העור הראשון השני של עומר געש

יובל: הי עומר, מה קורה? מה מצב האומיקרון בלונדון בימים אלו?

עומר: הי יובל, אצלי מצויין. זה קצת כמו לרוץ בין הטיפות בימים אלה עם כל נושא ההדבקות, לא קל אבל ממשיכים לקיים שיגרה

יובל: תזכיר לי רגע כמה זמן אתה כבר בלונדון ולמה נסעת (לא שצריך סיבה חוץ מזה שזו לונדון…)

עומר: אני גר בלונדון כמעט שנה וחצי, עברתי לכאן ללמוד תואר שני בגולדסמית׳ במחלקה לעיצוב, בשם Design Expanded Practice, שנמשך 15 חודשים במטרה אחת, להרחיב את תחומי העיסוק והחיפוש שלנו כמעצבים, כל אחד בנושא שמעניין אותו באופן אישי. את התואר הראשון שלי למדתי בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית בשנים 2007-2011

יובל: טוב עכשיו אני סקרן להבין מה זה Design Expanded Practice – ספר לי הכל

עומר: לקורס כזה מגיעים מעצבים מדיסציפלינות שונות – עיצוב תעשייתי, עיצוב גרפי, אופנה, מחשבים. הקורס נותן לכל מעצב להרחיב את העשייה שלו מתוך התחום שממנו הוא בא בשאיפה להתנסות בפוטנציאל שבחיבור עם מעצבים מתחומים שונים, לכן חלק מהסמסטרים המשימות היו כקבוצה, דבר שהביא הרבה עניין ואתגר עם פתרונות מגוונים לכל תרגיל.

מעבר לעובדה שאנחנו מעצבים שבאים מרקע מקצועי שונה, זה גם קורס בינלאומי, עם אנשים ממדינות כמו ויאטנם, סין, קנדה, פורטוגל, ישראל, אנגליה. המיקס התרבותי הזה הוא מנגנון למידה אדיר.

הקורס מתחלק לחמישה סטודיואים, כל סטודיו עם התמקדות שונה לגבי עיצוב: תקשורת וחוויה, אופנה, עיצוב חלל, חדשנות ושירות, אינטראקציה. אני הייתי בסטודיו של תקשורת וחוויה עם מרצה ואמן נפלא בשם רוברטו פאו (Roberto Feo)

יובל: רוברטו פאו! הוא חלק מאולטימו גרטו (Ultimo Grito), נכון? איזה כיף

עומר: נכון מאוד! כן, השיחות איתו היו תמיד חויה. מעשיר ומפתח את המחשבה, מאתגר, ועם זאת מאוד אבהי ותומך ומקליל את השיחה כשאתה יודע שהוא מבין בדיוק מה מעניין אותך

יובל: נייס! אז אפרופו להרחיב את העשייה שלו מתוך התחום שממנו באת – מה רצית להרחיב?

עומר: אני מעצב גרפי שמתמקד במיתוג ויצירת שפה לעסקים הרבה שנים, אבל במקביל גם חובב צילום כאמנות, וחיפשתי את המקום שבו אוכל לייצר את החיבור בין שני העולמות; לדייק את הבחירות שלי כצלם אבל גם להבין איך לעטוף את זה במסגרת חוייה שהיא עיצובית. התואר איפשר לי ברוב התרגילים לממש את החיפוש הזה וכן להביא לידי ביטוי את הצורך שלי לקדם את היצירה שלי כצלם שהוא מעצב

יובל: בוא נדבר תכל׳ס: ספר על פרויקט הגמר שלך ועל האמנות שלך, שכוללת הרבה גברים עירומים שעושה רושם שאינסטגרם פחות מחבבת לאחרונה

עומר: שמח שאתה עוקב 🙂

הצעיף מאפשר להחליט כמה מהעיצוב של הצעיף הוא חושף בהתאם לאופן הקיפול. אם פתחת את הצעיף הראית את עצמך בעיצוב, אם קיפלת את הצעיף חשפת מעצמך הפיזי יותר. מעין ״עור שני״

בפרויקט הגמר שלי יצרתי צעיפי משי שעל הצעיף הדפסתי עיצוב שיצרתי. העיצוב בנוי מטקסטורות וקומפוזיציות של דמויות בעירום. את הדמויות גם ביימתי אצלי בסטודיו וגם אצרתי מתוך ארכיון תמונות קיים של המשתתפים, ואת אלו ערכתי במחשב דיגיטלית ביחד.

בצד כל צעיף בתוך העיצוב שילבתי מידע טקסטואלי המכיל את השנים שבהן צולמו התמונות, שם העיר והקורדינאטות. כך יצרתי קפסולת זמן אישית שהמשתתף יכול ללבוש. הצעיף מאפשר להחליט כמה מהעיצוב של הצעיף הוא חושף בהתאם לאופן הקיפול.

אם פתחת את הצעיף הראית את עצמך בעיצוב, אם קיפלת את הצעיף חשפת מעצמך הפיזי יותר. מעין ״עור שני״, שזה גם חלק מהטקסטים שקראתי שהביאו אותי לפתרון הזה. ולכן קראתי לפרויקט Second First Skin

עומר געש

עומר: זה מייצר מראה למסלול שלנו, דברים שאנחנו לא מסתכלים עליהם ביום־יום ויכולים להפתיע אותנו יום אחד, מעין דרך לקבל את עצמנו. זו גם דרך להביא עירום למקום ציבורי בצורה מעודנת יותר, וגם להראות שיופי ואסתטיקה יכולים לבוא בכל מיני צורות. בפרויקט אני מציג שלוש דמויות של גברים אבל בשאיפה המנגנון הזה צריך, יכול, ויעבוד עם כל מי שיבחר לקחת חלק בתהליך העיצובי הזה כדי לקבל פריט אישי של עצמו

יובל: כלומר לכאורה – או לא – כל אחד יכול לפנות אליך עם תמונות שלו, או שאתה תצלם אותו – ואתה תוכל לייצר לו טקסטורות וקומפוזיציות משלו?

עומר: לא לכולם יש תמונות עירום של עצמם חמש או עשר שנים אחורה, או אפילו תמונות עם ביקיני או ספידו, לכן אולי בהמשך זה יוכל להיות גם קומפוזיציות שארכיב רק מתמונות שאייצר אצלי בסטודיו עבור העיצוב, מעין ציון דרך. אבל זו בהחלט הזמנה לפנות אלי לתהליך כזה. אני מדמיין את רן דנקר עם השמלה החדשה שלו מספר שתיים שכולה טקסטורות של עצמו 🙂

אני מתיחס לגוף כמו צורה ומפסל איתו ביחס לעצמו, ביחס לאנשים האחרים בקומפוזיציה וביחס לסביבה, והאפשרויות הן בלתי נגמרות כי כל אחד מאיתנו יכול להביא משהו חדש

יובל: אהבתי. ובוא נדבר על העירום, ואז נגיע גם לאינסטגרם – מה מושך אותך לעסוק בעירום בצילומים שלך, מעבר לתשובה הברורה שעירום מושך את כולנו ברמה כזו או אחרת

עומר: אני מוצא שזה תחום שתמיד היה לי צורך אישי בו בהוויה שלי, הוא עוזר לי להתחבר לעצמי, למקום ולאנשים. הגוף משתנה עם השנים ויש בזה משהו שעוזר לקבל את העובדה הזו. העירום מרגש כי זה כמו לחזור להיות ילדים שרצים לשחייה לילית. וזה משהו שמשותף להרבה אנשים, ובכך מייצר קהילה גם בארץ וגם כאן בלונדון.

מעבר להימצאות בתוך החויה של עירום, השימוש בגוף ככלי ליצירה בעיצוב הוא נושא שהתפתח מאוד עבורי בעשור האחרון. אני מתיחס לגוף כמו צורה ומפסל איתו ביחס לעצמו, ביחס לאנשים האחרים בקומפוזיציה וביחס לסביבה, והאפשרויות הן בלתי נגמרות כי כל אחד מאיתנו יכול להביא משהו חדש.

יובל: איזה תגובות אתה מקבל? ואיפה נכנסת פה אינסטגרם שרוצה לצנזר את העבודות שלך?

עומר: אנשים מאוד מפרגנים, רואים את האמנות שבזה ותומכים. אני מודה לחיזוקים היומיומיים כל כך, זה נותן אנרגיה עוד יותר חזקה להמשיך ולדחוף את הגבולות.

הקהל שעוקב אחרי דרך האתר, אינסטגרם, פייסבוק וטוויטר מביע עניין ורמת התקשורת היומיומית שלי עם האנשים גבוהה. המעבר לסביבה מצונזרת יותר בפייסבוק ואינסטגרם גרם להמון חשבונות להיסגר או להוריד רמת פעילות, אני בימים אלה ממש מפחד להעלות תכנים חדשים ויש לי המון מה לשתף.

אבל, בגלל שערוץ התקשורת העיקרי שלי הוא אינסטגרם, אני לא יכול להרשות לעצמי שהוא ייחסם ולכן אני מעדיף או למעט בהעלאת תכנים או לצנזר ברמה שפוגעת בחוית הצפיה בעבודות שלי, אבל לפחות כך מגינה על החשבון מלהיסגר. כבר בימים אלה ביקשתי מהעוקבים שלי לעקוב אחרי בטוויטר, שם התכנים לא מצונזרים בכלל, וגם בחשבון מקביל שיש לי – nude.texture. מתגמשים ולומדים לשחק לפי הכללים החדשים, אין ברירה. אני מעדיף להיות בתנועה ולהמשיך ליצור מאשר להתבאס על זה

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

יובל: אפשר גם לשחק לפי הכללים ולהמשיך וליצור וגם להתבאס, אני לא חושב שזה סותר… אתה חושב שבגלל שזה משנה שזה עירום גברי או שאין קשר?

עומר: לדעתי אין קשר, זה לא הומופובי. אצלי הפוסט האחרון שירד הוא של קבוצה מעורבת גברים ונשים, צילום שצילמתי בביקור האחרון שלי בישראל בספטמבר, בית מהתקופה העותמנית (1840) שפתח אותו עבורי לצילומים יהל נבו. בצילומים השתתפו שמונה גברים ונשים שיצרו שימלה אנושית לדמות מרכזית אחת, אריקה היסטריקה. אולי הרובוטים רואים בזה פעילות שאינה אמנות. זו לא פלטפורמה שמספקת יותר מדי הסברים הם פשוט מסירים ומגדירים את זה כמשהו שעובר על כללי הפלטפורמה

פרויקטים נוספים של עומר געש

יובל: אז מה עכשיו אחרי התואר? מה התכניות?

עומר: אני אמשיך לגור בלונדון בינתיים ונראה לאן דברים יתגלגלו, ממשיך לצלם וליצור עצמאית אבל גם מכוון לצלם עבור גופי תרבות שונים, מוסדות ועסקים, להמשיך להביא את השפה שלי כיוצר כדי לייצג את עולם שלהם דרך העיניים שלי.

יש לי לקוחות שאני מאוד אוהב לעבוד איתם כמעצב גרפי, זו תמיד האהבה הגדולה שלי שתמשיך להיות עד שאוכל להגיד שאני גם מצליח להתקיים מהאמנות שלי, ואז נראה לאן אקח את זה משם. החיים קורים במקביל אז אני עושה הכל ביחד, זוכר גם ליהנות מהעיר המדהימה הזו, לפגוש כאן אנשים ולצאת להסתובב בה. זה לבד משמש לי מקור השראה אדיר

יובל: נייס. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

עומר: אני חושב שעצם זה שאתה ואני מדברים הוא משהו שאני מאוד שמח עליו, ולא בקטע לקקני. אני רק בא להגיד שאני חושב שהקשרים והחיבורים שיש מכל מקום שאנחנו מגיעים הם משמעותיים ומלווים אותנו לכל מקום שאליו נלך, ואני מרגיש מאוד מחובר לארץ ושמח שאני יכול להביא את הנופים שלנו לכאן בלונדון, כי זה מעלה שיח על המקום ומה שיש בו, שיח גם מתוך האנשים בישראל.

כבר עכשיו יש דיבור על שתי תערוכות בארץ שאני מאוד מתרגש לקראתן אבל לא יכול עוד להרחיב כל כך. המעבר הזה עשה טוב מהרבה בחינות, אבל זה לא אומר שסיימתי לנדוד ובטח לא אפסיק ליצור. הלימודים היו מסגרת נפלאה להתחיל להכיר מקום חדש ולהתרכז בעשייה, מעכשיו הכל פתוח