כל מה שחשוב ויפה
תמר ניקס, חוט מחשבה בגלריה פריסקופ. צילומים: גדעון לוין
תמר ניקס, חוט מחשבה בגלריה פריסקופ. צילומים: גדעון לוין

תמר ניקס: 1,500 מטרים של בד, 50 כדורים, 1 חוט מחשבה

לאחר שעיצבה לדלתא ולשורש, ותוך כדי דוקטורט בטכניון, תמר ניקס מחברת בתערוכת יחיד ראשונה בין הטכנולוגי־אקדמי לאמנותי, ומציגה חזון לשילוב חדשני של מלאכת טקסטיל ידנית וייצור דיגיטלי מתקדם

טכנולוגיה מתקדמת ומלאכת יד עמלנית הן לכאורה מהויות שונות בתכלית, אך בתערוכה ״חוט מחשבה״, שנפתחה בשבוע שעבר בגלריה פריסקופ בתל אביב, הן חוברות זו לזו ומייצרות את התמה העומדת בבסיסה. החיבור בין שני העולמות הוא חזונה של תמר ניקס, מעצבת טקסטיל ומוצר בהכשרתה, שבתערוכת היחיד שלה מגלמת אותו באמצעות מיצב הנרקם מספת ישיבה צבעונית וממבנה מעוגל, שמופעו מהדהד כיפה או איגלו, וגודלו הממלא את החלל כמו משתלט עליו. 

שני האוביקטים המרשימים, שנוצרו ייעודית לתערוכה ולחלל הגלריה, מבוססים על סריגת קרושה ידנית (סריגה במסרגה אחת) המכתיבה את הקונסטרוקציות שלהם, ועל כדורים רכים המשמשים להן כתמיכה. כך, הספה מציגה מבנה תלת־ממדי המשלב יריעת טקסטיל העוטפת את הכדורים במהלך אחד (ONE TAKE), והמבנה הכיפתי משלב 1,500 מטרים של בד חתוך לרצועות שחוברו זו לזו בסריגה וחמישים כדורים. כל אחד מהכדורים נתון בתוך מעטפת סרוגה, והם מחוברים זה לזה באמצעות סריגה. 

״לכאורה, חיבורים מעין אלה, המערבים טכנולוגיה עם מהויות שאינן קשורות אליה, יכולים להיתפס כתמוהים או מופרכים, אך היום אפשר לראות איך יותר ויותר הם מתבררים כנכונים ורלוונטיים. בעידן שבו מדפסות בתלת־ממד פתחו הזדמנויות חדשות לייצור עם חומרים פלסטיים, ייצור הטקסטיל נותר תלוי ברובו ביד אדם״, אומרת ניקס, ולא בכדי. 

שכן, חיבור כזה הוא נושא מחקרה בלימודי הדוקטורט בעיצוב תעשייתי, במעבדת MTRL השייכת לפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון (מנחים: פרופ׳ אהרון שפרכר ואדריכלית איילת כרמון). ״מדובר בתרגום של שיטת מלאכה ידנית לייצור דיגיטלי – ממוחשב באמצעות מערכת רובוטית״, מבהירה ניקס. ״תכלית הפיתוח היא לאפשר מעבר חכם מדו־ממד לתלת־ממד, ובתוך כך לאפשר ייצור של מבנים טקסטילים תלת־ממדיים בקנה מידה גדול, מה שיד אדם לא יכולה לעשות. המטרה היא שהמערכת תאפשר ליצור מוצר שלם שאינו דורש גזירה ותפירה״. 

בינתיים, עד שהמחקר יסתיים, הפיתוח יושלם וניקס תזכה בתואר הנכסף, מאחורי המיצב עומדים ״חודשיים של עבודה סיזיפית״. סריגת המיצב נעשתה על ידה, לולאה אחר לולאה בעבודת יד עמלנית, אם כי בהתבסס על הוראות אלגוריתם, שפותח על ידי קבוצת חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה שעימם היא מצויה בקשרי שיתוף פעולה הנוגעים למחקרה. 

השחלתי, הדבקתי, גזרתי, רקמתי

עם רקורד עשייה מרשים, שכולל שנות ניסיון בתעשייה, פרויקטים שביצעה בעבור חברות בינלאומיות, השתתפות בתערוכות ברחבי העולם, פיתוח מותג משלה וזכיות בפרסים, מפתיע לגלות שזוהי תערוכת היחיד הראשונה של ניקס. ״הרעיון להציג נולד לפני הרבה הזמן אך הוא התארך. עכשיו, כשהמועד הנכון הבשיל, התכנסתי לקראתו וחיברתי אותו עם נושא המחקר שלי״. 

כמי שיצירה ומלאכות יד היו אהבתה הגדולה כבר בילדות (״תמיד השחלתי, הדבקתי, גזרתי, רקמתי״), אך טבעי היה שניקס פנתה ללימודי עיצוב. היא בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, ובעלת תואר שני בעיצוב תעשייתי מהטכניון, שאותו השלימה במקביל לעבודה בחברת שורש, העוסקת בתחומי מחנאות וטיולים.

ניקס עיצבה בעבורה תרמילים, מנשאים שונים ותיקי גב, דוגמת תיקי גב למטיילים, שבתוכם משולבת שקית מים עם קשית שתייה זמינה בכל רגע נתון, וגם רצועות לסנדלי המטיילים הפופולריים. ״הסדרה הראשונה שעיצבתי, ושעם הזמן, מסתבר, הוכחה כבסט־סלר, נקראה CELL והנציחה כך את מקור ההשראה לעיצובה, ששאבתי ממבט מיקרוסקופי בתאי רקמות של גוף אדם״. 

אחרי העבודה בשורש ותקופה קצרצרה שעבדה בחברת ביוטיפיל, יצרנית נעלי נוחות, ניקס נחתה בחברת דלתא, כמעצבת בחטיבת הגרביים, ״זר אולי לא יבין זאת, אבל גרביים הם מוצר מורכב מאד בעולם הטקסטיל. הייצור שלהם מתבצע בסריגה עגולה וכפריט לבוש יש הרבה פרמטרים שצריכים להיכלל בהם, וכן סוגים שונים, כמו גרביים לפעילות ספורטיבית, שעיצובם נדרש לשלב מאפיינים מיוחדים שמותאמים לכך״. 

תמר ניקס

תמר ניקס

בדינמיקה מוכרת שמאפיינת את דרכם של לא מעט מעצבים, אחרי שמונה שנים בתעשייה החליטה ניקס לצאת לעצמאות. ״היו לי נכסים של הכשרה טכנולוגית טובה שקיבלתי בלימודים, וגם התעשייה היא בית ספר מצוין למי שעוסק בתחום, אבל לקח לי קצת זמן להחליט מהו הכיוון שאני רוצה״.

בסופו של דבר היא התמקדה בעיצוב מוצרים מבוססי טקסטיל בעבור חברות, וכן במתן ייעוץ ובשיתופי פעולה עם מעצבים תעשייתיים, שנדרשו לשלב במוצר שפיתחו מרכיב טקסטילי כלשהו. מנעד המוצרים שפותחו ועוצבו על ידי ניקס במסגרת זו מגוון מאוד, ונע בין מוצרים מתקדמים לתחומי הרפואה והביטחון, לבין צעצועים, אביזרים ורהיטים לתינוקות ופריטים לעיצוב הבית, מהם שזכו לפרסים.

 ״כל מוצר באשר הוא, ללא כל תלות במידת התחכום שלו, מצריך מחקר מעמיק; הן מחקר שוק כדי למפות מה קיים בו ולאפיין מהם הצרכים הנדרשים, והן מחקר חומרי וטכני שנועד למצוא את סוג החומר הנכון למוצר, את הפתרונות המורפולוגיים ואת שיטת הייצור המתאימה. אני מאמינה שכל אדם ראוי לעיצוב טוב, וכשמדובר בייצור המוני זו התמחות בפני עצמה שנוגעת גם בהבטים כלכליים. לפעמים אפילו תוספת קטנה של תפר אחד למוצר יכולה להתגלגל לעלויות גבוהות מאד״. 

עד גיל 40 אגיע למילאנו

ההחלטה להקים מותג משלה, הייתה מהלך טבעי בעבור ניקס, שעם כל ההנאה מהמוצרים שעיצבה לחברות, חשה צורך גם במשהו משלה, שבו תוכל לתת ביטוי יצירתי לרעיונות שצמחו בתוכה. הצורך הוגשם בשנת 2014, כשהקימה את BOODO, מותג של מוצרי סטיילינג ביתיים מבוססי טקסטיל – לבד ועור בעיקר – המאופיינים בשימוש בחומר אחד ובקו עיצובי מינימליסטי, נקי וזורם. 

״המותג התחיל מזה שעיצבתי כלי לאחסון עטים כמתנת חג ללקוחות. המתנה שהגיעה אליהם הייתה חתיכת לבד שטוחה, שאותה היה צריך לקפל כדי ליצור את הכלי״. את טכנולוגיית החיתוך והקיפול ניקס החילה על מוצרים נוספים, כקערות, סלסלות וכלי קיבול שונים, כשמעבר לביטוי האישי המותג אפשר לה גם לממש חלום ישן, שליווה אותה מתחילת דרכה.

 ״שנים היה לי חלום שעד גיל 40 אגיע להציג בתערוכה בינלאומית נחשבת. אמנם השתתפתי בתערוכות בינלאומיות אך הן תמיד בתחומי עיסוקן של החברות שבעבורן עיצבתי, ואני רציתי להציג עשייה עצמאית משלי בתערוכת עיצוב. הגשמתי אותו ב־2014, כשהצגתי בשבוע העיצוב במילאנו, שנפל בדיוק על תאריך יום הולדתי ה־40״. 

המותג המשיך לשגשג, אך לאחרונה החליטה ניקס לשנות את אופיו, ולמקד את פעילותו לסקטור המקצועי. ״כשהגיעה הקורונה, כל החיים הורידו הילוך. היה לי זמן לחשוב, וזו הייתה גם הזדמנות לסמן לעצמי מטרות כמו שאני אוהבת לעשות״. וכך, כשהשתתפה באותם ימים בכנס בטכניון ונחשפה לאפשרות להמשיך ללימודי דוקטורט בתחומה, היא סימנה לעצמה אתגר חדש. 

נושא מחקרה במסגרת הדוקטורט משלב דברים שקרובים ללבה. ״יצור טקסטיל בתלת־ממד תמיד ריתק ועניין אותי. במופע שלו יש משהו חמקמק, שנובע מהעובדה שהחומר הוא רך וצריך לאלף אותו, מפני שהוא אינו מתמסר בקלות. גם לאחריות הסביבתית יש משמעות רבה, כי בתעשיית הטקסטיל יש בזבוז רב של חומר גלם, שמקורו בפעולות הגזירה והתפירה, ופיתוח המערכת אמור לייתר אותן.

״הבזבוז בולט בעיקר במוצרים קטנים שמחייבים מעורבות של עבודת כפיים, אך לא כזאת שיש בה הבט עמלני טוב שמשמר את האותנטיות. זו עבודת כפיים שיש בה הבט עמלני קשוח, שמתנהלת כפסי ייצור לכל דבר ועניין, ולכן היא גם נטולת כל ערך ואיכות של עבודת יד אותנטית״. 

בדומה לחמקמקות הנכרכת במופע טקסטילי תלת־ממדי, גם בחוט מחשבה מתקיים מתח שמייצר המפגש בין גמישות החומר הטקסטילי לבין המבניות התלת־ממדית, כשבמקרה זה, כפי שכתבה האוצרת ענת גטניו, ״הוא מפיח רוח חיים במבנה, שמשתלט ומתפשט בחלל הגלריה כמבקש לפרוץ החוצה״. 

על אף שתמת התערוכה מתמקדת בחיבור בין הטכנולוגי־אקדמי לאמנותי, התפיסות שמאפיינות את מכלול יצירתה של ניקס לאורך השנים, כמו היצמדות לחומר אחד, רפטטיביות או הימנעות מתפירה, שבות ועולות גם מהמיצב. בתוך כך, גם הבחירה בכדורים כאלמנט תמיכה, שנבעה, לדבריה ״מתצורת פני שטחם שיכולה להכיל מקסימום במינימום״ מקנה לאוביקטים חזות מולקולארית כלשהי, המהדהדת את תאי רקמות הגוף שסיפקו לה השראה בתחילת דרכה.

ניקס אכן מאשרת ש״הם הולכים איתי שנים כמקור השראה שלא חדל להפרות אותי. גם עכשיו, כשניגשתי לעבוד על התערוכה, הוצאתי את לוחות ההשראה מהתקופה שעיצבתי על בסיסם את רצועות הסנדלים בשורש״.

התערוכה, היא מסכמת, ״היא הגשמה של עוד חלום. אני רואה בה זכות והזדמנות, ואף תהליך האוצרות היה חוויה חדשה, מעניינת ובונה. אני מאמינה בעיצוב טקסטיל ככוח ויש לי ארסנל של רעיונות שמחכים למימוש. עם כל שנות העשייה שצברתי בתחום, עדיין התחושה שלי היא שרק התחלתי. אני כבר מוכנה לדבר הבא, להציב לעצמי את האתגר הבא״. 


תמר ניקס | חוט מחשבה
אוצרת: ענת גטניו
גלריה פריסקופ, בן יהודה 176 תל אביב
שיחי גלריה: 26.2 בשעה 11:00 עם האוצרת ענת גטניו; 4.3 בשעה 11:00 עם אהרון שפרכר ואיילת כרמון.
נעילה: 5.3

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden