כל מה שחשוב ויפה
ביליבלונד. צילומים: עומרי אמיל רוזנגארט
ביליבלונד. צילומים: עומרי אמיל רוזנגארט

הילה וינברג (ביליבלונד): ללקוחה שלי אין גיל, יש לה אופי

הבדים ממוחזרים, התפירה בארץ, והגזרות לא רק לצעירות ודקיקות. biliblond, המותג האקולוגי המזוהה עם בגדי ים, מציע גם קולקציית סריגים לחורף

עמית: היי הילה מה שלומך? איך את עם החורף, בתור אחת שמעצבת בגדי ים?

הילה: מתרגשת מהסופה שבדרך 😊 החורף אני בכלל מרגישה בהתפתחות מעניינת – פעם הייתי ילדת קיץ בלבד וזאת עדיין העונה המועדפת עליי, אבל בגלל שהקיץ הפך להיות זמן מאוד קשוח מבחינת עבודה ופחות ממה שהרגיש פעם כמו חופשה ארוכה, עם השנים החורף התחיל להיות קצת יותר אהוב. אני נהנית מהזמן היותר שקט, של ההתכנסות. ומעבר לזה, כבר שלוש עונות שאני עושה קולקציית סריגים קטנה לחורף

עמית: איך הגעת לעיצוב אופנה?

הילה: גדלתי בכרמי יוסף. תמיד אהבתי לצייר, לנגן, המון מוזיקה וגם מאוד אהבתי להתלבש. הייתי מכינה לעצמי בגדים וצופה בקליפים – מנסה להכין בגדים כמו של הזמרות והרקדניות. הצבא היה נקודת מפנה עבורי, מאחת שלא רצתה להתגייס, סיימתי בקבע כמכי״ת של פלוגה בנ״מ

עמית: נשאר לך משהו מזה?

הילה: 🙂 מעולם לא קישרתי בין הדברים, אבל כן, זה פתח לי את הראש וגרם לי להבין את הבעיה הכי גדולה של הפמיניזם בישראל – משהו שלא מרבים לדבר עליו – שהצבא יוצר פערים עצומים בין גברים ונשים, בהזדמנויות לקידום ובערך עצמי

birds

עמית: מעניין, אני חושבת שההסללה מתחילה עוד בגילאים הרבה יותר צעירים. בשנקר יש שוויון?

הילה: בשנות בית הספר הרגשתי שיש חתירה לשוויון. גם בשנקר, אני חושבת שכל אחת נשפטת על כישרון, על התמדה ועל השקעה.

אחרי הלימודים בשנקר התחלתי כעצמאית, יחד עם חברה, ואז הגיע טלפון מרשת רנואר, שפתחה מחלקה לעיצוב אביזרים, בעיקר עבור המותג הצעיר שלהם TWENTYFOURSEVEN. עיצבנו להם תיקים, נעליים, הלבשה תחתונה, חגורות, צעיפים, כובעים – כל מה שלא בהגדרת ״בגד״. ואז התרחבנו לבגדי ים, וזה כבר קרה ״בגללי״ 😊

עמית: ובגדי הים שכנעו אותך לחזור לפעול כעצמאית, אחרי שנים ברנואר?

הילה: אף פעם לא חלמתי להיות עצמאית. העבודה ברנואר נתנה לי כלים והבנה של ניהול מותג, פיתוח מוצר, ייצור וכו׳. זה היה בית ספר אמיתי על מנת להבין איך עובד עסק.

כן ״היה לי חלום״: רציתי שיהיה לי מותג בגדי ים, אבל לא ממש הבנתי במה זה כרוך, וכמה זה הולך להיות קשה

הילה וינברג, ביליבלונד. צילום:  קרן לחמן פורמן

הילה וינברג, ביליבלונד. צילומים: קרן לחמן פורמן

צילום: דנה גור קרן

עמית: בואי נדבר על השלב שבו את נמצאת עכשיו – הפכת לרב החובל של הספינה כולה

הילה: עזבתי את רנואר אחרי שילדתי את בתי השנייה, מלאה בתוכניות, לא ממש עניינו אותי קשיים. עניינו אותי התהליך העיצובי והייצור של הקולקציות. התחלתי עם בגדי ים שלמים שחורים, בנויים כמו מחוכים. הרבה מהדגמים האלה ממשיכים איתי עד היום.

רציתי לעשות משהו שלא ראו לפני, ועם זאת לשמור על קו מאוד ברור שמאפיין אותי. רציתי ליצור שפה עיצובית, בעיני זה הדבר החשוב ביותר בניהול מותג

המחוך הוא אחד מהמאפיינים החזקים של העיצוב שלי, וסביבו נבנים עוד מעגלים של קולקציות. אני לוקחת המון השראה מארכיטקטורה, מקווים, מבנים בתלת ממד

עמית: מבנה הגזרה של בגדי הים שלך, על בסיס מחוך, מאד ייחודי, ועם זה את מתפתחת לאורך השנים

הילה: אני לא נכנעת לתכתיבי אופנה חולפת, לא מושפעת מטרנדים, מחפשת מקורות השראה מעולמות התוכן והחיים שלי. יש דגמים שאני מייצרת שוב בכל עונה ויש דגמים חדשים כל הזמן. המחוך הוא אחד מהמאפיינים החזקים של העיצוב שלי, וסביבו נבנים עוד מעגלים של קולקציות. אני לוקחת המון השראה מארכיטקטורה, מקווים, מבנים בתלת־ממד. אני משתדלת להסתכל פחות על אופנה אחרת כמקור להשראה, ההשראה שאני מחפשת מגיעה מתחומים אחרים מאופנה

עמית: מאיפה הבדים? את מעצבת את ההדפסים לבדים?

הילה: כל הבדים שלי מיוצרים באיטליה. הרוב המוחלט (כולל בטנות) הם בדים ממוחזרים, חוץ מכמה בודדים שאינם. את עיצוב ההדפסים עושה עבורי מעצבת גרפית מדהימה, שאנחנו עובדות מאד צמוד. היא יודעת להפוך כל מיני שרבוטים שלי ומשפטים פזורים בדיוק למה שהתכוונתי

עמית: איפה את עובדת?

הילה: הסטודיו הפך עם הזמן מחלום רומנטי שבו אני יושבת ומשרבטת למרכז משלוחים. לא רחוק נמצאת החנות לפני הכניסה לנמל תל אביב, והרבה מכירות נעשות דרך הרשת. החנות נפתחה בקיץ 2019, בהתחלה היתה קטנטונת כזאת עם שני תאי מדידה וסטודיו מאחור. בהמשך נאלצתי להעביר את הסטודיו ולהגדיל את החנות

עמית: כמה קולקציות של בגדי ים השקת עד היום?

הילה: כל עונה מתחלקת לכמה קולקציות, ובגלל שההתמחות של המותג היא בבגדי ים אני עושה המון קולקציות במהלך עונה שלמה. אם זה לפי עונות, אז 2022 תהיה העונה השישית. אני מייצרת את הרוב בארץ, כך שיש לי יכולת להגיב מהר למה שהלקוחות אוהבות ומחפשות. אני מנסה לאורך כל העונה דגמים חדשים, ובלי עין הרע יש קיץ ארוך בישראל

עמית: חמסה! 🙌🏼 זה משמח? איפה גוזרים ותופרים?

הילה: הכל במתפרה בצפון. אבל יש גם ייצור של דגמים מסובכים יותר במפעלים שונים בחו״ל, טורקיה, תאילנד וסין

עמית: מי הלקוחה של בגדי הים שלך? לא בהכרח הצעירות מאד והדקיקות מאוד. אני צודקת?

הילה: מאוד קשה לי לדבר על לקוחה ולתת לה גיל, כי השנים והעשייה לימדו אותי אחרת. אומר שבכל מקרה, אין לה גיל, יש לה אופי

עמית: יפה. תסבירי?

הילה: זה עניין של אופי לקנות אצלי בגד ים J זה לא עניין של גיל או מידה, זה עניין של תחושה של הלקוחה עם עצמה. בהתחלה כיוונתי לאחת כמוני: אמא, אחרי לידה או שתיים. אחת שכבר בתוך החיים עצמם, שאוהבת להתלבש, רוצה להיראות מדהים גם בבגד ים, אבל היא כבר לא מוצאת את עצמה ברשתות השיווק עם ביקיני שהייתה לובשת פעם

זה לא עניין של גיל או מידה, זה עניין של תחושה של הלקוחה עם עצמה. אחת כמוני: אמא, אחרי לידה או שתיים. אחת שכבר בתוך החיים עצמם, שאוהבת להתלבש, רוצה להיראות מדהים גם בבגד ים, אבל היא כבר לא מוצאת את עצמה עם ביקיני שהייתה לובשת פעם

עמית: מה טווח המחירים?

הילה: טווח המחירים של הדגמים המובילים עומד על 350-700 ₪. חשוב לי לומר שהמותג אקולוגי מא׳ ועד ת׳. לא רק הבדים הממוחזרים של בגדי הים, גם שקיות המשלוחים ממוחזרות ורב פעמיות. הייתי שמחה לראות אנשים עושים יותר חשיבה לפני שהם קונים מוצר שהם לא יודעים מה הסיפור שלו. הייתי ממש רוצה לראות יותר התחשבות בסביבה

עמית: מרשים ומוערך. את טבעונית?

הילה: כן. אני טבעונית. לא הייתה ברירה. הרגשתי שזה צבוע להיות כזאת לוחמת סביבתית וחומלת, כשאני עצמי לא מממשת את תפיסת העולם הזו במזון שלי. בעיני, זה הצעד הכי חשוב בשמירה על הסביבה. גם כל העובדות שלי הן צמחוניות

עמית: ברצינות?! ואיך המשפחה בבית?

הילה: אני לא כופה את זה על הבנות שלי, אבל זה מחלחל

עמית: בואי נדבר על חליפות הסריגים שהשקת החורף. איך זה משתלב בתפיסה של החברה? זו קולקציית קפסולה?

הילה: אני חולמת על החליפות האלה בלילות כבר הרבה זמן, ישבנו על זה המון והתלבטנו, איך ומה וכמובן על הגזרות שעשיתי בסופו של דבר. זאת קפסולה לחורף, יש חמישה צבעים והדפסים שונים, ועשיתי הכל כדי שהן יהיו מושלמות. הן כולן בווייב של ביליבלונד – דפוסים גיאומטריים ומנומר תמיד. הכל אצלי מאוד גיאומטרי, קונסטרוקטיבי ומובנה.

רציתי מוצר שמוציא אותנו מהמראה הביתי הזה, מהטרנינג. כשתצאי איתו בערב מהבית תרגישי הכי נוח וקולית. כאילו את בטרנינג אבל זה נראה וואו

עמית: אני רואה אותן על המון סלבריטאיות שמצטלמות איתן לאינסטוש. זה חלק משיטת השיווק? 💖

הילה: הרבה מהסלבריטאיות כבר הפכו מזמן להיות ממש חברות שלי. זה התחיל מהקיצים, הן אוהבות את בגדי הים, והן הכי מפרגנות. אני יודעת שאף אחת לא תאמין למה שאני אומרת לך עכשיו, אבל הרוב קנו בלי להגיד לי או מקסימום קיבלו ממני קוד הנחה

דפנה לוסטיג בחליפה של ביליבלונד. צילום: מ״ל

דפנה לוסטיג בחליפה של ביליבלונד. צילום: מ״ל

סנדרה רינגלר. צילום: מ״ל

שפרה קורנפלד. צילום: מ״ל

שפרה קורנפלד. צילום: מ״ל

עמית: מאיפה הגיע השם שבחרת למותג, biliblond?

הילה: קוראים לי הילה (וינברג מהבית, אחרי הנישואין הפכתי לאורזל) אבל כולם תמיד קראו לי בילי. אני לא זוכרת אפילו איך זה התחיל. חבר טוב שלי קרא לי ביליבלונד, בגלל הפסים הבלונדינים בשיער, וככה זה נתפס. כשפתחתי אינסטגרם קראתי לעצמי ביליבלונד, עוד לפני המותג. זה היה בול השם אז פשוט המשכתי עם זה

עמית: והלוגו? גם שם יש סיפור?

הילה: העין זה העניין של כל האמונות התפלות של אמא שלי. היא כל כך פחדה שאני הולכת להיות עצמאית, אז שמתי לה עין על כל המותג שתירגע. לא יודעת אם זה עזר. 🙌🏼 ובכלל ככל שאת חשופה יותר, בטח בעידן הסושיאל, אז עוד יותר נדרשת איזו תחושה של הגנה

עמית: איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים או בעתיד היותר רחוק?

הילה: החלום שלי זה שהבנות שלי (היום בנות 6 ו־10) יעבדו איתי בביליבלונד ויהיו איתי תמיד 🙂 מבחינה עסקית אני מקווה שבעוד חמש שנים תהיה פריצה לחו״ל – זה מה שהכי הייתי רוצה בשביל הבייבי הזה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden