כל מה שחשוב ויפה
מתוך עמוד האינסטגרם של קים קרדשיאן
מתוך עמוד האינסטגרם של קים קרדשיאן

The Critical F // אופנה היא לא משהו שצריך להתגבר עליו

ממערכת היחסים בין בגדים ואנשים שזלגה לסקסטינג פרוע, דרך בגדים שגורמים לאנשים להרגיש חשובים, ועד לאופנה האולטרה־מהירה ולטרנד ״באג האלפיים״

אופנה שלא נוגעים בה 

במבט לאחור, זו הייתה שנה מופרעת. אם בכל זאת צריך למצוא איזה חוט שמקשר בין הפוסטים המשמעותיים שפרסמתי השנה, בטח הייתי מצביע על השינוי העמוק במערכת היחסים שלנו עם אופנה ובגדים. מה שהיה בעבר נחשב כמערכת יחסית מונוגמית, הפך לפרוץ ודינאמי בהרבה. 

לראייה, אם באופן מסורתי אופנה אובססיבית לדברים חדשים, בתוליים, הרי שצמיחה האדירה של שוק הריסייל הגלובלי, כלומר בגדי יד־שנייה, מבהירה כי אנשים מוכנים להתחדש גם על ידי דברים משומשים. חפצים שיש להם היסטוריה. ושסוגיות שהיו קריטיות כל כך בעבר, כמו העובדה שלפריט שקנינו יש תגית ממותגת, או שיש לו ״ריח של חדש״, הפכו להיות משמעותיות פחות.

ומילא בגדים משומשים. השנה מערכת היחסים בין בגדים ואנשים זלגה לסקסטינג פרוע. בחסות גל האופנה הדיגיטלית והאמנות הדיגיטלית, אנשים מוכנים לעשות אופנה שהם לא נוגעים בה. זו יכולה להיות אופנה מרגשת, פרועה, מלאה בפנטזיה, אבל היא נותרת על המסך (או בעתיד הקרוב – גם במטאוורס). ואם פעם המגע של הבגד על הגוף היה משחק תפקיד משמעותי בהחלטה שלנו מה ללבוש, הרי שעכשיו הדאגה הזו הולכת ויורדת מסדר היום.

שינויים מהותיים, בעלי אופי דומה, באו לידי ביטוי גם בהקשרים אחרים. המוות של וירג׳יל אבלו וההצלחה המסחררת של דימנה וסאליה בבית האופנה בלנסיאגה היו הזדמנות לשים לב עד כמה ערכים של מקוריות, שהיו כל כך קריטיים במאה ה־20, הוחלפו בערכים של חיקוי, אירוניה וציטוט. גם אבלו וגם וסאליה – עם שיתוף הפעולה שלו עם גוצ׳י – הם מעצבים שיוצרים במודע וריאציות על הקיים, שיוצרים ״ממים של אופנה״ (ובכך הם משחזרים באמצעות בגדים ואביזרים את האופן בו ממים פועלים ברשת החברתית).

ואגב חיקוי, 2021 הייתה השנה שבה הלבוש קווירי חצה את גבולות קהילת הלהט״ב+ ונדד אל מחוזות אחרים. בין אם חושבים על קולקציות לק ציפורניים מטעם מאשין גאן קלי, או המט־גאלה, שסיפק שלל רגעים מגה קוויריים על ידי לא קוויריים, הפרפרפורמנס המגדרי – ומגדר הוא תמיד קריטי במערכות יחסים – חווה בחינה מחודשת.

והיו גם מרב מיכאלי, שניסתה להצדיק את הבחירה שלה בלבוש שחור ומאופק בכך שהוא זה שמאפשר לאנשים לשים לב למה שהיא אומרת, ועל הדרך – ואולי שלא בכוונה – עשתה את מה שהיה נהוג לעשות בעבר וחצצה בין אופנה ובין רצינות. כמה מזל היה לנו שקים קרדשיאן, שבאה כמה חודשים לאחר מכן, ובלבוש שחור ומאופק הרבה פחות, קברה את הנחת היסוד הזו והוכיחה שבעידן הרשת החברתית, אופנה היא לא משהו שצריך להתגבר עליו. אם כבר, צריך לטפח אותה הרבה יותר כדי להצליח לזכות בתשומת לב וקולות.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Liroy Choufan (@liroychoufan)

בגדים שגורמים לאנשים להרגיש חשובים

״בגדים שגורמים לאנשים להרגיש חשובים״: כך כינתה מיוצ׳ה פראדה את קולקציית הגברים לחורף הבא, שהוצגה אתמול (ראשון) במילאנו. קל להבין למה היא התכוונה. אחרי עידנים שבהם שלטו על המסלולים מערכות לבוש מרוככות, המורכבות מסניקרס, הודיס ושאר פריטים מעולם הספורט והרחוב, פראדה, שמחוזקים ברף סימונס כמעצב שותף, מתענגים מחדש על התלבשות גברית מלוטשת. התלבשות שיש בה משמעת, הקפדה ויושרה ג׳נטלמנית.

תחושה עזה של דה ז׳ה וו ליוותה את הקולקציה, ולא במקרה. במובנים רבים, היא הייתה המשך ישיר לקולקציה שהציגה פראדה לפני בדיוק עשור, שהייתה צבאית, תיאטרלית ובלתי נשכחת. זהו צעד חכם, לכתוב פרק ב׳ עשר שנים לאחר מכך, כי הוא המחיש בצורה טובה איך פעימות בעולם האופנה עובדות. מעין תזכורת שמה שנחשב נורא נכון, תמיד יתחלף בנכון אחר בסופו של דבר.

עם כל הכבוד לאופנת רחוב, פאר אמיתי מושג רק בתשומת לב אדירה לפאזל שמרכיב את ההופעה. נוחות? נוח הוא אף פעם לא חלק מהמשוואה הזו

פראדה לא היו היחידים שמשכו למעלה. הכתפיים המועצמות, ההדגשה של מותניים צרים באמצעות חגורות הדוקות, ההישענות על פריטים מחויטים חזרו גם בקולקציה המופתית של פנדי, וגם בקולקציה של דולצ׳ה וגבאנה (שמצטיירת בעיני כמו גרסת הפורנו של המגמה).

בעוד שמפתה לצרוח ״אייטיז״, הצלליות המפוסלות האלה, שיש בהן קווי מתאר של שעון חול מחודד, הן הפניית מבט אל המחצית הראשונה של המאה ה־19 באירופה, כשהדנדי היה באמת דנדי ומועדוני חברים לא היו הסוהו־האוס. בזמנו התלבשות גברית לא הייתה דבר שיש להקל בו ראש. אחרי הכל, מי שרצה להציג את הצללית האופנתית של התקופה היה חייב להיעזר במחוך ובריפודים.

כי עם כל הכבוד לאופנת רחוב, פאר אמיתי מושג רק בתשומת לב אדירה לפאזל שמרכיב את ההופעה. נוחות? נוח הוא אף פעם לא חלק מהמשוואה הזו.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Liroy Choufan (@liroychoufan)

אופנה אולטרה־מהירה 

יש סיכוי לא רע שלא שמעתם על אדיקטד, המותג החדש של פורשי עדיקה. גם אני שמעתי עליו באיחור יחסי, למרות שהוא היה מבין מותגי האופנה ״המחופשים״ ביותר בגוגל בספטמבר האחרון (והמותג ״המחופש״ ביותר בקרב דור ה־Z) ולמרות שהוא רושם ביצועים יוצאים מגדר הרגיל בטיקטוק. אבל יש סיבה טובה מדוע הוא לא תפס לי את העין בהתחלה. לא רק כי אין לי טיקטוק. מילא שהוא ממעט ביחסי ציבור מסורתיים, הרי שעל הכוונת שלו קהל יעד מפולח מאוד – צרכניות שממוצע הגילים שלהן הוא בערך 20. אני כבר מזמן לא צרכנית בת 20.

אבל מה שהופך את אדיטקד למעניין במיוחד, הוא האסטרטגיה שלו, שמבקשת להפוך את הייצור לייצור לפי הזמנה, ובכך לקצר אפילו עוד יותר את הפער בין מה שהלקוח רוצה לבין מה שהוא מקבל. בכך הוא החבר החדש והניסיוני בקטגוריה שמכונה ״אופנה אולטרה־מהירה״, שבתוכה נכללות מפלצות גדולות ממנו בהרבה כמו בוהו הבריטית, פאשן נובה האמריקאית, פרינסס פולי האוסטרלית או המשמעותית מכולן – שיין הסינית, שמוערכת בהכנסות שנתיות בגובה 15 מיליארד דולר ומשיקה אלפי דגמים חדשים בשבוע.

בניגוד לדור המייסדות, קרי זארה ודומותיה, מותגי האופנה האולטרה־מהירה נוסדו ברובם בתחילת המאה ה־21 ופרצו בעשור השני שלה. המודל שלהן לא רק לומד מכל הטעויות שהמייסדות עשו, אלא נועד גם לתת מענה לתחרות האדירה מצד צורות צריכה חדשות שהולכות וצוברות תאוצה, כמו שוק המכירה החוזרת (יד השנייה מהדור החדש).

ההתחקות אחר המודל העסקי והתפעולי של מותגי האופנה האולטרה־מהירה, והניסיון לפרק את השיטה שלהם (כולל אינפורמציה מרתקת שמביא עתניאל גדז׳ על איך זה באמת עובד), הביאה איתה כמה תשובות על אופנה, על המעקב שאחראית לו הרשת החברתית, על קיימות ועל שיטות ייצור. אבל רק על שאלה אחת אני לא בטוח שאני עדיין מצליח לענות – איך דווקא דור ה־Z, שרואים בו דור הרבה יותר מודע וסביבתי ביחס לדורות קודמים, הוא גם קהל היעד הטבעי של מותגי האופנה האולטרה־מהירה?

(מתוך כתבה שפורסם בגלריה שישי של עיתון הארץ)

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Liroy Choufan (@liroychoufan)

טרנד ״באג האלפיים״ 

אין מישהי שמייצגת בעיני טוב יותר את באג 2000 מסטלה מקרתני. כמעצבת צעירה, במיוחד כשהייתה המעצבת הראשית של קלואה, היא הצליחה לחבר – גם בהופעה שלה עצמה – את המישמש הסגנוני שאפיין את סוף המילניום השני ותחילת השלישי. מצד אחד, השחרור הגופני המופגן שחוו גברים ונשים, שהושפע הן מהיציאה המסיבית מהארון, מהמטרוסקסואל ומהתפשטות הגלובלית של מוזיקת האר־אנ׳־בי ומסיבות הטבע; שחרור שתאפיין במחשופים אלטרנטיביים, חולצות גזורות, מכנסיים נמוכים, ועיסוק חסר מנוחה בגוף באמצעות פירסינג וקעקועים. 

מצד שני, כאיזו אנטיתזה לנוכח התפשטות התרבות הדיגיטלית ופריסת האינטרנט – גם ניכר אז איזה עיסוק אובססיבי בלקטנות ובתמות של ״עשה זאת בעצמך״. חלקן הגיעו מסצינת הגראנג׳, חלקן דווקא ממריה קארי או ממוזיקת עולם, ובאו לידי ביטוי בשרשרות שנחרזו באופן ידני (ובכך איפשרו לשתול בהן אותיות ושאר קישוטים), בחולצות גזורות או בנטייה לפזר ניטים על כל דבר.

הקלישאה הנכונה היא שאופנה חוזרת. בשינויים, אבל חוזרת. וכמו בכל חזרה של אופנה, השגרירים והשגרירות העיקריים שלו כיום הם מעצבים ואמנים שלא חוו את המקור, או לפחות לא היו היוזמים שלו אז

הקלישאה הנכונה היא שאופנה חוזרת. בשינויים, אבל חוזרת. כשהוא ניזון מסצינת השוליים והרייבים שהתפתחה בזמן סגרי הקורונה – ולא לשכוח גם את סצינת הדראג החדשה – גל סגנוני עכשווי מצטט את האופנה ההיא. כמו בכל חזרה של אופנה, נדמה שהשגרירים והשגרירות העיקריים שלו כיום הם מעצבים ואמנים שלא חוו את המקור, או לפחות לא היו היוזמים שלו אז.

תוך שהם משחזרים את התקופה ההיא באמצעות תיעודים שממלאים את הרשת החברתית, הם מציפים שוב את האנרגיה העצומה שהניעה את ההתלבשות בסוף שנות ה־90. אנרגיה של חיים מלאי הזדמנות; אנרגיה נבואית של חיים שהתרחשו רגע לפני שהאינטרנט המהיר והרשת החברתית השתלטה על כולנו, וגרמו לנו להרגיש מפוקחים וממושטרים מאי פעם. בהקשר הזה, טרנד ״באג האלפיים״ הנוכחי, כמו שאני אוהב לכנות אותו, הוא ניסיון להשתחרר כמו שלא השתחררנו כבר יותר מ־20 שנים.


הטקסטים התפרסמו לראשונה בחשבון האינסטגרם של לירוי שופן בחודש האחרון

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Liroy Choufan (@liroychoufan)

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. על העדכני

    ושום מילה על מה שאקולוגי. בא לי לבכות.

    כתיבה על אופנה ב-2022, בטח כשהיא אולטרה מהירה, בטח באספקט הטרנדי שלה, בלי להגות בהשלכות שלה, מצערת למדי.

  2. שפרה מירלמן

    "איך דווקא דור ה־Z, שרואים בו דור הרבה יותר מודע וסביבתי ביחס לדורות קודמים, הוא גם קהל היעד הטבעי של מותגי האופנה האולטרה־מהירה?" וזו לא ההתייחסות היחידה בכתבה לקיימות. כתבה מצויינת ומעניינת.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden