כל מה שחשוב ויפה
זיו מלצר. צילום: מיקי מוטס
זיו מלצר. צילום: מיקי מוטס

זיו מלצר דואג לכם.ן מכל הלב

זיו מלצר - מייסד שותף וסמנכ״ל עיצוב וחווית משתמש ב־Hello Heart - מאמין שמוצר רפואי שעוסק בסכנת חיים לא חייב להיות משעמם, ושאנשים מבוגרים צריכים עיצוב טוב ״בדיוק כמו שצעירים צריכים את הממשקים המגניבים של טיקטוק״

לפני כעשור החליט זיו מלצר – מייסד שותף וסמנכ״ל עיצוב וחווית משתמש (Chief Design Officer) ב־Hello Heart – להתפטר מהעבודה שלו ב־ebay ולחפש את האתגר הבא. זה היה אחרי שבמשך שנתיים הוא התמודד עם כאבי בטן שאף רופא לא הצליח לאבחן, עד שהצליח לקבוע תור לרופא מומחה בירושלים.

״חיכיתי לתור הזה חודשיים״, הוא מספר. ״הרופא ביקש שאראה לו את הבדיקות שלי, אבל לא היה לי תיעוד ולא הייתה לו גישה למערכת של קופת חולים. הוא אמר ׳אני לא יכול לעזור לך׳ וזה מאוד תסכל אותי. אחרי שבועיים שהוא ראה אותי שוב, תוך יומיים נפתרה הבעיה של הכאבים״.

במקביל פנתה אליו מעיין כהן גונן, קרובת משפחה רחוקה ולימים שותפתו ב־Hello Heart, וסיפרה לו שבן זוגה אובחן עם גידול במוח, ושהיא מצאה את עצמה במשך שנתיים מסתובבת בין רופאים עם ניילונים בקלסר עם כל המידע הרפואי שלו, בודקת כל יום בגוגל תוצאות בדיקות. ״נפגשנו פעם בחצי שנה באירועים משפחתיים, ומדי פעם היינו מתייעצים על רעיונות. היא סיפרה לי על החזון שלה לעזור לאנשים להתנהל מול מערכות רפואיות, ומיד הבנתי על מה היא מדברת. עזבתי את אי־ביי, היא עזבה את העבודה של בייעוץ, שנינו קפצנו למים, וב־2013 הקמנו את מה שבזמנו נקרא Hello Doctor״.

מתוך מטרה לעשות מה?

״התחלנו עם מוצר שעוזר לאנשים לאסוף את המידע הרפואי שלהם, ובעיקר עוזר לאנשים לענות בקלות כשהרופא שואל אותם מתי הייתה הפעם האחרונה שהם עשו בדיקה, או מבקש מהן להראות לו תוצאות של בדיקות.

״המשימה שלנו כבר אז הייתה לעזור לאנשים לשפר את הבריאות שלהם באמצעות טכנולוגיה, וספציפית בעזרת סמארטפון; זה לא השתנה מהיום הראשון. היום אנחנו מתמקדים בלעזור לאנשים עם מחלות לב לעקוב אחר הבריאות שלהם, להבין את המשמעות של המספרים ואת תוצאות הבדיקות, ולשפר את הבריאות שלהם. אנחנו מתמקדים בעיקר במצבים רפואיים שקשורים בלחץ דם גבוה, ועוזרים למשתמשים שלנו לעקוב אחר לחץ הדם שלהם״.

איך זה עובד? מי הלקוחות שלכם?

״הלקוחות שלנו הם מעסיקים גדולים בארצות הברית כמו דלתא איירליינס ו־3M, שמשלמים את הביטוח הרפואי למאות אלפי העובדים שלהם. אנחנו עוזרים להם לחסוך מיליוני דולרים בעלויות, וללקוחות שלהם לשמור על הבריאות.

״השירות שלנו בעיקר פונה לאנשים שצריכים לעקוב אחר לחץ הדם בבית. לחץ דם גבוה נחשב כיום כגורם המוות מספר 1 בעולם, בטח בארצות הברית, מה שנקרא הרוצח השקט (silent killer). כדי לעקוב אחר לחץ דם באופן רציף ובסיטואציות אמיתיות, בניגוד לפגישה עם רופא, המשתמשים מקבלים מוניטור לחץ דם שמתחבר בבלוטות׳ לאפליקציה שלנו.

אנחנו לא אומרים לאף אחד לעשות מנוי לחדר כושר. אנחנו אומרים היום, במקום לחנות הכי קרוב לכניסה לעבודה, אולי תחנה הכי רחוק. זה כנראה יותר ממה שאמריקאי ממוצע הולך. אנחנו לא מבקשים מאף אחד לשנות את הדיאטה שלו אבל היום בערב אולי תוסיף ברוקולי

״אנחנו מסבירים להם מה המספרים אומרים בשפה שאתה ואני יכולים להבין; אנחנו נותנים להם כוח, ידע ותחושת שליטה, ועוזרים להם לשפר את הבריאות בעזרת סגנון חיים, פעילות גופנית ומוטיבציה בפורמט של ׳בייבי סטפס׳. אם תשב מול רופא שיגיד לך לעשות ספורט אתה לא תתחיל לרוץ מחר מרתון. אנחנו נותנים לאנשים פורמט שהם יכולים להבין וליישם כבר היום״.

מה זה אומר בתכל׳ס.

״אנחנו מזהים דפוסים ועוזרים לאנשים לזהות עליה או ירידה קיצונית בלחץ הדם שלהם. אנחנו לא אומרים לאף אחד לעשות מנוי לחדר כושר, מעטים האנשים שיתחילו לעשות מיד כפיפות בטן. אנחנו אומרים היום, במקום לחנות הכי קרוב לכניסה לעבודה, אולי תחנה הכי רחוק. זה כנראה יותר ממה שאמריקאי ממוצע הולך, וזה כבר משפיע מבחינה קלינית; זה כבר משפיע על סגנון החיים שלו.

״אנחנו לא מבקשים מאף אחד לשנות את הדיאטה שלו אבל היום בערב אולי תוסיף ברוקולי. זה לא שינוי דרסטי מדי. ידעת שלכוס יין יכולות להיות השלכות טובות על לחץ דם?״.

הרוטב הסודי שלנו

מלצר, בן 39, החל את הדרך שלו בעולם העיצוב בגיל צעיר. כשהיה בן 14 הוא עיצב ובנה את האתר הראשון שלו, אתר מעריצים ללהקת היהודים. ״זה היה קסם מבחינתי. נהניתי מאוד, למרות שמעולם לא עשיתי את זה קודם – לעצב, לכתוב קוד, לבנות אתר. למדתי הכל מהאינטרנט וככה נכנסתי לעולם הזה״.

הוא המשיך לבנות אתרים לעסקים של חברים ומשפחה והתחיל לנהל את פורום פלאש בתפוז ונכנס לעולם של קהילות. לאחר שסיים את השירות הצבאי היה לו ברור שהוא רוצה ללמוד עיצוב בצורה מסודרת, אולם כמה ימים לאחר השחרור הוא הגיע לראיון עבודה במנטיס.

״במקביל התראיינתי לתפקיד של תמיכה טכנית בנטויז׳ן. גרתי בקריות, מנטיס ישבו בתל אביב, נטויז׳ן בחיפה. האחים שלי דחפו אותי להגיע לראיון, התלבטתי אם לנסוע כל יום לתל אביב. בדיעבד הגעתי עם פורטפוליו מאוד מביך, אבל בסוף התחלתי לעבוד כמעצב ומפתח ב־2004, הייתי שם שלוש שנים.

״אחרי שמחקתי דאטה־בייס מאוד חשוב אחרי כמה חודשים של עבודה הבנתי שפיתוח זה לא בשבילי והחלטתי להתמקד בעיצוב. התחלתי לעבוד באחד מצוותי העיצוב ופשוט למדתי כמויות אדירות. עשיתי את כל העבודה השחורה וקיבלתי תמיכה מלאה לרוץ קדימה ולהתקדם. למדתי מהאנשים הכי טובים בתעשייה, בפרויקטים בסדר גדול מטורף״. 

אחרי מנטיס החל לעבוד בבית תוכנה, ״סביבת עבודה לא טובה למעצבים, אבל שם התמודדתי לראשונה עם פרויקטים בחלק המוצרי שלהם לבד, בלי רוח גבית של מעצבים מוכשרים ומנוסים ממני. לאחר פחות משנה עברתי שני סטודיואים – אחד אחרי השני – זה היה הסאטז׳ הכי טוב שיכולתי לבקש״.

צילום: הלו הארט

צילום: הלו הארט

ב־2009 החליט להיות פרילאנס ועבד עם סטארט־אפים, אחד מהם היה The Gift Project. ״חקרנו מה זה אומר לעשות רכישות בקבוצה. אחרי שנה וחצי של עבודה אינטנסיבית הם נרכשו על ידי אי־ביי והציעו לי להצטרף כעובד ביחידת החדשנות של החברה בישראל.

״זו הייתה הפעם ראשונה שעבדתי בקורפורייט, לטוב ולרע. מבחינתי זה היה מגרש משחקים, תוך כמה שבועות בודדים הרמנו פרויקטים מאפס ל־100; אם הפרויקט הצליח השקנו אותו בכל החברה ואם לא הורדנו אותו באותו יום. השנה וחצי באי־ביי היו הדוקטורט שלי״.

כיום, כשהלו־הארט מונה 130 עובדים, ובתפקידו כמייסד שותף וסמנכ״ל עיצוב וחווית משתמש, מלצר מוביל את התחום, הוא מדגיש עד כמה עיצוב נשאר מאוד חשוב לחברה. ״אנחנו עדיין חברה מוטת עיצוב. אני שמח שעיצוב חשוב לא בגלל שאני מעצב, אלא בגלל שהפרטנרים שלנו מבינים וזה חשוב לה. יצרנו סביבה יחודית שבה לא צריך לשכנע כמה עיצוב חשוב״.

למה אני צריך אתכם, אני הרי יכול למצוא את כל המידע בגוגל.

״אתה יכול כמובן להיכנס לגוגל אבל מרבית האנשים שיעשו גוגל יכנסו ללופ־הול קשה. אנחנו לוקחים מידע ומנגישים אותו ליוזרים, לא ממציאים ולא נותנים המלצות רפואיות, וכאן נכנס העיצוב.

״אנחנו עוקבים אחרי מחקרים קליניים, לוקחים דאטה יבש ומנגישים אותו בעזרת עיצוב, תוכן, חוויה – שגורמת לאנשים להיות מוכנים ולהיפתח לנסות את הדברים האלה. זה חלק מ׳הרוטב הסודי׳ שלנו – באיזה שפה מדברים איתם? רופאים יכולים להיות מאוד שיפוטיים, בלי כוונה רעה, בעיקר בדברים שקשורים לסגנון חיים. זה פשוט קורה, בלי לשפוט״.

ואתם?

״אנחנו כל הזמן מוודאים שאנחנו חושבים על היוזר, על הסיטואציה, איך אנחנו מציגים את הדאטה, את ההמלצות – אנחנו עוזרים לאנשים להתמודד עם סיטואציות קשות, בין אם לקרוא טיפ מה אני יכול לעשות כדי לשפר את החיים שלי או להתמודד עם מצב יכול לסכן את החיים.

״צריך לזכור שאנחנו מעצבים לאוכלוסיה מבוגרת יחסית, ונגישות היא משהו שאנחנו כל הזמן חושבים עליו. פילוסופיית העיצוב שלנו היא כמה שפחות תוכן, כמה שיותר פשוט. אם היוזר נמצא במצב מסכן חיים, יש לנו מינימום מרווח של טעות ומקסימום מה אתה צריך לעשות עכשיו, אנחנו כאן לעזור לך״.

איך זה בא לידי ביטוי?

״העיצוב מינימליסטי, פשוט, התוכן בלי מונחים מפוצצים – אנחנו כאן ללוות אותך שלב אחר שלב. הטקסטים שלנו מאוד קצרים, בסקאלת צבעים מאוד ראשונית. הנטייה של הרבה חברות היא לסבך, בעיקר בתחום המדיקל, ואנחנו מפשטים כמה שאפשר. אנחנו חושבים המון על הממשק״.

היה רגע שהבנו שאנשים מבוגרים צריכים עיצוב טוב בדיוק כמו צעירים שצריכים את הממשקים המגניבים של טיקטוק. מוצר רפואי, בטח ובטח שמדבר על סכנת חיים, לא חייב להיות משעמם

והעובדה שזו אוכלוסיה מבוגרת? 

״היה רגע שהבנו שאנשים מבוגרים צריכים עיצוב טוב בדיוק כמו צעירים שצריכים את הממשקים המגניבים של טיקטוק. מוצר רפואי, בטח ובטח שמדבר על סכנת חיים, לא חייב להיות משעמם. פלטת הצבעים שלנו שמחה, אופטימית; כמו שאנחנו מדברים אל הלקוחות שלנו ככה אנחנו גם מעצבים. 

״אנחנו מסתכלים על היוזרים שלנו שמגיע להם מוצר טוב, תוכן טוב, עיצוב טוב וכן הלאה. הניסיון שלנו כל הזמן לפשט ולפשט, זה תהליך מרתק, מאוד מאוד קשה; הרבה יותר קל תמיד להוסיף עוד שלוש או חמש מילים שיסבירו, ועוד אייקון. לפשט ממשקים זה הכי קשה.

״ויש את האתגרים של לעבוד על מותג שיודע לדבר גם למשתמשי קצה, גם ללקוחות גדולים וגם למשקיעים; וגם עיצוב בעולם האמיתי. יש פה הרבה תהליכי פיצוח של דיגיטל ופיזי. חוויה יכולה להימדד רק בדיעבד. אני יכול לשבת ולעצב במשך שבועות ואז אם זה פוגש יוזרים וזה לא עובד, זה לא עיצוב טוב; זו לא חוויה טובה. אנחנו תמיד נותנים ליוזרים להגיד את המילה האחרונה״. 

אתה יכול לתת דוגמה?

״בתחילת הקורונה עבדנו ממש מהר וממש קשה על להוסיף למוצר פעילויות שיעזרו בניהול לחץ וחרדה, כמו מדיטציה, צפייה בקטעי וידאו מצחיקים, דמיון מודרך וכן הלאה – פעילויות שגם תורמות לירידה בלחץ הדם. מהר מאוד ראינו שהיוזרים שלנו מתעניינים רק בווידאו המצחיק, ובהתאם לזה הורדנו את שאר הפעילויות והוספנו עוד ועוד קטעי וידאו, בעיקר של דברים מצחיקים שקורים לחיות״.

כשאתה מסתכל ברטרוספקטיבה על 25 שנה בתחום, מה אתה רואה?

״המון דברים השתנו, מכלי העיצוב שאנחנו עובדים איתם היום, שלא דומים בשום צורה לפוטושופ של לפני 20 שנה. הדיסציפלינות השתנו, אנשים יודעים מה זה פרודקט, קונטנט, מושן־דיזיין; יש אנשים שמעמיקים את המומחיות שלהם בתחום ספציפי, עולם הסטארט־אפים השתנה. השימוש בדאטה עדין בראשיתו, וככל שעוברות השנים גם כלי הדאטה נהיים יותר נגישים למעצבים. המרחק מצטצמם, עיצוב הרבה יותר מוכוון מטרה מפעם.

״תחומים שונים משתנים – עולם הבריאות נכנס לדיגיטל. זה קורה בחינוך, בפיננסים. הרבה מהכוח של תאגידים וחברות הופך להיות בידיים של היוזרים וזה מצריך עיצוב טוב״.

מה לא השתנה?

״יש דברים שלא השתנו מספיק – עדין יש חברות שבהן צריך לשכנע שעיצוב זה חשוב (לשמחתי ולמזלי זה לא קרה בקריירה שלי). עולם האקדמיה לא השתנה מספיק. אני לא חושב שאקדמיה נותנת למעצבים היום כלים פרקטיים מספיק להתמודד עם עולם העבודה. 

״והתשוקה שלי לא השתנתה. כשהתחלתי את הלו־הארט פחדתי מלעבוד על אותו מוצר שנים קדימה. כמי שהגיע מסטודיואים, הייתי רגיל לרוץ מפרויקט לפרויקט. התשוקה להמשיך ולהוסיף יכולות, לשפר את המוצר, לשפר חיים של אנשים עם ערך גדול, זה לא השתנה. 

״ויש דבר אחד נוסף שלא השתנה ואם השתנה אז הוא גדל וזה אמפתיה. חששתי להשתעמם, שיפסיק להיות אכפת לי מהיוזרים שלנו, אבל כל יום שאני שומע על יוזר שמספר איך הצלנו לו את החיים, או כשאני מקבל סיכום רבעוני על כמה אנשים הצלנו, אני מתפוצץ מגאווה והתרגשות״.

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden