההתעטפות ב״טלית משלה״ מאפשרת לחוש בקדושת הנשיות. בעבודות הסרוגות היא מציגה דמות אלה קדומה המוקפת באיילים, ורומזת על אפשרות הפרימה – המסמלת אפשרות לשוב להתחלה, להרמוניה עם הטבע, לחיק האלה האם, אולי היא תציל את עולמנו.

יעל כץ חנקין. צילום: יריב כץ

יעל כץ חנקין. צילום: יריב כץ


אברהם קורתי / FROM GRID BACK TO ZERO

אוצר: אריה ברקוביץ׳

סדרת הציורים של אברהם קורתי עוסקת בגריד ובתהליך אמנותי פורמליסטי – החל מקווים בשתי וערב, שמכסים את כל הפורמט, דרך קומפוזיציות א סימטריות שמורכבות מסדר ואי סדר בתוספת צבע לא צפוי ועד לשילוב בין קווים ומשטחים צבעוניים שיוצרים קומפוזיציה מופשטת. הגריד הוא מקצב צורני קשיח שקורתי מנסה להפוך אותו לדינמי גלוי ונסער, נושא ונשוא.

אברהם קורתי. צילום: מ"ל

אברהם קורתי. צילום: מ"ל


birds

טנו סוסטר וסרגיי בונקוב / חצי הדרך

אוצרת: גלינה פדורובנה

טנו סוסטר וסרגיי בונקוב עובדים על סדרה של 22 תצריבים ״האלף־בית העברי״ כמעט ארבע שנים. אולם האלף בית שלהם מוצג מנקודת המבט של הזרה. את המונח ״הזרה״ כגזירת דברים מהתפיסה האוטומטית הציג הסופר, המבקר, תיאורטיקן האמנות הרוסי ויקטור שקלובסקי במאמרו ״אמנות כתחבולה״ (1917). כפי שאנשים החיים ליד הים מפסיקים כעבור זמן להבחין בקול גלים, כך שהמציאות הופכת כל כך מוכרת שאנחנו מפסיקים לראות אותה. מטרת האמנות, על פי שקלובסקי, היא להשמיע שוב את קול הגלים.
העבודה על סדרת התצריבים היא ארוכה, דייקנית ומוקפדת. התערוכה היא מעין מסיבת ״חצי הדרך״, והיא כוללת מחצית מהאותיות בסדרת מתצריבים.

טנו סוסטר וסרגיי בונקוב. צילום: טנו סוסטר

טנו סוסטר וסרגיי בונקוב. צילום: טנו סוסטר


שקד אביב / הצד האחר

אוצר: אריה ברקוביץ

סדרת ציורי שמן גדולי ממדים ואקספרסיביים, מקרינים מראות שווא בצבעוניות של היקסמות ופנטזיה, אך משליכים גם לסיטואציות מסתוריות ולא פתורות. על גבי שכבות הצבע העזות חרוטה מעין רקמת תחרה או רשת הסוואה, כמו מבקשת להגביל את תיאורי הטבע הפראיים, למתן את היופי הפנימי העשיר – אך בו בזמן גם להיטמע בתוכו ולהפוך לחלק בלתי נפרד ממנו. החריטה האובססיבית והמאומצת שורטת ופוצעת את הבד, מוחקת ומגלה.

שקד אביב. צילום: שארי רבי

שקד אביב. צילום: שארי רבי


גיל גורן / הזקיפים – חלום מונוכרומטי על חופש

אוצר: מאיר גורן

בנובמבר 2018 יצא ג׳ון אלן צ׳או, מיסיונר הרפתקן אמריקאי בן 27, אל האי סנטינל שבצפון ארכיפלג אנדמן שבמפרץ בנגל. הוא קיווה להכיר את השבט המבודד ביותר בעולם ולהביא לו את גאולת הנצרות. הסנטינלים מתגוררים באי מעל 60 אלף שנים ומסרבים בעקביות ובאלימות לכל אינטראקציה עם זרים. צ׳או מעולם לא חזר מהאי. ביהירותו המזוהמת בטכנולוגיה, דת, חיידקים ואומץ, ניסה לצוד ולאנוס את נפשות הסנטינלים, הם הזקיפים שמגינים על עצמם ועל אורח חייהם. התבוננות עליהם היא גם התבוננות במראה המשקפת את מה שאנחנו.

התערוכה שואבת את הדימויים מהסיפור של השבט ומהמפגשים הנדירים שלהם עם העולם שמחוץ לאי. כפרשנות מדומיינת וסובייקטיבית לאירועים וכעיבוד מתוך מעט המידע והחומרים החזותיים שבהישג יד. המיצב מתרחק מהצבע, מגביל ומצניע את האמצעים החזותיים. מתמקד במונוכרום. בדיו שחור ובהעמקת האפשרויות שמציע הנייר, גזור, מקופל ומקומט. המיצב נע בין ציור לפיסול ולהקרנת וידאו. בין המוקטן כדגם למוגדל, בין ציור שטוח לתבליטי ולנפחי, בין המדומיין לעובדתי.

גיל גורן. צילום: מ"ל

גיל גורן. צילום: מ"ל


אוקי שוורץ / בקטנה

אוצר: אריה ברקוביץ

תערוכת הציורים קטני הממדים של אוקי שוורץ עוסקת בנוף דמיוני, שעולה דרך משיכות מכחול ומריחות סכין צבעוניות. הנופים הם אסוציאטיביים ומופשטים. שוורץ מתכתבת עם אמני המופשט האקספרסיבי, התת מודע, מאסכולת ניו יורק ומזמינה את הצופה להרכיב לעצמו את החוויה והנוף. ההרמוניה וההתנגשות בין הפורמט לתוכן מייצרים קומפוזיציה דינמית, אחווה אמנותית שמבטאת אמת פנימית ודיאלוג עם הצופה.

אוקי שוורץ. צילום: ארי בלטינשטר

אוקי שוורץ. צילום: ארי בלטינשטר


בית האמנים
אלחריזי 9, תל אביב
פתיחה: 25.11, נעילה: 18.12

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden