כל מה שחשוב ויפה
נגה יודקוביק עציוני ודנה בראון במכון המים. צילומי הצבה: טל ניסים
נגה יודקוביק עציוני ודנה בראון במכון המים. צילומי הצבה: טל ניסים

פועלות באמנות: דנה בראון ונגה יודקוביק עציוני במכון המים

פורטפוליו Promotion: האחת יוצרת מקבצים, האחרת בידוד צורני; דיאלוג אמנותי זורם בתערוכה זוגית בגלריה במכון המים בגבעתיים. שיח נעילה בשבת, 12.2

הגלריה העירונית במכון המים בגבעתיים היא פנינה חבויה, מאחורי שער ברזל נמוך, ברחוב צדדי. הכניסה אליה כמו מעבירה את הבאים למימד אחר: שקט ושלווה, ניתוק מהסביבה העירונית ומעולם היום־יום שבחוץ. בהשראת המים והשקט הללו, נראה כאילו עבודותיהן של דנה בראון ונגה יודקוביק עציוני – בתערוכה המשותפת ״פועלות באמנות״ שאצר דורון פולק – זורמות בטבעיות, והופכות את המקום למעין גן פסלים מסקרן. עבודותיה של בראון מקיפות את החלל על גבי הקירות, ואילו עבודותיה של יודקוביק עציוני מתנהלות על הרצפה כעל מי מנוחות.

החיבור בן השתיים נובע קודם כל מן החומר ובהמשך מן הצורה: שתיהן עובדות בנייר וקרטון לסוגיו, יוצרות באופן ידני פיסול תלת ממדי, צורות גיאומטריות שניתן לזהות בהן צלליות מבנים או חפצים, אך הן נותרות מופשטות ונתונות לפרשנות הצופים. יודקוביק עציוני יוצרת הלחמים וקומפוזיציות, המחברים את חלקי המיצב אלה לאלה, ויחד הם מרכיבים קו שלם ומסקרן, חד פעמי. לעומתה, דנה בראון מגישה את עבודותיה כשהן מנותקות זו מזו, כל אחת על מצע משלה, ממוסגרת בבדידותה.

״האוצר, דורון פולק, ביקר בסטודיו שלי ושאל איך אני עובדת. כשסיפרתי שהסטודיו הוא כמו מפעל – יש לי מכונות תפירה ומכונות אחרות, ואני פועלת, נדלק אצלו משהו והוא ראה את החיבור. ומשם זה התחיל״, מספרת יודקוביק עציוני. ״הוא הזמין אותי למחסן שבו שמור אוסף בראון – שיש בו עבודות מרהיבות ושומטות לסתות – מבחינתי זה היה מרגש במיוחד. ושם, לצד אורי רייזמן ורפי לביא, ועוד שמות רבים וטובים, שמורות גם העבודות של דנה.

דנה בראון, צילום מווידאו

דנה בראון, צילום: עירן גיל

נגה יודקוביק עציוני. צילום: מ״ל

נגה יודקוביק עציוני. צילום: יגאל פרדו

עבודת רצפה: נגה יודקוביק עציוני. עבודות קיר: דנה בראון

עבודת רצפה: נגה יודקוביק עציוני. עבודות קיר: דנה בראון

דנה בראון

דנה בראון. צילומים: אלעד שריג

דנה בראון, בתם של אספני האמנות גבי ועמי בראון, גדלה מוקפת באמנות והיא עצמה אמנית אוטודידקטית. עבודתה אינטואיטיבית ועמלנית, וגם היא ״פועלת״ במפעל האמנות הידני שלה. כך עלה בדעתו של פולק החיבור שהוליד את התערוכה הזוגית, כמו בליינד דייט בין האמניות.

״הוא בא ואמר שראה עבודות של אמנית מאוד טובה ושאני חייבת לראות, וזה נראה חיבור מאוד מוצלח״, מספרת בראון. ויודקוביק עציוני מוסיפה: ״אני באתי לראות את הגלריה ולהתכונן להכנת המיצב שהוא סייט ספספיק – והדבר שתפס את תשומת ליבי הוא העובדה שזה מכון המים (הבאר ההיסטורית) וגם היה מחבוא לנשק של ההגנה. החלטתי לבנות שם מעין אקוודוקט – אמת מים – שעוברת לאורך הרצפה, והחומרים שעבדתי איתם הם עץ, קרטון ביצוע ויציקות גומי. התייחסתי לגלריה ולחלל כמפעילה שלי – החלונות, אורך הקו – באתי עם חלקי המיצב ובניתי אותו בחלל״.

לעומתה, עבודותיה של בראון לוקטו מן הקיים, ״מרבית העבודות נעשו לפני מספר שנים, דורון מכיר את גוף העבודות הזה, והוא בחר את אלה שמקיימות דיאלוג עם העבודות של נגה. בעיקר השחורות משום מה״.

חוץ מהעבודות התלויות במקצב אחיד על הקירות סביב, מציגה בראון – לראשונה – גם עבודת וידאו, מיצג שבו היא כמו ״מתמודדת״ עם גליל נייר חום גולמי, שכמו מחפש את מקומו בעולם.

״זו הפעם הראשונה שעשיתי וידאו, וזה לא היה מובן מאליו״, היא אומרת. בסרט היא מציגה את העבודה הפיזית, מעין מחול שלה מול גליל הנייר, הנפרס, מתגלגל, מתקמט, ניצב ונופל. כך היא מתארת גם את אופן פעולתה ביצירת עבודותיה קטנות המידות: ״אני גוזרת ומקמטת וחותכת ומחלקת – זו עבודת כפיים. משם ומהעבודה של נגה הגיע שם התערוכה ׳פועלות באמנות׳״.

יודקוביק עציוני: ״אני רואה את העבודות של דנה כמו דגמים, היא פועלת כמו אדריכל שרואה מלמעלה את פני השטח. רואים את הפעולה של השכבות״.

בראון: ״לא חשבתי על ארכיטקטורה, אבל באמנות יש גם הרבה תהליכים שאינם מודעים״.

צילומים אלעד שריג

דנה בראון. צילומים: אלעד שריג

יודקוביק עציוני: ״אני רואה את הקשר הטבעי של דנה לאמנות כמו הקשר שלי לסביבה המיידית שלי: אם אני גדלתי בבריכה בקיבוץ, הרי שדנה גדלה מוקפת באמנות. מאוד התרגשתי כשהגיעו לתערוכה יונה פישר, גליה בר־אור ומיכה אולמן״

העבודות על הקירות אכן נראות כמו אנדרטאות קטנות, ״ארוזות״ בתוך המסגרות שלהן, ואילו העבודות על הרצפה, של יודקוביק עציוני, זורמות ביניהן. ״החלל מאוד איתגר אותי והתייחסתי על זה כאקספרימנט. לצד תערוכות במוזיאונים וגלריות, מעניין אותי לעבוד בחללים אלטרנטיביים – אני תמיד נהנית מזה, גם כשחייתי באמסטרדם (בלימודי התואר השני) וגם בתקופה של רזידנסי בפריז. החלל והסיפור שמאחוריו מאתגרים ומעשירים את העבודה״.

גם בראון הכירה את המקום לראשונה לקראת התערוכה. ״ואני מאוד אוהבת אותו – גם מבחוץ וגם מבפנים. הוא מרגיש לי ביתי כזה. הוא מקום קסום ומשרה שלווה. Peaceful״.

״אני לא מגיעה מאדריכלות. לא רכשתי השכלה בתחום ואני יוצרת ממש מהקרביים. לצייר תמיד ציירתי אבל למגירות – הייתי מראה את זה להוריי, לאנשים קרובים. מעולם לא עלה בדעתי לעשות תערוכה, עד שהגיעו אמנים ואוצרים מחבריהם של הוריי, והציעו שאציג את העבודות.

״הראשון היה דב אורנר, ששאל את אבי מי האמנית? אני רוצה להציג לה תערוכה! אחריו היו לי תערוכות שאצרו גם יונה פישר ושרית שפירא״.

יודקוביק עציוני: ״אני רואה את הקשר הטבעי של דנה לאמנות כמו הקשר שלי לסביבה המיידית שלי: אם אני גדלתי בבריכה בקיבוץ, הרי שדנה גדלה מוקפת באמנות. מאוד התרגשתי כשהגיעו לתערוכה יונה פישר, גליה בר־אור ומיכה אולמן, ועוד רבים״.

אלה האנשים שגדלת איתם?

בראון: ״זה נכון. גדלתי בבית של שני אספני אמנות והייתי מוקפת כל חיי באמנות. הסתובבתי במוזיאונים בכל העולם והייתי מוקפת בזריצקי ושטרייכמן ובאוסף יודאיקה. הוריי היו בקשר עם הרבה אמנים ופגשתי אותם בבית. כילדה הייתי מוקפת באוסף – עוד כשהיה ׳חובבני׳״.

בראון: ״התערוכה בעין חרוד הייתה לפני 13 שנים. עכשיו אבי איננו איתנו כבר יותר מ-11 שנים ואין יום שעובר בלי שאני חושבת עליו״

״מעבר להיותי אמנית אהבת האמנות היא חלק כל כך מהותי מהחיים שלי גם עיצוב וארכיטקטורה ועוד תחומים מרתקים אותי. נולדתי בארצות הברית וחייתי שם הרבה מאוד שנים ועשיתי עלייה אולי ארבע פעמים. בתקופת הנעורים שלי, וגם אחרי זה תקופה ארוכה לא חייתי במקום אחד לאורך זמן – נדדתי בין ארצות הברית לאירופה לישראל״.

אז האמנות היא הקבוע בחייך?

״כן. תודה לאל. גם לראות אמנות וגם ליצור – זו המהות שלי״.

אוסף בראון, שנחשב לאחד האוספים הקאנוניים והחשובים של אמנות ישראלית, עלה לכותרות כשהוצג לפני כעשור, עם מותו של עמי בראון ומכירת עבודות מהאוסף. כשנה קודם לכן הוצגה תערוכה מרשימה ומרגשת מהאוסף במשכן האמנות בעין חרוד, ומשכה קהל מפתיע של כ־60 אלף מבקרים במשך כחצי שנה.

״התערוכה בעין חרוד הייתה לפני 13 שנים. עכשיו אבי איננו איתנו כבר יותר מ-11 שנים ואין יום שעובר בלי שאני חושבת עליו״, אומרת בראון.

הייתם מאוד קרובים?

״כן. היו בינינו יחסים מורכבים וגם היינו דומים מאוד. היה אחד בדורו, גם אם לא היה איש פשוט בכלל. אני חושבת שהיה לו את האוסף הכי חשוב של אמנות ישראלית והוא עשה רבות למען אמנים ועזר להם – אם זה בתערוכות או בספרים. ואמי שתהיה בריאה ותיבדל לחיים ארוכים ממשיכה את מורשתו, בדרך שלה״.

אביך קידם תוכנית להקמת מוזיאון לאוסף בבאר שבע, שלא יצאה לפועל משלא הובטח להקים קרן למימון האחזקה השוטפת של המקום. את מצטערת שהאוסף לא זכה למוזיאון משלו?

״מאוד. אני חושבת שנעשתה שם טעות״.

את שותפה לאמך בניהול האוסף?

״לא, אמי בעלת האוסף, והיא מתייעצת אתי לעתים״.

אתן מתכננות עוד תערוכות גדולות מהאוסף?

״באשכול התערוכות הבא במוזיאון הרצליה, צפויה להיפתח תערוכה של השאלות מהאוסף, לזכרה של אמנית ישראלית – בתיה אפולו – שלדעתי היא גאונה שלא זכתה להכרה בחייה. אבי תמך וראה בה את הכישרון הגדול שהייתה״.

נגה יודקוביק עציוני

נגה יודקוביק עציוני. צילומים: טל ניסים

נגה יודקוביק עציוני. צילום: טל ניסים

ובחזרה לתערוכה הנוכחית, ״פועלות באמנות״ – נוצר פה קונטקסט שונה מהרגיל.

יודקוביק עציוני: ״אני שמחה שהגבולות הונחו באופן ברור, שמחתי לעבוד בשטח ולהתיחס כקונטרסט לעבודות של דנה. כשהקמתי את התערוכה היה מספיק זמן לעבוד בגלריה ומאוד שמחתי בחלוקה – באמנות יש חוקים, וזה נותן להם נוכחות״.

ובעבודה שלך על הקיר שברת את הכללים, כפי שהווידאו שובר את הרצף של עבודות התלת מימד של דנה?

״העבודה ׳ערימות׳ היא דיפטיך של שני קווים מקבילים, שנבנו לרצפה והעדפתי אותם על הקיר – הוא עשוי משאריות של חנות מסגרות שנסגרה. הגעתי אליה בעקבות פרסום שראיתי בפייסבוק והחומרים היו חומרי הגלם של מסגרות – עם הזוויות והצבעים היו נתונים. גם כאן – חוקיות שבאה מתוך החומר״.


פועלות באמנות I דנה בראון, נגה יודקוביק עציוני
אוצר: דורון פולק
הגלריה העירונית “מכון המים" – רחוב השומר 7, גבעתיים. נעילה: 12.2.
ביום שבת, 12.2, בשעה 12:00 יתקיים שיח גלריה פתוח לקהל עם האמניות והאוצר.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden