כל מה שחשוב ויפה
איתי צור שחיגר. צילום: אסקף אברהם
איתי צור שחיגר. צילום: אסקף אברהם

איתי צור שחיגר רוצה לקצר תהליכים מבאסים כדי להפוך את העולם לטוב יותר

כשאיתי צור שחיגר עיצב מחדש בחברת אמן דיגיטל את אפליקציית ילו של פז, הוא היה צריך להבין אם המשתמש בדרך לתחנה או שהוא כבר שם, אם הוא רוצה לתדלק או חייב לתדלק

כשאיתי צור שחיגר החל את עבודתו כמעצב ux בחברת אמן דיגיטל ב־2018, זה היה שנה אחרי ההשקה של אפליקציית Yellow של חברת פז. וכשהחברה התבקשה לתכנן את האפליקציה מחדש כך שתהפוך גם לארנק וגם לאפליקציית שירותים, ״האתגר היה להיות בהקפדה מתמדת על פשטות ופרטים, ולא להוסיף מה שלא צריך איפה שלא רלוונטי״, הוא מספר.

״בשניה שאני סולק את הכרטיס הלא נכון במקרה הגרוע, או במקרה היותר סביר אומר משהו פחות מתאים בקופי, אנשים יכולים להסיר את האפליקציה וללכת הביתה. השאיפה היא כל הזמן להשאיר אותם בהרגשה שאנחנו פה בשבילך ואתה תקבל את מה שאתה רוצה בדיוק״. 

מה אתה יכול לספר על ההיסטוריה של האפליקציה?

״ב־2016 אפליקציית ילו כללה בעיקר משחקים ותכנים של קפה. היא שירתה תחנות דלק, וכמו הרבה אפליקציות היא הוקמה כי אמרו שאפליקציה היא מנוע חדשנות. אבל אז נשאלה שאלת ה־UX הגדולה: מה הקשר בינה למשתמשים, למותג, ומה אתם רוצים שיקרה למשתמש. והתשובה הייתה אנחנו מתכוונים לפתח תדלוק באפליקציה, ואנחנו רוצים שהתדלוק יוביל לחנויות וההפך; לייצר משפכי המרה באפליקציה שיהפכו אותה למנוע חדשנות״.

דף הבית החדש

דף הבית החדש

דף הבית הישן

דף הבית הישן

כך נולד תדלוק בצ׳יק: האפשרות להגיע לתחנה, להקיש קוד בן ארבע ספרות, ולתדלק בלי הזנה של כרטיס אשראי, מספר רכב, בלי להמתין. ״ברגע שאתה אומר חדשנות אנשים מדמיינים אפליקציה שיורה לייזרים. פז רצו שכל אותם דברים טכנולוגיים מבאסים יהיו כיף, יהיו קצרים, בלתי מורגשים, ותוך כדי נשים לך סרטון קצר שתרגיש שזה לא קרה בכלל.

״האמירה הזו היא עוד משהו שמשאיר אותי במוצר. כבר בלימודים פינטזתי על לעצב מוצרים שהם בלתי נראים, seamless, שאין בכלל מוצר. יש רק את עשרת הדברות של עיצוב: חדשני, אסתטי, אבל איפה המוצר? לא צריך מוצר. ככל שאנחנו מקצרים תהליכים מבאסים אנחנו עושים את העולם הזה לטוב יותר.

״וזו לא הייתה הפעם הראשונה שהם אמרו אנחנו רוצים להיות חדשניים: הם היו הראשונים שהכניסו מטריות לתחנת הדלק לדוגמה. זו חדשנות שיווקית בתפיסה; לא חדשנות של השזאם הראשון בעולם אבל חדשנות שיווקית. בדברים שאנחנו מפתחים היום יש חדשנות שלא נראתה בארץ – תהליכי הזמנה יותר פשוטים, שיחזור הזמנות קבועות, מיני ילו (מקררים שנמצאים בתחתית מבני מגורים), המבצעים, התשלומים ועוד״.

מה העניין הגדול במיני ילו?

״מלהגיד שיש מקרר כזה למצב של מציאות שנמצאת בבית שלי ושלך, זה ישום של חדשנות. זה גיים־צ׳יינג׳ר וזה גם לייף־צ׳יינג׳ר. אף פעם לא התרגשתי מלראות שהמוצרים שלי בשימוש, אבל לראות את המעורבות של אנשים במוצרים שלי זה מרגש״. 

״שינוי״ תמיד נשמע כמו בריזה נעימה שמגיעה מהים

צור שחיגר, בן 33, הוא בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי מכליל במכללת הדסה (2014). לאחר הלימודים הוא עבד כמעצב במפעל מתכת ולאחר מכן החל לעצב חדרי בריחה ״בחברה שהחליטה להזניק את התחום, להיות מובילה ולקחת על עצמה תיק גדול בשוק הפכפך. התחלתי מלעצב חדר קיים, והייתי צריך להפוך שמיכת טלאים לחדר בריחה שעובד. ואז, ממעצב יחיד הפכנו להיות צוות של עשרה מעצבים, מפתחים ומתכנתים״.

מה אהבת שם?

״בתפקיד הזה הבנתי שאני אוהב לגעת ולעסוק בהכל, אבל בשביל זה צריך להגיע לפרויקט בשלבים המוקדמים שלו. אחרי הרבה זמן מצאתי את עצמי מעדיף את המשימות התכנוניות, רציתי לעבוד כעצמאי, לא בהכרח בשוק חדרי הבריחה. עשיתי הרבה דברים, פרויקטים חברתיים, יזמיים ועוד״.

משם, לפני שנתיים, הגיע לאמן דיגיטל, ״חלק מאמן שהיא גוף מאוד גדול שמתעסק במיחשוב, IT, השמה ופיתוח עצמי. הסטודיו שלנו פועל גם עם לקוחות חוץ וגם עם מוצרים של אמן דיגיטל. זה סטודיו לעיצוב מוצרים דיגיטליים ושירותים דיגיטליים שמתמקד בחדשנות, וכולל כ־30 מעצבים ומאפיינים יחד״.

איך היה המעבר מעיצוב תעשייתי לעולמות ה־UX? 

״אני רואה בעבודה שלי באמן המשך ישיר של הלימודים בהדסה: יש הרבה גיוון בסוג העבודה וזה קשור לעיצוב, לחדשנות, לתהליכי עבודה. אלה לא רק המוצרים, זה עוד תהליכי חשיבה שנעשים במקביל בתוך הסטודיו – ובניגוד לחברת מוצר, הדבר שמחזיק אותי בתוך סטודיו כזה הוא הידיעה שהוא דוחף אותך קדימה, מלמד אותך.

״אנחנו אומרים תבואו אלינו כשאתם רוצים להיות חדשניים, שנשאל את השאלות הקשות על המוצרים שלכם. ׳שינוי׳ תמיד נשמע כמו בריזה נעימה שמגיעה מהים, אבל זה דבר מפחיד ומאיים; זה מילים מאוד קשות למנכ״לים. זה כמו להגיד למורה ׳רפורמה׳, הוא לא אוהב לשמוע את זה. אלה שכן רוצים את זה, שמבינים שזה מה שמייצר בידול בעולם של שירותים ומוצרים, מי שמבין את זה בא אלינו״.

ובכל זאת, יש מרחק מעיצוב תעשייתי.

״מה שלאנשים לוקח הכי הרבה זמן לתפוס, גם לבוגרי תקשורת חזותית או פסיכולוגיה, זה חשיבה מוצרית. אחרי ארבע שנים של עיצוב תעשייתי בהדסה, יצאתי עם הרבה כלים מתודיים לחשיבה מוצרית, להבנה של שרשרת יצור שאפשר לתרגם לתהליכי פיתוח מוצר ודברים שמנהלי מוצר עוסקים בהם. אני חושב שכמעצב מוצר אתה כל הזמן חושב על שרשרת היצור והממשקים מסביב. 

״בנוסף, כל הפרוטוקולים של מחקר משתמש מבוססים על דברים דומים כמו ארגונומיה ושימושיות, שבצמיחה אבולוציונית מגיעים למקום חדש ודיגיטלי. לצד החזותי הגעתי עם הרבה ביטחון, כבר בחטיבת ביניים עיצבתי את הבלוג שלי בישראבלוג… אבל להגיד שהייתי מעצב UI, זה לא; אבל גם לא סטודנטים שעכשיו סיימו. כל אחד מביא לשולחן את מה שהוא למד ויודע לעשות״. 

מה אתה יכול לספר על תהליך העבודה על האפליקציה?

״קיבלנו את הנתונים מפז, יצאנו לשטח לבדוק מה קורה, מי הלקוחות ומה הבעיות שהם פוגשים בדרך. חקרנו, עשינו ראיונות, הסתכלנו מה קורה בעולם על מוצרים דומים. בסופו של דבר הצענו להם אפליקציה שמתייחסת למשתמש ולמסע שלו״.

למה הכוונה?

״הבנו שלמשתמש יש כמה סיטואציות: הוא יכול סתם לפתוח את הטלפון בבית או במשרד; לפתוח אותו בתחנה ואז אנחנו יודעים שהוא שם לפי המיקום. והוא יכול גם לקנות בדרך לתחנה ואז אנחנו יודעים שהוא בדרך, בוא נתחיל את הרכישה עכשיו.

זו הייתה ההתחלה וזו היתה אפליקציה מאוד מותאמת שימוש. השלב הבא היה התפתחות הדרגתית בעקבות עוד ועוד הזדמנויות לחדש ולשתף פעולה עם עסקים אחרים. פז הבינה עם השנים שדלק הוא לא מנוע הצמיחה היחידי, ושהדיגיטל הוא מנוע צמיחה עיקרי שדרכו, ודרך הרבה תהליכים פנימיים, שיתופי פעולה עם מועדוני חבר כמו לייפסטייל, אנחנו יכולים להוסיף ערך ולהגיע לעוד אנשים.

הכנסנו הרבה שירותים שונים לאפליקציה והתאמנו את כל התרחישים לאותם שירותים; אם זה ערוצי הצטרפות, מיני ילו, סופר יהודה שנרכשה על ידי פז, כשאז עולה השאלה, יש ברנד חדש, הוא נכנס או לא לאפליקציה. אם נשווה את זה לעיסוק בחדרי בריחה, שם כל המטרה הייתה אנגייג׳מנט, פה מגיע משתמש ילו והאנגייג׳מנט הוא ערך מוסף, לא אכפת לו מזה״.

ממה אכפת לו? 

״אם אני אהפוך את האפליקציה למשחק טילים בחלל הוא יברח כי כרטיס האשראי שלו שם. אלה החלטות אמיתיות שמשפיעות על אנשים והאחריות שלי היא להישאר בקונטקסט, להבין בכל מצב איפה אני פוגש את הבן אדם הזה. הוא רוצה לתדלק או חייב לתדלק?

״אנחנו מנסים להבין דפוסים על פי מידע כמותי, שואלים שאלות. אם אני רוצה לעצב מסך אני צריך לדעת איך אנשים הולכים להשתמש בו. אם אני בונה אבטיפוס אני יכול להתבסס כמה שאני רוצה על גדולי העבר, אבל אני לא יכול רק לזרוק רפרנסים לתוך השולחן. יש פה הרבה עבודת עמיתים, התייעצויות, להראות ולקבל פידבק לפני שאני מראה את זה ל־100 אלף איש ואומר להם תתמודדו״.

מה הדבר הכי חשוב?

״ראש פתוח ואווירה אנושית מעולה. היכולת שלי לעבוד בצוות, להבין את המקום שלי, להתאים את עצמי לסיטואציות של עבודה מול לקוח, עם מעצבים אחרים, בפרזנטציה למנכ״ל. מי שמגיע לעבוד בחברת מוצר יכול להיות שה׳סופט סקילז׳ שלו לא צריכים להיות הדבר החזק אצלו. אני הרבה פעמים צריך לפגוש את הטרום טרום בריף בצורת בן אדם מבולבל שמגיע אלי ואומר בבקשה תעזור.

״מצד אחד זה הדבר הכי קשה בעולם, כשבא לקוח ואומר אתה יודע מה נכון, אני צריך שנבנה את הבריף ביחד. מצד שני בשבילי זה אולי הדבר הכי מספק שיכול להיות: זה כמו ילד שמגיע לחנות ממתקים ובוכה בוכה שהוא רוצה סוכריה, והמוכר צריך לדעת איזו סוכריה בדיוק להביא לו, ואז כשהוא מקבל את הסוכריה אתה רואה חיוך של ילד שאף אחד אחר לא גרם לו לחייך. זה להבין את הסיטואציה האנושית ואת התהליך.

״המסר הכי גדול הוא שבסוף אנחנו באים לשפר. כמעצבים אנחנו צריכים להיות אנשים שקולים, רגועים, אוהבים, מבינים ופתוחים: כלפי כולם, כלפי עצמנו, ובמיוחד כלפי הטעויות שאנחנו עושים וחייבים לעשות כדי לעצב טוב״.

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden