כל מה שחשוב ויפה
דרורה שפיץ בתערוכה על שתיים על ארבע בבית האמנים תל אביב
דרורה שפיץ בתערוכה על שתיים על ארבע בבית האמנים תל אביב. צילומים: מ״ל

תערוכות חדשות בבית האמנים תל אביב; פתיחה: 17.2

פורטפוליו Promotion: חיות המחמד של האמנים בתערוכה קבוצתית; רמי בן נתן; זמירה הינדס ורטנברג; גדעון שגיא; נורית עגור; שלמה ברונשטיין; מיכאל מגן

על שתיים, על ארבע // תערוכה קבוצתית

אוצרת: אירית לוין

מנשה קדישמן פיסל את כלבתו האהובה, אודרי ברגנר ציירה את חתולי הבית והסטודיו, ודרורה שפיץ מצלמת את כלבי הרוח שלה בשעטה, כחיות ציד ביערות. חיות המחמד האישיות של האמנים, הדרות עימם בבית או בחצר, ולפעמים הן בנות הלוויה לפעילויות היום־יום ולסטודיו, הינן מושא להתבוננות ומודל זמין עבורם. כלבים, חתולים וארנבים מתועדים בידי היוצרים בציור בצילום ובפיסול, ביום ובלילה, בערות ובתנומה, בתנועה, בתנוחת גוף אופיינית, בהבעת פנים ואף במסעם הסופי.

החתול זכה ליחס אמביוולנטי בתרבויות רבות, וזה בא לידי ביטוי גם באמנות. לאורך תולדות האמנות אמנים רבים ציירו את כלביהם, מוויליאם הוגארת ואדוארד מונק ועד דיוויד הוקני. כמותם גם אמני התערוכה ״על שתיים, על ארבע״ מציגים מגוון רחב של עבודות בנושא, ומתבוננים באהבה בבעלי החיים.

משתתפים: אילונה אהרון, עדנה אלשטיין, מיכל ביבר, ביאטריס בן מאור, אודרי ברגנר, נעמי בריקמן, ענת גורל־רורברגר, ראובן זהבי, אייל טבת, רויטל טופיול, אסנת יבין, טובה לוטן, איריס נדל, ורדה סאנד, בלהה פוקס, מנשה קדישמן, דורית קדר, איריס איריסיה קובליו, מיכאל רורברגר, חגית שחל, דרורה שפיץ, שרון שפיץ.

מנשה קדישמן

מנשה קדישמן. צילום: לנה גומון

חגית שחל


רמי בן נתן // שיבה מאוחרת

אוצר: דני שושן

בשנת 1982 נטש רמי בן נתן את לימודי האמנות בבצלאל, הוא היה סטודנט מוכשר ומבטיח, ולא שב ללמוד אחרי מלחמת לבנון. בשנת 2017 נטש בשנית, והפעם את משרד עורכי הדין המשגשג שהקים עם שותפו גיורא ארדינסט, וחזר אל הציור, בניסיון כמעט נואש להדביק עשרות שנים של ״אין ציור״. כותב האמן דני שושן, חברו לספסל הלימודים דאז ומרצה בטכניון כיום, שאצר את התערוכה: ״בצאתו אל הנוף, אל הזיכרון מציב רמי במרכז, כאשר הם חשופים מתמיד, את הילדות, המשפחה, החברים, ואת הפצעים. שלו, של משפחתו, ובמידה לא פחותה – של כולנו. עבודות ה׳זיכרון׳ של רמי, מונחות כולן במחוזות ילדותו – טנטורה, רמת שאול, ושוב טנטורה. זו מוצגת, פעם אחר פעם, כרגע של יופי פגום, של זיכרון כואב. עם כל אלה מתמודד רמי בדרך רגישה ומיוחדת״.

רמי בן נתן

רמי בן נתן


זמירה הינדס ורטנברג

אוצרת: חנה ברק אנגל

מיטב יצירותיה של האמנית הוותיקה זמירה הינדס ורטנברג מספרות את סיפורה במשיכות מכחול חזקות, אקספרסיביות. תחושותיה ומחשבותיה מתערבלות עם חוויות חייה לכדי מחול סוער של צבעוניות עזה. הספונטניות ביצירותיה כנה ומשכנעת, עוצמת רגשותיה מקרינה החוצה מתוך היצירה ונוגעת עמוקות.

זמירה הינדס ורטנברג. צילום: רן ארדה

זמירה הינדס ורטנברג. צילום: רן ארדה


גדעון שגיא // חיתוכי לינול

אוצרת: נטע הררי נבון

חיתוכי הלינול של גדעון שגיא יוצרים הדפסים מורכבים, המזמינים את הצופה להתלוות אליו למסעות אל מרחבים חיצוניים ופנימיים. אל רקמת החיבור בין האדם למקום ומשם אל תוכי נפשו של היוצר ואל מעשה היצירה. מקבץ ראשון של דימויים, עוסק בנופים גאוגרפיים ותרבותיים בהם רוקם שגיא קשרים וזיקות בין האדם לבין המרחב בו הוא חי. מקבץ דימויים שני, מתאר דיוקנאות בעלי מלאכה, יוצרים, אנשי עמל ורוח בעיצומה של מעשה מלאכתם.

גדעון שגיא, יליד 1939, בוגר בצלאל משנת 1966 וחתן פרס שטרוק לאותה שנה, נחשב לאחד מבכירי המעצבים הגרפיים בישראל. את התערוכה מלווה סרט באורך כתשע דקות (צילם וערך: יואב בצלאלי) העוסק בנוסף לעבודות האמנות של שגיא, בקריירה ארוכת השנים שלו כמעצב גרפי.

גדעון שגיא

גדעון שגיא


 

birds

שלמה ברונשטיין // קיום ביקום סוריאליסטי

אוצרת: חנה ברק אנגל

שלמה ברונשטיין מעבד את הצילומים ובורא עולמות מרובי שכבות המטמינים בתוכם מידעים מסוגים שונים שאינם בנמצא ברגיל. השימוש במנעד מונוכרומטי תואם ומייצר את האווירה השורה על סדרת העבודות המוצגת, ריכוך הדימויים הופכם לדבר מה הנע בין המציאותי לערטילאי, אווירה דמוית חלום מושגת באמצעים פשוטים ונכונים. אנו משוטטים בנופים מוכרים אך שונים יציר דמיונו העשיר של הצלם, אנו משוטטים בעולמו הסוריאליסטי.

שלמה ברונשטיין

שלמה ברונשטיין


נורית עגור // מלאכים ושוטים

אוצר: אריה ברקוביץ

נורית עגור בונה גריד תלת ממדי בחלל הגלריה, עם כרובים תלויים באוויר ועליהם מוקרן וידיאו ארט, שמתעתע ויוצר קשר אינטגרלי בין הפיזי לווירטואלי, בין הממשי לסמלי. העומס, בחירת החומרים – האורגני המתכלה והצפוף – מדגישים את השאלות הקיומיות של המקום, האישי והכללי, הקרוב והרחוק. עגור החלה את העיסוק בחלל ומרחב עוד בימי התערוכות בתל חי, עם רישומי ענק ותפיסה מינימליסטית קונספטואלית. כבעבר כן עתה, היא לוקחת רעיון וכולאת אותו בתוך האובייקט. הדיאלוג נוצר עם הצופה ברוח יוזף בויס ומרסל דושאן.

נורית עגור

נורית עגור


מיכאל מגן // איזון לבן

אוצרת: בת־שבע אידה

מיכאל מגן (נ. 1955, חיפה), בוגר בצלאל, הינו משמר אמנות ידוע. יום אחד, כאשר עסק בהלבנת דיוקן מאוחר של פרנאן לז׳ה (1881-1955), ראה תבנית מעניינת להמשך עבודה עצמאית משלו. הוא הוסיף לתבנית סמלים מסחריים מהאינטרנט, מרשמים רפואיים משלו ופיסות צבעוניות שנקרעו מאריזות של מוצרי צריכה יומיומיים ויצר קולאז׳ מסוג מיוחד, שהיה נפוץ במאה ה־19 – ציור על הגב של הזכוכית (Hinterglasmalerei). בטכניקה ישנה זו יוצר האמן עבודות עכשוויות, שהפכו עם הזמן לסדרה, המשקפת את ההשפעות של עולם המסחרי על חיינו עד אשר הדיוקן עצמי שלנו מורכב מאותם דימויים מסחריים שאי אפשר לברוח מהם.


בית האמנים
אלחריזי 9, תל אביב
פתיחה: 17.2, נעילה: 12.3

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden