כל מה שחשוב ויפה
שירי מלר, מנא׳ול. עיבודים: נואל ערפאת; צילומים: נטע לוין
שירי מלר, מנא׳ול. עיבודים: נואל ערפאת; צילומים: נטע לוין

שירי מלר: הבנתי כמה אני מפסידה מחוסר הנוכחות של ערבית במרחב

רק באיטליה הבינה שירי מלר את הקשר בין נוכחות שפת אם במרחב לתחושת שייכות וערך עצמי. בפרויקט הגמר שלה בבצלאל היא מציעה ״במקום לייצר עוד שילוט מכוער, ליצור חפצים שישאו את השפה, ינכיחו את מרחב הפעילות בשפה הערבית״

יובל: הי שירי, בוקר טוב. מה שלומך בימים אלו של וריאנט האומיקרון? איך הגל החמישי עובר עלייך?

שירי: בדיוק הבוקר השתחררתי מבידוד של אחרי קורונה, אז אפשר להגיד שהאומיקרון עבר עליי מאוד

יובל: הו! ואיך זה עבר עלייך בסולם של לא נורא עד קשוח ולא כיף?

שירי: 🙂 האמת, שאני לא אודה שאמרתי את זה לעולם, אבל יש רגע כזה, אחרי שהבנתי שזהו, אני תקועה בבית, שהכל פתאום מתבטל ויש מן שקט שהוא קצת ממכר. אבל בגדול אם מישהו שואל היה סיוט

יובל: יכול להבין. אני שמח שאת אחרי, ושאנחנו יכולים לדבר על פרויקט הגמר שלך בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. אבל רגע לפני – תעשי לנו תקציר הפרקים הקודמים מה את עושה, מה למדת, מתי וכאלו

שירי: אז ככה: סיימתי השנה את התואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, במסלול ניהול עיצוב, אבל התואר הראשון שלי הוא בכלל במדעי הרוח והאמנויות. אחרי התואר, שהיה מאוד מזמן, עבדתי הרבה שנים במשרות של כתיבה ועריכת תוכן, בטלוויזיה ובהייטק, ותמיד מצאתי את עצמי מגיעה לתפקידים שעולם התוכן שלהם עוסק גם בדימוי ובעיצוב. 

באופן אירוני הגעתי לתואר השני כדי לקבל יותר עומק וידע בתחום העיצוב, כדי  להרגיש שאני פועלת מתוך גוף ידע ולא מתוך אינטואיציה, ובסוף יצא שעשיתי פרויקט גמר שעוסק דווקא במילה הכתובה.

והאמת שהיום אני עובדת בדיוק על קו התפר בין שניהם: אני עובדת בוויקס, על מוצר שנקרא Editor X, פלטפורמה לבניית אתרים למעצבים ובוני אתרים מקצוענים, ואני עובדת על יצירת תכנים שנועדו ללמד את המוצר

שירי מלר. צילום: אריאל עפרון

שירי מלר. צילום: אריאל עפרון

יובל: וואלה, לא ידעתי/זכרתי שאת עובדת בוויקס. זה גם היה שנפגשנו בקורס שהעברתי בתכנית לפני שלוש שנים (ונראה לי לפני 30 שנה…)

שירי: זה באמת היה לפני 30 שנה לדעתי, ואז באמת לא עבדתי בוויקס. ממש אחרי הקורס שלך נסעתי לחילופים באיטליה, והגעתי בתזמון מושלם ממש שבוע לפני הקורונה. הייתי שם שמונה חודשים, וכשחזרתי התחלתי לעבוד בוויקס

יובל: אני שמח שהמוח לפחות קצת עובד. ונכון… אני זוכר במעומעם שדיווחת מאיטליה בזמן הקורונה. תגידי מילה מה עשית שם ואז נעבור למנא׳ול

שירי: האמת שזה אפילו קצת מתקשר, באופן בלתי מודע הפרויקט שלי התחיל שם. 

אבל עוד לפני זה, נסעתי לחילופים באוניברסיטת בולצאנו, שנמצאת בלב הדולומיטים, במקום שנראה כל כך יפה שזה לא אמין. הצטרפתי למסלול בשם Eco-Social Design, והיה מאוד מעניין להתעסק בעולם העיצוב מתוך הפריזמה הזו, זה פתח לי את צורת החשיבה. זה גם מאוד מעניין לראות את עולם העיצוב כחלק מגוף מחקרי אקדמי, זה מאוד מעשיר 

פריבילגיה גדולה שיכולתי לא לחשוב עליה עד גיל 33

יובל: אז מה קורה במנא׳ול, מה כולל הפרויקט ואיך הגעת לעיצוב נוף לשוני בפארקים וגנים עירוניים?

שירי: אז כמו שאמרתי זה התחיל בבולצאנו. כשהסתובבתי שם כל הזמן התעסקתי בשלטי הרחוב. בולצאנו היא עיר דו־לשונית; כל המחוז הזה נכבש על ידי מוסוליני מאוסטריה, כשהוקמה הרפובליקה האיטלקית הם קיבלו מעמד מיוחד. אבל מה שמעניין זה שהביטוי של שתי שפות במרחב היה כזה שלא ראיתי אף פעם, בכל השלטים השפות הופיעו בסדר משתנה, רוב הפעמים אחת ליד השניה, והרבה פעמים לרחובות היו שני שמות, שם איטלקי ושם גרמני, כל אחד לפי ההקשר התרבותי. 

אני חושבת שעד אותו רגע לא חשבתי אף פעם על איך המרחב יוצר קשר עם אנשים. אולי גם העובדה ששתי השפות היו זרות לי גרמה לי להתייחס לזה יותר. כשחזרתי לארץ הייתי בחיפושים אחרי נושא מושלם לפרויקט גמר שיעניין אותי להתעסק בו שנה שלמה. באחת השיחות עם הדס זמר בן ארי, שהיתה המנחה שלי בפרויקט, סיפרתי לה על ההתרשמות שלי מבולצאנו. התחלנו לדבר על זה, להבין למה זה השאיר עליי רושם כל כך חזק, ומתוך השיחה הזו התחיל הפרויקט

אני חושבת ששלב משמעותי בשבילי היה שיחה שהייתה לי עם בחורה ערביה מיפו, שסיפרה לי שהבת שלה לא מרשה לה לדבר איתה ערבית ברחוב, כי זה ״מקום שמדברים בו עברית״

יובל: ואז מה? מאיפה התחלת?

שירי: התחלתי בלנסות להבין מה המצב בארץ, באיזה דרכים המרחב מתקשר עם אנשים במקומות שונים. עניין אותי בעיקר להבין איך המרחב הזה נתפס על ידי אנשים שעברית היא לא שפת האם שלהם, אז בהתחלה פשוט יצאתי והסתובבתי, תיעדתי מקומות ודיברתי עם האנשים שנמצאים בהם. 

די מהר היה ברור שיש קשר בין ההופעה של שפת אם של אדם במרחב לבין תחושה של שייכות וערך עצמי. זה משהו שאף פעם לא יצא לי לחשוב עליו, כי אני רגילה לחיות במרחב שפונה אליי בשפה שלי כל הזמן, ופתאום זה היה לי מאוד בולט. 

ואחרי שהייתי בטוחה שהמצאתי תחום מחקר חדש, גיליתי כמובן שהוא קיים: הוא נקרא ״נוף לשוני״, תחום מחקר שקיים כ־20 שנה, ואחד המאמרים הראשונים שאי פעם נכתבו בו קובע שיש קשר בין נוכחות לשונית לתחושת ערך עצמי

יובל: זה נשמע הכי הגיוני כשחושבים על זה…

שירי: כן, זה לגמרי הגיוני, זו כנראה פריבילגיה גדולה שיכולתי לא לחשוב עליה עד גיל 33

יובל: בואי תמשיכי לספר על תהליך העבודה

שירי: בשלב הזה ידעתי שאני רוצה לייצר איזושהי פעולה במרחב, כי אם מתעסקים במרחב הציבורי זו הזדמנות שקשה לוותר עליה. אבל לא ידעתי איזה מרחב או איזו פעולה, אפילו לא לגמרי הייתי בטוחה אם להתעסק בשפה אחת או בכמה. 

אני חושבת ששלב משמעותי בשבילי היה שיחה שהייתה לי עם בחורה ערביה מיפו, שסיפרה לי שהבת שלה לא מרשה לה לדבר איתה ערבית ברחוב, כי זה ״מקום שמדברים בו עברית״; כי אם ההשפעה של שפה במרחב הייתה חזקה על מהגרים שדיברתי איתם, איך היא משפיעה על עיצוב הזהות של מי שנולד פה, איזו תחושת שייכות מתעצבת בו מילדות, ומה היא מלמדת אותו על איך שהסביבה תופסת אותו.

וגם, אם אני חוזרת לבולצאנו, שם כולם – אבל כולם – דיברו את שתי השפות, הבנתי כמה אני מפסידה מחוסר הנוכחות של ערבית במרחב; שיש כאן שפה שהיא כל כך מקומית וצריכה להיות לי כל כך קלה, וההיעדר שלה הופך אותה לזרה יותר

birds

שירי: ואז צללתי קצת יותר לעומק לעולם של שילוט בערבית בישראל, והייתי די בשוק. זה עולם שלם של שימוש בתעתיק, ושגיאות כתיב, ושלטים שלא עוברים הגהה, אבל בעיקר זה המון המון חוסר, ערבית כמעט לא מופיעה במרחב.

יצרתי קשר עם עמותת סיכוי, שעוסקת לא מעט בהנכחת הערבית במרחב, והם עזרו לי להבין את אזור ההזדמנויות שיש בפארקים וגנים עירוניים. ככה הגעתי לפארק צ׳ארלס קלור, שזה מקום שאני אוהבת באופן אישי, אבל גם המיקום שלו בין יפו לתל אביב ובין העיר לים היה מעניין

יובל: באמת היית מופתעת ממצב השילוט בערבית בישראל? אני אגיד את זה הכי באנדרסטייטמנט – זו לא שפה אהודה במיוחד בקרב רוב  אזרחי המדינה היהודים. מספיק היה לראות מה היה לא מזמן בכנסת, איזו מהומה פרצה שחבר כנסת ערבי דיבר בערבית

אני לא מופתעת לחלוטין, אבל המצב גרוע משחשבתי. אולי זה עורכת התוכן שבי, אבל לתלות ברחוב שלטים עם שגיאות כתיב, זה לא פוגע בערבית, זה פשוט מביך

שירי: תראה, אני לא מופתעת לחלוטין, אבל המצב גרוע משחשבתי. אולי זה עורכת התוכן שבי, אבל לתלות ברחוב שלטים עם שגיאות כתיב, זה לא פוגע בערבית, זה פשוט מביך. 

וגם לדוגמה, בשנת 2002 בג״ץ קבע שבכל עיר שבה חי מיעוט ערבי כל השלטים העירוניים חייבים להיות בשלוש שפות. היום אנחנו 20 שנה אחרי, ואפילו בתל אביב רק כ־30% מהשלטים שונו. נגיד בגן צ׳ארלס קלור, 17% מהשלטים בפארק מופיעים בשפה הערבית, כמעט כולם שלטי אזהרה ואיסור

יובל: כאמור, למרבה הצער לא מפתיע. אבל בואי נחזור לצ׳ארלס קלור. איך המשכת מפה

מה שאנשים כותבים כשהם עשוים קופי־פייסט

שירי: אחרי שגיליתי שזה המצב בגן, וגם בעיקר ששילוט באמצע פיסות הטבע היחידות בעיר זה דבר נורא לא אסתטי, רציתי להבין איך אנשים חווים את הפארק. ואחרי הרבה שאלונים וראיונות נולד הפרויקט. 

בשלב הראשון היה ברור שיש אזורי פעולה מובחנים: אזור של פעילות ספורט, אזור של מנגל ואזור של פיקניקים. ובכל אזור השהות יכלה להשתפר אם היו דברים שיתמכו בפעילות של האנשים: ספסלים שולחנות, שמיכות, צל. 

זה היה בין הסגרים ובדיוק בתקופה שהעיר התמלאה בארגזים ושמשיות של העירייה, וזה הוביל אותי למחשבה שבמקום לייצר עוד שילוט מכוער אפשר ליצור חפצים שיעצימו את חוויית הבילוי

יובל: ושהחפצים יהוו גם שילוט?

שירי: שהם ישאו על גביהם את השפה, ינכיחו את מרחב הפעילות בשפה הערבית, לא יחליפו את השלטים העירוניים אלא ייצרו נוכחות של ערבית כחלק מהמרחב. 

עוד דבר שעלה בראיונות ובשאלונים היה השימוש התכוף מאוד של ביטויים ופתגמים כחלק בלתי נפרד מדיבור יומיומי בשפה הערבית, וככה נולד מנא׳ול. הרעיון הוא ליצר מרחב שבו הערבית מובילה את הנוף הלשוני, נרטיבית ותרבותית, מבלי להוסיף שילוט ואלמנטים זרים לנוף. בשלב הזה הדס שידכה ביני לבין המעצבת נואל ערפאת, ויחד יצרנו את המיתוג והשפה לפרויקט

יובל: מה המשמעות של מנא׳ול?

שירי: את השם מנא׳ול, נואל הביאה מפייסבוק, זה מה שאנשים כותבים כשהם עשוים קופי־פייסט לפוסט. המשמעות של מנא׳ול היא מועתק או מועבר; זה התאים לנו מאוד כי יש פה העתקה של טקסט, אבל גם העברה ממקום למקום של חפצים ושל משמעות

יובל: אהבתי. ומה בסוף כלל הפרויקט?

שירי: יצרנו מספר חפצים שיפוזרו בפארק: אלמנטים לישיבה, שמשיות, שמיכות פיקניק, מזרני יוגה, מתקנים לשקיות כלבים ופחים. על גבי החפצים הוטבעו ביטויים שונים בערבית, כל ביטוי מתאים לפעילות שנעשית באזור שבו החפץ יימצא. לצד הכיתוב בערבית מופיעים הביטויים גם בתעתיק עברי, שמאפשרים לדוברי העברית להצליח לקרוא גם בערבית. 

המטרה היא לחבר בין בילוי, מרחב ופעילות לבין התרבות הערבית. להשתמש במרחבי הבילוי הציבוריים כפלטפורמה ליצירת קשר בין־תרבותי באמצעות הנכחת השפה הערבית במרחב

יובל: נראה לי שזה השלב שבו אני שואל אם את אופטימית? אם את חושבת שזה יעבור (ולא יושחת תוך שנייה), ואם יש לזה סיכוי ליצור שינוי חברתי?

שירי: תראה, זה קשה לומר, אני מקווה שתהיה לזה השפעה. אני לא חושבת שאני אניח ארגז בגינה בתל אביב וכל הבעיות יפתרו, אבל אני חושבת שזה סממן לזה שזה יכול לקרות.

לגבי ההשחתה, זו השאלה שחוזרת הכי הרבה 🙂 אני מרשה לעצמי להיות אופטימית ולהתאכזב בזמן אמת. כן, הנחתה אותי המחשבה, בעזרתה של עמותת סיכוי, שהעובדה שיש צורך בחפצים האלו יכולה להפחית במעט את ההשחתה

אני לא חושבת שאני אניח ארגז בגינה בתל אביב וכל הבעיות יפתרו, אבל אני חושבת שזה סממן לזה שזה יכול לקרות. לגבי ההשחתה, זו השאלה שחוזרת הכי הרבה. אני מרשה לעצמי להיות אופטימית ולהתאכזב בזמן אמת

יובל: אז את אופטימית?

או ליתר דיוק – אז את אופטימית.

שירי: חסרת תקנה

יובל: יפה. מה עכשיו? העירייה הביעה עניין? פנית לרשויות אחרות?

שירי: לשמחתי קיבלנו (נואל ואני) מענק מהקרן החדשה כדי למפות אזורים נוספים לפעילות. חוץ מזה אנחנו בקשר עם עמותת סיכוי ועיריית תל אביב כדי להוציא את הפרויקט לפועל באופן קבוע בגן צ׳ארלס קלור

יובל: נייס! תגידי רגע משהו על העיצוב עצמו, הצבעוניות, הפונט, השפה הגרפית שפיתחה נואל? כי לא אמרנו על זה כלום

שירי: נכון, וזה חשוב מאוד. הבחירה של הפונטים והיצירה של השפה הגרפית היתה במחשבה של זה לא קישוט אלא פריט יומיומי. הפונטים הם מודרניים, במיוחד הפונט בערבית; יש נטייה להשתמש בערבית כקישוט אוריינטלי, וזו לא המטרה פה. 

וגם הצבעוניות: הצבעים הם צבעים המופיעים בנוף, אבל בגרסאות בוהקות ועמוקות יותר. הרעיון היה שהחפצים לא יהיו זרים בנוף אבל כן יבלטו ושיהיה אפשר לראות אותם מרחוק. יש פלטה קבועה של שישה צבעים, ועל כל חפץ יצרנו שילוב אחר שמיצר קונטרסט. בכלל, נואל היא קוסמת של צבע וצורה, והעבודה איתה היתה מרגשת ומלמדת

יובל: מסכים. היא מעולה! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

שירי: אני חושבת שאמרתי המון והכל, מקווה שבקרוב תוכל לראות את הפרויקט בפארק הקרוב לביתך. וגם שאני עובדת עם נואל על עוד כל מיני רעיונות שעלו לנו בדרך, אז מקווה שבקרוב נוכל לדבר גם עליהם 🙂

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden