יוסי אסולין: היום כבר לא ברור מי מקריב את מי ולשם מה

יובל: בוקר טוב יוסי, מה שלומך בימים אלו של גל חמישי? לפני/אחרי/תוך כדי בידוד?

יוסי: בוקר טוב. אני בעיצומו של בידוד מלא של כל המשפחה ביחד: אני, אשתי שרון ועוד שלוש בנות

יובל: מממ… באיזה שלב – התחלה? סוף? ואיך זה עובר בינתיים?

יוסי: אני באמצע הבידוד, מחכה לתשובה שהקיצור של הבידוד ייכנס לתוקף ואז אוכל לצאת ביום ראשון. זה לא פשוט אבל גם לא כזה נורא

יובל: ובתוך כל המצב הזה אתה מוציא ספר חדש, שאין ברירה אלא לכתוב את שמו לרגע באנגלית – sacrifice | victim – כי בעברית שניהם מתורגמים כקורבן. באמת אין עוד מילה?

יוסי: כן, הוצאתי ספר חדש ואפשר גם לומר בזכות המצב הזה, והספר באמת עוסק בעובדה שיש מילה אחת לתאר שני מצבים מאד מנוגדים במשמעות שלהם. כותרת המשנה של הספר היא שינוי סמנטי

יובל: תסביר: מה מנוגד במשמעות, מה השינוי הסמנטי?

יוסי: הכי קל להסביר זאת באמצעות השפה האנגלית, לכן גם בחרתי שאנגלית תהיה השפה של הכותרת. באנגלית יש שתי מילים, sacrifice ו־victim – שאנחנו יודעים להפריד בינהן – אבל למילה העברית קורבן יש ארבע תת הגדרות מילוניות: טקס פולחני קדום ומצב של הקרבה עצמית למטרה נעלה/קדושה.

המילה קורבן נובעת מהשורש ק.ר.ב – ומבטאת את הרצון של אדם להתקרב לאלוהיו, והמשמעות החילונית מתארת את האדם שנפגע/נוצל בידי אדם אחר. המילה מתארת מצב סביל ושלילי אל מול כוונתה המקורית. הבדלי משמעות אלו נקראים שינוי סמנטי או מעתק סמנטי

יובל: מאיפה התחלת את העבודה? ואולי תתאר רגע את הספר – מה הוא מכיל

יוסי: הספר הוא שיטוט ויזואלי בתוך ההגדרה המילונית של המילה קורבן, והוא מציג את הפרשנות שלי לאירועים שהתרחשו מרגע הופעתה במקרא ועד שימושה כיום בקרב דוברי עברית בארץ ובעולם. הספר עצמו בנוי כסוג של קוד חזותי של סמלים, צורות וחומר, כשאפשר לקרוא אותו משני הצדדים – כל צד מתייחס לחלק אחר של ההגדרה.

הספר היה חלק מתערוכה יותר רחבה בנושא קורבן, והוצג כמהודרה מיוחדת של שישה עותקים שהדפסתי וכרכתי ידנית, ואת הגרסה הזו הפקתי כגרסה רחבה יותר בדפוס ריזו

יובל: איזו תערוכה?

יוסי: לפני ארבעה חודשים חזרתי מברלין אחרי שהייתי שם עם המשפחה שלי כמעט שנתיים. שם גם עשיתי את התואר השני שלי בתקשורת חזותית. התערוכה הייתה סוג של מיצג/מיצב שעשיתי בבית שאליו הזמנתי אורחים, זוגות זוגות (בשל מגבלות קורונה), ושם הצגתי שני חללים שעוסקים בנושא קורבן, שפה וסמנטיקה אל מול תוצר ותהליך יצירה

יובל: מה משך/עניין אותך בנושא הזה של קורבן על כל המשמעויות שלו?

יוסי: אני מאד אוהב לקרוא את פרשת השבוע ובכל פעם אני נותן לנושא אחר או משפט שקפץ להיות חומר גלם לעשייה שלי. באופן אישי אני מאוד נמשך לספר ויקרא, יש משהו שמאד מסקרן אותי באופן שבו הוא כתוב, היות והוא כתוב באופן כל כך דקדקני ופרטני וחסר נרטיב, אפילו קצת טרחני בניגוד לספרים שלפניו. מאוד בלטו לי תיאורי הכהן אל מול הטקסיות, וכל הרשימתיות של הטקסים אל מול תיאורי השחיטה והזבח יצרו אצלי סקרנות ויזואלית שלא הרפתה ממני

יובל: אז אם לחזור לספר – אמרת מקודם שאפשר לקרוא אותו משני הצדדים – ואולי זה השלב שצריך לספר שאין בו בכלל מילים (חוץ משני העמודים הראשונים). אתה מספר סיפור ויזואלי, ואני תוהה עד כמה חשוב לך להיות מובן / ברור / קריא וכן הלאה

יוסי: הטקסט היחידי הוא הפרשנויות המילוניות. כל השאר זה דימויים שמונחים להם כמעין קוד שיש לפענח, כשם שאני רואה את הטקסט המקראי כקוד שניתן לפענוח בתוך הסוגרים שהכותרת מהווה בכריכה. ליד ההגדרות המילוניות ישנה פיסקה שכתובה בשני הצדדים (עברית ואנגלית) שמנסה לתת הקשר יותר ברור לגבי היות הספר ציר זמן של שינוי סמנטי.

תוך כדי שעבדתי על הספר קיבלתי החלטה לא לבטא אמירה נוקבת על מהות השינוי ואופן השימוש המודרני במילה קורבן, עם כל המשתמע מכך, ובמיוחד בתקופת קורונה והניצול של חולשה לצורך מניפולציות. אני מאמין שזה הדי־אן־איי של המילה שכל כך טעון, ולכן השארתי את זה מאד נקי מפרשנות ברורה

יובל: אז תתאר רגע את השינוי שאתה מדבר עליו לאורך הזמן – מתי הוא קרה, מה הוביל לכך למיטב הבנתך – ואיך זה בא לידי ביטוי בדימויים שיצרת

יוסי: הופעת המילה קורבן במשמעותה המקורית של פולחן דתי במקרא וחז״ל החלה עוד אצל אדם הראשון. היא מתוארת בסיפורי בראשית כמהלך ספונטני שנעשה בידי גיבורי המקרא והעולם שסבב אותם – אף אחד מגיבורי המקרא הראשונים לא צווה על הקרבת קורבן, זו הייתה פעולה שכיחה בקרב העמים.

הפעם הראשונה שבה הקורבן מצווה על העם מסתנכרן עם יציאת מצרים, כשמשה מבקש מפרעה ללכת ולעבוד את אליהם במדבר – זו הפעם הראשונה שהקורבן מתמסד והופך להיות פעולה טקסית וציבורית. מאותו זמן ועד חורבן בית שני הקורבן הפולחני מהווה חלק בלתי נפרד מהיהדות והכהנים הם מבצעי הטקס והשליטה הפולחנית.

לאחר חורבן בית המקדש נעלם הפולחן הפיזי והומר לתפילות ומצוות. במקביל הנצרות חידדה את איסור הקורבנות מאחר וישו הוא הקורבן, וכך נעלמה לה העבודה היומיומית והוחלפה לפנימיות. המעבר החילוני החל יחד עם השינויים שחלו בנצרות והפרוטסטנטיות שניתקה עצמה מטקסים פגאנים ויצרה משמעות של הקרבה עצמית וקידוש.

היהודים שחיו באירופה בסוף המאה ה־18 אימצו את הלכי הרוח הנוצרים כהתחדשות, ותנועת ההשכלה החלה להשתמש במילה קורבן בהקשרים חילוניים, בתחילה בספרות וספרי רפואה כתיאור קורבנות מגפה או אסונות טבע, ומשם הדרך לתחושות של ניצול וסבל היו עניין של זמן. 

השימוש במילה קורבן במשמעותה המודרנית כיום החלה בישראל בשנות ה־60 בקרב האנשים, אם כי היו איזכורים עוד קודם לכן. השינוי הסמנטי חלחל מהגרמנית ליידיש ומשם לעברית המודרנית

יובל: מעניין. והביטוי הגרפי?

יוסי: הדימויים שיצרתי מהווים מערכת סמלים שפורשת את השינוי על ציר זמן. חלקו האחרון של הספר שמתחיל או נגמר בצד ה־victim מתייחס לתפישת המושג כיום ככלי פוליטי

יובל: באיזה אופן?

יוסי: הדמויות בספר – או יצוג הדמויות בספר – עוברות שינוי ויזואלי כשיש נקודה שבה הקורבן והמקריב הופכים להיות יצור אחד. היום כבר לא ברור מי מקריב את מי ולשם מה. לכן בחרתי לייצג את הדמות כמעין דמות מרובת ידיים חרקית, שמדברת על תחושות יותר מאשר קונקרטיות – המנוצל והמנצל אל מול הטקסיות וההקרבה העצמית

יובל: אז לפני שנסיים תגיד מילה על הטכניקה והדפוס? כי גם בספר הקודם שלך שדיברנו עליו בזמנו, נקבוביות בבוץ, היה לך עניין מיוחד

יוסי: כל הדימויים בספר הודפסו בטכניקה שנקראות קולוגרפיה; זו טכניקת הדפס בלט שאני מאוד אוהב. את הגלופות הכנתי משני סוגי שפכטל – שפכטל חוץ לשחור ושפכטל פנים לאדום – אותם הכנתי על פלטות עץ והעברתי תחת המכבש בשני צבעים. הדפסתי רק שישה עותקים כאלה, וכשהחלטתי לייצר מהדורה רחבה יותר של הספר העברתי את ההדפסים לריזוגרף.

היה לי מאוד חשוב להשתמש בטכניקה שלא גורעת מהחומר הקיים אלא מוסיפה אליו, כשם שאני רוצה להוסיף את התוכן שלי  לספר. אל השפכטל הגעתי לאחר המון נסויים בטכניקות הדפס ומחשבה על חומר שיצליח לייצר איזכורים להירוגליפים, ממצאים ארכיאולוגיים וטקסטטרות אקראיות

יובל: יפה. אז מי שרוצה, איפה אפשר לקנות את הספר?

יוסי: כרגע אפשר לקנות את הספר רק באופן אישי דרכי או בחנויות ספרים בברלין. בהמשך אני מאמין שגם בחנויות הספרים בישראל

יובל: אחלה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד?

יוסי: קודם כל תודה לך!  תודה גם למפעל הפיס על התמיכה ויש אתר שפיתחתי בעזרתו המופלאה של מאיר סדן שממשיך את היצירה של הספר למחוזות האינטרנט. הקוראים מוזמנים לבקר ולהוסיף פרשנות משלכם